מהדורת שבת: 19 בנובמבר 2011

שאלו אותי למה לא כתבתי כלום על הזכייה של "ג'ו+בל" בפסטיבל לסרטי נשים ברחובות, או רצו את תגובתי בנוגע לסאגת המפיק והמנחה של טקס האוסקר הממשמש ובא. זה ממש נחמד לי שאנשים מבקשים את דעתי, אבל מה יכולתי לכתוב מלבד "לו הייתי רוני קידר הייתי עותר לבג"ץ ומבקש ששנת 2011 לא תיגמר לעולם" או "אם פליטת פה מגוחכת היא מה שהיה צריך בשביל שבילי קריסטל ינחה את האוסקרים – אז בסדר". לא בדיוק החומרים מהם עשויים פוסטים. מקסימום טוויטים (אגב, אפשר לקרוא את הטוויטר שלנו ישירות מהבלוג, בעזרת הרובריקה המרכזת את הציוצים האחרונים, בצד שמאל למעלה מתחת לחיפוס והרשמה).

אבל אני כן חושב שיש מקום להתייחס בבלוג לאירועים פחות משמעותיים והרי גורל מאשר יציאה של עוד סרט ישראלי שאפשר לנתח מכל כיוון אפשרי. כלומר, אני חושב שצריך להיות מקום כזה בבלוג. כרגע אין, יש רק טוויטר. לכן, אנחנו פוצחים בניסוי שאולי יוכתר כהצלחה – בכל סוף שבוע נהיה כאן אור, עופר ואנוכי עם כל מה שרצינו לכתוב עליו במהלך השבוע אבל לא מצאנו 500-5000 מילים בכדי לעשות זאת. מהגיגים שצריכים להישמע, ועד טריילרים שעשו לנו משהו. כמובן שזהו המקום המושלם גם בשבילכם ובשבילכן לאוף-טופיקים לרוב. אני אתחיל:

אורון

אז לו היה לי המדור הזה לפני שבוע, הייתי מפנה אתכם קצת אל עין הדג ומחמיא לדורון פישלר על עבודת התחקיר שלו על "צייד השבת", שמוכיחה שוב כי מדובר בעיתונאי הקולנוע מספר 1 בארץ, כשהוא רק רוצה. וגם הכי מצחיק. המחמאות היו ממשיכות עם המקום שהוא מקדיש לסרטונים מקוריים, בפינה ושמה "אודישן". אני דגמתי אותם לאט לאט, כי לקח לי יומיים להתאושש מהסרטון הראשון, "ביט". כן, הוא עד כדי כך מדהים ומזיז איזה משהו עמוק בפנים. אז תודה. אבל אלה כבר חדשות ישנות. השבוע אודה לעין הדג על שהיה המקום בו ראיתי את הטריילר החדש של "Brave", החדש של פיקסאר. אני מזכיר את הציפיות שלי. והנה הקדימון:

הסיבה שאני מדבר כל-כך הרבה על השבוע שעבר, ולא זה שחלף זה עתה, היא שהשבוע שלי היה די דליל מבחינת קולנוע. אני חושב שאפילו לא ראיתי אף סרט ביום חול… חכו שניה (רץ ליומן, בודק, נרגע). כלומר, לא משהו לספר לחבר'ה. לעומת זאת, פספסתי לא מעט דברים. למשל, הקרנה של "The Artist" באולם 3 החדש של סינמטק ת"א! חגיגה כפולה. מישהו היה ויש לו מה להגיד? על הסרט שרק עופר ראה עד כה? על אולם 3 שחשפנו כאן לראשונה בפוסט פאפארצי לא אופייני? קדימה, מלח על הפצעים לגמרי מותר במקרה הזה. אני אשכרה מגיש את המלחיה.

ותגידו, ראיתן וראיתם כבר שיש לנו כותבת חדשה? האמת היא שאני מנסה לצרף נקודת מבט נשית לבלוג מיום הקמתו. כלומר, אפילו עוד לפני כן. אז ברוכה הבאה זהר 🙂

אור

בפינת האוסקרים: לרגל תחילת העונה באופן רשמי עוד שבועיים עם הכרזת המועמדים של תא המבקרים של ניו יורק, הדבר הכי מעניין שקרה השבוע הוא שסרטו החדש של קלינט איסטווד, "ג'יי אדגר", הביוגרפיה התקופתית עם ליאונרדו דה-קפריו, נפל לחלוטין מרשימות האוסקר בעקבות התייחסות קרירה במיוחד מצד המבקרים. כרגע הסרט עומד על משהו כמו 40% באתר "רוטן טומייטוס"! לא שהאוסקרים באופן כללי הולכים יד ביד עם המבקרים, אבל נראה שאת הסרט נפגוש אך ורק בקטגורייות השחקן הראשי והאיפור. כמחווה, צפיתי אתמול שוב ב"הבלתי נסלח". להגיד לכם שזה התסריט הכי טוב שנכתב בהוליווד בניינטיז? אין לי בעיה עם זה. זה התסריט הכי טוב שנכתב להוליווד בניינטיז.

