19 באפריל 2021 מאת עופר ליברגל
לכאורה, צפיתי כבר פעמיים בסרטה של קלואי ז'או, "ארץ נוודים" (Nomadland). אולם יותר מבסרטים אחרים בהם צפיתי בבית, בהיעדר אולמות קולנוע, יש לי תחושה כי חווית הצפייה שלי בסרט זה היא חלקית ביותר. גם בגלל שעיצוב המראה של הסרט מתבסס לא מעט על מרחבים גדולים ופתוחים, הנראים מבעד למצלמה של הצלם ג'ושוע ג'יימס ריצ'ארדס, אבל גם בגלל שלתחושתי זה סרט… להמשך קריאה
16 במרץ 2021 מאת אורון שמיר
איך יודעים שבמאית חדשה נולדה? או בניסוח יותר מליצי, כיצד נשמע קול קולנועי חדש וצלול שמהדהד לראשונה בעולם האמנות השביעית? במקרה של קלואי ז'או, מסתבר שהתשובה היא – צופים בסרטה הראשון באורך מלא. יכול להיות שיהיו מי שיספרו כי כבר בתקופת לימודיה בביה״ס טיש ב-NYU, בחצי הראשון של שנות האלפיים-עשרה, אפשר היה לדעת. עוד האמינו בה מהתחלה גם אנשי מכון… להמשך קריאה
21 בפברואר 2021 מאת עופר ליברגל
פסטיבל סלאמדנס נוסד על מנת להיות האלטרנטיבה העוד-יותר-עצמאית לפסטיבל סאנדנס, שברמת ההצהרה מיועד בעצמו לקולנוע עצמאי. אולם, בתעשיית הקולנוע האמריקאית יש דרגות שונות לקולנוע עצמאי, כולל די הרבה "חטיבה עצמאית" בתוך או במימון אולפנים גדולים. זה הסבר על רגל אחת לדיון כלכלי מורכב על היחסים בין שני הפסטיבלים. אציין רק שלאורך השנים פסטיבל סלאמדנס סימן את עצמו הן כמקום עבור… להמשך קריאה
6 בפברואר 2021 מאת אורון שמיר
פסטיבל הקולנוע הגדול הראשון של 2021 מאחורינו. יסלחו לי אירועים אחרים שמוגדרים כפסטיבלים, אבל שנה קולנועית מתחילה לרוב בסוף ינואר עם פסטיבל סאנדנס לקולנוע עצמאי. למרות הכל, כך גם השנה. ההבדל משנים אחרות הוא שבמקום מאות ואלפי אנשים הממתינים בתורים בשלג של פארק סיטי הקפואה שבמדינת יוטה, סאנדנס הפך גם הוא לפסטיבל אונליין. כזה שפתאום יש לו רבבות לקוחות בכל… להמשך קריאה
22 בינואר 2021 מאת עופר ליברגל
צילום של סיקוונסים שלמים מתוך סרט בשוט בודד תמיד נחשב להישג טכני מאגתר עבור הבמאי. זה עדיין המצב בימינו, גם אם בעידן הדיגיטלי היכולת לצלם טייקים ארוכים יותר, או להחביא קאטים סמויים בעזרת אפקטים ועריכה, תרמו לריבוי יחסי של שוטים ארוכים כאלו וגם לסרטים שנראים כאילו צולמו (או צולמו בפועל) בשוט בודד לכל אורכם. אולם, נדמה לי כי הבמאי האמריקאי… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2020 מאת עופר ליברגל
סרטה של אלייזה היטמן, "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" (Never Rarely Sometimes Always), הוא אחד מן הסרטים הכי מוערכים ביקורתית בשנה המוזרה שהיא 2020. הוא החל את השנה עם שבחים ופרסים בפסטיבלים של סאנדנס וברלין, כאשר ההפצה שלו כללה ימים ספורים בבתי הקולנוע בארה״ב, לפני שנסגרו ואז זמינות ב-VOD בתשלום. לאחרונה זה גם המצב בישראל דרך סלקום tv ואז… להמשך קריאה
