פסטיבל TLV לקולנוע גאה 2012 – מה כדאי לראות?

מחר, יום שבת בערב, יפתח הפסטיבל ה7 לקולנוע גאה בתל אביב באירוע חגיגי באמפי וואהל בגני יהושוע. אם אתם מסתובבים אצלנו הרבה לאחרונה בטח יצא לכם כבר לשמוע עליו.
הפסטיבל יימשך מיום שבת ה9 לחודש ועד יום שבת ה16, ויתקיים בסינמטק תל אביב ובמרכז הגאה בגן מאיר. ההקרנות והאירועים מתחילים כל יום מסביבות שעה 17:00 ועד חצות ויכללו סרטים, כיתות אמן, פאנלים ותחרויות פיצ'ינג.

את התכנייה המלאה תוכלו למצוא בלינק הזה, והאמת היא שיש הרבה מה לראות השנה. הסרטים – כדרכו בקודש של הפסטיבל – נעים מהנורמה אל הביזאר, מהמתקשר אל האקסטרימי, וחלקם מצריכים ראש פתוח מבחינה קולנועית. כלומר, כל הדברים שבגללם אנחנו צריכים פסטיבלי קולנוע.
בשבוע וחצי האחרון ניסיתי לראות כמה שיותר מסרטי הפסטיבל כדי שאוכל לספר לכם עליהם (וזה הזמן להודות על כך ליאיר הוכנר, האבא והאמא של הפסטיבל; ולרחלי ניר אחראית יחסי הציבור). עד כה המלצתי בחום על ארבעה סרטים: "קציר" ו"ביוטי" העלילתיים, ו"פה של זאב" ו"כל הבקרים השמחים" הדוקומנטריים. אחרי הקפיצה תוכלו לקרוא על עוד שבעה סרטים שראיתי וכדאי גם לכם לבוא לבדוק, ועוד רשימה קצרה של סרטים שנשמעים מבטיחים.

אז מעבר ל"קציר" (Harvest), "ביוטי" (Skoonheid), "פה של זאב" (The Mouth of the Wolf) ו"כל הבקרים השמחים" הישראלי – הנה עוד המלצות אישיות שלי לאלו שמחפשים מה לראות בפסטיבל המרענן הזה.
שימו לב לשעות ההקרנה ומיקומן.

הכל אודות הרשע
All About Evil

אני אתחיל דווקא עם יוצא הדופן מהרשימה. "הכל אודות הרשע" הוא אולי מהבודדים בפסטיבל שלא מתעסק באופן ישיר בנושאים חד-מיניים כאלה או אחרים, אבל הוא בהחלט אחד האירועים הכי מיוחדים וכיפיים של הפסטיבל.
אנחנו, בעידן שבו אנו חיים, כבר לא חווים את הצפיות הליליות המשותפות בסרטי טראש. הדבר הזה לצערינו הרב כבר די פס מהעולם וכל שנותר לנו הוא להתרפק על סרטים בסגנון פרוייקט "גריינדהאוס" של רודריגז/טרנטינו ושידורים חוזרים של סרטי ג'ון ווטרס. לכן, כשמגיעה הזדמנות ללכת לקולנוע לצפות בהצגת חצות אמיתית שהיא הומאז' טראשי שגם עשוי טוב, גם מצחיק וגם מגעיל כשצריך – חובבי סרטי הB חייבים לעשות לעצמם טובה.
סרטו של ג'ושוע גראנל (שגם יכבד אותנו בנוכחותו) הוא קומדיית gore קאלטית מ2010 שעושה כבוד למשהו כמו 50,000 סרטים, רובם סרטי האימה והקאמפ של שנות החמישים והשישים, ובמרכזו מנהלת בית קולנוע לוזרית בגילומה המוצלח של נטשה לייון (הזכורה לכולנו כג'סיקה המתקדמת מינית מסרטי "אמריקן פאי") שהופכת לרוצחת אכזרית והכל בשם אהבת הקולנוע. הקאסט החביב שתומך בה כולל את תומס דקר (מ"קאבום", סרט הנעילה של שנה שעברה, וגם ג'ון קונור מהגרסה הטלוויזיונית של "שליחות קטלנית"), קסנדרה פטרסון (אלווירה הערפדה בכבודה ובעצמה), מינק סטול הקבועה בסרטיו של ג'ון ווטרס, ונוח סגאן ("בריק").

