• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

"ההוביט: מסע בלתי צפוי", המדריך למתלבט

15 בדצמבר 2012 מאת אורון שמיר

לא בכל יום מגיע אלינו פורמט הקרנת סרטים חדש, שמעולם לא נראה על ידי עין אנושית לפני כן. מדובר באירוע מרגש למדי, אך גם מבלבל וכזה המכיל מספיק מונחים באנגלית בשביל הדפסת מילון מקוצר. או כתיבת מעין מורה נבוכים אינטרנטי, עד שלסריטה יהיה בית דפוס משלו. אם אתם ואתן בחיפוש אחר דעותינו על "ההוביט: מסע בלתי צפוי" ("The Hobbit: an unexpected journey"), הפרק הראשון בטרילוגיה חדשה מבית "שר הטבעות" ופיטר ג'קסון – תמצאו אותן בסקירה של פבלו (חיובית אך מסוייגת), או בביקורת שלי לעכבר העיר (חיובית וסלחנית). אם, לעומת זאת, אתם רוצים להבין מה זה לעזאזל HFR או מה ההבדל בין איימקס תלת-מימדי לדילגית – הגעתם והגעתן לפוסט הנכון.


הרגילה – דו-מימד
מתוך שלוש הדרכים (יש שיגידו ארבע, נגיע לכך בהמשך) בהן ניתן לצפות ב"ההוביט: מב"צ", דגמתי שתיים. הראשונה והנורמטיבית ביותר, היא פשוט לצפות בסרט כפי שבני אדם צופים בסרטי קולנוע פחות או יותר במאה השנים האחרונות – בפורמט הידידותי למשתמש של הקרנה דו-מימדית. סביר להניח שהיא תהיה דיגיטלית, שהרי כמעט ואין יותר מקרנות פילם בישראל של 2012 (הידד!), כך שאם תבחרו לכם אולם ראוי – אין שום סיבה שלא תהנו מכל מה שיש לסרט הזה להציע. אני אישית ממליץ על האולמות של יס פלאנט, עבור מי שמתגורר באיזור המרכז או חיפה, פשוט כי אני תמיד סומך על איכות ההקרנה וחוויית הצפייה שלהם. רק קחו בחשבון שהקרנה דו-מימדית היא האופן היחיד בו לא צפיתי בסרט, כך שייתכן והוא ישתנמך משמעותית ללא האפקט התלת-מימדי. זכור לי שזה היה המצב עם "בייוולף" ("Beowulf") בזמנו.
מחיר: 37 ש"ח
תמורה: אני מניח שהוגנת. 37 שקלים עבור סרט של 169 דקות זה יחס הגיוני.

המומלצת – תלת-מימד
כאן ייתכן פיצול נוסף, שכן ישנו אולם איימקס אחד ויחיד בישראל, ביס פלאנט של ראשון לציון, אשר מבטיח תנאי הקרנה תלת-מימדיים משופרים. במקור, איימקס הוא שם נרדף למסך עצום באופן לא נתפס וסאונד שמרעיד את הכסאות מרוב עוצמה, מה שלא גורע מאיכותו. בפועל, האולם הראשל"צי בהחלט מסביר פנים אבל המסך שלו לא גדול באופן מהותי (הוא עצום, אין ספק, אבל יש לו מתחרים) והסאונד לא רעם כמו בהקרנה של "עלייתו של האביר האפל" (אני מניח שזה תלוי סרט). אז אם שואלים אותי – לא חובה להתעקש על איימקס בלבד.
לגביי התלת-מימד עצמו – מדובר בחוויה מדהימה. שוב, חשוב לזכור שלא ראיתי את הסרט בגרסה דו-מימדית, אז אין לי באמת למה להשוות, אולי רק לסרטים אחרים. והביצוע של ג'קסון וצוותו לכל מה שקשור באסקפט העומק של הצילום התלת-מימדי הוא מרהיב למדי. בתור מי שמאוד רגיש לכאבי ראש תלת-מימדיים, חששתי מסרט של כמעט שלוש שעות, אבל מצאתי את עצמי בריא ושלם בתום ההקרנה. ככה עושים תלת מימד ששווה את מחירו בזהב – עם שדות עומק מדויקים, שתיים-שלוש הבהלות בדמות חפצים או יצורים שנזרקים לכיוון המסך ולא יותר, והעמדת הדמויות בפריים בכמה שיותר מישורים כדי לשאוב את הצופה פנימה אל תוך העולם של הסרט.
מחיר: 47 ש"ח (44 אם שמרתם את המשקפיים מהקרנות קודמות ביס פלאנט) או 55 ש"ח לאיימקס.
תמורה: אני תמיד בעד שידרוג החוויה, כך ש-10 שקלים נוספים נראים לי סבירים. המחיר של האיימקס, לעומת זאת, לא באמת מצדיק את עצמו. לא בסרט הספציפי הזה, הכוונה. וזה, למקרה שתהיתם, ההבדל בין איימקס לדלגית: דלגית אי אפשר לאיימקס, אבל על האיימקס אפשר לדלג.

