"בית ספר למפלצות": שיר הכופר המתנצל

סילחו לי פיקסאר כי חטאתי

יותר לא יהיו עוד אולפנים אחרים על פניכם

לא אשא את שמכם לשווא

לא אאשים אתכם בהתמסחרות

(הרי דת זה עסק מסחרי)

ולא ארשום אתכם בחששות

הנפש שלי תמיד צפה בכם

הילד הקטן שבי רוצה להשתחרר

בשדות האינמציה המופלאים אך המחושבים שלכם

בכמה מימדים שתבחרו

אתם הרי מכירים את נפשי טוב ממני

החל מן הסרט הקצר גופי הושלך לתוך עולם של רגש

דביק? אולי לאחרים, אך עבורי רומן המטריות ואיברי הרחוב הקר שלכם

לא הרגיש לי דומה מדי ל"איש הנייר" (לא שיש משהו רע בזה)

אלא כריקוד מופלא של היקום

ואז, עם הילדות של מייק ווזובסקי

כואבת ומלא תקוות כפי שחשבתי, אולי גם כפי שחוויתי

ההכנה לפרץ השמחה והחיוך שידעתי שיבוא

עת יופיע סאלי וקולו החם של ג'ון גודמן שוב ישלוט באולם

וגם אם המשך המערכה הראשונה הרגיש לי קצת ארוך

וחשבתי שהסרט אולי יהיה רק OK

הו אז הפכו האותיות OK לחלק מהותי בעלילה

והסרט היה על כך שכולנו בעצם בסדר

חנונים שלא מתאימים ואפילו בריונים המציקים להם

כמו גם מורים, כומ גם אנשי ניקיון

גם מרכיבי פחיות ודלתות יודעים להכניס למלאכה שלהם אהבה

גם הם צריכים להיות אהובים כאילו העולם תלוי בהם

מוסר ההשכל שלכם פיקסאר אף פעם לא היה מקורי מדי

זה לא עושה אותו פחות מלבב, פחות מחמם

זה לא מונע מן המערכה האחרונה של הסרט שלכם

כל סרט שלכם

להיראות מבט למסך דמעות

לא משנה מה כמות הצחוק שקדמה לו

ב"בית ספר למפלצות" כמות הצחוק גדולה מגדר הרגיל

אז אסלח לכם עם "מכוניות 2" ו"האמיצה" אשר היו בסך הכל סרטים טובים

טובים מרוב מה שיש בקולנוע אך היה בהם מעט מדי קסם

קסם שרק אתם יכולים לחלול

קסם שגורם לגשם להיראות חם יותר משמש

לעיר להיראות טבעית יותר מהנחל

למפחיד להיראות כזקוק לחיבוק

"בית ספר למפלצות" הוא לא שיא היצירה שלכם

אבל הוא שיא של קיץ

הוא היה לי נחמה בתום יום קשה

בתקופה של משבר בחיי

בסופו של יום

אין לי על מי לסמוך

פרט לכם