26 בנובמבר 2022 מאת עופר ליברגל
ניתן להסתכל על "הפייבלמנים" (The Fablemans), סרטו החדש של סטיבן ספילברג, כחלק מגל של סרטים בהם במאי קולנוע מוערכים וותיקים (יחסית) חוזרים לספר על ילדות שלהם, דוגמאות "רומא" של אלפונסו קאורון ו"בלפסט" של קנת' בראנה. אבל לא מדובר בגל ייחודי ממש. יצירה קולנועית, כמו כל יצירה, כוללת פעמים רבות רבדים אוטוביוגרפיים, גלויים או סמויים, כאשר לפעמים הם סמויים גם ליוצרים… להמשך קריאה
10 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
עד כה, המדור המוקדש לסרטים שטרם הגיעו לישראל התחלק השנה די שווה בשווה: פעמיים סרט מוערך של במאית שהוקרן בסאנדנס, ופעמיים קומדיה אמריקאית של אחד הענקים העכשוויים בתחום. הסרט הנידון שייך הפעם לסוג השני. בין אם שמעתם על ״An American Pickle״ בתור הסרט בו סת׳ רוגן הוא מלפפון חמוץ, או נתקלתן באמירותיו של הקומיקאי בנושא יהדות וישראל כחלק מקמפיין היח״צ,… להמשך קריאה
17 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
פשוט מדהים מה אפשר לעשות היום בעזרת אפקטים ממוחשבים. בזמן שדיסני מתגאה בטכנולוגיית די-אייג׳ינג שמצעירה שחקנים בסרטי מארוול, והעולם עוצר נשימה בציפייה ל״האירי״ של מרטין סקורסזה שאמור להשיב את הגלגל עבור רוברט דה נירו ואל פאצ׳ינו, קפיצת המדרגה ופריצת הדרך הגיעו בסרט לא צפוי. ״ילדים טובים״ (Good Boys) מציג לראווה שלושה גיבורים בכיתה ו׳, שניים מהם מגולמים בידי דני מקברייד… להמשך קריאה
18 ביולי 2019 מאת אור סיגולי
זה כנראה היה בלתי נמנע בשלב הזה - עכשיו כשאולפני דיסני משחררים רימייק-עצמי שלישי תוך חמישה חודשים, אחרי "דמבו" במרץ ו"אלאדין" לפני חודש. לכולם כבר נגמרו המילים הפושרות לטרנד הכלכלי של האולפן החזק ביותר בהוליווד, ונראה כאילו כדי להעלות את סף הגירוי והעניין יש צורך לנקוט עמדה, כשעל פי חוקי השיח החדש היא גם צריכה להיות חריפה יותר. כנראה שזאת… להמשך קריאה
5 במאי 2019 מאת עופר ליברגל
לא מכבר (לפני שבוע בערך) דיברתי על הירידה לכאורה בהערכה לקומדיות רומנטיות, והנה מגיעה למסכים קומדיה רומנטית מובהקת ומוערכת ביקורתית - ״מה הסיכוי?״ (Long Shot). אלא שדומה כי הסיכוי שהסרט ישווק אך ורק כקומדיה רומנטית בימינו הוא נמוך מדי. הפוסטרים השונים לסרט מנסים לייצר אווירה לא של זוגיות, אלא של קומדיית סטלנים. הדבר נכון בעיקר לגבי הפוסטר הישראלי לסרט, שהוא… להמשך קריאה
12 באוגוסט 2016 מאת עופר ליברגל
הבהרה מיותרת עבור רוב אנשים אבל הכרחית עבור אחרים: הסרט "מסיבת נקניקיות" הינו סרט מצויר למבוגרים בלבד. כל מה שאתם לא רוצים שהילדים שלכם יראו, קיים בסרט זה. סת' רוגן ואוון גולדברג הם אחד מצוותי היוצרים הכי פוריים בהוליווד. קשה לחשוב עליהם בתור כאלו, מאחר ולרוב הם מייצרים סרטים על אנשים שמקדישים את רוב חייהם לבילויים ריקניים וסמים קלים, בכיכובו של רוגן וקבוצה… להמשך קריאה
13 במאי 2016 מאת אור סיגולי
