• סרטים חדשים:
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 10
  • אימת החודש - מרץ 2017
  • סימן חיים
  • פאוור ריינג'רס
  • ״נמל בית״, סקירה לסרטו של ארז תדמור
  • כל סרטי אינגמר ברגמן: פרק 22
  • סקירת נקמה כפולה
  • פרויקט כל זוכי הסרט הטוב ביותר באוסקר - פרק 9
  • ״קונג: אי הגולגולת״, סקירה
  • האמון
  • ״הסוכן״, סרטו זוכה האוסקר של אסגר פרהאדי
  • מה לראות בפסטיבל הקולנוע הצרפתי 2017
  • ״תברח״, סקירה לקראת הקרנה בסינמטק הרצליה
  • ״נורמן״, סקירה לסרטו של יוסף סידר

סרטים חדשים: ״אבוללה״, ״בסיס המחשבה״, ״הלילה שלפני״ ״לאהוב אותה״, ״דפיקה בדלת״ וסרטי ילדים לחנוכה

3 בדצמבר 2015 מאת אורון שמיר

חג החנוכה שיחול בשבוע הבא ממש מורגש בלוח ההפצה, כאשר 5 מתוך 9 הסרטים החדשים שעולים לאקרנים הם סרטים שפונים אל ילדים והוריהם במידה זו או אחרת. יש לנו גם שני סרטים ישראליים חדשים השבוע, אחד מהם עונה גם לקטגוריה הקודמת, וקומדיית חג-מולד אחת, שעצם הפצתה בארץ היא בעצם נס חנוכה אם להתחשב במדיניות ההתעלמות או ההסתרה בה נוקטים המפיצים לגבי כל מה שרק מריח מערכים נוצריים. בסוף הפוסט אנסה לעשות בקצרה סדר בכל אירועי חודש דצמבר עמוס הפסטיבלים למיניהם, מעין גרסה מקוצרת של המדריך שכתבתי לעכבר העיר.

״אבוללה״, סרטו הראשון באורך מלא של יוני גבע, משווק עוד מימיו הראשונים כגרסה הירושלמית של ״אי.טי.״ – סיפור על חברות בין ילדון המתגעגע לאחיו לבין מפלצת פרוותית. בעיניי זה לגמרי מגמד את רשימת ההישגים של הסרט, שהוא בהחלט מחווה מקומית לז׳אנר שלם של סרטי פנטזיה אמריקאיים, אבל יש בו גם המון ייחוד כפי שכתבתי בקצרה כשצפיתי בו ביום הקולנוע הישראלי וארחיב במהלך הסופש. עד אז חשוב להזכיר שהצמד האודיו-ויזואלי של ״מי מפחד מהזאב הרע״, גיורא ביח על הצילום ופרנק אילפמן על הפסקול, משדרגים את הסרט בכל מובן אפשרי. הקאסט כולל את יואב סעידיאן רוזנברג ובר מינאלי בתפקידים הצעירים הראשיים, ובהם תומכים מיכה סלקטר, נתי קלוגר, יהודה מור, מכרם חורי, עודד לאופולד, רותם קינן, דני קרפל, לאורה ריבלין ועידן ברקאי בתפקיד אבוללה, המפלצת שגופה בנוי מחליפה מיוחדת ופניה מצויירות באנימציית מחשב. הסרט יהיה חלק מן התחרות הישראלית של פסטיבל אוטופיה למקרה שתצליחו להתאפק שבוע.

״בסיס המחשבה״ הוא קודם כל סיפור מעניין – הבמאי דרור הלר הוא בנו של גור הלר, מי שאחראי ל״סרט לילה״, אחד הסרטים הקצרים המעוטרים והמלומדים (במובן של מלמדים אותם) בקולנוע הישראלי. השניים שיתפו פעולה בסרט העצמאי של הלר הבן, שצולם ברחובות פריז בפעולות מחתרתיות שאמורות היו להניב אתרי צילום נחשקים ללא עלות. אם הבנתי נכון אין ממש עלילה, אלא דימוי מרכזי של גבר הנושא לפיד בוער ברחובות עיר האורות, המבקש להניח יסודות חדשים למחשבה ועל-ידי כך נוצר סרט השואף לאתגר תפיסות קולנועיות מורכבות. זה נשמע מעניין וגם אוונגרדי מכדי שנוכל להתעלם ממנו כאן בבלוג, נסו לתפוס אותו בינתיים בהקרנות בסינמטק תל-אביב ולספר לנו מה דעתכם ודעתכן.

