• ?פסטיבל אוטופיה חוזר, מה כדאי לראות
  • ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״, סקירה
  • כל המועמדים לפרסי איגוד השחקנים
  • סרטים חדשים: ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 58
  • מצעד 20 הסרטים הגדולים של בילי ויילדר, על פי עופר
  • ״פרחים בבוץ״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 57
  • ״בהתחלה הם הרגו את אבא״, סקירה אורחת
  • ״גלגל ענק״, סקירה לסרטו החדש של וודי אלן
  • ״המוזיאון״, סקירה
  • זה בא בלילה
  • ״קוקו״, סקירה לסרט החדש של פיקסאר
  • מבט מפורט בפסטיבל הקולנוע היהודי 2017
  • אימת החודש - נובמבר 2017

פרסי אופיר 2011 – מתחילים!

31 ביולי 2011 מאת אור סיגולי

סיפור מוזר כל העניין עם פרסי אופיר.
בזמן שהאוסקר האמריקני זוכה במדינת ישראל לסיקור שווה ערך לבחירות לראש הממשלה, פרסי הקולנוע הישראלי נשארים אייטם זניח של מגזיני אינטרנט שבדרך כלל נכתבים על ידי "סוכנות הידיעות".

הסיבות לכך די מובנות. עולם ההפצה של סרטים ישראלים הוא בעל חוקים משלו. הסרטים שמתמודדים על פרסי אופיר הם סרטים שאמנם הפקתם הסתיימה לאחרונה אך תאריך ההפצה שלהם – לברי המזל שביניהם – אינו ידוע. ככה למשל סרט שהיה מועמד לפני שנתיים לפרס השחקנית הראשית, "בדרך אל החתולים", זוכה רק עכשיו להיות מוצג לקהל הישראלי (הסרט והשחקנית, ריטה זוהר, הפסידו באופן די חסר שחר ל"סיפור גדול"). לצורך הטריוויה, הסרט האחרון שאשכרה זכה בפרס הסרט הטוב ביותר לאחר שהוקרן כבר בבתי הקולנוע היה "אביבה אהובתי" של שמי זרחין, ואפילו הוא היה בתיקו עם "אדמה משוגעת", שהוקרן לראשונה רק לאחר כמה חודשים. בעקבות כך הטקס עצמו הוא אירוע ברנז'אי תוך תעשייתי והופך משנה לשנה לאירוע יותר ויותר איזוטרי שנלחם על משבצת שידור.

הרלוונטיות היחידה שנשארה לפרסי אופיר בעיני הקהל היא הבחירה בפרס הסרט הטוב ביותר, ובכך לייצג את ישראל בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בפרסי האוסקר הבא. להחלטה הזו יש יתרונות וחסרונות כמו לכל דבר.
היתרון המרכזי הוא שזה העניין היחידי שמשאיר את פרסי אופיר רלוונטיים. החיסרון הוא שזה הופך את פרסי הקולנוע הישראלים לקדם אירוויזיון, והסרט שנבחר לעיתים משמש כניסיון למצוא חן בעיני האקדמיה האמריקנית ופחות להעיד על איכות הסרט. החרפה הבירוקרטית של "ביקור התזמורת" מול "בופור" עדיין טרייה בזיכרוננו (בגילוי נאות נחשוף שהחתום מעלה תמיד העדיף את "בופור" ולכן היה בסדר עם ההחלטה הסופית).

תחרות פרסי אופיר – הדבר שאמור להיות החגיגה המרכזית של הקולנוע הישראלי – מוסטת הצידה מחוסר עניין לציבור. למעשה, כרגע, המקום היחידי שמשמש כאירוע יוקרתי של הקולנוע המקומי הוא פסטיבל ירושלים. ואחרי השנה, יש סבירות שגם זה יסתיים.

וכאן אנחנו נכנסים לתמונה.