קומדיות המשך הן עניין בעייתי בפני עצמו, ושנת 2016 לא הייתה טובה אל הקונספט הזה בכלל. בין "זולנדר 2" ו"החתונה היוונית שלי 2", נדמה שהרבה לא יכול לצאת מזה. סרטי המשך הם לרוב גם ככה עניין מסחרי ותו לא, ובקומדיות עוד יותר קשה להסתיר את זה. מה שאנחנו בדרך כלל מקבלים זה את אותו הסרט בדיוק, עם אותן בדיחות, רק… להמשך קריאה
29 בדצמבר 2015 מאת עופר ליברגל
אני מגיש לכם את פוסט זה כמחווה לפוסט שכתבתי לפני שנה, שכן זוהי תכלית השנה בקולנוע על רגל אחת: היזכרות ביצירות שנוצרו בעבר. לרוב, היזכרות המלווה בתחושה נוסטלגית שפעם היה יותר טוב, אבל הקולנוע העכשווי יכול להחזיר אותנו במודעות לסרטים של פעם. גם בלהיטים הגדולים ביותר, גם בסרטים שקהל היעד שלהם היה אמור להיות ילדים שחווים את הפעמים הראשונות בהן… להמשך קריאה
3 בדצמבר 2015 מאת אור סיגולי
למקרה שזה לא בא לכם באופן טבעי גם ככה, הנה לכם שתי סיבות לשמוח בסת' רוגן, אחת תיאורטית והשנייה קונקרטית יותר. הראשונה היא שכנראה בזכותו הגיעה למסכינו הקומדיה לשמה התכנסנו "הלילה שלפני" (The Night Before), שמתרחשת כמעט כולה בערב חג המולד. אותו חג נוצרי לא נורא אהוב על מפיצנו, לטוב ולרע, ואני נוטה להאמין שגורלו של הסרט הזה היה זהה… להמשך קריאה
16 ביוני 2014 מאת אור סיגולי
הקומדיה "רחוב ג'אמפ 22" סימנה, מבחינתי, את כניסתם של צ'נינג טייטום וג'ונה היל להיכל התהילה של הצמדים הקולנועיים. עקרונית זהו הסרט הרביעי שלהם ביחד, אם כי באחד מהם הם כלל לא נפגשו ("סוף.") ובשני לא נראו על המסך ("סרט לגו", שם גיל טייטום את סופרמן והיל את גרין לנטרן). "רחוב ג'אמפ 21" משנת 2012, וממשיך דרכו שהגיע אלינו זה עתה,… להמשך קריאה
ניתן להסתכל על "הפייבלמנים" (The Fablemans), סרטו החדש של סטיבן ספילברג, כחלק מגל של סרטים בהם במאי קולנוע מוערכים וותיקים (יחסית) חוזרים לספר על ילדות שלהם, דוגמאות "רומא" של אלפונסו קאורון ו"בלפסט" של קנת' בראנה. אבל לא מדובר בגל ייחודי ממש. יצירה קולנועית, כמו כל יצירה, כוללת פעמים רבות רבדים אוטוביוגרפיים, גלויים או סמויים, כאשר לפעמים הם סמויים גם ליוצרים… להמשך קריאה
עד כה, המדור המוקדש לסרטים שטרם הגיעו לישראל התחלק השנה די שווה בשווה: פעמיים סרט מוערך של במאית שהוקרן בסאנדנס, ופעמיים קומדיה אמריקאית של אחד הענקים העכשוויים בתחום. הסרט הנידון שייך הפעם לסוג השני. בין אם שמעתם על ״An American Pickle״ בתור הסרט בו סת׳ רוגן הוא מלפפון חמוץ, או נתקלתן באמירותיו של הקומיקאי בנושא יהדות וישראל כחלק מקמפיין היח״צ,… להמשך קריאה
פשוט מדהים מה אפשר לעשות היום בעזרת אפקטים ממוחשבים. בזמן שדיסני מתגאה בטכנולוגיית די-אייג׳ינג שמצעירה שחקנים בסרטי מארוול, והעולם עוצר נשימה בציפייה ל״האירי״ של מרטין סקורסזה שאמור להשיב את הגלגל עבור רוברט דה נירו ואל פאצ׳ינו, קפיצת המדרגה ופריצת הדרך הגיעו בסרט לא צפוי. ״ילדים טובים״ (Good Boys) מציג לראווה שלושה גיבורים בכיתה ו׳, שניים מהם מגולמים בידי דני מקברייד… להמשך קריאה
