״משמר האלמוות״, סקירת נטפליקס

במהלך השבועות האחרונים הגיעו לא מעט סרטי אקשן אל שרתי נטפליקס, שלושה מהם מבוססים על נובלות גרפיות. על ״טיילר רייק: חילוץ״ יש לנו סקירה של אור מסוף אפריל, את ״הפשע האחרון״ מלפני חודש איש מאיתנו לא הצליח לראות עד הסוף, וכעת מגיע זה שהיה נראה לי מראש הכי מעניין. עוד שווה לציין שבאפריל נחתם הסכם בין נטפליקס לספקית נוספת של זכויות קומיקס עבורם, ״בום!״, ושגם בסדרות ובמיני-סדרות שלהם אפשר למצוא עיבודים לנובלות גרפיות, למשל ״זה מה שחסר לי עכשיו״ מהשנה. נטפליקס מסתמנת בתור הבית לעיבודים של יצירות מסוג זה, אבל למה זה קורה דווקא כשהיא זקוקה לסרט אקשן חדש? במקרה של ״משמר האלמוות״ (The Old Guard) לשמו התכנסנו, יש כמה תשובות אפשריות.

קודם כל, הייתי מסווג את הסרט כדרמה, אחר-כך כמד״ב/פנטזיה, ורק אז מוסיף את סצנות האקשן שאינן רבות או ארוכות במיוחד, אבל מעניקות לסרט את הקצב והמבנה. זה משום שהעולם שסיפקה הנובלה הגרפית של גרג רוקה ולאונרדו פרננדז מאפשר לסרט לנסות ולכוון אל מעבר לאקשן סתמי. יתרה מזאת, ואולי בדומה ל״טיילר רייק״, נטפליקס קונים כאן לא רק את הסיפור הנוכחי אלא גם תשתית לסדרת סרטים בהתבסס על הדמויות והפרמיס. הקונספט של הסרט לא קורץ לכיוון, הוא כמעט דורש את זה כשמדובר בחבורת לוחמים בני אלמוות.

המשמר מן הכותרת מונהג בידי אנדי (שרליז ת'רון), שועלת קרבות כל-כך ותיקה שהיא לא זוכרת בת כמה היא. כדי לתאר אותה, דמיינו מה היה קורה אם זינה הנסיכה הלוחמת, כולל כלי נשק ייחודי שבמקרה זה הוא מן גרזן מעוגל, לא הייתה מזדקנת למרות שהזמן סביבה חולף. במקום לקמול פיזית היא הייתה מפתחת אדישות קיומית כמעט-ערפדית, סטייל ״רק האוהבים שורדים״, ומופקדת על מתנקשים בלתי מנוצחים שכמותה לאורך הדורות. הגיבורים לא יודעים מדוע אינם מסוגלים למות, לא משנה כמה ואיך מנסים להרוג אותם, ומקדישים את זמנם הבלתי מוגבל לנסות לעשות טוב בעולם. הסרט תופס את הגיבורה וצוותה בערך בימינו אנו, בהם יש יותר רע מטוב, כפי שהיא מנסחת זאת בעצמה. אבל זו לא הצרה היחידה שלהם, בשום חזית. בצד החיובי, מצטרפת חדשה למשפחת האלמוות זקוקה לעזרתם, אך מתקשה לקבל או להבין את גורלה החדש. בצד הפחות נעים, יש מי שמנסים לצוד אותם מסיבות מגוונות, למשל מציאת סוד כוחם לחיי נצח.

השתדלתי לערפל בכוונה את התקציר מבחינת הדמויות ומניעיהן, כי חלק מזה אמור להפתיע. נגיד. אבל על השחקנים והשחקניות סביב הכוכבת המרכזית אפשר לספר. הדמות הנשית הנוספת מגולמת בידי קיקי ליין מתהילת ״סיפורו של רחוב ביל״. את הקאסט הגברי משלימים צ׳ואטל אג׳יופור, מתיאס שונארטס, מרוואן קנזארי (הלא הוא ״ג׳אפר הלוהט״), ולוקה מרינלי (״מרטין עדן״). גם הארי מלינג כאן, בשביל מעריצי הארי פוטר הוא דאדלי, בשבילי הוא האמן קטוע הגפיים מ״באסטר סקראגס״. בשלב זה של סקירה על סרט אקשן, בטח ובטח של נטפליקס, אני לפעמים מסייג שלא נדרשות יכולות משחק מרהיבות אלא כישורי כיסוח. אבל זה לא המצב הפעם. כמעט כל שחקן ושחקנית מקבלים לפחות סצנה אמוציונלית אחת ומנסים לברוא טיפוסים שיהיו לנו אכפת מהן. כיוון שבמקרה של רוב הדמויות מדובר בחצי-אלים שהזמן עומד עבורם מלכת, זו אינה משימה קלה. אבל נדמה לי שלשם כיוונה הבמאית ג׳ינה פרינס-ביית׳ווד.