 אנחנו ב"סריטה" חושבים שלפרסי אופיר מגיע יותר. וכך גם לסרטים וליוצרים המקומיים. ולכן אנחנו עושים את הדבר היחידי שאנחנו יודעים לעשות – כותבים על זה.
ולכן, מעכשיו עד פרסי אופיר בספטמבר אנחנו מתכוונים לסקר באריכות וביומרנות את המירוץ לאופיר, סטארטינג פרום טודיי.

אז איך אנחנו מתחילים? דבר ראשון, אורון ואני החלטנו להסתער על כמה שיותר סרטים כדי שנדע מה קורה. בהתחלה היו 31 סרטים שנרשמו לאופיר. לאט לאט נפלו כמה סרטים – האחרון שבהם "ההתחלפות" של ערן קולירין, פוסט הניצחון האופירי של "ביקור התזמורת" ב2007 – שוודאי שנשמע עליהם שנה הבאה. עכשיו 26 סרטים מתמודדים על המועמדויות. בין אורון וביני הצלחנו לראות 20, שזה, סביר להניח, יותר ממה שראו רוב חברי האקדמיה. עופר שלנו – בתור הנציג התל אביבי של הבלוג – ראה 24 (!) סרטים מהרשימה הארוכה והוא יעלה סקירה נרחבת יותר בימים הקרובים.
וכאן המקום להגיד תודה למאיה מהאקדמיה שהשקיעה בנו זמן, ולכל היוצרים שנעתרו לבקשותינו והזמינו אותנו להקרנות הסרטים.

השלב הראשון יהיה להציג בקצרה את הסרטים שמתמודדים השנה. כל העשרים ושישה. משם נמשיך. אנחנו נחלק אותם לרשימה של עשרים הסרטים שראינו, ואז ששת הסרטים שלא ראינו. עדיין.

 סרטי האקדמיה לשנת 2011:

 2 בלילה

בחור, בחורה, סגנון אינדי והרבה תל אביב נוקטורנאלית בסרטם של רועי ורנר (תסריטאי, במאי ומפיק) וירון ברובינסקי (תסריטאי ושחקן ראשי). בניסיון נואש למצוא חנייה, יוצאים זוג שזה עתה הכיר (ברובינסקי וקרן ברגר) לאודיסיאה בעיר היחידה בישראל. חיים אסיאס צילם ויוני מן ערך. עידו רוזנבלום, דביר בנדק וקרן מור בתפקידי אורח.
הנה לינק לאתר של הסרט: http://www.twonight.co.il

אודם

קלרה חורי ונטלי עטיה מגלמות שתי חברות ילדות פלסטיניות שגרות בלונדון. המפגש ביניהן מציף זכרונות ומפצל את הסרט לשלושה קווי זמן – לונדון של היום, ההגעה של השתיים אל הבירה האנגלית וימי נעוריהן של השתיים ברמאללה. יהונתן סגל ("קשר עיר") ביים. הסרט הוקרן גם הוא בפסטיבל ירושלים ואורון כבר כתב עליו אז.

אוסטרליה שלי

אחרי שהסתבכו בקטטה, חושפת אם פולנייה חד הורית (פולנייה בקטע מילולי. לא בקטע של סרטי בורקס) את עובדת יהדותה לשני בניה הקטנים ומהגרת למדינת ישראל, שם יצטרכו לעמוד מול קשיי ההגירה והתרבות החדשה. כנראה הסרט הראשון בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי שמציג קיבוצניקים שלא כמו חבורת דמונים נטולת כללי אתיקה והתנהגות אנושית. עמי דרוזד ביים את זוכה חביב הקהל בפסטיבל ירושלים האחרון.

 אורחים לרגע

גור בנטוביץ' מגלם את הגירסה הכי ישראלית לdude של האחים כהן בסרטה של זוגתו מאיה קניג. אב וביתו מתאחדים לאחר שהבת גדלה בארה"ב עם אימה. בזמן מלחמת לבנון השנייה הם מתחזים לתושבי הצפון ומתארחים בבית משפחה בעין-כרם. קומדיה משפחתית מקסימה וסאנדנסית למדי. עם אליה ענבר, וצחי גראד (כמובן). איתי וינגורד צילם, אור בן דויד ערך. התסריט הוא של קניג ודנה דימנט. גם הוא זכה בפרס בירושלים – השחקן הטוב ביותר, וגם עליו אורון כתב.