זה כנראה היה בלתי נמנע בשלב הזה - עכשיו כשאולפני דיסני משחררים רימייק-עצמי שלישי תוך חמישה חודשים, אחרי "דמבו" במרץ ו"אלאדין" לפני חודש. לכולם כבר נגמרו המילים הפושרות לטרנד הכלכלי של האולפן החזק ביותר בהוליווד, ונראה כאילו כדי להעלות את סף הגירוי והעניין יש צורך לנקוט עמדה, כשעל פי חוקי השיח החדש היא גם צריכה להיות חריפה יותר. כנראה שזאת… להמשך קריאה
לא מכבר (לפני שבוע בערך) דיברתי על הירידה לכאורה בהערכה לקומדיות רומנטיות, והנה מגיעה למסכים קומדיה רומנטית מובהקת ומוערכת ביקורתית - ״מה הסיכוי?״ (Long Shot). אלא שדומה כי הסיכוי שהסרט ישווק אך ורק כקומדיה רומנטית בימינו הוא נמוך מדי. הפוסטרים השונים לסרט מנסים לייצר אווירה לא של זוגיות, אלא של קומדיית סטלנים. הדבר נכון בעיקר לגבי הפוסטר הישראלי לסרט, שהוא… להמשך קריאה
הבהרה מיותרת עבור רוב אנשים אבל הכרחית עבור אחרים: הסרט "מסיבת נקניקיות" הינו סרט מצויר למבוגרים בלבד. כל מה שאתם לא רוצים שהילדים שלכם יראו, קיים בסרט זה. סת' רוגן ואוון גולדברג הם אחד מצוותי היוצרים הכי פוריים בהוליווד. קשה לחשוב עליהם בתור כאלו, מאחר ולרוב הם מייצרים סרטים על אנשים שמקדישים את רוב חייהם לבילויים ריקניים וסמים קלים, בכיכובו של רוגן וקבוצה… להמשך קריאה
קומדיות המשך הן עניין בעייתי בפני עצמו, ושנת 2016 לא הייתה טובה אל הקונספט הזה בכלל. בין "זולנדר 2" ו"החתונה היוונית שלי 2", נדמה שהרבה לא יכול לצאת מזה. סרטי המשך הם לרוב גם ככה עניין מסחרי ותו לא, ובקומדיות עוד יותר קשה להסתיר את זה. מה שאנחנו בדרך כלל מקבלים זה את אותו הסרט בדיוק, עם אותן בדיחות, רק… להמשך קריאה
אני מגיש לכם את פוסט זה כמחווה לפוסט שכתבתי לפני שנה, שכן זוהי תכלית השנה בקולנוע על רגל אחת: היזכרות ביצירות שנוצרו בעבר. לרוב, היזכרות המלווה בתחושה נוסטלגית שפעם היה יותר טוב, אבל הקולנוע העכשווי יכול להחזיר אותנו במודעות לסרטים של פעם. גם בלהיטים הגדולים ביותר, גם בסרטים שקהל היעד שלהם היה אמור להיות ילדים שחווים את הפעמים הראשונות בהן… להמשך קריאה
למקרה שזה לא בא לכם באופן טבעי גם ככה, הנה לכם שתי סיבות לשמוח בסת' רוגן, אחת תיאורטית והשנייה קונקרטית יותר. הראשונה היא שכנראה בזכותו הגיעה למסכינו הקומדיה לשמה התכנסנו "הלילה שלפני" (The Night Before), שמתרחשת כמעט כולה בערב חג המולד. אותו חג נוצרי לא נורא אהוב על מפיצנו, לטוב ולרע, ואני נוטה להאמין שגורלו של הסרט הזה היה זהה… להמשך קריאה
הקומדיה "רחוב ג'אמפ 22" סימנה, מבחינתי, את כניסתם של צ'נינג טייטום וג'ונה היל להיכל התהילה של הצמדים הקולנועיים. עקרונית זהו הסרט הרביעי שלהם ביחד, אם כי באחד מהם הם כלל לא נפגשו ("סוף.") ובשני לא נראו על המסך ("סרט לגו", שם גיל טייטום את סופרמן והיל את גרין לנטרן). "רחוב ג'אמפ 21" משנת 2012, וממשיך דרכו שהגיע אלינו זה עתה,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות