סרטים חדשים: ״טנט״, ״הוסט״ (סוג של ניסיון למהדורה רגילה לעונה)
20 במאי 2021 מאת אורון שמירלשווא חיכיתי אתמול לחדשות טובות, מלבד גמר אירוויזיון כמובן, בנוגע להפסקת אש או לפחות רגיעה של ממש במצב הבטחוני. במקום זה קיבלנו הבטחות שנראה האם יעמדו במבחן המציאות, והודעות לא החלטיות לעיתונות (שלא באשמת היח״צ כמובן) לגבי איזה אולם באיזו עיר בישראל יקרין סרטים. סלחו לי שאני רק רוצה שעוד סבב לחימה חסר תועלת ייפסק, אבל זה לא שהסכסוך הישראלי-פלסטיני יסתיים פתאום, אז למה צריך את זה אחרי מצב מגפה שהשבית הכל למשך שנה ורבע וסוף סוף דועך. בכל מקרה, מצב העניינים הנוכחי הביא אותי למהדורת ייאוש בשבוע שעבר, אז השבוע החלטתי להעמיד פנים שהכל יהיה כמעט כרגיל, בהתחשב בתקופה.
לגבי פסטיבל הקולנוע הצרפתי שאמור היה להיפתח היום חגיגית, תצטרכו לברר בסינמטק הקרוב אליכם. לפי העדכון שבידיי, שאולי כבר השתנה, הסינמטקים של שדרות, הרצליה ותל-אביב עדיין לא משתתפים. זאת בעוד בירושלים, חיפה, חולון וראש פינה ההקרנות אמורות להתקיים כסדרן. אותי זה מבלבל אז אתייחס לפסטיבל בפוסט נפרד ובתקווה שהמצב יירגע ויתבהר. לפחות לגבי הסינמטק התל-אביבי, נראה לי שאפשר להמר על פעילות מקוונת בלבד, בהתחשב בכך ש״מתיאס ומקסים״, לדוגמה, עבר לאונליין של ה-TLVFest אחרי שרק הגיע לאולמות. זאת בזמן שרשת מובילנד ממשיכה בגאון, בסניפים של נתניה, חיפה וכרמיאל. שני הסרטים החדשים למדור זה מוקרנים שם, וסביבן קיבצתי אופציות צפייה ביתית כמיטב המסורת בשנה האחרונה ולמקרה שהכל מבלבל מדי כרגע.
טנט (Tenet) – לא כך היה רוצה להגיע אל מסכי ישראל סרטו של כריסטופר נולאן, שנכתב עליו כל-כך הרבה במהלך 2020 עד כי אין לי מאיפה להתחיל לסכם. עם זאת, דיברתי השבוע עם שני אנשים שונים שחיכו לבואו אל המסך הגדול כדי לצפות בו סוף סוף, ואני באופן אישי נמנעתי מכל בדל עלילה או ספוילר במשך חודשים ארוכים עד שעשיתי זאת בעצמי. כך שלא משנה איפה הסרט הזה פוגש אתכם ואתכן בחיים כרגע, אני עומד להתייחס אל בואו כאילו אנחנו בקיץ 2020 ולא לספר כלום. מלבד העובדה שנולאן כתב וביים, ועל המסך אפשר יהיה למצוא את ג׳ון דייויד וושינגטון, רוברט פטינסון, אליזבת׳ דביקי, קנת׳ בראנה ועוד כמה פרצופים מוכרים. האפקטים הוויזואליים זכו באוסקר ממש לא מזמן, הויט ואן הויטמה שעובד עם הבמאי מאז ״בין כוכבים״ צילם, ועל הפסקול מנצח לא הנס זימר הפעם, שזה חידוש. האמת היא שיש לי הרבה מה לומר על הפסקול, או על הסרט בכלל, ואולי זה הזדמנות לעשות זאת באופן רשמי. מצד שני, כמעט כל דעה אפשרית על הסרט כבר הובעה ובווליום מחריש אוזניים.
