סרטים חדשים: ״מכונת המחץ״, ״תזמורת המצעדים״, ״נגמרה החגיגה״, ״הזרים: חלק 2״, ״אגם העצמות״, ״חילוץ תחת אש״, ״טום וג'רי והמצפן האבוד״, ״בית הבובות של גבי״, ״עצלן על הזמן״, ״חיות על הרכבת״

עבר שבוע מאז שלא ברור האם מותר להיות אופטימיים סוף סוף במדינת ישראל ואני עדיין לא בטוח. במהלכו עברנו את יום כיפור, גם בזכות המלצות מאת אור לצפייה משלימה ב״קרב רודף קרב״. לירון סיפרה מה חדש ומעניין באימה הקולנועית, עופר התכונן לפסטיבל חיפה בו כולנו עומדים לבלות החל ממחר, ואני כתבתי קצת על ציון הדרך של כולנו בסריטה, 15 שנות פעילות. הדבר הראשון שעשינו אי אז בשנה העתיקה 2010 היה לדווח מפסטיבל הקולנוע של חיפה, בחג הסוכות וחול המועד שלו, לכן זה אך טבעי שנמשיך במשימה. בתקווה עמומה וקלושה אבל עדיין מנצנצת שנוכל לעשות זאת מתוך תחושת הקלה (וכנראה אימה, לא קולנועית) על פרק חדש בתולדות ישראל. הנוכחי נמשך כבר שנתיים, קשה לתפוס ולהכיל. במעבר חד, המפיצים לא חסים עלינו והשלימו מניין של סרטים חדשים בבתי הקולנוע בתחילת סוף השבוע. אתקצר אותם כמיטב יכולתי.

מכונת המחץ (The Smashing Machine) – נפתח עם זוכה הבימוי בפסטיבל ונציה, עליו כתב עופר בעת ביקורו שם בחודש שעבר. בני ספדי, בנפרד מאחיו ג׳וש, הוא הזוכה באריה הכסף על עבודתו כבמאי בסרט שהוא גם כתב ונמנה על מפיקיו. כמוהו גם השחקן הראשי, דוויין ג׳ונסון, שרוצה כבר אוסקר או לפחות להיחשב כשחקן דרמטי רציני. הוא מגלם בסרט את מארק קר, מתאבק ולוחם MMA שהיה באמת, ודי קרוב בגילו לזה של דה רוק למען האמת. אבל העלילה מתחילה בשנות התשעים, אז ספורט הלחימה לא היה פופולרי כמו היום, ומתקדמת לשנות האלפיים עם הנסיקה של הענף ויחד איתו של קר. בין שגרת אימונים ותזונה לקרבות זבי דם, העלילה נעה לכיוון של סיפור התמכרות למשכחי כאבים, או למערכת יחסים הרסנית עם זוגתו דון (אמילי בלאנט) ומקצועית-חברית עם קולגה בשם מארק קולמן (ריאן ביידר, הפתעת הסרט מבחינתי). זה סרט שקשה להגדיר בעיניי, כי הוא ממש לא דרמת ספורט מהנה ובכוונה, אבל עופר עשה עבודה טובה בכך בטקסט שלו. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

נגמרה החגיגה (The Party's Over) – או ״נגמרה החגיגה!״ אם להשתמש בסימן הקריאה שהוצמד לסרט בשיווק, יכול להיות מוכר לבאי ולבאות פסטיבל הקולנוע ירושלים. אני לא צפיתי בו שם, או בכלל, אבל כותרת המשנה שמבטיחה מפגש בין רובן אוסטלונד ו״פרזיטים״ היא מסקרנת במקרה הטוב ומעוררת פליאה במקרה הפחות-טוב. לפנינו קומדיה צרפתית על פערי מעמדות, שמגיעה ממסגרת משנית בפסטיבל קאן האחרון. מעשה בזוג אמיד שמגיע לנופש הקיצי הקבוע שלהם בדרום צרפת, הפעם בליווי בתם והחבר החדש שלה. התרחיש הקלאסי של ״ואקנס״ משתבש כאשר העשירים נכנסים לעימות עם הזוג שמנהל את משק הבית בהיעדרם, וביניהם נתקע המצטרף הטרי למשפחה שמנסה להרשים. לור קלאמי ולורן לאפיט הם השמות הגדולים בקאסט, אם יורשה לי לדרג דווקא בסרט על מעמדות.