זמן הקרנה: יום שישי, 15.6, 24:00. סינמטק 3.

עץ הישועה, 1951: פורטרט של ג'יימס דין
Joshua Tree 1951: A Portrait of James Dean

בתור מישהו שסוחב פיקסציה ארוכת שנים לג'יימס דין, אני תמיד מוכן ומזומן לכל יצירת אומנות שמנסה לפענח את קסמו וסודו של אגדת הקולנוע עם המבט העצוב ביותר בעולם. סרטו של הבמאי מתיו מישורי מנסה להתחקות אחרי ג'יימס דין בדגש על חיפושיו העצמאיים בהוליווד כשחקן וכאמן. הסרט מנסה אבל לא תמיד מצליח והברקות או נקודות מבט חדשות הוא לא מביא, אבל הוא בכל זאת חוויה ויזואלית יוצאת דופן שמעלה על מזבח את הרומנטיזציה של ארצות הברית בשנות החמישים. תקופה שנעה בין דקדנטיות (לוס אנג'לס) לביטניקיות (ניו יורק) ולקולנוע המפואר שנעשה בה במהלך השנים.
מומלץ לכל מי שאוהב חוויות קולנוע אסתטיות, למעריצי ג'יימס דין, ולמי שנפשו קשורה אל הקסם הקולנועי של אמצע המאה הקודמת.

זמן הקרנה: יום שבת, 16.6, 18:00. סינמטק 3.

הסיבוב האחרון שלי
My Last Round

סרט פסטיבלים קלאסי: סיפור מרגש וקאמרי שמגיע מארץ רחוקה. הפעם זו צ'ילה הדרום-אמריקנית. סרטו של חוליו חורקוורה אריאגרה הוא סיפור אהבה בין מתאבק שעבר את שיאו לבין צעיר שלאחר מות אביו מתחיל את חייו העצמאיים. מסוג הסרטים שמתרכזים בדמויות ובדינמיקה ביניהן על פני כל דבר אחר. ושלא תחשבו לרגע שזה נאמר כדבר שלילי.
רוברטו פריאס, בתפקיד אוקטביו המתאבק, עושה תפקיד נפלא.

זמן הקרנה: יום שלישי, 12.6, 23:00. סינמטק 4

וואקסי מון – יהלומים שבורים
Waxie Moon in Fallen Jewel

יש עניין קצת מבאס ב"וואקסי מון": חציו הראשון של הסרט הוא מ40 הדקות הכי מצחיקות שראיתי לאחרונה. במין פארודיית קאמפ בניחוח סבנטיז על "סקס והעיר הגדולה" וואקסי מון, ה… אני לא יודע מה הוא… בגילומו של מארק קניסון, מצליח להיות מחופף וקורע לגמרי. אבל אחר כך, כשהסרט הופך לפארודיה על המלודרמות של דאגלס סירק/מייקל קורטיז, משהו מאבד מהעוקץ והעניין מתחיל להגרר מעט (על אף כמה רגעים לא רעים בכלל כמו הנאמבר המוזיקלי של "everything is on fire"). אבל אני די בטוח שאם הייתי מתכונן כראוי – וב"כראוי" אני מתכוון למוריד כמה בירות – זה היה נראה אחרת.
"וואקסי מון" הוא הקרנת החצות השנייה שאני ממליץ לכם עליה, אבל אני גם מציע לכם לבוא אליה אחרי כמה ראונדים באיזה פאב בסביבה (הבלוג מזכיר לכם לשתות באחריות ולא לנהוג) ואז להכנס כמה שיותר שפוכים לזה. נראה לי שזה מה שאני אנסה לעשות כשאראה אותו שוב.

זמן הקרנה: יום חמישי, 14.6, 24:00. סינמטק 5.

ג'ו + בל

אחרי השבחים לו זכה סרטה של רוני קידר והפרגון המשוגע שלו בבלוגנו (למשל: הסקירה של עופר, הרשמים של אורון, קידר נכנסת לעשרת אנשי השנה, ראיון של אורון עם רוני, והכי חשוב – פוסט אורח מחכים שלה בעצמה) אני יכול להתוודות לראשונה באוזניכם שאני אינני נמנה על מעריצי הסרט. אבל דעתי לא רלוונטית – לא כשיש הדמנות לצפות נוספת בסרט המדובר הזה. אם אהבתם, לכו שוב. אם טרם ראיתם, תבדקו זאת בעצמכם. חזרו וספרו לי מה דעתכם עליו.
לרוני קידר, חשוב שתדעו, יש גם סרט קצר וטרי מהאריזה בתחרות הקולנוע הישראלי הקצר: "באני לאב" שמו והוא יסגור את המקבץ הראשון של התחרות.

