סרטים חדשים: ״המזח״, ״אימה במצולות 2: התהום״, ״צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים״, ״לגדול עם ההורים״, ״מאסטר שפית״, ״משפחה במסכה״, ״מבצע קוקוריקו״

חודש אוגוסט שמח, שמביא עימו אתגר אמיתי להורים בישראל אבל גם פגרה של כנסת ישראל (ואולי ממנה), אז אולי יותר מתמיד זה הזמן לדבר על סרטים. גם כאלה לכל המשפחה, מלאי מתחדש בבתי הקולנוע כפי שאפשר יהיה לראות כבר במדור הראשון לחודש זה. על סרט אחד שעשוי להתאים לילדים (גדולים) והורים גם יחד כבר כתבנו אתמול, מנצלים את הסרת האמברגו המוקדמת כדי לספר את דעתו של אור על הגלגול הנוכחי של ״צבי הנינג׳ה״. אצטרף לדברי השבח להפקת האנימציה המפתיעה לטובה, ואפנה אל הטקסטים הרבים האחרים של אור השבוע. עוד אתמול היה לנו דיווח על פרסי אופיר שהגיעו אל שלב המועמדים, ובהזדמנות זו ברכות לכולם ובהצלחה גם לסרטים שלא עברו שלב (חלק מהם חביבי סריטה). לפני כן, דאבל סרטי אימה עם ״אימת החודש״ וסקירה נפרדת של ״נגעת נרצחת״. בין לבין עופר כתב על ״הם שיבטו את טיירון״ של נטפליקס, ובסוף המדור הנוכחי תוכלו לקרוא על סרט סטרימינג אחר. החלטתי שאין מספיק מציאות בצפייה הביתית בשביל תת-מדור אבל אני מנסה להבליט סרט אחר בכל פעם, בתקווה שזה עונה על הצרכים ובידיעה שהמדור עמוס למדי גם השבוע. ניכר שמאוד רוצים שנגיע לקולנוע, נותר רק לגלות מה עשו המפיצים בשביל זה.

ֿהמזח – סרט ישראלי שהגיע די במפתיע אל האקרנים, כלומר בלי הכנה מוקדמת של יותר משבוע. כיוון שהוא גם לא חלק מפרסי אופיר, לא ממש הייתה דרך לדעת על קיומו לפני שהוכרז עליו. בכל זאת אפשר למקם אותו בקלות כחלק מהשנה הקולנועית השבה אל מלחמת יום כיפור, בצמד עם ״גולדה״ שפתח את פסטיבל הקולנוע של ירושלים ויעלה לאקרנים בסוף החודש. סרטו של ליאור חפץ (״הרפתקה בשחקים״) מביא את סיפורו של מוצב אחד בחזית סיני, שמתקפת הפתע המצרית מותירה אותו עם כמה עשרות חיילים בודדים. המפקד הצעיר וחובש הכיפה (דניאל גד) רוצה להחזיק במצב ולהילחם עד אחרון החיילים. הרופא המילואימניק והחילוני (מיכאל אלוני) מציע תוכנית חלופית, לאחר שפינוי הפצועים מבושש לבוא ויש כבר הרוגים. בהשתתפות: אמיר טסלר, דניאל מורשת, אורי בלופרב, תום אמסלם, אביב פנקס.

צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים (Teenage Mutant Ninja Turtles: Mutant Mayhem) – הסרט הזה עלה לאקרנים כבר אתמול, כאמור, אז הוא מקבל קדימות. מה גם שאינו רק סרט ילדים, אלא גם מתכתב עם מותג צבי הנינג׳ה הוותיק והיקר לליבם של ילדי ומתבגרי שנות השמונים (שכבר אינם ילדים, ומוזר לכתוב זאת בתור מי שמשתייך לסיווג). על גלגולי המותג והשינויים העכשוויים תוכלו לקרוא בסקירה של אור, אני כאן כדי להזכיר שחומר בשם מוטגן זלג אל הביוב של ניו-יורק והפך ארבעה צבצבים ועכברוש אחד למוטציות דמויות-אדם וחובבות אמנויות לחימה. הפעם הם ממש מתנהגים וגם נשמעים כמו בני-עשרה, בזכות הדיבוב של ניקולס קנטו, מייקה אבי, בריידי נון, ושיימון בראון ג׳וניור – ליאונרדו, דונטלו, רפאל, ומיכאלאנג׳לו. ג׳קי צ׳אן הוא מאסטר ספלינטר, דמות האב העכברושית של הצבעים, ואפריל אוניל מדובבת בידי איו אדבירי (האדירה!) בהופעה הקולית המצטיינת בסרט בעיניי. יש עוד המון הופעות קוליות, למשל ג׳ון סינה וסת׳ רוגן בתור רוקסטדי וביבופ, כאשר האחרון גם כתב והפיק. רוגן, לא ביבופ. הוא עשה זאת יחד עם שותפו הקבוע, אוון גולדברג, ולצידם חתום על התסריט ובעיקר על הבימוי ג׳ף רואו (״משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות״).

