סרטים חדשים: ״הבית ברחוב פין״, ״הילד והאנפה״, ״ילדות רעות״, ״ארגייל״, ״הסמוי״, ״לאן שתלכי״, ״מאווקה נסיכת היער״

נפרדים מחודש ינואר, שלפחות מבחינת מזג האוויר מתנהג כמו עצמו, עם מדור על שבעת הסרטים הראשונים של פברואר (ועוד אחד בנטפליקס). זה יהיה פברואר מיוחד בזכות חמישה ימי חמישי, ככה זה כשיש שנה מעוברת, וזה אומר שבישראל ״חולית: חלק שני״ הוא הפצה של פברואר, בניגוד לחצי עולם שיצטרך לחכות עד ה-1 במרץ. אבל יש עוד חודש שלם עד אז והרבה סיבות ללכת לקולנוע גם לאורך פברואר, לצד השאלה – רגע, לא שכחנו משהו? כמובן שלא שכחנו את ״אימת החודש״ של ינואר, היא פשוט מתעכבת ואור הבטיח שתגיע. בינתיים הוא המשיך עם פרויקט כל זוכי האופיר והגיע אל שנות האלפיים בשעה טובה, בזמן שעופר ולירון כתבו על סרטים רצים.
עוד דבר שרציתי לנצל את הפתיחה לטובתו הוא הזמנת הקוראות והקוראים שלנו לאירוע שאני מנחה בסינמטק תל אביב ביום שלישי ה-6 בפברואר, בשעה 19:00 בספריית הסינמטק. מדובר במפגש ראשון ביוזמה חדשה של ספריית הסינמטק בשם ״סינמה סטודיו״, שיחה חודשית בין מבקרים ויוצרים. אדר שפרן, שסרט הביכורים שלו ״לרוץ על החול״ הפך ללהיט בשבועות האחרונים, יספר לקהל ולי על תהליך היצירה, על המעבר מעמדת המפיק לכס הבימוי ועל מצב התעשייה. בואו להיות הקהל הזה מהמשפט הקודם, כרטיסים באתר הסינמטק.

הבית ברחוב פין – סרט ישראלי חדש הוא תמיד סיבה להתחיל את המדור באופטימיות, אפילו אם מדובר בתיאור עולם בו התקווה קלושה. ״חדש״ הוא כמובן תיאור יחסי משום שמדובר בזוכה פרס השחקנית בפסטיבל חיפה 2021, אז גם כתב עליו עופר, ואז בפרס אופיר. אבל רק כעת הגיע סרטו השני באורך מלא של עמיר מנור (״חיותה וברל״) אל תקופת ההקרנות המסחריות שלו. בתפקיד הראשי ניקה בק (או באק, גוגל בילבל אותי) כצעירה שמתאהבת על כלות בגבר (אימרי ביטון) המציע לה לעזוב את חייה בבאר-שבע ולעבור איתו לתל-אביב. בהגיעה היא עוברת תהליך של הפשטה מאנושיות על ידי הבחור שבטחה בו, ומוכנסת למעגל הזנות והסמים בסביבת התחנה המרכזית. אחת הוותיקות, בגילומה זוכה הפרסים של ריימונד אמסלם, לוקחת אותה תחת חסותה ומי שהביא אותה למצב הזה מתחיל לחוש אשם על השיטתיות בה הוא משיג נשים לעסק המחליא שהוא שותף לו. עוד בקאסט: רמי הויברגר, יניב זנבה ומוריס כהן. גיא רז צילם (תמונה לעיל), איריס עוזר ערכה וקרני פוסטל הלחינה, אז הסרט גם נראה ונשמע מצוין.