ברזומה של היוצרת אפשר למצוא דרמות בקולנוע (״מכדררים: סיפור אהבה״, ״החיים הסודיים של הדבורים״) וקצת יותר אקשן בטלוויזיה (״יריית פתיחה״, ״גלימה ופגיון״). הייתי מגזים שאומר שניכר שמה שמעניין אותה יותר מאקשן או התקדמות סיפורית, הם המאבקים הפנימיים של הדמויות להמשיך הלאה כשהכל סביבן נראה חסר משמעות. בעיניי, סצנות הפעולה היו טובות ויעילות, אבל נטולות ניסיון לחדש או לדחוק את הגבול. ייחוד מסויים שבכל זאת קיים באספקט זה של הסרט הוא החיבה של לוחמי האלמוות לנשקים מכל הזמנים. שימוש בחרב ואקדח באותו קרב או אפילו מהלך הוא טבעי עבורם. בנוסף, היכולת שלהם להחלים מכל פציעה (לפחות אלה שנראות בסרט) משמשת אותם להטעות אויבים אנושיים, ומאפשרת להם להיכנס לקרב באדישות שכנראה אמורה להיות מגניבה. כדי להעלות את רמת הסיכון, יש להם בכל זאת חולשות ויחד עם העובדה שאחת מהם היא מגוייסת טרייה, מבחינתה ישנו גם האלמנט של להיכנס לקצב, להיכנע לגורלה ולהפסיק לפחד מהמוות.

הסרט אף עושה שימוש בתבנית של ״החדשה בצוות״ כדי להכיר לה ולקהל את המיתולוגיה של משמר האלמוות. שוב מבלי לחשוף יותר מדי, יש כאן גיבורים עם היכולות של וולברין/דדפול, נפשות עתיקות שהיו צריכות להסתגל בכל כמה שנים לחיים חדשים. ספציפית לגבי הדמות של אנדי, אמליץ לגגל את שמה המלא אחרי הצפייה. סביר מאוד שאתם מכירים ואתן מכירות אותה מהמיתולוגיה היוונית (אם כי הסרט קצת מחרבש את זה, אז אני לא בטוח שזו אותה דמות מיתית). עוד אלמנטים מסרטים אחרים אפשר למצוא בחלומות המשותפים של הצוות, בנוסח ״התחלה״, ואם הזכרתי קודם את סרט הערפדים של ג׳ים ג׳ארמוש, גם כאן יש כמה בדיחות על אישים שהחבר׳ה הכירו במהלך ההיסטוריה האנושית. החיבור של כל שברי המיתולוגיות הללו לתמונה גדולה עבד הרבה פחות טוב עבורי. לא הפריע לי שאין הסבר לכוח המסתורי שמעניק להם חסינות ממוות, אבל לא בדיוק הבנתי איך הם מחליטים באיזו מלחמה ללחום ובאיזה צד שלה. זו בעיה רק משום שהסרט מתעקש שלא לאמץ את הצד הטיפשי שבו עד הסוף, אבל גם לא הולך עד הסוף לכיוון פילוסופי או עמוק.

בשל כך, ״משמר האלמוות״ הוא בעיקר משהו שנחמד לבהות בו במשך שעתיים. הרבה מזה בזכות שני הצלמים: תמי רייקר שכבר עבדה עם הבמאית, ובארי אקרויד, שצילם סרטים לקתרין ביגאלו, פול גרינגראס ואדם מקיי. כיאה לסרט פעולה בן זמננו העלילה מקפצת בין לוקיישנים, ביניהם מרוקו, דרום סודאן, אפגניסטן, צרפת ואנגליה. כל איזור גיאוגרפי מקבל פילטר משלו, והאקשן נותר נהיר בלי קשר לתנאי התאורה ובלי להכאיב לעיניים (או לאוזניים) כמו סרט עכשווי אחר בכיכובה של ת׳רון – ״פצצה אטומית״. מהשחקנית עצמה אמנם נדרש פחות מבחינה פיזית, והדמות שלה קצת מעצבנת, בהתחשב בנסיבות. תנו לי חיי נצח ואני הופך לפוץ הרבה פחות נסבל כבר אחרי התחייה הראשונה, וזה לא שאני באמת יכול לכתוב משהו שלילי על האישה הזאת, שהיא הליהוק המתבקש לתפקיד של אלה. את הכאסח האמיתי נראה שהיא שמרה לראיונות לצורך קידום הסרט, בהם השמיצה את סטיבן סיגל וכינתה אותו ״בעל משקל עודף שלא מסוגל להילחם״. כל זאת משום שבמהלך ההכנות שלה לסצנות הלחימה צפתה בסרטונים של לוחמים אגדיים, ומבחינתה מקומו של סיגל אינו ביניהם, גם בשל היחס שלו לנשים.

בנימה פרוגרסיבית זו גם אסיים את הטקסט, שכן הפעם היחידה בה ״משמר האלמוות״ הפתיע או התבלט בעיניי – בחירת הזוג הרומנטי היחיד בסרט. מעט האהבה שאפשר למצוא בסיפור מלא האדישות והתכלס, היא בין שני גברים. כשהסרט חשף באגביות שיש בו זוג גאה ושאין שום דבר לא נורמטיבי בכך, זה היה לזכותו. וכן, זה מקסים בעיניי שסרט המיועד לקהל הרחב, שלא לומר לקהל שהגיע לראות את שרליז מחטיפה אגרופים בגופיה צמודה, מכיל בתוכו זוג גאה ככה פשוט ובלי לעשות מזה עניין. דמיינו משהו דומה בסרט של דיסני בכלל או מארוול בפרט ואולי תרדו לסוף דעתי. אלא שהסרט קצת קילקל לי את זה בסצנה אחת בה הוא כן עושה מזה עניין, אבל נו, תיכף יבוא מישהו ויכעס שככה זה היה בקומיקס. סליחה, בנובלה הגרפית. זו שבניית העולם בה אמורה אולי להשאיר מקום לסרט המשך, שלטעמי אינו נחוץ אבל גם כנראה לא יזיק. ממש כמו הנוכחי.

/// תודה לנטפליקס על התמונות