״הלילה שלפני״ (The Night Before) הוא קומדיית חג-מולד מהסוג שנעשה בכל שנה בכמויות, אבל בניגוד לרוב המוחלט מצא את עצמו בבתי הקולנוע בישראל. השוני הוא כנראה העוסקים במלאכה, החל מהמפיק ושחקן המשנה סת׳ רוגן, המשך בג׳וזף גורדון לוויט בתפקיד הראשי ואנטוני מקי כמשלים לשלישייה שבמרכז העלילה, וכלה בבמאי ג׳ונתן לווין (״כל הבנים אוהבים את מנדי ליין״, ״50/50״, ״מת עליה״). השלושה מגלמים חברי ילדות שנמצאים כבר בשנות ה-30 לחייהן, וחוגגים מסורת פרטית של ליל חג המולד שהמציאו בימי התיכון וכעת כבר פחות מתאימה למצבם. המון הופעות אורח והמון יהודים ויהדות יש בסרט הכריסמס הזה, צפו לסקירה של אור ממש בקרוב, או נסו את הביקורת שלי בעכבר העיר. אמ;לק לשנינו – הסרט מצחיק.

״לאהוב אותה״ (Freeheld) מגיע פחות מדי אחרי ״עדיין אליס״, בו גילמה ג׳וליאן מור חולת אלצהיימר וזכתה על כך בפרס האוסקר. הפעם מגלמת השחקנית האהובה חולת סרטן, אבל הסרט מתמקד בעיקר בזוגיות הלסבית שלה עם מכונאית צעירה (אלן פייג׳) ומאבקן של השתיים להכרה בזוגיות שלהן על-מנת שכספי הפרישה של הגיבורה יעברו לזוגתה אחרי מותה הצפוי. גם כאן ישנם הופעות אורח מפתיעות, כולל שחקן משותף לסרט שלעיל, אבל זה פחות או יותר הדבר היחידי שמשותף ביניהם. רגע, בעצם, הבמאי הוא פיטר סולט, מי שאחראי לסרט ״הלילה של ניק ונורה״, שקצת מזכיר עלילת משנה ב״הלילה שלפני״. האם המפיצים משחקים לי במוח? בכל מקרה, את התסריט כתב המומחה למגפות רון ניסוויינר (״פילדלפיה״, ״הצעיף הצבעוני״). זוהי הביקורת השנייה שלי לעכבר העיר השבוע, בעוד כאן בסריטה יכתוב על הסרט עופר.

״דפיקה בדלת״ (Knock Knock) הוא הזוכה השבועי בצל״ש לשם עברי מצטיין, אם כי לדעתי ״דפיקה כפולה״ היה יכול להיות מושלם גם כתרגום קולע וגם לשמור על משחק המילים שבמקור. זאת משום שקיאנו ריבס מגלם בסרט בעל ואב מסור שעל דלתו מתדפקות שתי צעירות בליל גשם, מבצעות בו את זמננם ואז מתחילות להתעלל בו כאוות נפשן. איליי ״חבר של טרנטינו״ רות׳ הוא הבמאי, וזוגתו לורנזה איצו מככבת כאחת משתי הפתיינות הסדיסטיות. השנייה היא אנה דה ארמאס. קשה לי להאמין שנחלץ סקירה מהסרט הזה.

