פרסי אופיר 2023: הזוכים, הזוכות והטקס

טקס פרסי אופיר ה-34 מתקיים הערב באולם האירועים איסט תל-אביב, בהנחיית עלמה זק, ומועבר בשידור ישיר באתר מאקו החל מ-19:00. בהמשך הערב יתכנס השידור אל ספיישל של גיא פינס בקשת 12, החל מ-22:45, אז אפשר אולי גם לומר שהוא בטלוויזיה. אבל כפי שיעידו הכותרות אצל המארחים האינטרנטיים מ״מאקו״, שאלה אחת עולה על שפתות כולם. לא מה יהיה מספר המזל של ״שבע ברכות״, הסרט עם הכי הרבה מועמדויות (12) שגם סידר לעצמו יציאה לאקרנים בתזמון שנראה מנצח וגם מצפה לעלות לבמה בטקס המתקיים באולם אירועים, שזה רק הולם עבור סרט המתחיל בחתונה. גם לא האם תיקי דיין הוותיקה והאהובה תצא מן הערב הזה עם פרס אופיר ראשון בקריירה, האמינו או לא. ואפילו לא מה יעלה בגורלו של ״גן קופים״, סרט עם 11 מועמדויות, המספר השני בגודלו יחד עם ״החייל הנעלם״, אבל ללא מועמדות לפרס הראשי. אני יכול להמשיך ולהעלות טריוויה כמו גם את מפלס ההתרגשות, אבל הכותרת במאקו, וכנראה בכל אתר אחר בו תקראו על הטקס אז זה לא משהו אישי נגדם, היא כמובן ״מי ייצג את ישראל בטקס האוסקר הקרוב?״.

כי הרי זו המהות של פרסי אופיר, להשקיע חודשים ארוכים ושקלים רבים כדי להפוך מחגיגת הקולנוע הישראלי לוועדת פרס, להפוך רשימה של עשרות סרטים מכל הסוגים והמינים לשם אחד בודד עם סיכוי לכרטיס טיסה ללוס אנג׳לס. הלוואי שהמצב היה אחרת, אבל אנחנו בסריטה הפסקנו להילחם בתחנות רוח. לכן גם הסיקור השנתי שלנו היה צנוע למדי, גם אם מקיף יחסית לעמיתים שלנו בתקשורת המקומית, שאיבדה עניין בעונת פרסים שאין לה עניין אמיתי בסיקור. פתחנו הישר עם החמישיות המשותפות שלנו, ומשם עברנו לשלושה פוסטים אישיים: אור כתב על המועמדים, אני הוספתי כמה מחשבות ונפרדתי מהסרטים שלא עלו שלב, ועופר הוסיף תובנות משלו על הקטגוריות התיעודיות ולרוב גם המוזנחות. סליחה ומחילה בפני הסרטים הקצרים העלילתיים, על שלא הקדשנו להם יחס מיוחד דווקא בשעתם היפה. כן אומר שהשתתפתי בערב זום אחד עם שתי מועמדות בקטגוריה זו, בהנחיית ד״ר אבנר שביט, ושמחתי לראות הרבה פרגון פנימי בין המועמדות מאיה קסל (״בצילו של ההר״) וריטה בורודיאנסקי (״פסק זמן״). אני בטוח שגם יתר אירועי הזום היו מוצלחים אבל לא הספקתי לנכוח בהם.

למשך ערב חגיגי אחד, לפחות עד שיתחילו הנאומים הפוליטיים ואולי גם אחריהם, אני מבטיח להתרכז רק בטוב ואף להתייחס אל טקס פרסי אופיר כאל טקס פרסים לכל דבר ועניין. נוצץ ומרובה קטגוריות, מלא ברגעים אישיים יפים וכואבים לכל מועמדת ומועמד, כי ניסיון העבר מלמד אותי שאכן כך יהיה. אל הציניות או ההתעלמות הציבורית ואל פטפוטי האוסקר אפשר לשוב מחר, בהמשך השבוע או בשנה העברית הבאה (כלומר בעוד שבוע). בעניין זה, אין בידי את הסטטיסטיקה העדכנית, תיאלצו לשאול את אור שפרסם הבוקר בעיתוי מכוון את חלק ב׳ בסיקור כל מתמודדי האוסקר הבינלאומי, אבל אין לישראל סיבה להתהדר בשיטה זו של בחירת נציג לאוסקר. זה בקושי קרה מאז שהחל הנוהג: עברו שנים ארוכות מאז שזכינו למועמדות בקטגוריה הזו (״הערת שוליים״ ב-2011), ולפני כן היה רצף מועמדויות (״בופור״, ״ואלס עם באשיר״, ״עג׳מי״) שהגיע אחרי די גדול (מאז אמצע האייטיז). אז במקום לחשוב רק על האוסקר, כפי שוודאי יקרה במערכת הכריזה בטקס עצמו, הבה נפרגן או נידהם מזכיות לא צפויות, וניזכר שתעשיית הקולנוע בישראל היא נס גלוי אחד גדול ומתמשך בהתחשב בחוסר היציבות מסביב.