ועוד בהקשר האוסקרי – כשהייתי צעיר תמיד גיחכתי בבוז כאשר ראיתי ציטוטי מבקרים על פוסטרים של סרטים בסוף עונת הקיץ בה הם מיידעים על סרטים מסויימים שנמצאים במירוץ לאוסקר. הרי כל חזאי/מנבא/אוסקרפיל בעולם יודע שרק באיזור סוף נובמבר מתחילה להתגבש איזושהי תמונה על המירוץ הקרוב והקפיצה המוקדמת על עגלת האוסקר בביקורות נראתה לי מגוחכת. או אז בדיוק גיליתי שעל הפוסטר של "משחקי שלטון" מצוטט עבדכם הנאמן במשפט "הסרט מתמודד מרכזי לאוסקר", בשילוב סימן קריאה שממש לא הופיע בטקסט המקורי. המשפט הזה הופיע בחלק מסקירה מוקדמת על פסטיבל חיפה ל"עכבר העיר און-ליין" וכמובן שעוד לפני שראיתי את הסרט (לאחר מכן צפיתי בו בפסטיבל ואני חושב שמדובר באחד הטובים של השנה בינתיים)…
אז מעבר לזה שאנשים ניגשו אלי ודיברו אתי על "ההמלצה שלי על משחקי שלטון" – כאשר הציטוט עצמו אינו המלצה כלל (עוד לא צפיתי בו) אלא משפט יבש ועובדתי – אני נותר מפודח מעט כאשר סרטו של קלוני הולך ודועך מהמירוץ לאוסקר. כרגע מעבר למועמדות על תסריט אין לו הרבה סיכויים. כמובן שהדברים יכולים להשתנות שוב כאשר הפרסים המקדימים יתחילו לרוץ, אבל נו…

במהלך השבוע צפיתי בכ-12 סרטים כשהבולט בינהם היה "מלנכוליה" של לארס פון טרייר. סרט שחווית הצפייה בו הזכירה לי מאוד את חווית הצפייה של "העור בו אני חי" (או "האור בו אני חי" אם אתם מאות האנשים שהגיעו לבלוג בעקבות החיפוש הזה בגוגל. אז מעבר לזה שיש לכם טעות, אני מודה לכם על כך שנתתם לי אחלה שם לאוטוביוגרפיה שלי, שאתחיל לכתוב ברגע שהחיים שלי יהיו מעניינים). זה היה יפהפה באופן קיצוני וממש גורם לך לרצות לשבת אחר כך עם מישהו ולנתח לו את הצורה, אבל מה שכן – משעמם באופן כמעט בלתי סביר. אני מקווה לכתוב עליו בהמשך השבוע יחד עם עוד סרט שראיתי ושהיה בו הרבה מן המשותף עם סרטו של פון טרייר -"Another Earth".

"בני אלמוות" שיצא השבוע זוכה להכנסות לא רעות בכלל, דבר כמעט חסר תקדים לקולנוע של טארסם סין (סינג?) הבמאי, מה שהופך את כל המאבק בין שני סרטי השלגיה ("שלגיה והצייד" עם שרליז ת'רון ו"מראה מראה" עם ג'וליה רוברטס שביים טארסם) ליותר מעניין. שני הסרטים שחררו טריילרים השבוע וכל אחד נראה מפגר בדרכו הייחודית.

ולא השבוע אבל חשוב לא פחות: "סריטה" הופיע לראשונה על פוסטר של סרט. אני חושב שזה מאוד נדיר שבלוגים מגיעים לחשיפה כזאת (תקנו אותי אם אני טועה) ולכן נרשמה גאווה גדולה במסדרונות המערכת. ככה זה נראה הפוסטר של "דרייב" ב"שבעה לילות" של ידיעות:

עופר

יש הרבה מקרים בהם אני לא בדיוק מסכים לדעת שאר כותבי הבלוג. החפרפרת אינו מקרה כזה. גם אני חושב שמדובר בתענוג מן השנייה הראשונה עד לכתוביות הסיום.

תמיד טענתי שיש משהו בעייתי בשיטת הציונים/כוכבים לסרטים. מבט על תקצירי הסרטים של יהודה סתיו במוסף 7 לילות חושף את הבעיה הזו. שלושה סרטים זוכים לצד התקציר בסימן "אהבנו" וחיקוי של כפתור "לייק" – העזרה, הרפתקאות טינטין, שומר חוק. שני הראשונים קיבלו מן המבקר 4 כוכבים, האחרון חמישה, כך שהוא כנראה מומלץ יותר וזה הגיוני שרק סרט אחד שמציג בקולנוע יזכה לציון מושלם – השאר מומלצים, אך טובים מעט פחות. אבל רגע! הערת שוליים: פינה וחוף מבטחים זכו גם הם בחמישה כוכבים…
אחד משני תרחישים הגיונים הוא שקרה: המבקר אוהב יותר את הסרטים שזכו לחמישה כוכבים, אך לא רוצה להמליץ עליהם משום שקהל מיינסטרימי עלול להתאכזב מהם. או: המפיצים מעודדים את העיתון להמליץ על סרטים בעלי פרופיל גבוה ביותר. כאמור, פורמט בעייתי הוא נתינת ציונים, אך זה מה שהקהל מצפה לו. מצד שני, הרעיון של לכתוב למי כל סרט מיועד מפצה על כך, אם כי בורה אחת קשה למצות את קהל היעד של רבים מן הסרטים.