הוסט (Host) – את סרט הקונספט של רוב סאבג׳ אולי תזכרו מהקיץ האחרון, אז כתב עליו אור במסגרת אימת החודש. למקרה שלא, מדובר בסרט אימה המתרחש בזום, שזה בעצם כל שיחת זום אי פעם מבחינתי. אבל לחבורת החברים שהחליטו לערוך סיאנס באמצע הסגר בבריטניה יש אפילו פחות מזל, שכן ישות זדונית משתלטת על שיחתם וחייהם כמיטב המסורת העתיקה של קולנוע אימה והלא-מאוד-עתיקה של סרטי סקרין-לייף (כאלה המתרחשים על גבי מסך מחשב בלבד או כמעט בלבד, כמו "הסר חבר" ו"חיפוש". אם להאמין לאור, ולא רק לו, כנראה שהצליח ליוצרים כי הסרט הזה נחשב לאחד מהסרטים היותר ראויים לסוגם שנוצרו בזריזות בזמן המגפה.
איליה סולימאן – הקולנוען הפלסטיני מציע את סרטיו לצפייה בחינם, אם תרצו זווית אמנותית לרוב ואבסורדית תמיד על הסכסוך. אני אישית לא המעריץ הכי גדול של כל סרטיו, אבל זה בטוח יותר מעניין ומאתגר ממהדורות החדשות בישראל, או הנאום המביך של ג׳ון אוליבר שכולם מדברים עליו משום מה (וגם טורחים להגיב לו).
מגזין פורפוליו – פירסם רב שיח על מהות הקולנוע בימינו, בהנחיית מרלין וניג ובהשתתפות ערן ריקליס, אורי אביב, יאיר רוה, יעל שוב וליאור אלפנט. את הנשים והאנשים הפזורים על קשת המקצועות הקולנועיים, שאלה וניג שלוש שאלות יסוד על צפייה פרטית לעומת ציבורית, על תפקידה של ביקורת קולנוע ועל הכיוון אליו מועדות פניו של המדיום/האמנות השביעית. המאמר כתוב וערוך יותר כמו שיחה מרובת קולות ולכן בחרתי להציג אותו כך, אבל אפשר לקרוא ולשפוט בעצמכם ובעצמכן.
סרטים חדשים ב-VOD
קג׳יליונר
לפני הסרטים, מדי פעם צריך לדבר גם על פורמטים נוספים של יצירות מסך. למשל כשהבמאי הוא בארי ג׳נקינס, שבחר לעבד עבור אמזון את הספר ״מחתרת המסילה״ (The Underground Railroad) למיני-סדרה (וסרט נסיוני נלווה). עופר כבר הספיק לצפות בהכל וגם לכתוב על כך עוד בתחילת השבוע, אז אפנה לטקסט שלו ובו גם פרטים על התוכן והסגנון. בעיניי מספיק לדעת שאחראי על היצירה הבמאי של "אור ירח" ו"סיפורו של רחוב ביל" בשביל להתחיל שבוע ניסיון באמזון פריים ולקפוץ ראש פנימה מבלי לדעת דבר, אבל לא תמיד כדאי להקשיב לי ומומלץ לקרוא את דבריו של עופר.
טום קלנסי – ללא חרטה (Tom Clancy's Without Remorse) – נישאר בשרתי אמזון (הזמין ללקוחות פרטנר tv דרך אגב), אבל נעבור למשהו שונה לגמרי, עם סרט שכרגיל פספסתי את קיומו לפני שבועיים כמו אמזון לא מגלים מה עומד לעלות אצלם. מדי פעם אני בודק וכך גיליתי שזמין שם ללא תוספת תשלום למנויים האקשיונר החדש בכיכובו של מייקל בי. ג׳ורדן. אני כמעט בטוח שאלגוריתם מתרגם את שמות הסרטים באמזון, כי בלי אס השייכות זה נשמע כאילו טום קלנסי הוא שם של דמות קולנועית ולא, נניח, סופר מפורסם שהוא מותג בפני עצמו. עוד שמות מפורסמים הם ג׳יימי בל, גאי פירס וג׳ודי טרנר-סמית׳ (״קווין וסלים״), כולם מככבים לצד ג׳ורדן בבואו לגלם לוחם מיחידת אריות הים האמריקאית שמחפש נקמה במי שהסבו לו טרגדיה. הוא מוצא עצמו בלב משימה שמתגלה כחלק מקונספירציה. כתבו וויל סטייפלס (תסריטאי משחקי קונסולות שעבר לקולנוע) וטיילור שרידן (״סיקאריו״, ״באש ובמים״), ביים סטפנו סולימה (״סיקאריו 2: הנקמה״).
ככה אני רואה את זה (The Way I See It) – סרטה של הדוקומנטריסטית דון פורטר זמין החל מאתמול (18.5) בסלקום ופרטנר tv. מושא התיעוד הוא פיט סוזה, מי שהיה הצלם הרשמי של הבית הלבן וליווה את ארבעת הנשיאים האמריקאים האחרונים. בארה״ב הוא הוקרן קצת לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר, בין היתר כדי להזכיר לאומה את ההבדלים בין טראמפ ואובמה, אבל הטריילר מצייר (או מצלם) תמונה רחבה יותר של מוסד הנשיאות כמקום בו האישים יכולים גם להביע את האנושיות שלהם, לא רק את המנהיגות שמצטלמת יפה.
סוף תקופה (End of Sentence) – נעבור אל התאריך של מחר (20.5) ואל סרט חדש ב-yes לשם גיוון. לוגאן לרמן מגלם צעיר המשתחרר מהכלא הישר אל תוך אילוץ נוסף. אביו (ג׳ון הוקס) הבטיח לאמו המנוחה שייקח את הבן איתו לפזר את עפרה באיזור הולדתה באירלנד. העובדה שהשניים לא בקשר תהפוך את המסע למקום בו משקעי העבר יצופו וקשרים חדשים יירקמו. מייקל ארמברוסטר (״ילד יפה״) כתב את התסריט, אלפר אלסטיינס האיסלנדי ביים את סרטו הראשון באורך מלא.
צבא המתים (Army of the Dead) – הגענו אל יום שישי ואל הסרט המרכזי של נטפליקס לסופש, אקשיונר הזומבים המצופה של זאק סניידר וחברים. הבמאי שב אל המתים-החיים לראשונה מאז סרטו הראשון, הפעם על פי תסריט שלו ושל הצמד שי האטן וג׳ובי הרולד (״ג׳ון וויק 3״). דייב באטיסטה מוביל חבורת שכירי חרב במטרה לחדור אל לאס וגאס מוכת הזומבים, לבצע שוד נועז במיוחד של קזינו לא-בדיוק-נטוש, ולהסתלק משם לפני שכל המקום מופצץ כדי למגר את ההתפרצות. מבחינתי לא צריך עוד נתונים כדי לדעת מה עוד לעשות בסופש.
קג׳יליונר (Kajillionaire) – נסיים עם סרט שיהיה זמין ב-HOT VOD החל מיום שבת, אז לא רציתי לחכות עד שיעלה גם בסלקום (25.5) ואולי בחודש הבא בפלטפורמות נוספות. מדובר בסרטה המוזר להפליא של מירנדה ג׳וליי (״אני אתה וכל השאר״, ״העתיד״) שהמלצתי עליו לקהל מאוד מסויים בימי פסטיבל ירושלים המקוון. מבלי לחזור על עצמי יותר מדי, זה לא מקום רע להתחיל את ההיכרות עם היוצרת הייחודית וכנראה גם משהו שיקסום למעריצים ותיקים ולמעריצות ותיקות. אוון רייצ׳ל ווד, ריצ׳רד ג׳נקינס ודברה ווינגר מגלמים משפחה של נוכלים זוטרים המתפרנסים בדוחק ממזימות קטנוניות ומתגוררים במפעל לבועות ורודות (יופי מירנדה). חייהם, בדגש על הבת שגדלה באופן מוזר על ידי זוג תמהונים, משתנים לבלי היכר כאשר מצטרפת אליהם צלע רביעית בגילומה של ג׳ינה רודריגז. כמיטב המסורת של ג׳וליי, המוזרויות נערמות והתוצאה היא קומדיה מלנכולית עם נטייה לבלבל ולפרקים גם לרגש. התמונות בפוסט זה הן מתוך הסרט.
ראיתי את טנט ולא אהבתי.עמוס מידי.
באיזשהו לב התחלתי להשתעמם.
להבנתי הסרטים של אליה סולימאן יהיו זמינים בחינם רק למשתמשים שגולשים מארצות הברית של אמריקה. אבל תקן אותי אם אני טועה.
לפי ההרשמה (לינק בתוך הכתבה שהפנתי אליה) התוכן זמין בארה״ב, קנדה ו…פלסטין. ״מדינת פלסטין״ לפי הנוסח באתר. אז קיוויתי שכן יהיה רלוונטי לקוראינו, נגלה עוד יום-יומיים. אני גולש מארה״ב אז לא אוכל לבדוק בעצמי איך נראה ממחוזות אחרים, אבל תמיד יש VPN לפתרון בעיות גיאוגרפיות.
