• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

אימה לנשמה, מאי 2025: ״רחוב הפחד: מלכת הנשף״, The King Tide, Death of a Unicorn

3 ביוני 2025 מאת לירון סיני
מאי נגמר ועוד רגע יהיה ממש חם וגם חודש הגאווה, אבל לפני כן - סיימנו את "חודש המודעות לזומבים", שהיה מאופיין בצעדות של אנשים שנראים כמו מתים מהלכים ברחבי העולם, פעם גם אצלנו, לפני שהחיים שלנו כאן הפכו למשהו שמייצר פחות חגיגות אל-מתים ויותר טורי דעה על איך החיים כאן הם אפוקליפסה מתמשכת. ובכל זאת, אם תרצו להסתובב באווירה של מתים… להמשך קריאה

״עולמה של ג'נט״ (Janet Planet), סקירה

20 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
הסרט האמריקאי העצמאי "עולמה של ג'נט" (Janet Planet) הפך לזמין בצפייה בישראל בשירותי הסטרימינג, כולל נטפליקס ואפל, בלי הרבה רעש. זה מתאים לדרכו של הסרט שמתנהל בשקט, באופן מילולי: יש בו סצנות בהן המילים נאמרות בלחישה או בקול קצת יותר רם, והקצב שלו הוא מדוד ורגוע. סצנות שנראות כאילו הן מובילות לעימות לרוב (אך לא תמיד) מסתיימות בפשרה כלשהי, או… להמשך קריאה

״האיש מהחלומות״ (Dream Scenario), סקירה

23 בדצמבר 2023 מאת אורון שמיר
גילוי במאי חדש, ברמה של כוכב עולה בשמי הקולנוע העולמי, מסתיים לרוב בציפייה לסרטו הבא. ברצון לבחון האם לשווא שיננתי את השם, האם פגישתנו הראשונה הייתה אירוע קוסמי. לכן לרוב ארוץ אל ימד״ב לבדוק מהו הפרויקט הבא של אותו מטאור, וכשמדובר בהמתנה של כמה חודשים בלבד זו תחושה מספקת מאין כמוה. כך היה עם ארי אסטר, שהתפרץ אל חיינו ב-2018… להמשך קריאה

״בו מפחד״, סקירה

22 באפריל 2023 מאת עופר ליברגל
דומה כי תופעה בולטת בקולנוע של השנה החולפת היא משהו שניתן לכנות "חופש אמנותי מוחלט" - סדרה של סרטים של במאים מוכשרים שיצרו סרט אישי, ארוך מאוד, בעל תכנים פרובוקטיביים ומספר סצנות שדומה כי אולפני קולנוע לא היו מאשרים להפיק בעבר. המחצית השנייה של 2022 הביאה לנו את "בארדו", "בלונדינית" ו"בבילון". כולם פיצלו את המבקרים ואת הקהל ובכולם נדמה כי… להמשך קריאה

"גאוות יחידה" (The Inspection), סקירה

13 באפריל 2023 מאת אור סיגולי
על אף שנדמה שהכל כבר נאמר על טקס האוסקר האחרון, זה של סרטי 2022, עדיין לא נמאס לשפשף עיניים בתדהמה מול ההישגים הלא הגיוניים של חברת ההפקה וההפצה העצמאית A24. האולפן הזה שקיים בסך הכל עשור, היה אחראי על "הכול בכל במקום בבת אחת" ששבר כמה שיאים בטקס, אפילו לפני העובדה שפנטזיית מד"ב-אקשן קומית שיצאה לבתי הקולנוע בחודש מרץ לקחה… להמשך קריאה

אימת החודש – ספטמבר 2022: "ההזמנה", "מולוך", "חיובי שגוי", "מפואר"

30 בספטמבר 2022 מאת אור סיגולי
אימת החודש הראשונה לשנת תשפ"ג הגיעה, ואני מקווה שהיא התחילה לכם בטוב. כמו כולם גם אנחנו בטירוף של החגים, מתכוננים לפסטיבל חיפה, למתקפת סרטי האוסקר שכבר הנצו בסטרימינג, והחיים עצמם שגם איכשהו דורשים כל מיני דברים. לפחות פסטיבל ונציה, האופיר ויום ההולדת לסריטה כבר מאחורינו. בין לבין, ממש בשנייה האחרונה של ספטמבר, הצלחתי לדרדס את מהדורת אימת החודש רגע לפני… להמשך קריאה

מחכים לתרגום: Bodies Bodies Bodies ו-Funny Pages (דאבל פיצ׳ר חברת A24)

24 בספטמבר 2022 מאת אורון שמיר
בחודש שעבר חגגה חברת ההפצה וההפקה A24 עשור להיווסדה, עשור במהלכו הפכה לשם נרדף לקולנוע עצמאי ומדובר, בעיקר אמריקאי אבל לא רק. כמו כל מי שכותב או כותבת על קולנוע מהסוג הזה, גם אנחנו בסריטה שיבחנו את בית ההפקות לא פעם והבלטנו אותו כבר לפני חמש שנים בסיכומי 2017 שלנו. לטובת מי שירצו תמונת מצב עדכנית יותר, ניסיתי לסכם עשור… להמשך קריאה

"X", סקירה לסרט האימה של טיי ווסט

7 באפריל 2022 מאת אור סיגולי
דרכו של הסרט החדש "X" בסריטה התחילה במקלחת צוננת למדי שקיבל מאורון במהלך דיווחיו מפסטיבל SXSW, שם הוקרן/הוזרם בבכורה. זה קרה לפני כמה שבועות, ומילותיו של אורון הגיעו כקונטרה להתלהבות יוצאת הדופן של הקונצנזוס מהסרט. האמת שזה בא לי טוב, כי הייתי צריך נקודת איזון מההייפ מחריש האוזניים. כעת כשהסרט מצטרף לאולמות הקולנוע העמוסים, אני חושב שמגיעה לו התייחסות נוספת,… להמשך קריאה

יש לנו כרטיסים לחלק להקרנת הבכורה של ״הטרגדיה של מקבת'״, מי רוצה?

3 בינואר 2022 מאת אורון שמיר
את השנה האזרחית החדשה אנחנו שמחים להתחיל עם מתנה שזימנו לנו אחיות הגורל. מזמן לא חילקנו כאן כרטיסים לסרט, אם כי יש לנו נסיבות מקלות כמו לכל מי שהלכו פחות אל בתי הקולנוע בשנתיים האחרונות, אבל הנה נמצאה סיבה. קוראים לה ״הטרגדיה של מקבת'״ (The Tragedy of Macbeth) אבל יש לה גם שמות אלטרנטיביים ולא רשמיים. נגיד ״העיבוד של ג׳ואל… להמשך קריאה

"האביר הירוק", סקירה

31 ביולי 2021 מאת אור סיגולי
יש מעט מאוד (אם בכלל) חברות הפקה והפצה עצמאיות ששמן הולך לפניהן, והן כל כך מזוהות בפני עצמן, כמו A24. אולי לרוב צופי הקולנוע זה לא אומר הרבה, אבל לצורך העניין, בהקרנת המוזמנים המצומצמת בה צפיתי ב"האביר הירוק" (The Green Knight), כאשר עלה לוגו החברה על המסך, קרא מישהו מיושבי האולם, "אה! זה של A24?" והיה קשה לדעת אם הוא… להמשך קריאה