• עשר לסריטה: פתיחת חגיגות יום ההולדת העגול
  • אימת החודש - ספטמבר 2020
  • פסטיבל חיפה 2020: המלצות, אזהרות וכמה באמצע
  • עשר לסריטה: ראיון עם עצמנו, כי למה לא בעצם
  • ״מרגיש טוב אחי״, סקירה
  • עשר לסריטה: מסע בין פוסטים באוצרות אישית
  • במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 26
  • סיכום שנת תש״פ בקולנוע הישראלי
  • תמיד השטן
  • ״אני חושבת לגמור עם זה״, סקירת נטפליקס

"אמיצה", סקירה

12 ביולי 2012 מאת אור סיגולי

לצופי הקולנוע בעולם יש הרבה על מה להודות לאולפני "פיקסאר".
מאז הפיצ'ר הראשון שלהם בשנת 1995 אולפן האנימציה הזה הוכיח לכולם שאפשר לייצר פעם אחר פעם קולנוע שהוא גם בידורי, גם מרהיב וגם אינטליגנטי, תוך כדי שהוא פונה לכל בן אדם באשר הוא ללא הבדל מין, גיל או מוצא. שזה לכל הפחות מפואר. "פיקסאר" לימדו אותנו איך אפשר לקחת תבניות רגילות ולספר אותן כאילו זו הפעם הראשונה, על ידי שימוש בהומור ורגש ברמתם הגבוהה ביותר. הם לקחו סיכונים בלתי הגיוניים ויצאו מנצחים (תארו לכם את ישיבת ההנהלה אי שם ב2007 – אחרי שעולם המחשב יצר דור של צעירים עם סף גירוי מאוד גבוה וסובלנות מאוד נמוכה – כשמישהו אמר "יש לי רעיון… זה סרט על רובוט! והוא לא יודע לדבר!! והוא נשאר לבד בעולם!!!") והעניקו לנו לא מעט מהרגעים הקולנועיים הכי גדולים וזכורים של השנים האחרונות.

הבעיה נוצרה כאשר "פיקסאר" הצליחו לייצר סטרייק בלתי יתואר של 15 שנה. מהסרט שפתח את טרילוגיית "צעצוע של סיפור" ב95 ועד האחרון בשנת 2010 (אני לא בטוח אם נעשה עוד סרט אנימציה שגרם לכל כך הרבה אנשים מבוגרים למרר בבכי בסצנת הסיום שלו), לא רק ש"פיקסאר" ייצרו רצף של סרטים שנוגעים בשלימות – להוציא כנראה את "מכוניות" ב2006 – הם גם התעלו על עצמם כל פעם מחדש. שזה משהו שיום אחד דוקטורים לקולנוע יאלצו לחקור. נדמה ש"פיקסאר" פיצחה איזה משהו: בעזרת אומץ, תושיה, כשרון ללא גבולות ויצירתיות שלא עמדה מול כלום, הם נתנו לנו את הטובים שבסרטי השנה פעם אחר פעם כמעט שני עשורים. תחפשו טוב ולא תמצאו עוד רצף כזה.

עכשיו מגיע אלינו סרטם הארוך ה-13 במספר, "אמיצה" (Brave), בבימויים של מארק אנדרוס וברנדה צ'פמן. שניהם מביימים לראשונה בחסות "פיקסאר". אבל האמת היא שזהו סרט של דיסני, הרבה יותר מאשר של חברת הבת המגניבה שלהם.

לכן להגיד ש"אמיצה" הוא סרט מעט מאכזב, זו הכרזה שמקורה בפינוק. בעקבות ההיסטוריה, אנחנו דורשים מ"פיקסאר" שיעלו גבוה יותר, ולא יעשו סתם עוד סרט טוב. "פיקסאר" צריכים למעוך לנו את הלב ולסחוט לנו את הראות. בלי רחמים. אבל באמת, אם להיות הוגנים, כמה גבוה עוד אפשר לעלות?