הנועזת – HFR
הבשורה הטכנולוגית האמיתית שמביא עימו "ההוביט: מב"צ", היא שיטת רענון הפריימים הגבוה, או High Frame Rate בלעז. שיעור קצר בקסם שמאוחרי הקולנוע – את האשליה של התנועה יוצר רצף של 24 תמונות נעות בכל שניה של זמן מסך, המכונות פריימים. בסרט הנ"ל, לראשונה בתולדות המדיום, הוכפל מספרם וכעת הוא עומד על 48 פריימים בשניה, מה שמבטיח תנועה חלקה וריאליסטית מאי פעם. ואכן, ברגעים הטובים של הקרנת ה-HFR, הרגשתי כאילו אני יושב מול בילבו בגינס בשר ודם. קשה לתאר כמה זה מדהים, המוח כמעט מתפוצץ בתוך הגולגולת. במערכה האחרונה, שהיא רצף טהור של אקשן גרנדיוזי ישר לתוך הפנים (מילולית), כמעט ועפתי מהכסא מרוב התפעלות. עם זאת, ברגעיו החלשים, ה-HFR נראה כמו טלוויזיה בריטית עתיקה במקרה הטוב, או חושף את הפגמים של העידן הדיגיטלי במקרה הפחות טוב. סצנת דיאלוג פשוטה בין שתי דמויות הופכת לבלתי צפייה, משום שנדמה הכל זז מעט מהר מדי ולא בסינק. סצנות פעולה שאפתניות נראות כמו משחק מחשב מחורבן במיוחד, בו אין שום קשר בין הרקע ובין הדמויות שמתרוצצות לפניו. זה כמעט קשה לצפייה. חשוב לי לציין שלי אישית לקח לפחות 10-20 דקות להתרגל לשיטה, בהן הכל היה נראה בפאסט-פורוורד. אבל אז המוח התרגל והתכוונן, ולמעט אותם גליצ'ים משונים שנבעו משינויים בתאורה או השד יודע מה – נהניתי עד מאוד. לכן, קשה לי לסכם באופן חד משמעי אם מדובר בחוויה שווה. אם אתם סקרנים ומוכנים להמר, אל תהססו. אם אתם רוצים ללכת על בטוח – האופציה הקודמת עדיפה.
מחיר: 47 ש"ח (כמו התלת-מימד הרגיל!)
תמורה: כאמור, תלוי באופי שלכם. אני לא הייתי מוכן לראות את הסרט בשום דרך אחרת מאשר איך שהבמאי צילם אותו במקור, כך שנכנסתי מרוצה ויצאתי מרוצה.

סיכום
את הדו-מימד אתם יכולים לראות גם בבית. על התלת-מימד לא כדאי לוותר, אבל גם לא להעפיל במיוחד עד ראשל"צ עבור אולם האיימקס היחיד בארץ. ואם אתם רוצים לספר לנכדים שהייתם בהקרנת ה-HFR הראשונה בהיסטוריה, יש לכם רק דרך אחת לעשות זאת. אישית, אני הכי ממליץ על השיטה החדשה וההפכפכה, בעיקר כי אני מוכן לנסות דברים חדשים והפכפכים. האם זהו העתיד של הקולנוע? יש מצב, ואין ספק שהשיטה עוד תלך ותשתכלל בסרטים הבאים. האם היא תשרוד? תלוי בתגובת הצופים. אז ספרו איך ואיפה ראיתם וראיתן את הסרט, ומה הייתה החוויה שלכם ושלכן.

