״עסקים כרגיל״ (Normal), סקירה

השם העברי "עסקים כרגיל" די שונה מהכותרת המקורית של הסרט "Normal", אולם שתי השמות מייצרים סוג של מערך ציפיות של יחס אירוני. כלומר, הצפייה היא שהמצב בסרט לא יהיה כרגיל, עם או בלי קשר לעסקים. אכן, עלילת הסרט מציגה מצב קיצוני בעיירה בשם נורמל, אבל הסרט עצמו הוא בסופו של דבר מוצר בידורי די נורמלי. נדמה לי שהוא שאף להיות מיוחד יותר, אבל זה לא ממש הולך לו והוא נשען במידה רבה על אלמנטים מוכרים מסרטים קודמים. באופן שהוא לא בהכרח כרגיל, מדובר בסרט די מבדר. הוא לא מעמיק וספק לא מקורי, אבל לפחות אותי הצחיק וזה משהו שאינו בהכרח פשוט.

הכוכב של הסרט, בוב אודנקירק, צמח מעולם הקומדיה. גם אם הקריירה שלו ניתבה אותו במפתיע לכיוונים אחרים, עם התפקיד האייקוני בטלוויזיה ב"שובר שורות" ו"סמוך על סול" ולאר מכן בסרטי "סתם אחד", שהציגו אותו כגיבור פעולה בעל יכולת נוסח ג'ון וויק. במידה רבה, התפקידים הכי מצליחים שלו הם אלו בהם הוא לכאורה משחק נגד התדמית שלו, אך הוא עדיין שומר על חזות של גבר טוב לב ומצחיק, גם אם בפועל הוא מוכר בזכות דברים אחרים.

בסרט הנוכחי הוא ממשיך את שיתוף הפעולה שלו עם דרק קולסטד, התסריטאי של סרטי "סתם אחד" ו"ג'ון וויק". הפעם התפקיד של אודנקירק מתכתב גם עם הצד החביב והמעט-תמים באישיות הקומית שלו החל מראשית הדרך, והיכולות שלו יותר טבעיות גם אם הסרט פונה לכיוון מטורף בשלב מסוים. אודנקירק גם חתום על הסיפור ביחד עם קולסטד וזה קרדיט משמעותי, שכן התסריט הסופי של הסרט לפרקים נראה כמו לא משויף עד הסוף מבחינת הדיאלוגים. השלד הסיפורי עומד בצורה איתנה יותר ונשען בעיקר על שילוב של רעיונות שכל אחד בפני עצמו הוא מוכר למדי, אך בשילוב שלהם יש משהו שיוצרי הסרט קיוו שהיה ייחודי יותר.

הרעיון הראשון אליו ניחשף בדקות הפתיחה הוא סרט יאקוזה יפני, עם בוס אכזרי שמעניש את אחד מן החיילים שלו – גלות במקום בו לא נעים לעבוד. הרעיון השני הוא עיירה שלווה ונורמלית, במקרה זה אפילו שמה הוא "נורמל", במינסוטה, בה הדמיות מדברות בחביבות ובמבטא שדומה כי משחזר את "פארגו", הסרט והסדרה, כולל כמה מחוות ישירות. אודנקירק מגלם את הזר שמגיע לעיירה, איש משטרה ותיק בשם יוליסס שמתנדב לשמש כשריף זמני אחרי שהשריף הקודם נפטר במפתיע. הוא גם משאיר הודעות לאשתו פני, שעזבה אותו, מתייסר מרגשות אשם בגלל תקרית מעברו, כיאה לשוטר מבוגר בסרט קולנוע.
שמות הדמויות רומזת לאודיסאה, ויוליסס אכן נמצא בסוג של מסע, אם כי בפועל אנו רואים אותו רק בתחנה אחת, שהיא נורמל, עיר שנראית חביבה ונורמלית, להוציא כמה עימותים בין התושבים. סגננו הרגוע של יוליסס (בילי מקללן) אפילו גורם לכך שראש העיר (הנרי וינקלר) והברמנית המקומית (לינה הדי) מתחילים לחבב אותו: ראש העיר בתצוגה של עודף נחמדות, הברמנית דרך גישה מחוספסת יותר, הגורמת ליוליסס להתחיל לחשוף קצת מעברו.