זמן הקרנה "ג'ו+בל": יום שלישי, 12.6, 22:00. המרכז הגאה בגן מאיר.
זמן הקרנה "באני לאב": יום ראשון, 10.6, 18:00. סינמטק 3.

חסד מופלא

אחד הסרטים המכוננים ביותר של הקולנוע הישראלי, של הבמאי שהיה ונותר האבידה הגדולה ביותר שהייתה לנו. אני לא אוהב את משחק ה"מה אם", אבל אני באמת ובתמים מאמין שאם עמוס גוטמן היה אתנו היום – ולא נפטר בגיל מוקדם מדי ממחלת האיידס – יש סבירות שהוא היה הופך לאחד הבמאים החשובים בעולם. אבל לאף אחד אין מה לעשות עם האינפורמציה הזאת לצערינו.
"חסד מופלא" הוא סרט לא פשוט, מדכא ומהפנט, של יוצר עם אומץ ואמת, ולמוקירי התרבות הישראלית יש הרבה מה לחפש בהקרנה הזאת.
הקולנוע הישראלי הלך והשתדרג מאז שנות התשעים, מה שעלול להפוך את העשייה הקולנועית של הסרט למעט מיושנת בתפיסה של היום, אבל לא מעט במאים צעירים שאבו השראה וכוח מהסרט הזה. חובה עליכם.

זמן הקרנה: יום שלישי, 12.6, 21:00. סינמטק 4.

אני רוצה את אהבתך
I Want Your Love

בתחילת האלף נולדה תנועת הmumblecore. מדובר בסרטים קטנים ונטולי תקציב שנעשו על ידי יוצרים קטנים ונטולי תקציב, שמה שאפיין אותם היא כמות המלל האין-סופית בדיאלוגים והמינימליזם בעלילה… ודי בסוג של כל דבר אחר בסרט. התנועה הביאה לנו כמה סרטים משעממים עד אין קץ כדוגמת "עיר שקטה", Funny Ha Ha ו-Cold Weather. אז כן, אני לא מעריץ שלהם.
"אני רוצה את אהבתך" הוא בעיקרו סרט מאמבלקורי, רק מה שמבדיל אותו מהשאר הוא שהוא עשוי מצויין, עם הרבה כשרון ומחשבה. אז כן, העלילה היא דקיקה והדמויות אורדניריות מדי, אבל רמת הצילום, העריכה, פס הקול, ורוב הזמן גם המשחק, מצליחה להפוך את הסרט לנקודה קטנה וזוהרת – ולעיתים מאוד מרגשת – בשמי הקולנוע העצמאי.
אני חייב להתוודות שאני הרגשתי לא פעם במהלך הצפייה שסצנות הסקס המפורשות (והן מאוד מפורשות בסרט, לידיעת השמרנים שבנינו) נוטות להיות מיותרות ואולי היה אפשר לקצר במינון שלהן. אבל, היי, זה חלק מהקונספט של הסרט ולכן אני לוקח את המחוספס עם החלק, כמו שאומרים, ואמליץ לכם עליו.

זמן הקרנה: יום שישי, 15.6, 22:15. סינמטק 3 (הצעת הגשה: עשו לעצמכם דאבל-פיצ'ר עם "הכל אודות הרשע")

סרטים שלא צפיתי אבל נשמעים מעניינים ולכן אנסה לפקוד את הקרנותיהם בסקרנות רבה: "יותר איטי מלב" שגם ינסה את מזלו בפרסי אופיר הקרובים (יום א, 21:45), "ללא" (יום ד, 22:00), "רומיאוס" (יום ה, 19:00), "שבר ענן" (יום ה, 19:30), "להרוג את ההרגל" (יום ה, 21:15), "משפחה אחרת" (יום ו, 13:45) ו"הצלמניה" התיעודי מישראל (16.6, 16:00).

נתראה וכאלה.

אתר הפסטיבל: http://www.tlvfest.com/he/