תגובות

  1. איריס הגיב:

    אולי אני מיושנת, אבל אני תמיד מעדיפה לצפות בסרטים בקולנוע בדו מימד. התלת עושה לי מיגרנה איומה, שאני לא נפטרת ממנה שעות אחרי הסרט. בסרטים המועטים מאוד שראיתי בתלת (בלית ברירה), זה לא הוסיף שום דבר לסרט (חוץ מעוד כמה שקלים למחיר הכרטיס). אחרי המיגרנה וכאבי העיניים שהיו לי כשיצאתי מהוגו, נשבעתי לעצמי שאני לעולם לא אראה עוד סרט בתלת מימד.

  2. גיא הגיב:

    אני צפיתי בסרט כמוך גם בHFR וגם באיימקס ואני נאלץ לומר שהתלת מימד (שבכללי אני נגדו) הוא פשוט איום ונורא. כמו גזרי נייר המונחים במרחק מה זה מזה. אני שמח שאני לא היחיד שהרגיש את התזוזה המהירה והבלתי נסבלת שהטכנולוגיה החדשה מספקת. אני באופן אישי לא צפיתי בדו מימד אבל ממליץ בחום עליו כצפייה המועדפת. והקולנוע נולד לדו מימד, התלת סתם תופס טרמפ.

  3. אייל הגיב:

    אהבתי מאוד את הצורה שאתה כותב, לא נבהלתי מהביקורת ואפילו שמחתי לשמוע אותה.
    אני כבר מחכה בקוצר רוח לראות את הסרט ב-HFR. אני חובב קולנוע ואוהב חידושים.
    אני מקווה שאשאר מרותק לכיסא במהלך כל הסרט [=

  4. Ariel הגיב:

    יש לי שאלה.
    אחת השיטות לעשות פורמט 3D בטלוויזיה היא פשוט לשדר פריים אחד לעין ימין ופריים אחד לעין שמאל (הסנכרון הוא בעזרת המשקפיים שמתוזמנים למסך).. כלומר אם מראש הקצב הוא 60 פריימים בשניה בדו מימד (קצב מקובל בטלוויזיות), בתלת מימד הוא הופך להיות 30 פריימים בשניה לכל עין. פורמטים חדשים בטלוויזיה הם 120 פריימים לשניה, על מנת שב- 3D, יתקבל 60 פריימים ובעצם נקבל את אותה חווית צפיה ב-3D כמו ב 2D.

    בקולנוע, בגלל תנאי התאורה, לפי מיטב הבנתי, קצב מקובל הוא 24 פריימים לשניה בדו מימד וזה מספק חוויה טובה יותר אפילו מה 60 פריימים לשניה בטלוויזיה.
    השאלה שלי היא, האם בקולנוע ב-3D סטנדרטי, שיטת ה- 3D היא זהה (כלומר סנכרון זמן עם משקפיים ?) והאם הקצב הוא עדיין 24 פריימים לשניה וקצב אפקטיבי לכל עין 12 פריימים לשניה ? אם זה אכן המצב, ה- HFR מטרתו היא פשוט להחזיר את הקצב ל- 24 פריימים לשניה לכל עין ?

    1. אופק הגיב:

      אין צורך להסתבך – בפועל בכל סרט עד היום תראה בכל מקום 24 פריימים לשניה, בקולנוע או בטלוויזיה, משום שכך צולם הסרט. כל עין רואה את 24 הפריימים שלה בתלת מימד בסינכרון מושלם ובטכגנולוגיה האקטיבית יש שימוש בקצב גבוה יותר על מנת לקבל את הסינכרון – אבל בסופו של דבר תראה 24 פריימים.. בסרט החדש תראה 48 בתלת מימד.

להגיב על אופקלבטל

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.