וכעת נעבור בזריזות רבה על ארבעת סרטי הילדים הנותרים. הסיבה ש״סנופי וצ'ארלי בראון: פינאטס הסרט״ (Peanuts) נמצא כאן ולא למעלה עם יתר חבריו היא שהוחלט להקרינו בארץ בדיבוב עברי בלבד, מה שאמור לרמוז לי כי מדובר בסרט למי שלא קורא מהר מספיק את התרגום. חבל, דווקא ציפיתי להרפתקה הקולנועית של סנופי וצ׳ארלי. עלילת ״גולשים על הירח״ (Capture the Flag) היא שילוב של שמו העברי והלועזי – נכד לאסטרונאוט שהיה אמור להיות במשלחת ההיסטורית של ״אפולו 11״ יוצא עם סבו וחבריו למנוע ממיליארדר לקצור משאבים על הירח ולפגוע בדגל האמריקאי שתקעו שם ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין. הסרט ספרדי משום מה, אבל לא תשימו לב – כי הוא מדובב לעברית בלבד. גם ״נוקאאוט צ'יקן״ (Un gallo con muchos huevos) מגיע ממדינה דוברת ספרדית, מקסיקו, וחוסר הקשר בין השם המקורי והמקומי שלו הוא כבר פיאסקו של ממש: מילא לוותר על משחק המילים ״תרנגול עם ביצים גדולות״ בסרט שבו תרנגול מאגד סביבו את ביצי הלול כדי להילחם בפולש, אבל באיזה שפה זה לעזאזל ״נוקאאוט צ׳יקן״? זו מנה חדשה של מקדונלדס? מה אני מפספס? בכל מקרה זה עוד כלום לעומת ״ברבי ציידת האוצרות״ (Barbie & Her Sisters in the Great Puppy Adventure). בדקתי, אין מדובר ברימייק לסרטו של ג׳ורג׳ קלוני מהשנה שעברה. יש כאן פספוס של שימוש במילה ״כלבלבים״ בכותרת של סרט ילדים, וזה כבר פשע של ממש בעיניי. אוקיי, אני מרגיש יותר טוב עכשיו, אפשר להמשיך.

רק בעברית. ״פינאטס״

רק בעברית. ״פינאטס״

פלוס – דצמבר הגדול

לפני הכל – ברכות לעלית זקצר וסרטה ״סופת חול״ שהתקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל סאנדנס. סרטה הראשון באורך מלא של בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב הוא מעין הרחבה של סרטה הקצר ״תסנים״, על אם ובת בחברה הבדואית הנאבקות על גורלן. במסגרת התיעודית של סאנדנס ניתן יהיה למצוא ישראלי נוסף, שמעון דותן וסרטו ״המתנחלים״, ששמו מסגיר את נושא העיסוק המרכזי שלו.

חודש הפסטיבלים – לא ברור איך דווקא דצמבר, המוקדש בדרך כלל לסיכומי שנה, הפך לאחד החודשים העמוסים בלוח השנה הפסטיבלי בישראל. אבל רצה הגורל והשנה נדמית עמוסה במיוחד, עם דחייתו של פסטיבל אוטופיה לחנוכה ואירועים כמו המהדורה הדרומית של פסטיבל דוקאביב, שאחרי הגליל מגיע גם לירוחם ודימונה, או שבוע הקולנוע הרומני, שגם אם לא מכיל את השמות שהתרגלנו אליהם שווה לנסות לדגום ממנו משהו (רק תעשו שזה לא יהיה ״אורורה״ של כריסטי פויו, שאל מולו סבלתי כשלוש שעות לפני כחמש שנים). בסינמטקים של ירושלים ותל-אביב יהיה עמוס במיוחד, עם חפיפות לא מעטות בין האירועים בתאריכים מסויימים. כך למשל, בימי פסטיבל אוטופיה תוכלו לבלות עם הילדים ב״חנוכה מהסרטים״, פסטיבלון לילדים והורים, או לסיים את המחווה הגרמנית המפוארת ״50/50/50״ עם הקרנת סרט השנה שלי דאשתקד ״תחנות הצלב״ (באמת יצירת מופת, עשו לעצמכם ולעצמכן טובה). על כל אלה ועוד כתבתי במדריך לאירועי דצמבר של עכבר העיר, ואנסה לתמצת גם כאן:

פסטיבל 48 מ״מ – או הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נכבה ושיבה בשמו הפחות מכובס, מגיע זו הפעם השלישית כדי לעשות כאב ראש לשרת התרבות המכהנת. זה יקרה החל ממחר, ה-4 בדצמבר, ועד ה-6 לחודש זה. בתוכנית: סרטים קצרים וארוכים, עלילתיים ותיעודיים (חלקם אפילו מונפשים), של ישראלים, פלסטינים וכל גווני הביניים. יש אפילו סרט אחד מאיטליה, ״מהצד של הכלה״, וגם ישראלי-אמריקאי בשם ״השיבה לחיפה – הסיפור האחר״, שכבר הוצג בפסטיבל חיפה. האירוע יינעל עם הקרנת נציג פלסטין לאוסקרים, ״18 המבוקשות״, אנימציה דוקומנטרית המתחקה אחר סיפורן של 18 פרות שהפכו לסיכון בטחוני בימי האינתיפאדה הראשונה. לא ראיתי אף אחד מהסרטים אז אשמח לשמוע דעות, הנה כל הפרטים.

פסטיבל הקולנוע היהודי – שמיצב את עצמו בשנה שעברה כמהדורה החורפית של פסטיבל הקולנוע ירושלים, כולל הצוות האמנותי המוערך, ינסה לעמוד בציפיות החדשות במהלך ה-7 ועד ה-12 בדצמבר. כבר בשלב הפוסטר ניתן לראות את הקשר בין הפסטיבלים, והשנה ישנם מספר מוקדים ששווה לציין. הראשון שבהם הוא עותקים דיגיטליים ומשוחזרים. באירוע הפתיחה יוקרנו ״שיבת ציון״ ו״חיי היהודים בארץ ישראל 1913״, המציגים תיעוד נדיר של ירושלים בראשית המאה ה-20, לצלילי מוזיקה חיה של מארקי פאנק. כמו כן יחגגו 50 שנה ל״שני קונילמל״, שהוא לא סרט הקונילמל האהוב עליי אלא גם סרט מפתח בתולדות התעשייה המקומית (הפקת ענק, מהראשונים שצולמו בצבע ובסינמסקופ וגם המחזמר המקומי הראשון) וכן 20 שנה ל״חתונה בירושלים״ של רנן שור, על חתונת בנו של אורי זוהר ובתו של אריק איינשטיין. בנוסף, תתקיים השנה לראשונה תחרות בינלאומית, עם סרטים כמו ״הדיבוק״ של מרסין ורונה וגם ״13 דקות״ של אוליבר הירשביגל, ולצידה מסגרת ישראלית, וכן רצועת ״קולנוע וקולינריה״. בנוסף לכל אלה, ואירועים נוספים שלא הזכרתי ואפשר למצוא באתר הסינמטק הירושלמי, יתמזג הפסטיבל עם המחווה המקיפה שתיערך החודש בסינמטקים לרומן פולנסקי.

רומן עם פולנסקי – המחווה המקיפה ביותר שהתקיימה בישראל לבמאי רומן פולנסקי, תיערך בסינמטקים השונים החל מה-7 ועד ה-31 בדצמבר. מדובר ביוזמה של המכון הפולני במלאות 60 שנות עשייה קולנועית של היוצר, שגם אנחנו כאן בסריטה ניקח בה חלק משמח במיוחד. זה מתחיל בפסטיבל היהודי בירושלים, שם יוקרנו מטבע הדברים ״הפסנתרן״ ו״אוליבר טוויסט״, ויינעל בהופעה של נועם ענבר (״הבילויים״) עם מוזיקה שהלחין במיוחד לסרטים הקצרים והמוקדמים של הבמאי. בין לבין יוקרנו 16 סרטים באורך מלא מכל התקופות, תיערך תחרות יצירת פוסטרים בהשראת אשפי התחום מפולין, ותתקיים תחרות למבקרי קולנוע צעירים. כאן אנחנו נכנסים לתקופה, שכן מלבד הקדמות כאלה ואחרות לסרטים המוקרנים בסינמטקים, חברי סריטה ינצחו על מלאכת השיפוט בתחרות, שהפרס שלה שווה ברמה שאני שוקל לחמוד אותו לעצמי – טיסה ואירוח בפסטיבל ״New Horizons״ אשר בעיר ורצלאב שבפולין, בחממת מבקרים מיוחדת שהם מקיימים שם מדי שנה. עוד פרטים והזנקת התחרות בתחילת השבוע הבא עם פרוץ המחווה בסינמטקים, אבל בינתיים נפנה את הסופש לסקירות.

רומן עם פולנסקי

השאר תגובה