31 באוקטובר 2020 מאת עופר ליברגל
בשנת 2017 יצרה הבמאית גארט ברדלי את הסרט התיעודי הקצר זוכה הפרסים "לבד" (Alone), אודות אישה צעירה העומדת להתחתן עם אסיר לפני משפט שכנראה יכניס אותו לכלא לתקופה ארוכה. מאוד אהבתי את הסרט הקצר הזה שלא התפשר על תפיסה אסתטית ושימוש מורכב בפסקול על מנת להעביר סיפור פשוט ומצב רגשי. מצב הן של אישה פרטית והן של הקהילה האפריקאית-אמריקאית בדרום… להמשך קריאה
16 באוקטובר 2020 מאת אורון שמיר
בניסיון לגוון מעט את פלטפורמות הצפייה שאנחנו מתייחסים אליהם כאן בסריטה, אני סורק בכל שבוע את ספריות ה-VOD לטובת מדור סרטים חדשים (שהפך בזמן המגפה ל״במקום סרטים חדשים״). אפשר לומר שהמקום היחיד עם דופק יציב הוא נטפליקס, שמקפידים לפחות על סרט מדובר אחד בתדירות של פעם בשבוע, גם אם על האיכות אפשר להתווכח. וזה רק יתגבר מעכשיו ועד סוף השנה… להמשך קריאה
3 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
כשיצא לאקרנים בארצות הברית ״אישה עובדת״ של מיכל אביעד, נאמר עליו שהוא סרט המי-טו הראשון. כלומר סרט מהעידן והאקלים החברתי הנוכחיים שמיטיב להביא את נקודת מבטה של אישה במרחב עבודה מתעלל, מטריד, או אפילו כזה שפוגע, הכל על רקע מיני. החל מהשנה יש לו בן-דוד רחוק, ששונה ממנו למדי בהרבה מובנים אבל עונה להגדרה ובוחר זווית מרתקת בעיניי. קוראים לו… להמשך קריאה
23 באפריל 2020 מאת אורון שמיר
סרט המופץ בהפתעה הוא קונספט שקשה לסמוך עליו. אלא אם מדובר במשבצת של ״סרט הפתעה״ שהיא חלק מפסטיבל קולנוע, כפי שנהוג בפסטיבל חיפה למשל, אז אפשר להיזכר או להבין עד כמה חשובים יד מכוונת והאמון באוצרוּת כשבוחרים איזה סרט לראות. אבל מה לגבי סרטים שפשוט מופצים ללא שום שיווק מקדים? כאלה שההודעה הראשונה על קיומם היא ״בואו לצפות״. דוגמה מפורסמת… להמשך קריאה
לכאורה, צפיתי כבר פעמיים בסרטה של קלואי ז'או, "ארץ נוודים" (Nomadland). אולם יותר מבסרטים אחרים בהם צפיתי בבית, בהיעדר אולמות קולנוע, יש לי תחושה כי חווית הצפייה שלי בסרט זה היא חלקית ביותר. גם בגלל שעיצוב המראה של הסרט מתבסס לא מעט על מרחבים גדולים ופתוחים, הנראים מבעד למצלמה של הצלם ג'ושוע ג'יימס ריצ'ארדס, אבל גם בגלל שלתחושתי זה סרט… להמשך קריאה
איך יודעים שבמאית חדשה נולדה? או בניסוח יותר מליצי, כיצד נשמע קול קולנועי חדש וצלול שמהדהד לראשונה בעולם האמנות השביעית? במקרה של קלואי ז'או, מסתבר שהתשובה היא – צופים בסרטה הראשון באורך מלא. יכול להיות שיהיו מי שיספרו כי כבר בתקופת לימודיה בביה״ס טיש ב-NYU, בחצי הראשון של שנות האלפיים-עשרה, אפשר היה לדעת. עוד האמינו בה מהתחלה גם אנשי מכון… להמשך קריאה