הילד והאנפה (The Boy and the Heron) – הייאו מיאזאקי חוזר וזה כל מה שצריך לדעת. אם תתעקשו, זהו (שוב) סרט הפרידה של קיסר האנימה בן ה-83 והפעם אולי אפשר להאמין לדיבורים על פרישה, עשור אחרי ״הרוח העולה״ וקריירה בת שישה עשורים שהגדירה מחדש את תחום האנימציה היפנית. העלילה מתרחשת במלחמת העולם השנייה, מהצד היפני, ועוקבת אחר ילד-נער בשם מהיטו שחייו מתהפכים על ראשם. לאחר מות אמו עקב הפצצות על טוקיו, מהיטו עובר לכפר יחד עם אביו וזוגתו החדשה, אחותה הקטנה של האם המנוחה. עליו להסתגל לא רק לאמו-דודתו בזמן שאביו מנהל מפעל לייצור חלקי מטוסים, אלא גם לבית חדש ומלא מוזרויות הנטוע בסביבה הכפרית. האנפה האפורה מן הכותרת מתגרה בגיבור ומושכת אותו לחקור את הטבע המסתורי סביב הבית, בעיקר את המגדל החבוי בין העצים ומוביל לעולם קסום ומשונה. כתבתי על הסרט עם בכורתו בפסטיבל סרטים בערבה וכבר הספקתי לראותו שוב אז אין לי בעיה להשתמש במילה האסורה מאסטרפיס. ברמה של הגדולים ביותר של מיאזאקי, לעניות דעתי. אגב, בקולנוע לב תוכלו לראות שוב את ״פוניו״ והסרט החדש לגמרי עושה חשק לשוב אל כל הפילמוגרפיה.

ילדות רעות (Mean Girls) – היה היה פעם לפני 20 שנה סרט בשם ״ילדות רעות״, קומדיית התבגרות עם לב שחור ותופעת קאלט בואך קלאסיקה מודרנית. הצלחת הסרט הובילה את התסריטאית שלו, טינה פיי, ליצור עיבוד בימתי ומוזיקלי שהוצג בהצלחה בברודווי (ואפילו אותו הזכרתי בסריטה). השנים חלפו וגרסת הסרט של אותו מחזמר מגיעה כעת אל בתי הקולנוע, מבלי להבהיר שמדובר בסרט מוזיקלי. זה קטע חדש בהוליווד, ע״ע ״וונקה״, ובקרוב ״הצבע ארגמן״. חשוב לדעת שלא מדובר בסתם רימייק של סרט הפולחן, אלא ב״ילדות רעות: המחזמר: הסרט״. מלבד השירים, העלילה נשמרה אך עודכנה לימינו אנו מבחינת רשתות חברתיות וטלפונים חכמים. קיידי הרון, האנפה השנייה בקולנוע השבוע, היא התלמידה החדשה בבית הספר התיכון. היא נלקחת תחת כנפי קליקת הפלסטיקיות, מלכות השכבה, אבל טועה כאשר היא מתאהבת באקס-המיתולוגי של המלכה האם, רג׳ינה ג׳ורג׳. הבמאים הם סמנתה ג׳יין וארתורו פרז הבן, טינה פיי שוב כתבה וגם ליהקה את עצמה לתפקיד פדגוגי, והקאסט עמוס במיוחד. עוד בצד של המבוגרים: ג׳נה פישר, ביזי פיליפס, ג׳ון האם, טים מדווס, אשלי פארק ולינדזי לוהן, הלא היא קיידי המקורית. את הדם החדש מזרימות: אנגורי רוס, רנה ראפ, אאוליאי קרבאליו, בבה ווד, כריסטופר ברייני, ג׳אקל ספייבי, ואוונטיקה.

הילד והאנפה

ארגייל (Argylle) – עוד הפקה יקרה של אפל+ שמגיעה אל בתי הקולנוע, הראשונה לשנתון הנוכחי אחרי ״נפוליאון״ ו״רוצחי פרח הירח״ דאשתקד. מתיו ווהן מביים תסריט של ג׳ייסון פוקס, שנשמע כמו שילוב בין ״העיר האבודה״ ו״מעבר לכל דמיון״. ברייס דאלאס האוורד מגלמת סופרת של ספרי ריגול, גם גיבור ושמו ארגייל (הנרי קאביל), המגלה כי העלילה שהיא רוקמת עבור ספרה הנוכחי משפיעה על המציאות בזמן אמת. הסרט אינו מקוטלג כקומדיה בימד״ב אבל הטריילר עושה רושם כזה, אם כי הבמאי ואנוכי מזמן לא על אותו הגל אז אין לדעת. הקאסט משופע כוכבים ולכן אפשר להזכיר את: ג׳ון סינה, סמואל אל ג׳קסון, סם רוקוול, סופיה בוטלה, אריאנה דבוז, בריאן קרנסטון, קתרין אוהרה ודואה ליפה, שהיא גם שחקנית עכשיו משום מה.