"אמיצה" הוא סיפורה של מרידה, נסיכה סקוטית אדמונית שיער שמסבכת את עצמה ואת הממלכה עם כישוף שהשתבש. אני לא אכנס ליותר פרטים מזה מחמת הספויילרים, אבל כן – זו העלילה הכי דיסניאית של "פיקסאר" אי פעם.
למעשה, הדבר היחיד שמפריד את "אמיצה" מלהיות סרט דיסני פרופר הוא שגיבורתינו איננה גיבורה רומנטית. לא משהו מובן מאליו בהתחשב. זה מה שהכי הציק לי בסרט – אין לו את הטאץ' הפיקסארי המופלא הזה שאנחנו מכירים. הסרט, יותר מכל פיקסאר אחר אי פעם, זורק אסוציאטיבית לסרטי דיסני כמו "בת הים הקטנה" ו"אלאדין". אפילו חלק מהדמויות נראות כמו משהו מבית היוצר של דיסני.
לא שזה דבר רע בהכרח. כיליד תחילת שנות ה80, דיסני עיצבו לי את כל עולם הילדות. אין פה תלונה באמת (חוץ משני שירים די נוראיים שמשובצים ברקע במהלך הסרט). רק הרמת גבה קלה.
מחוץ לעולם של דיסני, הסרט מזכיר שני סרטים, ושניהם מעט יותר סוחפים מ"אמיצה" כל אחד בדרכו. הראשון הוא יצירת המופת המונפשת של הבמאי היפני האיאו מיאזאקי "הנסיכה מונונוקי" (Princess Mononoke) משנת 1998, שאם טרם יצא לכם להכיר חובה עליכם לעשות את זה השבוע. השני הוא המועמד לאוסקר האנימציה של שנת 2009 "סוד הקלס" (The Secret of Kells) האירי שלצערי לא הרבה מכירים, וחבל.

אמיצה יפנית. "הנסיכה מונונקי"

לסרט יש מערכה שלישית סוחפת ונפלאה, ודיבוב משובח של – להוציא את יואן מקגרגור – כל השחקנים הסקוטיים שמתהלכים על פני האדמה בניהם בילי קונלי ("הוד מלכותה, הגברת בראון"), קווין  מק'קיד (ד"ר האנט מ"האנטומיה של גריי"), רובי קולטריין (סדרת "הארי פוטר"), קרייג פרגאסון ("להציל את גרייס") ובתפקיד הנסיכה – קלי מקדונלד המקסימה ("ארץ קשוחה", "אימפריית הפשע"). את הבריטים מייצגות אמה תומפסון וג'ולי וולטרס.

לעומת שני הניצחונות האלה, הנקודה החלשה המרכזית של הסרט הוא שאין בו שום דבר יוצא דופן, אין בו שום רגע ושום הברקה שאמורה להפוך סרט אנימציה לאירוע. יש רגעים מקסימים, אבל אין את האחד הזה. אין את הכלבים המדברים של "למעלה", את הנשיקה בחלל של "וול-אי", או הקרקס הנודד של "באג לייף".
טוב אולי יש אחד: עיצוב השיער של הגיבורה. הרי ידוע ששיער הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר של אנימטורים, ובסרט הנוכחי רעמת השיער של מרידה היא ריאליסטית יותר מרוב התספורות שראינו גם בקולנוע שאינו מונפש. זה לגמרי השיער הכי מגניב לדמות מאז אריאל מ"בית הים הקטנה".
אבל הבעיה הכי גדולה של "אמיצה" הוא שעל אף שהוא סרט טוב מאוד, הוא בכלל לא בליגה של שאר סרטיהם. לא צחקתי בו כל כך חזק עד שלא שמעתי את הסאונד (כמו ב"למעלה" ו"מפלצות בע"מ") ולא התייפחתי כאילו איבדתי את נעורי (כמו ב"צעצוע של סיפור 3" וסצנת הרטטווי ב"רטטווי").
כן, חברים. עיני נשארו יבשות לחלוטין, לראשונה אי פעם בסרט "פיקסאר".
מצד שני, גם נשארתי יבש כאצטרובל גם ב"מחוברים לחיים" ו"העולם מצחיק". אם לשפוט לפי כמות משיכות האף מסביבי בשתי ההקרנות האלה – מגיעים למסקנה שפשוט אין לי לב.

הסרט הכי טוב על יחסי בת/דובה. לפחות מאז "היירספריי".

חשיבות "אמיצה" ברצף של "פיקסאר" נעוצה בעובדה שזהו סרטם הראשון שבמרכזו גיבורה. שזה אחלה, אילולא היינו עומדים מול עוד סרט – כפי שראינו (ונראה) הרבה לאחרונה – בו כדי שבחורה תשיג את עצמאותה המיוחלת היא צריכה להוכיח שהיא לא יותר ממגה-גבר. שזה בעייתי נורא מבחינתי, אבל פוריטניות אמריקנית תישאר פוריטניות אמריקנית גם אם היא מתרחשת בסקוטלנד.

באופן אישי, שני הסרטים האהובים עלי מבית היוצר הזה הם "וול-אי" ו"משפחת סופר-על" (כזכור, סרט הסופר-גיבורים הטוב ביותר, על פי סריטה) ומכיוון שלא צפיתי באף אחד משני סרטי "מכוניות", מבחינתי אין סרט "פיקסאר" שהוא פחות ממדהים.
"אמיצה" הוא לא סרט מדהים, בטח שלא בתוך המכלול של "פיקסאר". אבל אכזבה בצד, אין ספק שהוא סרט הרפתקאות טוב מאוד, בטח שיותר טוב מרוב מה שאנחנו נתקלים בו.