אחותי היפה

אוולין הגואל, משה איבגי, איתי תורג'מן, רתם זיסמן-כהן וריימונד אמסלם (גם אלברט אילוז מופיע בהתחלה ובסוף, ואם לא תמצמצו כנראה שתראו אותו) בסרטו של מרקו כרמל, על משולש אהבה מאוד מרוקאי בין אישה, בעלה ואחותה המתה. גיורא ביח ("לבנון") צילם עם המון צבעים ודרמה.

בוקר טוב, אדון פידלמן

סנסציית הפסטיבלים הזאת (וכשאנחנו אומרים סנסציה אנחנו מתכוונים לפרס בסאנדנס, קארלובי-וארי, ירושלים ומקום טוב בתוכנייה של טולרוייד) ששבתה את הקהל אך חילקה את המבקרים בפסטיבל ירושלים, סובבת סביב משפץ רהיטים עתיקים ועל יחסיו עם בנו, עם עובד חדש וחסר שורשים, ועם פסנתר ישן שנמצא בסדנא. ששון גבאי, נבו קמחי, הנרי דויד ושרה אדלר מעטרים את סרטו של יוסי מדמוני.

ברקיע החמישי

פלשתינה 1944. נערה צעירה מגיעה לבית יתומות עני ומתוודעת לשלל הטיפוסים המרכיבים את המקום, ביניהם הד"ר טוב הלב (יחזקאל לזרוב), לוחם מחתרת עם סיפור כיסוי (גיא אדלר) והמנקה שחולמת שהקצין הבריטי שלה יבריח אותה ללונדון (רותם זיסמן כהן).

הנותנת

כנראה הסרט הפרובוקטיבי ברשימה עם כמות סקס שלא הייתה מביישת פרק ב"משחקי הכס". אבל אל תטעו, יש גם הרבה יותר מזה. אחרי "משעולים", סרט הסטודנטים המדובר שלה, יצאה הגר בן-אשר לביים את הפיצ'ר הראשון שלה. אם חד-הורית מפתחת מערכת יחסים עם וטרינר (ישי גולן) שחזר למושב בו היא חיה. עם זאת, טבעה שלה והחיים שניהלה עד עכשיו אינם עולים בקנה אחד עם הדרך החדשה שבחרה. בן-אשר זכתה על הסרט בפרס הבימוי בירושלים.

הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן
סימיקו (ציון ברוך) נורא רוצה לעשות סרט. ובשביל להגשים את חלומו הוא מוכן לסכן הכל כולל את חסכוניותו, ארוסתו, חבריו ושפיותו. ציון ברוך, אורי גבריאל, נטע גרטי ושלומי קוריאט בסרטו של אריק לובצקי ("אמא של ולנטינה").

הערת שוליים

אחד מתוך שלושת הסרטים ברשימה שכבר יצאו להקרנות מסחריות. התחושה שלנו היא שכבר שמעתם עליו. לא? תלחצו על זה. ברצינות. תלחצו על זה.

 השוטר

סרט הביכורים של נדב לפיד הוא גם סרט שזכה ללא מעט התייחסות כאן ב"סריטה". אם אתם מתעצלים, תכירו שיפתח קליין, יערה פלציג, מיכאל אלוני, מיכאל מושונוב ומנשה נוי מככבים בסרט שנכנס עמוק מאוד להוויה הישראלית.