אימה במצולות 2: התהום (Meg 2: The Trench) – חמש שנים אחרי ״אימה במצולות״, ג׳ייסון סטייתהם שב להילחם בכרישים פרהיסטוריים. כן, יש יותר מאחד הפעם, כולל הגדול מסוגו. שזה מצחיק כי הפרמיס של הסרט הראשון היה שהמגלודון, מג בקיצור, הוא כריש אבל גדול יותר. צוות החוקר מערכת אקולוגית תת-ימית בחלק העמוק של האוקיינוס מגלה שם יצורים פראיים ופלאיים, חלקם נמלט כדי להשליט טרור ברחבי הים. סביב סטייתהם התכנס הפעם קאסט שכאילו נבחר לפי חוקי אינקלוסיביות, הכולל בין היתר את קליף קרטיס, ג׳ינג וו, שויה סופיה קאי, ומליסנתי מהוט. באופן נוח למדי עבור התסריטאים, ג׳ון ואריך הובר ודין ג'ורגאריס, הסופר סטיב אלטן כתב ספר המשך עליו אפשר לבסס את סרט ההמשך. חשוב מכל אלו, הבמאי הפעם הוא בן וויטלי, שאמנם לא הבריק לאחרונה (״רבקה״, ״באדמה״) אבל חלקנו בסריטה שומר לו חסד נעורים.

לגדול עם ההורים (Wildflower) – סרט אמריקאי נוסף, בכיוון דרמטי יותר. קירנן שיפקה מככבת בתור בת נוירוטיפיקלית לזוג הורים על הספקטרום (דאש מיהוק וסמנתה הייד), המנסה לאזן בין לימודיה בתיכון לטיפול במי שאמורים לטפל בה. היא מתקשה להחליט לאיזה קולג׳ היא תוכל ללכת משום שהמחשבה על לעזוב את הוריה התלויים בה קשה עבורה, ובמקביל נכנסת אל חייה אהבה חדשה (צ׳ארלי פלאמר). עוד בקאסט, שלא מצאתי בו אנשים שונים ביכולתם מלבד הייד: אלכסנדרה דאדריו, ג׳ין סמארט, ג׳קי וויבר, בראד גארט וריד סקוט. הבמאי מאט סמאקלר בעצם יוצר כאן גרסה עלילתית לסרט תיעודי שלו מלפני כשנתיים, בעזרת התסריטאית ג׳יינה סבאג׳. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

מיכאל אלוני, מתוך ״המזח״

מאסטר שפית (Kitchen Brigade) – כיוון שיש רק שני סרטים על שפים צרפתיים בבתי הקולנוע כרגע, מן הראוי להשלים טרילוגיה ורצוי עם שפית. סליחה, סו-שפית, בגילומה של אודרי לאמי, המאבדת גם את התואר הזה בעוזבה את המסעדה בה היא מרגישה לא מוערכת כראוי. חלומה לפתוח מקום משלה מתגלה כלא-מעשי, וגם אפשרויות התעסוקה שלה מוגבלות ממה שחשבה. מתוך אילוץ היא לוקחת על עצמה משרה במעון לילדי מהגרים, בניהולו של פרנסואה קלוזה. בהיעדר צוות מטבח מיומן, הגיבורה מתחילה ללמד את הנערים והנערות את רזי הבישול ועבודת הצוות, מתוך רצון לא רק להאכילם אלא גם להיפתח אליהם. סרטו של לואי-ז׳וליין פטי (״מועדון הנשים השקופות״).