אין כמו להתחיל את השידור החי עם הוראות מהבמה לקהל, משהו שלעניות דעתי לא היה אמור להצטלם. ״המיקרופונים קולטים הכל״ נאמר לקהל, מה שמשום מה מעודד אותו לפטפט. ועכשיו מתחילים באמת, עם עלמה זק על הבמה. היא מברכת את הנשים בקהל, ומצביעה על כך ששר התרבות נעדר מן הטקס. בדיחות על דיקטטורה משולבת בבדיחות בינה מלאכותית. ומתחילים בחלוקת הפרסים.

שחקנית משנה: תיקי דיין, ״שבע ברכות״

פרס אופיר ראשון לשחקנית הגדולה הזו, כפי שצוין בפתיחה, בנאום מקסים. וגם פרס ראשון הערב לסרט הפייבוריט.

שחקן המשנה: דרור קרן, ״בית״

הבמאי בני פרדמן מקבל את הפרס בשמו של השחקן, שלא הגיע לטקס, ומקריא נאום ניצחון. הדרור-קרנסאנס הושלם השנה.

פסקול: אביב אלדמע ומיכאל ליגום, ״שבע ברכות״

פרס שני לסרט המוביל, על עבודת מיקס יוצאת מגדר הרגיל מבחינת דיאלוגים חופפים, אם יורשה לי להחמיא.

עלמה זק שבה אל הבמה כדי להתחיל להציג את המועמדים בקטגוריה הראשית, כי הם הרי לא מוכרים לקהל ברובם או בכלל. אבל המומנטום מתחדש עם שלישיית ״ערוץ הכיבוד״ שעלתה להגיש את הפרס הבא.

מוזיקה: רן שם טוב, דניאל מרקוביץ, בן זיידמן, ״המנצחים״

הסרט המוזיקלי גורף את פרס המוזיקה, לכאורה מובן מאליו אבל גם הישג איך שלא תסתכלו על זה. האם סרטו התקופתי של אלירן פלד ישזוף עין לכיוון הקטגוריה הבאה?

עיצוב אמנותי: עידו דולב, ״הפילגש״

הפתעה נחמדה ראשונה כאשר הסרט הצנוע והמדויק זוכה על חשבון התקופתיים, הזוהרים והגדושים. גם הנאום הפוליטי של הערב עד כה, כולל האשמות מצד חתן האופיר הוותיק (״כנפיים שבורות״, ״מוכרחים להיות שמח״, ״הבלתי רשמיים״) את האמנים ששותקים מול המצב הפוליטי.

איפור: אורלי רונן, ״שבע ברכות״

מצב הפרסים אחרי שליש מהחלוקה: שלושה ל״שבע ברכות״, ואחד לכל אחד לסרטים ״בית״, ״המנצחים״, ״הפילגש״. מצב הפרסים של רונן, מועמדת קבועה ומוערכת: אופיר רביעי אחרי ״מיתה טובה״, ״ארץ פצועה״ ו״הבלתי רשמיים״.

ליהוק: אורית פוקס רותם, ״שבע ברכות״

מתחיל להסתמן כאן סוויפ. המלהקת היא כידוע הבמאית הזוכה של השנה שעברה עם ״סינמה סבאיא״, ולפני שתגידו שהתסריטאיות הן גם השחקניות, יש בסרט הזה אינספור הברקות ליהוק. צפו ותיווכחו.

תלבושות: ענבל שוקי, ״שבע ברכות״

חמישה פרסים על הלוח, והמגמה כבר ברורה. ופרס אופיר שלישי בקריירה למעצבת הוותיקה (״צומת וולקן״, ״סיפור גדול״).