אלא שהגיבור הוא שוטר וכל דמות שמגלם אודנקירק היא, בדרכה, קצת לוהטת. מתקבל שוטר לוהט כמו תבנית העלילה בה ייתכן שכל העיר מסתירה סוד מתחילה לחלחל בו. יש נוכחות גדולה של חומרי נפץ וכלי נשק, אבל הקפדה מועטה על בטיחות. יש מימון רב למדי לאירועים ציבורים ויש גם את העניין הזה עם האיש מהיאקוזה שנמצא באזור. וגם המוות החשוד של השריף הקודם והדרה של הצאצא שלו מן הלוויה. אני משתמש במילה צאצא כי מדובר בדמות א-בינארית, המגולמת בידי השחקנ-ית ג'ס מקליוד, דמות שמבקשת בסרט שלא יפנו אליה בלשון נקבה, בקשה שתרגום העברי לסרט התעלם ממנה.

יש לציין כי העיסוק המגדרי מרגיש קצת מאולץ, כמו גם הגיוון הגזעי של הדמויות, באופן שדומה כי הוא מנסה להיות תקין פוליטי בכוח. גם אם ייתכן ויש מודעות עצמית וקריצה מסוימת לקהל באופן בו זה מבוצע. התסריט יותר קורץ לקהל על האופן בו דברים מתרחשים בקולנוע מאשר בונה דמויות אמינות, או מכיל אמירה של ממש על העיירה הקטנה, סודות או אלימות. שכן, אם לא אמרתי את זה עד כה, האלימות מגיעה. אמנם הסרט לוקח את הזמן שלו עד לרגע בו היא מגיעה, אבל מנקודה מסוימת הוא מתפוצץ באופן עתיר דם, הרס והומור אפל.

כל זה מן הסתם לא מפתיע בהתחשב בזהות התסריטאי שכבר הוזכר, או בזהות הבמאי. זהו בן וויטלי, יוצר שההתחלה שלו בקולנוע הבריטי הייתה די פרועה, כפי שאפשר לראות בסקירה של אור מלפני עשור. בעשור החולף הוא הפך לבמאי יותר הוליוודי ופחות בעל סגנון אישי, אם כי בפועל הוא פועל בצורה מובהקת אף יותר בתוך ז'אנרים ויש מוטיב חוזר של אלימות שיוצאת משליטה בסרטים שלו. זה המצב גם כאן. אולם החלק האחרון של ״עסקים כרגיל״ כל כך מופרך מבחינת האמינות, כך שהאלימות היא יותר מצחיקה ומלהיבה מבחינת החזון הקולנועי והשילוב שלו עם אתר הצילום המושלג והמעוצב בנוסח "פארגו".

אז אכן, הסיפור הופך למוזר ומנותק מן המציאות, אך יחד עם זאת הוא לא ממש מפתיע. וכפי שרמזתי, התסריט הוא יותר קלישאות על התנהגות של דמויות מאשר עיצוב של דמות עם ייחוד, אם כי האישיות של אודנקירק סוחבת היטב את הסרט. זה עדיין סרט יותר נורמלי ממה שהיוצרים אולי קיוו וכולם גם יצרו דברים יותר ייחודיים ואישיים בעברם. הם בסופו של דבר אנשי מקצוע יעילים ומבחינה הזו, הסרט הזה הוא עסקים כרגיל עבורם. קומדיה טובה לחובבים של סרטי ז'אנר שלא נרתעים מדם ולא בהכרח מצפים לסרט זכיר או מפתיע באמת.

/// תודה ליח״צ על התמונות