המתמודדים הראשוניים לפרסי אופיר 2012

הנה זה מתחיל! התחרות ה-23 של פרסי אופיר לקולנוע הישראלי המצטיין של השנה החולפת! או בשמה היותר רווח "התחרות הזו שמעניינת רק את התעשייה ולא את הקהל, אה כן, ואת סריטה". למי שהספיק לשכוח, האופירים הם אחד הפטישים הגדולים של הבלוג, אשר ישוב ויסקר את התגלגלות העניינים בתשוקה אדירה (מהולה בתמהון לעיתים) גם הפעם. הבוקר התפרסמה רשימת המתמודדים, מתוכם ייבחרו הסרטים והיוצרים/יוצרות המצטיינים של השנה החולפת. כלומר, לא בדיוק. הסרטים המועמדים לאופיר לא מאוד חזקים בתאריכי הפצה, רובם בדרך כלל לא מוכרים לקהל ויראו אור מקרנה, אם בכלל, רק אחרי הטקס.

הטקס יתקיים בכלל בספטמבר, אבל עד אז יוקרנו כל המתמודדים בפני 950 חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע ויאבקו על הזכות להפוך למועמדים, כלומר להשתחל לחמישיות הסופיות בקטגוריות המרכיבות את הטקס. מתוך רצון להעניק סיקור ראוי מאידך וגם להנגיש את התחרות לקהל שלא שמע על הסרטים בה, תוכלו למצוא בבלוג מעכשיו ועד סוף השנה העברית פוסטים רבים בנושא, כמיטב מסורת 2011. לצערי, עליי להתחיל דווקא בציניות – 31 סרטים עלילתיים הגישו את מועמדותם השנה לפרסי אופיר, מספר שיא שהופך אותה לשנה הפוריה בתולדות התעשייה המקומית. אם גם לכם יש דז'ה וו היסטרי, זה בסדר. הרי גם 2011 נפתחה באותה הצהרה בדיוק. אלא שמאז פרסום המתמודדים ועד רשימת המועמדים הסופית הלך המספר והצטמצם לכדי 26 (גם סוג של שיא, נדמה לי). רבים נשרו בדרך משום שלא היו גמורים בזמן. אותו דז'ה וו מתגבר נוכח שמות המתמודדים הנוכחיים, אשר מכילים בתוכם כמה נושרים מיבול אשתקד…

נציג תחילה את 31 המתמודדים הראשוניים בקטגוריה העלילתית ו-38 המתמודדים התיעודיים, ואז נדבר קצת על הדברים שבכל זאת מייחדים את פרסי אופיר של 2012 מכל אלה שקדמו להם.

סרטים עלילתיים (בסדר אלפביתי)

"איגור ומסע העגורים" – סיפורו של ילד בשם איגור, עולה חדש מרוסיה. יבגני רומן ביים.
"איש בלי סלולארי" – הקומדיה של סאמח זועבי, על כפר ערבי ומריבה על אנטנה סלולרית המוצבת בו, אשר נצפתה בפסטיבל ירושלים האחרון.
"אף פעם לא מאוחר מדי" – סרט המסע העצמאי של המוזיקאי עדו פלוק, על בחור שחוזר ארצה אחרי גלות ארוכה בניכר וחוצה את ישראל בניסיון להשלים הכנסה וזיכרונות. נצפה בחיפה.
"בלדה לאביב הבוכה" – אחרי "כיכר החלומות" חוזר סוף סוף בני תורתי לעשייה, ויתמקד הפעם במוזיקה מזרחית שורשית, בעזרת דודו טסה ומוזיקה מקורית של מרק אליהו.
"ג'ו + בל" – סיפורן של שתי בחורות לא שגרתיות, המתאהבות תוך כדי מנוסה מת"א לשדרות, מאת פצצת הכשרון העצמאית ויקירת הבלוג, רוני קידר.
"ד"ר פומרנץ" – שיבתו לאקשן של אסי דיין, אשר כתב ביים ומככב בתפקיד הראשי כפסיכולוג המשכיר את מרפסתו ללקוחותיו האובדניים. אור, עופר ואני היינו תמימי דעים לגביו.
"הדילרים" – הידוע בכינויו "הסרט החדש של עודד דוידוף" מאז 2009 בערך ועד היום. היו רגעים שבהם חשבתי לא יגיע היום בו אזכה לצפות בו, שמח לגלות שטעיתי.
"החיים בינתיים" (לשעבר "שלום בית") – חזרתו לעניינים של ענר פרמינגר ("גולם במעגל"), עם הופעת אורח מפתיעה מאוד.
"המשגיחים" – הסרט שהטוקבקים כעסו על ה"התעלמות" שלי ממנו בכתבה שהכנתי לעכבר. לצערי, אז זו הייתה הפעם הראשונה בה התוודעתי לסרטו של מני יעיש.
"המשימה X" – סרט הקבלה/קונג-פו של יובל עובדיה, אור ישר ופרוספר מלכה. או לחילופין, חלום משותף שהזינו יחדיו עופר ואני בסינמטק ת"א לא מזמן.
"הסיפור של יוסי" – איך אני אוהב סרטי המשך בקולנוע הישראלי! איתן פוקס חוזר אל הדמות שגילם אוהד קנולר ב"יוסי וג'אגר", עשר שנים אחרי עלילת הסרט ההוא.
"העולם מצחיק" – מספיק לומר שזה סרטו החדש של שמי זרחין ולהגיד שאין לי מקום לקאסט האסטרונומי בשביל לנחש שזה יהיה הלהיט של השנה. מה שלא מבטיח כלום באופירים.
"העפיפונים של ארמנד הגרסה הבינלאומית" – מתוך תקציר רשמי: "טייס מסוק קרב ישראלי, סגן אלוף ארמנד "מומו" פוגל (משה זאבי), נכנס למילכוד נפשי ומשפטי, אך מצליח לסגור מעגל".
"התפוררות" – סרטו השני והמצופה של תאופיק אבו ואיל ("עטאש") אשר נחשף לראשונה בפסטיבל חיפה תחת השם "תנאת'ור". אור צפה ודיווח.
"זוג או פרד" – סרט עצמאי לאללה בבימויו של טומי לנג, שכדאי לכם לזכור את שמו לפחות לעוד כמה שניות.
"חדר 514" – יוקרן בטרייבקה הקרוב. חוקרת צבאית, מנהלת מערכת יחסים אינטימית עם המפקד הישיר שלה, ומתעמתת עם מ"פ מצטיין המואשם בהתנהגות אלימה בימוי: שרון בר-זיו.
"טאקע מאמע" – מלודרמת מתח שנוצרה במקור עבור הקהל הנשי החרדי (חפשו עוד סרט כזה בהמשך), אשר הוצגה בפני הקהל הרחב בפסטיבל חיפה. בימוי: אריאל כהן.
"טייארה" – רואים, אמרתי לכם שכדאי לזכור את טומי לנג, משום שזהו סרטו השני בתחרות השנה. אם כי יש לי זיכרון מעורפל ששמעתי עליו כבר לפני שלוש שנים בערך.
"יותר איטי מלב" – זוכרים אותה מרשימת אשתקד? זהו סרטם של יוני זיכהולץ וינאי גוז, הצמד שחתום על "אלנבי רומאנס". הפעם הם לא יברחו לנו.
"למלא את החלל" – אחד הסרטים שכבר מגיעים עם באזז רציני. רמה בורשטיין, שחקנית שחזרה בתשובה, מגישה דרמה על ועבור נשים חרדיות, שודאי תרתק גם קהל חילוני.
"לרדת מהעץ" – האם גור בנטביץ' מאיים לקחת מג'וס ווידון את תואר איש השנה? עם תפקיד ראשי ב"אורחים לרגע" שמגיע בקרוב ועם סרט חדש בבימויו בקנה, יש מצב.
"מנתק המים" – או שזה השם הכי טוב לסרט ישראלי ששמעתי באחרונה, או הכי גרוע. אתן לסרט להחליט. אור מעדכן שעידן הובל וסרטו זכורים כזוכים במענק פיתוח מפסטיבל חיפה.
"מעשיה אורבנית" – סרטו העצמאי של אליאב לילטי, על מסעם של אח, אחות, חברה של האחות וגלריית טיפוסים מרהיבה. בדרך מובטח הרבה סקס. כמו כן – מונולוגים.
"חיותה וברל" – יומם האחרון של זוג קשישים אידיאליסטיים בעולם קפיטליסטי, שלא יכולים לחיות יותר במציאות הישראלית. סרטו של עמיר מנור מזכיר לי, לטובה, את "עמק תפארת".
"עד סוף הקיץ" – עוד נושר מהשנה שעברה ועוד סרט שהוצג לראשונה בפסטיבל חיפה. אני חושב שגם אור וגם אני מעדיפים שלא לדבר הרבה על סרטה של נועה אהרוני.
"עולם אחר" – סרטו דובר האנגלית של איתן ראובן, שמבטיח אקשן, זומבים ופוסט-אפוקליפסה. מן היותר מצופים של השנה בעיניי.
"עלטה" סיפור אהבה בלתי אפשרי על עורך דין יהודי והומו מוצהר, המתאהב בערבי שעדיין לא יצא מהארון. מיכאל מאיר ביים.
"רווקה פלוס" – דובר קוסאשווילי חבר אל המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים כדי לספר על רווקה באמצע שנות השלושים לחייה, שחייבת להתרבות לבקשת אמה הגוססת.
"רוק בקסבה" – סרט המלחמה של יריב הורוביץ הוא האחרון ברשימה שלא היה מוכן בזמן לאופירים מודל 2011. ואני עדיין מחבב את השם שלו, את הנושא קצת פחות.
"ריח פועלים" – הפרוייקט הנסיוני למדי של גודיס שניידר, שונית אהרוני, רוני אורון ואיילת ורשל, אשר זכה במסגרת הפרינג' של פסטיבל חיפה וזכה לפוסט של עופר אצלנו בבלוג.
"שבלולים בגשם" – מה שכתבתי על השם "מנתק המים". סרטו של יריב מוזר, על טודנט המקבל מכתבי אהבה אנונימיים ממחזר אלמוני.

אז מי חסר? "ההתחלפות". סרטו של ערן קולירין שפרש ברגע האחרון מהמירוץ של 2011, כלל לא מתחרה בזה של השנה. בעיניי זה גובל במחדל, שכן קשה להאמין שהסרט יתחרה באופירים של 2013, כך שהוא למעשה ויתר על השתתפות בתחרות. מה זה אומר על האופירים, אם יוצר מוערך מוותר עליהם? לפני שאקפוץ למסקנות נוספות, אמתין עד שיצוץ הסבר הגיוני יותר. אגב, גם "אנחנו לא לבד" שדחה את השתתפותו בשנה שעברה, נעדר מזו הנוכחית. למרות שכבר הוקרן מסחרית. אז בינתיים, אפשר להמר על הנושרים. אלה שמשום מה אי אפשר בלעדיהם ושהם הסיבה בגינה אנו מקפידים להוסיף את המילה "ראשוניים" לפוסטים מסוג זה, שכן הרשימה הזו נוטה להשתנות במהלך החודשים שאחרי פרסומה. אני יודע ש"רווקה פלוס", לדוגמה, נמצא כעת בשלבי עריכה ובכלל לא בטוח שיוצר כמו קוסאשווילי יזדרז לעמוד בדדליין של האקדמיה.

(עדכון: נמסר לנו שההשמטה של "ההתחלפות" מהרשימה מקורה בטעות בלבד, וסרטו של ערן קולירין אכן מתמודד בפרסי אופיר השנה.)

(עדכון נוסף: אתר האקדמיה עדכן שגם סרט בשם "הבלתי נשכחים", בבימויו של מתן גוגנהיים, יתמודד השנה על האופירים. מה שמעלה את מניין הסרטים ל-33!)

בתחרות של השנה ישנם שני שינויים בולטים. על הראשון דיברנו בהרחבה כאן בבלוג – זהו מסלול "גרילה/פרינג'" אליו יכולים להירשם סרטים שהאקדמיה מגדירה כ"עצמאיים", במקביל להרשמה הרגילה. נדמה לי שהעונים להגדרה הם: "ג'ו + בל", "ריח פועלים", "מעשיה אורבנית", "העפיפונים של ארמנד הגרסה הבינלאומית", אף פעם לא מאוחר מדי", "המשימה X" ושני הסרטים של טומי לנג. מספר נאה בעיניי והוכחה להצדקת קיומו של המסלול, אשר יעניק לסרטים את היתרון הבא – זה מביניהם שקיבל את מירב הקולות יצטרף כסרט שישי לחמישיה המתמודדת על פרס הסרט הטוב ביותר. ואז יפסיד. באשר ליתר הקטגוריות, אין הבדל בין העצמאיים לחבריהם הממומנים בידי קרנות הקולנוע.

שינוי נוסף נוגע לסרטי התעודה. עד היום, בשל ריבוי סרטים מסוג זה בארצנו, ועדה הייתה מצמצמת את ההיצע השנתי ל-20 סרטים, מתוכם הייתה נבחרת החמישיה שתתמודד בטקס עצמו. הפעם כל 38 הסרטים עומדים לבחירתם של חברי האקדמיה. מעניין כמה מהם יטרחו לצפות בכמות כזו… הנה הרשימה המלאה, הפעם בלי הגיגיי ובליווי קישורים בלבד.

סרטים תיעודיים (בסדר אלפביתי)

"א' תחסל אותם" בבימוי לוי זיני וגידי וייץ
"אהבותיה של ליא קניג" בבימוי טלי אוחיון
"אני והזילבר" בבימוי רועי זילבר
"באר חלב באמצע עיר" בבימוי אורי ברבש
"בני דודים לנשק" בבימוי נעמי לבארי
"גברים בלתי נראים" בבימוי יריב מוזר
"הגבר הזה הוא אני" בבימוי שירי שחר
"החולמות" בבימוי אפרת שלום-דנון
"הלוואי שתמותי" בבימוי עמליה מרגולין
"הן אפשר (חיים חפר – הסיפור אחריי השירים)" בבימוי איתן אורן
"מבעד לעיניים – יוני המנחם" בבימוי יעל קלופמן
"הצלמניה" בבימוי תמר טל
"השוק הצהוב" בבימוי שני חזיזה
"זכות אבות" בבימוי ישרי הלפרן
"חוני המעגל: אחריי המבול" בבימוי עוזי יהב
"ילדי היטלר" בבימוי חנוך זאבי
"יום אחד אחרי השלום" בבימוי מירי וארז לאופר
"ילדת פלא" בבימוי הראלה הודיה מויסה
"ימי הזהר" בבימוי זהר וגנר
"כפרות סבבה סה-טו" בבימוי אהוד שגב
"לא תרקוד" בבימוי אייל סלע ויוחאי שלום חדד
"לילה לבן" בבימוי עירית גל
"ללא נקודה סופית" בבימוי שלמה סלוצקי
"מותרות" בבימוי דוד אופק
"מי רצח את אבא?" בבימוי ליאורה עמיר ברמץ
"מערבולות" בבימוי רוני ליבנה וקובי דוידיאן
"נובמבר 08' " בבימוי דניאל סיון
"סינמה ג'נין" בבימוי מרכוס וטר
"ספורים" בבימוי דנה דורון ואוריאל סיני
"עדות" בבימוי שלומי אלקבץ  – טוב, רגע, אני חייב לשאול באופן (ר)ציני – זה סרט תעודה?!
"עיראקנ'רול" בבימוי גילי גאון
"צללי פלסטין" בבימוי דיוויד גולן
"קפה אירופה" בבימוי ציפי טרופה
"רווח" בבימוי סיגלית בנאי
"שישה מיליון ואחד" בבימוי דוד פישר
"שלום בלפסט" בבימוי איתמר הנדלסמן סמית', אימון דבלין, איתי לב
"שלטון החוק" בבימוי רענן אלכסנדרוביץ'
"תלויים באוויר" בבימוי רמי א. כץ.

נו… אז עוד מישהו מתרגש חוץ מאיתנו?