צילומסך מאתר ״מאקו״

יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, המפיק אסף אמיר, מסיט את הדיון לפוליטיקה ונשמע מלא חשש מחוק חדש שהניחה הממשלה לדיון ואמור להשפיע על תעשיית הסרטים. הוא מזמין את נשיא מדינת ישראל העשירי, רובי ריבלין, להגיש פרס מפעל חיים למפיק הקולנוע וכמובן היו״ר המיתולוגי של קרן הקולנוע הישראלי, כתרי שחורי.

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר: ״בצילו של ההר״. הפקה: טל מוסקוביץ׳, מתן גלזובסקי. בימוי ותסריט: מאיה קסל

פרסי חוץ-קטגוריות תמיד מרימים את הטקס בעיניי, והוא היה זקוק לזה אחרי ערימת הנאומים לעיל. בנימה אישית, אני מאושר שזכה סרט כה עדין ויפהפה ומקווה שיהיו עוד הזדמנויות רבות לראותו. קסל היא מלהקת שהייתה מועמדת בעבר לאופיר (״עירום״, ״עיניים שלי״) וזה האופיר הראשון שלה. תודה לאור ועופר בחדר הצ׳אט על הסטטיסטיקות, זה לא שאני יודע דברים כאלה בשלוף.

עריכה: איילת מנחמי, ״שבע ברכות״

בפעם הראשונה ואולי לא האחרונה הערב, עולה לבמה הבמאית-עורכת שונאת תשומת הלב. היא כמובן מתוודה שפחדה מהרגע, אבל הכינה נאום. היילייט: ״תודה לבמאית של הסרט, שהסכימה להישאר מחוץ לחדר העריכה ולא להפריע לי״. זה האופיר השני שלה, גם הוא על עריכת סרט שביימה, ״סיפורי תל אביב״ מ-1992.

צילום: דוד סטרז׳מייסטר, ״החייל הנעלם״

סרטו של דני רוזנברג עולה על הלוח סוף-סוף, כבר התחלתי לחשוש שחברי וחברות האקדמיה לא צפו בו. ואיזו עלייה מפוארת זה, לאחת מעבודות הצילום הכי מפעימות שראיתי השנה בקולנוע. לא רק הישראלי, בכלל. סטרז׳מייסטר, בזכייה ראשונה, חולק את הקרדיט עם כל הצוות.

תסריט: אלינור סלע, ריימונד אמסלם, ״שבע ברכות״

שבע פרסים לשבע ברכות. הכותבות ויוזמות הפרויקט, שגם מככבות, מפרגנות מכאן ועד מרוקו ומצליחות להקסים למרות אורך הנאום. אפשר כבר להכין את החפלה המרוקאית, אלא אם לפנינו אחד הערבים המפתיעים בתולדות האופיר.

שחקן ראשי: רועי ניק, ״בית״

סרטו של בני פרדמן מנכס לעצמו את פרסי המשחק הגבריים. מועמדות ראשונה אם אינני טועה ופרס ראשון לשחקן הנהדר בן ה-31.

שחקנית ראשית: ריימונד אמסלם, ״שבע ברכות״

כולם אוהבים את ריימונד, שחוזרת לבמה ומנצחת את עצמה (הייתה מועמדת גם על ״העתיד״), לא רק גוברת על המתחרות. השחקנית הנרגשת מפנה את הזרקור לחברה הערבית, פעם ראשונה בטקס אם אני עדיין עירני, ואל עמותת "אימהות למען החיים". אחרי שתי זכיות כשחקנית משנה (״אחותי היפה״, ״הבית ברחוב פין״) היא זוכה בפרס השחקנית הראשית, ובכך היא משווה את השיא של ענת וקסמן (שנוטה לזכות אצל מנחמי אגב), דאנה איבגי ורונית אלקבץ כשחקנית עם הכי הרבה אופירים (שלושה).

בימוי: איילת מנחמי, ״שבע ברכות״

גם הבמאית של הסרט הסוחף של האופירים חוזרת לבמה. בעיניי נעשה פה צדק היסטורי בהתחשב בסטטיסטיקה של מנחמי, שהיה לה רק אופיר אחד וגם הוא על עריכה ולא על בימוי. למי שאיבדו ספירה, ״שבע ברכות״ כבר על תשע זכיות וישמח מאוד להשלים עשיריה. אבל קודם, זה הזמן להיזכר שגם סרטים תיעודיים מועמדים השנה.

הסרט התיעודי הטוב ביותר עד 60 דקות (קצר): ״הרף התחתון ביותר״. מפיק: אסף אמיר. בימוי ותסריט: נור פיבק

יו״ר האקדמיה שב אל הבמה, ואיתו מי שאולי תזהו בתור השחקנית הראשית של ״הברך״. היא מנצלת את המעמד כדי להקדיש את הסרט ולהעלות את המודעות לנפגעות תקיפה מינית, נושא הסרט שלה.