 חתולים על סירת פדלים

הסרט עמוס היח"צנות של שלושה חברים מוכשרים שהחליטו להפסיק לחכות ופשוט לעשות את הסרט שהם הכי היו רוצים לראות. יובל מנדלסון, יהונתן בר-אילן ונדב הולנדר הם השילוש מאחורי קומדיית הטראש הפרועה הזו על שני תיכוניסטים (מיכאל מושונוב ודנה פרידר) וחתול ג'ינג'י שמן יוצאים לבלות יום רגוע על גדות הירקון. כאשר חיית המחמד נופלת למים המלאים בחומר רדיואקטיבי, היא הופכת למפלצת. יחד עם צופי הים האמיצים וההזויים, יוצאים השניים למאבק באדמירל הרשע (שמואל וילוז'ני), האחראי לשפכים המזהמים.

 כלבת

עוד סרט שגם אשכרה מצא לנכון לצאת להקרנות מסחריות, ומאז כבר כבש בסערה את כל סצינת האימה העולמית. נבות פפושדו ואהרון קשלס יצאו לצלם ביערות ירושלים את סרט הסלאשרים הראשון בארץ, ועוד טרחו לשבור כמה חוקי ז'אנר על הדרך. קאסט שחקנים סקסי במיוחד שצולם על ידי גיא רז (וקצת גיורא ביח) שעוברים כמה דברים מטלטלים שהשתוקקנו לראות סוף סוף בעברית.

לא רואים עלייך

יבגניה דודינה ורונית אלקבץ הן שתי נשים להן משותף אירוע טראומי בעברן. על רקע זה, וגם כל מיני עניינים שקשורים לכיבוש, מפתחות השתיים חברות פוצעת ומרפאה כאחד. הרבה כוח נשי. המון.
מיכל אביעד ביימה. גיא רז ("כלבת") צילם.

 מלח ים

תעשיית הקולנוע הישראלית/תל-אביבית כבועה, בסרט נסיוני המזכיר את תנועת המאמבלקור האמריקאית. הסרט נסוב סביב פרימיירה של סרט ישראלי פלצני בבית מלון אשר בים המלח. קאסט די רחב ומרשים בהתחשב בכך שלא מדובר בסרט על משפחה מרוקאית: ליאת גליק, יעל רייך, יפתח קליין, חן יאני ועומר ברנע. איתי לב ("גיבורים קטנים") ביים.

 נמס בגשם

משפחה גרעינית מתמודדת עם טבעו השונה של בנם בן ה18 בדרכים שנויות במחלוקת. כעבור כמה שנים, רגע לפני שזה מאוחר מדי, מנסה האם (לימור זילברשטיין) לאתר את בנה האובד. מה שהיא תגלה יאלץ את כולם להתמודדות יותר קשה ממה שהם חשבו. דורון ערן ביים. הסרט פתח את הפסטיבל ההומו-לסבי האחרון.

סלסה תל אביב

הסרט מוגדר כקומדיה רומנטית ומערבב פנימה גם אווירת טלנובלה ספרדית. במרכז העלילה ניצבת אם חד הורית ממקסיקו, המתגנבת ארצה בתחפושת של נזירה והופכת את חייו של מרצה באוניברסיטה (אנחל בונני) ושל ארוסתו (הילה וידור). על הבימוי יוחנן ולר. הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים.

עמק תפארת

סיפורה של ותיקת קיבוץ בצפון בשם חנה מנדלסון (בתיה בר) המסרבת לקבל את גילה ולפרוש מעשייה. בזמן שכל ערכי הקיבוץ מתפוררים סביבה עקב הפרטה, מנסה חנה להתמודד עם המציאות החדשה שנכפית עליה מבלי לוותר על מי שהיא ומה שמגדיר אותה. הדר פרידליך ביימה סרט קיבוץ בסגנון רומני. איילון רצ'קובסקי הפיק. הסרט עמד במרכז השערורייה המביכה של פסטיבל ירושלים, אך זה לא מנע מאיתנו להינות ממנו.

פלנטה אחרת

ז'אנר-בנדינג של מעשייה ותעודה על מסע במזרח אירופה למציאת גיבור סיפור הישרדות כמו שרק השואה יכולה לספק. עידן זעירא חמוש בצוות צילום בשלוש שפות, מפיק חדור מוטיביציה (יורם כסלו), והמון המון רכבות. ושלג.

