• אוסקר 2022/23: רשימת המועמדים המלאה
  • בחזרה אל
  • ״סנט-עומר״, סקירה וניתוח לסרטה של אליס דיופ
  • דפיקה בדלת
  • סרטים חדשים: ״רוחות אינישרין״ בקולנוע
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל סאנדנס 2023
  • דיווח ראשון מפסטיבל סאנדנס 2023 עם סיומו
  • ״הצגת הקולנוע האחרונה״, סקירה לסרט של פאן נאלין
  • ״הקשרים שלנו״ + ״מאסטרו״, סקירה כפולה
  • הסרטים הקודמים של רג׳אמולי: סאגת ״באהובאלי״
  • אוסקר 2022/23: הימורי מועמדים בכל הקטגוריות
  • בבילון
  • אוסקר 2022/23: על הסרטים התיעודיים הקצרים
  • ״נסיגה״, סקירת דיסני פלוס
  • אימת החודש - ינואר 2023: פותחים שנה עשירית
  • עיניה התכולות
  • ״מבצע פורצ׳ן: תרגיל מלחמה״ ו״המסע שלי עם האריס״
  • ״איגה״, סרט קודם של הבמאי ההודי ס״ס רג׳אמולי

סרטים חדשים: ״ליידי עמר״, ״אווטאר: דרכם של המים״, ״ברייקדאנס – שוברים ת'רשת״, ״עפים על הירח״

14 בדצמבר 2022 מאת אורון שמיר

אמצע חודש דצמבר מביא עימו תזכורת לדיסוננס שחווה הצופה הישראלי בתקופה הזו של השנה. בעוד בארה״ב למשל בתי הקולנוע מתפקעים בסרטים שמחזיקים מעצמם הטובים של השנה, בישראל נאלץ לראותם רק בעוד כמה שבועות ובינתיים לקבל אותם בקצב של אחד בשבוע במקרה הטוב. ההיצע הדל בכמות ואולי גם באיכות של סרטי השבוע יוכיח זאת מיד, לא לפני שאטול קורה מבין עיניי – גם בסריטה קצב פרסום הפוסטים שלנו אינו מזהיר, בלשון המעטה. הסיבה היא עבודה קדחתנית מאחורי הקלעים על סיכומי השנה שלנו, שייקשטו את החצי השני של דצמבר וזו הבטחה. אבל צר לי שהעדכונים השוטפים שלנו קצת נפגעו מזה, מקווה שתקבלו בהבנה. את המדור השבועי אחזק באירועי קולנוע לפני שכמעט ונכפיל את כמות הסרטים בעזרת צפייה ביתית. פתיח ומתחילים. בעצם זה היה הפתיח. אז מתחילים.

ליידי עמר – בשבוע שעבר החמצתי את העובדה שהסרט הישראלי הזה כבר החל את הפצתו הבוטיקית בסינמטק תל אביב, אבל החדשות הטובות הן שאני לא רק מתנצל אלא גם רלוונטי לשבוע הנוכחי. הסרט הוא בעצם גרסה מעובדת לקולנוע ומצולמת למחזה של נעם גיל, שחתום יחד עם יגאל זקס על הבימוי. מככבים בו אורלי טובלי, איציק גולן, ויקטור סבג וליז רביאן, כשלושה חוטפים ונחטפת. הם מנסים לשכנע אותה שהיא אמא שלהם, אלמנה ענייה שאיבדה את שפיותה. היא דווקא טוענת לזהות אחרת, של אישה אמידה ומקושרת, ולכן מבקשת שישחררו אותה. אף אחד מהצדדים לא מוכן לוותר על עמדתו ומכאן נובע הקונפליקט, המרפרר אל מתחים עדתיים בחברה הישראלית. התמונה לעיל היא מתוך הסרט שצילם עפר הררי והיא באדיבות היח״צ היוצרים.