הסרט התיעודי הטוב ביותר מעל 60 דקות (אורך מלא): ״אם זה נגמר – ענבל פרלמוטר״. הפקה: אביגיל שפרבר. בימוי: שרון לוזון, אביגיל שפרבר

זוכה דוקאביב קוטף גם את פרס אופיר, ואת הבמה כובשות במאיות בכל הקטגוריות (התיעודיות, הקצרות, מה שרק תרצו). בחדר הצ׳אט של סריטה עדיין מתדיינים האם זה חסר תקדים, אבל יש לנו בעצם עוד פרס אחד לחלק כדי לבדוק סופית שהשנה אינה 2014.

הסרט העלילתי הטוב ביותר: ״שבע ברכות״. הפקה: רונן בן טל, משה אדרי, ליאון אדרי. בימוי: איילת מנחמי

מזמן לא ראיתי ניסיון ״לגנוב״ את הבמה כמו הגשת הפרס. כמה מפתיע שיו״ר הפיס מנותק מהמציאות. אבל זה לא מה שנזכור מהערב הנהדר הזה, אלא את עשר הזכיות הסוחפות של ״שבע ברכות״. מה עוד ניתן לומר על הסרט? שזו רק ההתחלה משום שהוא בדיוק יצא לאקרנים.

נתאושש קלות ואשוב לסדר מעט את הבלאגן של הפוסט. עד אז, החפלה כבר החלה על במת האופיר.

סיכום הטקס
שלא במפתיע, הסרט עם הכי הרבה מועמדויות זכה, אבל הסחף לכיוונו הותיר פירורים לשאר. זכייה בעשרה פרסי אופיר בטקס הוא משהו שלא רבים עשו, ו״שבע ברכות״ מצטרף אל ״חתונה מאוחרת״ ו״החברים של יאנה״, מרחק זכייה בודדה מהשוואת השיא של ״האסונות של נינה״ (11 זכיות). ״המנצחים״ הוא הסרט ממועט המועמדויות שבכל זאת הצליח להביס את הסיכויים ולצאת עם פרס. מבין המועמדים לקטגוריה המרכזית, שלושה נוספים התכבדו בפרסים (״בית״, ״החייל הנעלם״, ״הפילגש״) מה שמותיר את ״לרוץ על החול״ כיחיד מבין חמישיית הסרט הטוב ביותר ללא זכייה. מבאס אך סביר בהתחשב בכך שהיו לו רק ארבעה צ׳אנסים, בפער משמעותי מהסרטים שמעלו עם תשע מועמדויות. אבל כאשר רק חמישה סרטים מחלקים ביניהם את השלל, זה אומר שהרשימה התכווצה לשליש, וכך יצאו בידיים ריקות גם: ״גן קופים״ עתיר המועמדויות של אבי נשר, ששוב לא מקבל כבוד מהאקדמיה וינסה את מזלו בקולנוע בסוף החודש, "בתי אהובתי", "אמריקה", "העתיד", "המשלחת", "חדר משלו", "בחורים טובים", ו"טור פרידה". אלו מהם שכבר נחשפו לקהל, שהם שניים (״אמריקה״ ו״העתיד״) ודאי שמחים בדיעבד על ההחלטה להגיע לאופיר רק אחרי הפצה קולנועית או בסמוך לה. הזוכים בקטגוריות הייעודיות (דוקו/קצר) נחשפו אף הם בפסטיבלים ומוסיפים עוד גביעים לארון המתמלא, לצד השלמת רביעיית סרטים שבוימו ונוצרו בידי נשים. לפי הבדיקה הזריזה שערכתי, זו הפעם הראשונה באופירים שכל הרביעייה כזו, אז זהו ערב היסטורי.

סיכום זכיות:
שבע ברכות – 10 (סרט, בימוי, תסריט, עריכה, ראשית, משנית, תלבושות, פסקול, איפור, ליהוק)
בית – 2 (שחקן, משנה)
החייל הנעלם – 1 (צילום)
הפילגש – 1 (עיצוב)
המנצחים – 1 (מוזיקה)
אם זה נגמר – 1 (דוקו ארוך)
הרף התחתון ביותר – 1 (דוקו קצר)
בצילו של ההר – 1 (עלילתי קצר)