רסיסי אהבה

האהבה של מלכה לבעלה סמי בנחלאות של סוף שנות השישים, תביא אותה למקומות הכי כואבים שיש. ריימונד אמסלם פעם שנייה השנה במירוץ לשחקנית הראשית, יחזקאל לזרוב, עדנה בלילוס, ידידיה ויטל ועוד בסרטו של ניסים נוטריקה. גם הצלם איתי וינגורד פעם שנייה ברשימה אחרי "אורחים לרגע".

 ששת הסרטים שלצערינו לא הספקנו לראות עדיין (התקצירים מתוך אתר האקדמיה):

התפרקות
"התפרקות" משלב אנרגיה כמעט סוריאליסטית של סיפור אגדה, עם ריאליזם ברוטאלי בשחור לבן, כדי לחקור את תנאי האלימות השולטים בחברה הישראלית בת זמננו. בימוי: נינה מנקס.

לאן נעלם משה אביגי?
כדורגל תועה אחד שנוחת מהשמיים, מפגיש שלוש דמויות זרות זו לזו, ומסבך אותן בשרשרת אירועים מטורפת ומוזרה. בימוי: אבי מלכה.

ניקה
ניקה בת ה-21 נחטפת כנערות רבות באוקראינה לצורך מכירתה לזנות. איוואן נשוי לנטשה ואב לאנסטסיה בת ה- 12 הפסיד סכום כסף גדול במשחק קלפים… בימוי: ארנון צדוק.

עוד אני הולך
התקף הלב של מיקי, שפותח את הסרט הוא הדבר הצפוי היחידי בחייו. עם אורח חיים הרסני, עבר קרבי מפואר ובעייתי, אישה אלכוהוליסטית, בת מנוכרת, מאהבת רוסיה וחובות הימורים, לא ברור מי יגמור אותו קודם… בימוי: יקי יושע. (הסרט הופץ בקולנועים)

פלייאוף
השנה היא 1982. מקס סטולר, מאמנה האגדי של אלופת אירופה מכבי תל אביב, נמצא בשיאו… בימוי: ערן ריקליס.

רימון הזהב
רימון הזהב הוא סיפורה של אישה אחת, מזל, מימיה כילדה בצנעה שבתימן, ועד למותה בישראל העצמאית, בירושלים. סיפורה הוא גם האפוס שעדיין לא סופר על עלייתם לישראל של ראשוני החלוצים – יהודי תימן. בימוי: דן תורג'מן.

___
המועמדים יוכרזו ב16 לחודש לאוגוסט. אחרי סיבוב הצבעות נוסף, יוכרזו המועמדים בטקס השנתי. התעדכנו בעתיד בפוסטים הבאים עלינו לטובה במירוץ לאופיר 2011.

תגובות

  1. איתן הגיב:

    צריך לומר שכחלק מתוך אותה תפיסה מוטעה של הפצה של סרטים ישראלים, המסך הולך להיות מוצף בקרוב בסרטים ישראלים:
    "פידלמן" ינסה לרכב על גל ההצלחה, "אחותי היפה" יוצא באמצע ספטמבר, ולפניו יוצא "סלסה בתל אביב" . "חתולים על סירת פדלים" ו"לא רואים עלייך" משובצים להפצה באוקטובר (יוקרנו בפסטיבל חיפה?), והיום ב"הארץ" מדווח שיוצרי "השוטר" מחפשים בקדחתנות מפיץ, עם מחשבה שמחאת האוהלים היא הרקע הנכון לסרט שלהם.
    וגם:
    בשבוע הבא עולה על המסכים סרט ישראלי שבחר לא להתמודד על האופיר: "ג'ו ובל".

    במקום לפרוס את ההפצה לאורך כל השנה, יווצר עכשיו פקק תנועה.איתכם במאבקכם הצודק להחזרת השפיות לקולנוע הישראלי.

השאר תגובה