משפחה במסכה (Just Super) – נעבור לצמד סרטים מונפשים ממדינות שאינן דוברות אנגלית, אבל לא תדעו על כך כי הם מוצגים בישראל בעברית בלבד. בנורווגיה עדיין לא קיבלו את המזכר לפיו נמאס לכולם מגיבורי-על, אם כי לזכות הבמאי רסמוס איי סיברטסן וצוותו אפשר לומר שהסרט שלהם מהשנה שעברה. הוא מספר על ילדה שאביה הוא גיבור-על מקומי, המכונה סופר-אריה, תפקיד שעובר במשפחתה מדור לדור ונשמר בסוד מפני הקהילה. אך הילדונת עדיין לא מצאה את הכוח המיוחד שלה, ובעידוד סבתה מנסה לשלב את התשוקה שלה לגיימינג בחיפושים. זאת בזמן שאביה חושש ומגונן מדי, פונה לנתיב אחר מאשר להוריש לבתו את החליפה המיוחדת של סופר-אריה, ואולי יצר נבל-על חדש.

מבצע קוקוריקו (Little Eggs: An African Rescue) – המבצע האמיתי פה הוא ניקיון המדפים, עם סרט אנימציה מקסיקני מ-2021 שהוא בעצם הרביעי בסדרה. אינני בטוח האם צריך לראות את שלושת הקודמים, מתוכם היחיד שאני בטוח שהוקרן בישראל הוא השלישי (תחת השם הנורא ״נוקאאוט צ'יקן״). העלילה נשמעת פשוטה כשם שהיא לא ברורה, ומספרת על אבא תרנגול ואמא תרנגולת היוצאים לחלץ את ביציהם שנחטפו בידי אנשי קולינריה למטרת תערוכת מזון באפריקה. על האומלט הזה הכינו גבריאל ורודולפו ריבה פאלסיו אלטריסטה, שהם שני אנשים עם אותם שלושה שמות משפחה, למען הסר ספק.

ג'וילנד (Joyland) – קשה לי להתעלם מסרט כה מדובר כפי שהתעלמו ממנו המפיצים, אז אצרף אותו למדור למרות הקרנה חד-פעמית בלבד, בערב יום ב׳ ה-7.8. הקרנה עליה יש לברך כמובן, יוזמה של הפסטיבל הגאה שמנצל את הבמה החודשית שלו בסינמטק תל אביב לטובת יישור קו עם העולם (הקרנות סדירות בארה״ב בחודש שעבר, למשל). סרטו של סאים סאדיק הוא הפקה פקיסטנית-אמריקאית, נציג פקיסטן לאוסקר הקודם, שהחל את דרכו במסגרת ״מבט מסוים״ של פסטיבל קאן בה גרף פרסים. במרכז הסיפור בן הזקונים במשפחה פקיסטנית מסורתית, המשיג עבודה בתיאטרון. הוא לא מגלה למשפחתו שמוצגים במקום מופע אירוטי בהשראת הקולנוע הבוליוודי, וגם לא שהתאהב בכוכבת ההצגה שהיא אישה טרנסית.

רוכב המרוצים (Jockey) – נסיים עם סרט שראיתי בסאנדנס 2021 ומגיע רק כעת ארצה, בזכות yes ושם כבר אפשר למצוא אותו מאז תחילת החודש. סרט הביכורים של קלינט בנטלי נשמע קצת כמו ״הרוכב״ של קלואי ז׳או, אבל הוא שווה צפייה בעיניי גם בלי ההשוואה בה קשה לעמוד. קליפטון קולינס ג׳וניור מגלם רוכב סוסים מקצועני אך מזדקן, המתכונן לניסיון אחרון להסתער על האליפות בפיניקס, אריזונה. מנהל החווה (מולי פארקר) מסרבת להעניק לו להתחרות עם סוסו האהוב, ובמקביל רוכב צעיר המגיע למקום (מויזס אריאס) טוען כי הוא בנו האובד של הגיבור. הנה תמונה מתוך הסרט, למקרה שהתיאור לא היה משכנע דיו (כן, זה משחק מילים בנושא סוסים ולא, אני לא מתנצל).