הסמוי (Inside Man) – את מותחן הפשע הזה ביים הישראלי-אמריקאי דני איי (אביכזר), שיש לו עוד סרט חדש בשבוע הבא בישראל. בזה הנוכחי, על פי תסריט של קוסטה קונדילופולוס ובהתבסס על אירועים אמיתיים, אמיל הירש מגלם בלש משטרה זוטר המבקש לגאול את עצמו מחרפה שדבקה בו דרך הסתננות לארגון פשיעה. המטרה היא כמובן להפיל את הסינדיקט מבפנים, אבל בשביל לרכוש את אמונם הגיבור ייאלץ לחצות כמה קווים ויתקשה למצוא את דרכו חזרה לצד הנכון של החוק. לצידו של הירש מככבים לוסי הייל, ג׳ייק קאנבלה ואשלי גרין.

לאן שתלכי (The Modelizer) – מזמן לא הייתה לנו קומדיה רומנטית, כלומר שבוע שלם, וזו הנוכחית מתרחשת בהונג-קונג אבל נוצרה באמריקה. אני מתקשה להאשים הפעם את המפיצים בעניין השם העברי משום שאין מילה כזו באנגלית מודלייזר, ועל-פי העלילה נותר לי רק לנחש שמדובר בהלחם של וומנייזר ומודל במובן של רודף דוגמניות. את המשבצת הזו מאייש ביירון מאן, שגם כתב את התסריט, המככב בתור איל הון אסאייתי שיוצא רק עם דוגמניות ורק לשלושה חודשים או פחות. כלומר, עד שהוא פוגש את קמילה (רייסה בראטיליירי), שתלמד אותו את משמעותה של אהבת אמת, אני מניח. קיאוני ווקסמן ביים ואם תרצו לצחוק מעט, אבל לא מהסיבות הנכונות, אני ממליץ על הטריילר.

מאווקה נסיכת היער (Mavka: The Forest Song) – סרט אנימציה תוצרת אוקראינה ראיתם או ראיתן פעם? אל דאגה, הוא מוצג בדיבוב לעברית בלבד. בהתבסס על המחזה "שיר היער" של לסיה אוקראינקה, שמצידו מושפע מהמיתולוגיה העממית של אוקראינה, ביימו אולג מלמוז׳ וסשה רובן את הסרט שאולי חושף מקור השראה נסתר נוסף של ״אווטאר״. מאווקה מן הכותרת היא נימפה המתגוררת ביער מלא יצורים קסומים וצבעי ניאון, המבקשת לגונן עליו מפני בני האדם החמדנים. היא מתאהבת באחד כזה בזכות כישורי הנגינה שלו, בחור כפרי הזקוק לכסף ונשכר בידי אישה אצילה למצוא עלה קסום. תוכניתה האמיתית היא להקים מנסרה שתכלה את היער, ומולה תעמוד לא רק אהבת הגיבורים אלא גם כל היצורים המיתיים המתחבאים בין העצים.

אוריון והחושך (Orion and the Dark) – נסיים עם סרט מונפש אחר, שלישי לשבוע זה, שיגיע ביום שישי אל שרתי נטפליקס. לא אירוע נדיר יחסית להפקה של דרימוורקס, אבל כן הפעם הראשונה בה נודע לי על עיבוד לספר ילדים חתום צ׳ארלי קאופמן. יחד עם לויד טיילור השותף לכתיבה והאנימטור שון שרמאץ, שזהו סרטו הראשון באורך מלא כבמאי, מגיע אל המסך ספרה של אמה יארלט. אוריון, בקולו של ג׳ייקוב טרמבלי, מפחד מהחושך והדרך להתמודד עם הפחד היא על ידי האנשה. את החושך שהוא דמות בסרט, מדבב פול וולטר האוזר, ולצידו דמויות נוספות כמו השינה עצמה (נטסיה דמטריו), חלומות מתוקים (אנג׳לה באסט) ועוד מושגים מופשטים. קרלה גוגינו היא אמא של אוריון ואת את הכל מקריין ורנר הרצוג.