תגובות

  1. הו הגיב:

    לאאא.. הסרט הכי טוב הוא UP המדהים.

  2. אור הגיב:

    היי אור,
    קודם כל סקירה מעולה, כמו כל הסקירות באתר.
    כתבת שהסרט לא ריגש אותך, בניגוד לסרטים אחרים של פיקסאר, אבל רציתי לשאול – הסרט מנסה לרגש?
    אני כותב את זה בעיקר כי קראתי לא מזמן ביקורות על "משפחת סופר-על" שאומרות שהסרט "לא מרגש", בניגוד ל"צעצוע של סיפור 3", ולא הבנתי אותן – ככל הזכור לי, ב"סופר-על" אין שום קטע שאמור לסחוט דמעות, והרגשתי שלטעון שהסרט לא מרגש זה כמו לטעון של"בלתי נשכחים" אין עלילה מעניינת או שב"קבור" יש אקשן גרוע.
    תודה,
    אור

    1. אור סיגולי הגיב:

      הי. קודם כל, תודה רבה.

      תראה, כל עניין ה"לרגש" הוא בהחלט מאוד מורכב. לרגש זה לא אומר בהכרח לסחוט דמעות, אלא יותר לגרום לך להשאב פנימה רגשית אל העולם של הדמויות, להזדהות איתן, לשמוח בשמחתן ולחשוש לגורלן.
      אנשים מתרגשים מדברים שונים בהקשר של קולנוע. מישהו יכול להתרגש בגלל סצנה של איחוד אוהבים, ומישהו אחר יתרגש בגלל שוט נורא מוצלח, או מוזיקה שנכנסת בדיוק במקום הנכון.
      קח למשל את סיקוונס הפתיחה של "למעלה". אני התרגשתי ממנו כי קלטתי באיזו גאונות היוצרים מעבירים תקופת חיים זוגית שלמה, ספציפית ומעניינית בארבע דקות מסך. לא התרגשתי כי בסופו הגיבורה מתה, אלא כי האומץ לפתוח ככה סרט היה פורץ דרך בעיני. לעומת זאת, סצנת הסיום של "צעצוע של סיפור 3" ריגשה אותי ממקום אחר – ממקום של ערבוב של עצב ושמחה על הרגע המאושר האחרון של אנדי וצעצועיו, והידיעה כי הם בדרכם להיות חשובים לילדה נוספת.

      אני מאמין שהסרטים של פיקסאר מכוונים על רגש בשני האספקטים. רגש שפועל ממקום של הזדהות. אמנם "משפחת סופר-על" הוא לא 'מרגש' באותו אופן ש"צעצוע של סיפור" מרגש, אבל הוא פועל על אותו דבר ממקום אחר: מתח, חשש, סכנה, והכי חשוב – התקווה שאבי המשפחה ימצא את עצמו אחרי שנים של הזנחה ויוכיח שהוא עדיין גיבור מול אשתו וילדיו, ובעיקר מול עצמו. היופי של פיקסאר הוא שהם מביאים לך את הרגעים האלה באופן כל כך מדוייק ונכון, שאתה לא שם לב. לא כמו סרטי הולמארק שצועקים עליך לבכות בכל סצנה וסצנה.
      ב"אמיצה" ישנם רגעים של איחוד בין אם לביתה שלגמרי אמורים להוציא לחלוחית מעיני הצופים, כמו שיש בו רגעים שאתה אמור לעצור את נשימתך. אז לשאלתך, בעיני לפחות, כן, "אמיצה" מאוד מנסה לרגש – בכל האופנים – ודווקא בו, יחסית, נותרתי אדיש.
      מקווה שזה עונה לך 🙂

      1. אור הגיב:

        תודה על התשובה היפה. טיפה התאכזבתי ממנה, מה שלא ימנע ממני לראות את הסרט. 🙂

        1. אור סיגולי הגיב:

          מקסימום תופתע לטובה…

  3. עדן הגיב:

    הסרט הכי טוב של פיקסאר. בכיתי כמו ילדה ג'ינג'ית קטנה

  4. mishu12 הגיב:

    סקירה מעולה. ההשוואה לנסיכה מונונוקי, לימים סרט האנימציה הטוב ביותר שנתקלתי בו, גורמת לי להתעניין בסרט כלכך עכשיו. ועוד משהו, התמונה ששמת לנסיכה מונונוקי היא פאן-ארט. יהיה טוב יותר להכניס תמונה מהסרט עצמו, או מהפוסטר, לדעתי לפחות. האנימציה של סטודיו ג'יבלי פשוט הולכת לאיבוד קצת פה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.