אוקיי! אני לא גר באף אחת משלושת המדינות האלה וגם לא במדינת ישראל, אז אני לא אוכל לבדוק בעצמי, אבל יהיה מסקרן לבדוק איפה בתחומי ארץ כנען ההיסטורית ההרשמה עובדת ואיפה לא. תודה על ההתייחסות בכל אופן.
למי שבכל זאת נמצא בחלק העולם שמתכנה ישראל, במוצ"ש הקרוב תהיה הקרנה ל-It Must Be Heaven החדש של סולימאן במועדון הגדה השמאלית בתל אביב (פרטים בלינק שבשמי)
מקווה שבסדר שאפרסם כאן (ולא, זו לא הודעה מטעם, איני קשור לאתר) ומקווה שיעניין את קהל הקוראים. האתר המעניין TSPDT (They Shoot Pictures, Don't They?), למי שלא מכיר, המדובר בפרויקט שאפתני ליצור אגרגט סטטיסטי לפי מודל מתקדם של כל הרשימות אי־פעם של ״הסרטים החשובים/הטובים ביותר בכל הזמנים״ וכדומה לתוך רשימה כוללנית מאוחדת אחת, ביקש מקוראיו, כך ראיתי לפני מספר ימים, לפרסם את עשרים וחמישה הסרטים המועדפים/האהובים עליהם/שהם מחשיבים לטובים ולחשובים ביותר בתולדות הקולנוע, לראשונה, מתוך ניסיון לייצר רשימה שכזו מבין גולשי האתר. אני מזמין את כל גולשי אתר זה להשתתף ולפרסם את רשימותיהם. הסקר פתוח עד 31 במאי ותוצאותיו יתפרסמו, כך הובטח, עד לסוף יוני לערך. הנה שלי:
I). »Hitler, ein Film aus Deutschland« (Hans-Jürgen Syberberg, 1977)
II). »Melancholie der Engel« (Marian Dora Botulino, 2009)
III). “Dogville” (Lars von Trier, 2003)/“Manderlay” (Lars von Trier, 2005)
IV). “Nymphomaniac: Volume I” (Lars von Trier, 2013)/“Nymphomaniac: Volume I – The Director’s Cut” (Lars von Trier, 2013)/“Nymphomaniac: Volume II” (Lars von Trier, 2013)/“Nymphomaniac: Volume II – The Director’s Cut” (Lars von Trier, 2013)
V). “The House That Jack Built” (Lars von Trier, 2018)
VI). ״הבורגנים״ (איתן צור, 2004/2003/2002/2001/2000)
VII). «Salò o le 120 giornate di Sodoma» (Pier Paolo Pasolini, 1975)
VIII). «Vase de noces» (Thierry Zéno, 1974)
IX). «Singapore Sling: Ο Άνθρωπος που Αγάπησε ένα Πτώμα» (Νίκος Γεωργίου Νικολαΐδης, 1990)
X). “Savage Grace” (Tom Kalin, 2007)
XI). “Shadows” (John Cassavetes, 1958)
XII). “Faces” (John Cassavetes, 1968)
XIII). “A Woman Under the Influence” (John Cassavetes, 1974)
XIV). “The Killing of a Chinese Bookie” (John Cassavetes, 1976)/“The Killing of a Chinese Bookie – The Director’s Cut” (John Cassavetes, 1976)
XV). “Opening Night” (John Cassavetes, 1977)
XVI). »Vredens Dag« (Carl Theodor Dreyer, 1943)
XVII). »Ordet« (Carl Theodor Dreyer, 1955)
XVIII). »Gertrud« (Carl Theodor Dreyer, 1964)
XIX). “Abigail’s Party” (Mike Leigh, 1977)
XX). “Life Is Sweet” (Mike Leigh, 1990)
XXI). “Safe” (Todd Haynes, 1995)
XXII). »Sátántangó« (Tarr Béla, 1994)
XXIII). «No Quarto da Vanda» (Pedro Costa, 2000)
XXIV). «Juventude em Marcha» (Pedro Costa, 2006)
XXV). »Sensuela» (Teuvo Tulio, 1972)
למעוניינים, האתר החל, בהדרגה, לחשוף את התוצאות: התוצאות המלאות תתפרסמנה בימים הקרובים, בהדרגה.
התפרסמו התוצאות המלאות.