אווטאר: דרכם של המים (Avatar: The Way of the Water) – חלפו 13 שנים מאז ״אווטאר״ של ג׳יימס קמרון, שאמנם היה ונותר שובר הקופות הגדול של כל הזמנים, אבל עולם הקולנוע השתנה. חישבו על כך שיש מי שיצפו בסרט החדש ולא נולדו עדיין כאשר קודמו יצא לאקרנים, כפה על בתי הקולנוע עידן נוסף של תלת-מימד, ומאז הפך לנושא לוויכוח בנושא לדריסת הרגל התרבותית (הלא קיימת) שלו. אני עדיין בגישה שכיף זה כיף והסרט הראשון היה מאוד כיף, ולגבי השני תאלצו לחכות עד הסרת האמברגו בשביל לגלות (רמז: גם הוא כיף). אני לא בטוח איך לתקצר גם למי שהתחמקו מן האווטארים עד כה וגם למי שציפו לבוא ההמשכון המתאחר ולא ירצו שום ספוילר. אבל אנסה. העלילה שוב מתרחשת על כוכב לכת בדיוני בשם פנדורה, שתושביו קרויים נאבי וגוון עורם כחול. הפעם נלמד להכיר שבט חדש (בגוון טורקיז) המקיים יחסים סימביוטיים עם האוקיינוסים של המקום, המצויים בסכנה עקב האיום הקבוע אבל בגלגול חדש – בני אנוש פולשניים. סם וורתינגטון וזואי סלדנה שבים לגלם את ג׳ייק ונייטירי, הפעם בתוספת צאצאים רבים, וגם סיגורני וויבר וסטיבן לאנג חוזרים (למרות גורלם בסרט הקודם) אך בתפקידים אחרים. תוספות חדשות הם קליף קרטיס וקייט ווינסלט, שלא בטוח אם תזהו, והמון שחקנים צעירים בתפקידי מפתח או מפורסמים בתפקידי משנה.

ברייקדאנס – שוברים ת'רשת (Breaking Through) – כפי שתעיד הכותרת העברית, הכוללת מונח משנות ה-80 וסלנג משנות ה-90, מדובר בסרט צעיר ועדכני לצעירים עדכניים. כפי שגילתה לי הכותרת הלועזית, מדובר בסרט מ-2015. איך אפשר לדעת גם בלי לגגל? הדמות הראשית מנסה לפרוץ אל סצנת הריקודים ביוטיוב, לא בטיקטוק שלא היה קיים כשנוצר הסרט, ומופתעת לגלות שמדובר בעסק מכניס ותחרותי לכל דבר. מגלמת אותה סופיה אגוויאר, שלא עשתה הרבה מאז לפי ימד״ב. לצערי לא הכרתי עוד שמות מלפני המצלמה, רק מאחוריה ובעמדת ההפקה שכוללת את המוזיקאי ג׳ון לג׳נד והמפיק הישראלי-הוליוודי אורי סינגר. הבמאי-תסריטאי הוא ג׳ון סווטנם, אחד הכותבים של ״סטפ אפ 5״ שיצא באותה תקופה של שגעת הריקודים בקולנוע. אם הייתה כזו.

עפים על הירח (Moonbound) – סרט האנימציה שקורץ כנראה למשפחות המחפשות תעסוקה בחנוכה, מיועד ללא ספק לקהל צעיר אף יותר משני אלו שהוזכרו לעיל. להבנתי מהטריילר, הוא מספר על שני ילדים, אח ואחות, שעוברים למקום חדש ובמהרה נסחפים להרפתקה בלתי צפויה – על הירח. מסתבר שלא רק שאפשר לנשום שם בלי קושי, אלא שגם מתגוררים כל מיני יצורים פלאיים על גבי הלווין הוותיק של כדור הארץ. מעניין אם יש הסבר איך לא קלטנו אותם בשום אמצעי תיעוד, והאם הילדון גיבור הסיפור יציל את אחותו שנחטפה בידי אחד מהם. הבמאי הוא עלי סמאדי אהאדי, אנימטור הפועל בגרמניה. גם זו הפקה גרמנית שתוצג בישראל בדיבוב לעברית בלבד, כמובן.

פסטיבלים ואירועים

גוף קטן

נשי, ברבים: במאיות קולנוע איטלקיות | 11-20 בדצמבר – את האירוע הראשון במיני-מדריכון הזה פספסתי בשבוע שעבר, אבל הוא עדיין מתקיים לעוד שבוע בערך בסינמטקים של תל אביב, ירושלים, חיפה וראש פינה. מדובר בלקט סרטים של במאיות איטלקיות מהעשור הקודם או הנוכחי, ואפשר להיעזר באתר המרכז של התוכניה כדי לדעת מה מוקרן היכן. המלצתי היא על ״גוף קטן״ של לורה סמני, שריסק ורומם אותנו לסירוגין בפסטיבל קאן של השנה שעברה, אבל רק בתנאי שהנושא של לידה שקטה אינו טריגרי מדי עבורכן ועבורכם. עוד כותרים בולטים הם ״גוף שמימי״ של אליצ׳ה רורוואכר הנהדרת מ-2011, והסרט החדש בתוכניה, ״יונק הדבש״ של פרנצ'סקה ארקיבוג'י מהשנתון הנוכחי.

פסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים | 17-22 בדצמבר – באירוע בלעדי לסינמטק ירושלים, שייפתח במוצ״ש הקרוב, יתאספו סרטים מרחבי העולם בעלי נגיעה או עיסוק ביהדות. לא כמו שהממשלה החדשה קוראת לזה, אלא באופן מגוון ומכיל, אם לשפוט על פי מהדורות קודמות של הפסטיבל. אני מודה וקצת נבוש שלא הספקתי לעבור באמת על התוכניה, מתוכה קל להבליט את סרט הפתיחה – ״ימים של תום״ (Armageddon Time) של ג׳יימס גריי, שכתבתי עליו במסגרת פסטיבל ניו יורק עוד לפני שהיה לו שם עברי. עוד בולטים ברפרוף ראשוני: ״אמנות הדממה״ התיעודי על הפנטומימאי מרסל מרסו, עותק מחודש של ״המלאך הכחול״ הקלאסי, וגם ״השכן שלי אדולף״ הישראלי-בינלאומי או ״הללויה: ליאונרד כהן, מסע, שיר״ שעופר כתב עליהם בפסטיבל חיפה הסתווי וירושלים הקיצי, בהתאמה. אני מקווה שנספיק להגיע לסיקור של הפסטיבל הזה משום שהוא חשוב דווקא עכשיו כשיש מונופול על תשובות לשאלות יהודיות.

פסטיבל תל אביב הבינלאומי לסרטי ילדים וילדות בחנוכה | 20-24 בדצמבר – זו הפעם ה-18 שיתקיים הפסטיבל מרובה האירועים לילדים בכל גיל, המחולק גם לקטגוריות (גילאי 2-5, 6-9 וגם 10-12). לצד סדנאות יצירה, מפגשים עם יוצרים והקרנת פרקים מסדרות טלוויזיה מקומיות, שווה לציין גם את סרטי הקולנוע שיהיו חלק מן המהדורה הנוכחית. ביניהם: טרום בכורה לסרט ״קינג״ (King) על זוג אחים שמתגלגל לידם גור אריות, הזדמנות נוספת לראות על מסך גדול את ״מרסל הקונכייה עם הנעליים״ שאולי יככב ברשימות סרטי השנה, וגם ״החתול של שרק 2: משאלה אחת ודי״ שאמנם יוקרן בדיבוב לעברית שלא ראיתי או שמעתי, אבל הגרסה שלו באנגלית שמוקרנת בבתי הקולנוע באופן סדיר כבשה את ליבי.

סרטים חדשים ב-VOD

Nanny

שחרור (Emancipation) – מאז תחילת החודש זמין הסרט הזה בשירות אפל+ אבל לא קראתי עליו יותר מדי, בטח לא בעברית. אולי זה משום שמדובר בסרט הראשון של וויל סמית׳ מאז תקרית הסטירה, במה שהיה אמור להיות קמפיין אוסקר נוסף שלו. הכוכב (לשעבר?) מגלם עבד נמלט בביצות לואיזיאנה המצויה על סף ביטול העבדות, כאשר בעקבותיו דולקים בעלי המטע שכבר ניסו להרגו. בן פוסטר הוא כנראה אחד מהם, בסרט שביים אנטואן פוקווה הוותיק וכתב ביל קולאג׳ שכל סרטיו האחרונים היו נוראיים (״אמונת המתנקש״, ״אקסודוס: אלים ומלכים״ ועוד).

לא תהיי לבד (You Won’t Be Alone) – סרטו של גורן סטולבסקי החל את דרכו בפסטיבל סאנדנס, כיכב באימת החודש של מאי, ונבחר לייצג את אוסטרליה באוסקרים. זאת משום שהוא מתרחש במקדוניה של המאה ה-19, וכוללת את מסען של נערה שגדלה בבידוד מוחלט ושל המכשפה שבאה לקחת אותה אחרי שנים בהן הובטחה לה. מכאן זה רק נעשה יותר מוזר ומכשף (סליחה), ואפילו לא ציינתי עדיין את נומי ראפאס ואליס אנגלרט בתפקידים הראשיים. תוכלו למצוא את הסרט ב-VOD של סלקום tv כבר עכשיו ובזה של yes החל ממחרתיים (16.12).

Nanny – נסיים אצל אמזון פריים וידאו שסוף סוף ישחררו ביום שישי ה-16.12 את זוכה פסטיבל סאנדנס, שם ראיתי אותו וכתבתי עליו, שמחכה מינואר האחרון לכל סוג של הפצה. האומנת שבכותרת היא עיישה (אנה דיופ), מהגרת עבודה מסנגל שעובדת בניו-יורק אצל משפחה לבנה ובעלת אמצעים. מישל מונאהן שוכרת את שירותיה כדי לטפל בבנה, בעוד ילדה של עיישה נותר מאוחר. מכאן מתפתח לא רק עוד סיפור על החלום האמריקאי אלא גם מותחן אימה ספק על-טבעי שהזכיר לי את ״אטלנטיקה״. זהו סרט הביכורים של ניקיאטו ג׳וסו, שיצרה עד כה רק קולנוע קצר.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.