פסטיבל סלאמדנס נוסד על מנת להיות האלטרנטיבה העוד-יותר-עצמאית לפסטיבל סאנדנס, שברמת ההצהרה מיועד בעצמו לקולנוע עצמאי. אולם, בתעשיית הקולנוע האמריקאית יש דרגות שונות לקולנוע עצמאי, כולל די הרבה "חטיבה עצמאית" בתוך או במימון אולפנים גדולים. זה הסבר על רגל אחת לדיון כלכלי מורכב על היחסים בין שני הפסטיבלים. אציין רק שלאורך השנים פסטיבל סלאמדנס סימן את עצמו הן כמקום עבור… להמשך קריאה
פסטיבל הקולנוע הגדול הראשון של 2021 מאחורינו. יסלחו לי אירועים אחרים שמוגדרים כפסטיבלים, אבל שנה קולנועית מתחילה לרוב בסוף ינואר עם פסטיבל סאנדנס לקולנוע עצמאי. למרות הכל, כך גם השנה. ההבדל משנים אחרות הוא שבמקום מאות ואלפי אנשים הממתינים בתורים בשלג של פארק סיטי הקפואה שבמדינת יוטה, סאנדנס הפך גם הוא לפסטיבל אונליין. כזה שפתאום יש לו רבבות לקוחות בכל… להמשך קריאה
צילום של סיקוונסים שלמים מתוך סרט בשוט בודד תמיד נחשב להישג טכני מאגתר עבור הבמאי. זה עדיין המצב בימינו, גם אם בעידן הדיגיטלי היכולת לצלם טייקים ארוכים יותר, או להחביא קאטים סמויים בעזרת אפקטים ועריכה, תרמו לריבוי יחסי של שוטים ארוכים כאלו וגם לסרטים שנראים כאילו צולמו (או צולמו בפועל) בשוט בודד לכל אורכם. אולם, נדמה לי כי הבמאי האמריקאי… להמשך קריאה
סרטה של אלייזה היטמן, "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" (Never Rarely Sometimes Always), הוא אחד מן הסרטים הכי מוערכים ביקורתית בשנה המוזרה שהיא 2020. הוא החל את השנה עם שבחים ופרסים בפסטיבלים של סאנדנס וברלין, כאשר ההפצה שלו כללה ימים ספורים בבתי הקולנוע בארה״ב, לפני שנסגרו ואז זמינות ב-VOD בתשלום. לאחרונה זה גם המצב בישראל דרך סלקום tv ואז… להמשך קריאה
בשנת 2017 יצרה הבמאית גארט ברדלי את הסרט התיעודי הקצר זוכה הפרסים "לבד" (Alone), אודות אישה צעירה העומדת להתחתן עם אסיר לפני משפט שכנראה יכניס אותו לכלא לתקופה ארוכה. מאוד אהבתי את הסרט הקצר הזה שלא התפשר על תפיסה אסתטית ושימוש מורכב בפסקול על מנת להעביר סיפור פשוט ומצב רגשי. מצב הן של אישה פרטית והן של הקהילה האפריקאית-אמריקאית בדרום… להמשך קריאה
כשיצא לאקרנים בארצות הברית ״אישה עובדת״ של מיכל אביעד, נאמר עליו שהוא סרט המי-טו הראשון. כלומר סרט מהעידן והאקלים החברתי הנוכחיים שמיטיב להביא את נקודת מבטה של אישה במרחב עבודה מתעלל, מטריד, או אפילו כזה שפוגע, הכל על רקע מיני. החל מהשנה יש לו בן-דוד רחוק, ששונה ממנו למדי בהרבה מובנים אבל עונה להגדרה ובוחר זווית מרתקת בעיניי. קוראים לו… להמשך קריאה
סרט המופץ בהפתעה הוא קונספט שקשה לסמוך עליו. אלא אם מדובר במשבצת של ״סרט הפתעה״ שהיא חלק מפסטיבל קולנוע, כפי שנהוג בפסטיבל חיפה למשל, אז אפשר להיזכר או להבין עד כמה חשובים יד מכוונת והאמון באוצרוּת כשבוחרים איזה סרט לראות. אבל מה לגבי סרטים שפשוט מופצים ללא שום שיווק מקדים? כאלה שההודעה הראשונה על קיומם היא ״בואו לצפות״. דוגמה מפורסמת… להמשך קריאה
תגובות אחרונות