תזמורת המצעדים (The Marching Band) – נעבור לסרט מפסטיבל חיפה 2024, כלומר כזה שחיכה אצלנו שנה שלמה בין בכורה להפצה. סרטו של עמנואל קורקול מוגדר בכל מיני מקומות כקומדיה, אבל התקציר מציע מלודרמה. לא שזו סתירה בהכרח. בנז'מן לוורן מככב בתור מנצח נודע ומצליח, עם קריירה בינלאומית, שמגלה כי הוא חולה וזקוק לתרומת מח עצם. בדיקת דנ״א מגלה כי הוא מאומץ, והתורם המתאים הוא אח שלא ידע על קיומו. הגיבור מגלה כי אחיו החדש הוא נגן טרומבון בתזמורת מצעדים קטנה, שמתפרנס מעבודה בקפיטריה של בית ספר. אהבת המוזיקה מחברת בין השניים, לא רק קשר הדם שהתגלה בפניהם, ונראה לי שדי ברור לאן הסיפור הולך אבל אולי יש הפתעות. הנה תמונה מתוך הסרט.

הזרים: חלק 2 (The Strangers – Chapter 2) – נעבור לסרטי האימה או הפעולה של השבוע, ותחילה המשכון לסרט שהוקרן כאן בשנה שעברה. לכן כל פרט עלילה הוא ספוילר לסרט הקודם, אולי אפילו עצם קיומו של הנוכחי. כי יש לנו שורדת אחרונה, שממשיכה לסרט הנוכחי, מה שמתגלה לחבורת הרוצחים במסכות ששואפים לסיים את המלאכה. השורדת מצידה רוצה לשים קץ לסיוט שפקד אותו במקרה בפרק הראשון, ויש גם הבטחה להרחבה על מקור הרוע נטול ההיגיון של הזרים. רני הרלין המתדרדר שב לביים גם את הסרט הזה, בכיכובה של מדליין פטש. החלק השלישי כבר צולם, גם הוא בבימוי הרלין אבל לא אגלה האם השחקנית והדמות שלה ממשיכות.

אגם העצמות (Bone Lake) – נמשיך עם סרט אימה משנתון 2024 שמנסה להוסיף אירוטיקה לתערובת הקבועה של דם והפחדות. זוג בחופשה רומנטית, על שפת אגם בבית מבודד כמובן, מגלה שעוד שניים הזמינו את המקום לאותה מטרה בדיוק. הרביעייה מחליטה לחלוק את הבית, ובהמשך את בני ובנות הזוג, עד שמסיבת המין הזו נהפכת למותחן הישרדות לחיים ולמוות. את הזוגות מגלמים אלכס רו ומאדי הסון מצד אחד, מרקו פיגוסי ואנדרה נשיטה מן העבר השני. מרסדס ברייס מורגן ביימה, על פי תסריט של ג׳ושוע פרידלנדר.

חילוץ תחת אש (Land of Bad) – עוד סרט מהשנה שעברה, שיש לנו הכבוד לראות בקולנוע במקום אונליין כמו בטריטוריות מסוימות. תמצאו בו לא אחד אלא שני אחים לבית המסוורת, לוק וליאם (כריס לא טרח כי הוא סנוב), וכן את ראסל קרואו בתור מפעיל מל״ט כי אין לו כוח לקום יותר. הוא עשה מספיק סרטי פעולה, אני לא מאשים אותו. והוא עוזר לכוח דלתא אמריקאי שנתקע בפיליפינים להישאר בחיים. גם מיילו ונטימיליה בעסק ויש להם 48 שעות להחזיק מעמד לפני תקיפה אווירית, מעניין אם יצליחו. סרטו של וויליאם יובנק (״סיגנל״, ״מתחת למים״).

בית הבובות של גבי (Gabby's Dollhouse: The Movie) – עוד מעבר, הפעם לגזרת סרטי הילדים שמלאה במיוחד הפעם לכבוד חופשת סוכות. נתחיל בסדרת הטלוויזיה המונפשת שזוכה לסרט בהפקת אולפני דרימוורקס אבל שאינו רק באנימציה, שהגיע ארצה מדובב לעברית בכל מקרה. גבי הילדה וסבתה ג׳יג׳י (גלוריה אסטפן משום מה) יוצאות למסע עם החתלתולים של גבי, מסימני ההיכר של המותג כך הובהר לי, בעיר ושמה קט פרנסיסקו. בעולם האמיתי, בית הבובות של גבי, זה מהכותרת, נגנב בידי ״גברת חתולים משוגעת״ (לא תיאור שלי) ויש להשיבו. אני מבולבל למדי, אולי הבמאי ריאן קרגו יצליח להסביר לי מה מתרחש.

טום וג'רי והמצפן האבוד (Tom & Jerry: Forbidden Compass) – הבלבול שלי רק יגדל מכאן ועד סוף הפוסט, אני כמעט מבטיח. כי לכאורה הגענו לארץ המובטחת, סרט חדש של החתול והעכבר המונפשים טום וג׳רי, אבל לא כל-כך מהר. אולפני וורנר אמנם חתומים על האירוע אבל דרך החטיבה שלהם בסין, כולל במאי שהוא ספק שם קוד נטול רזומה בשם גאנג ז׳אנג. העלילה דווקא נשמעת מבטיחה, כאשר במהלך מרדף ביניהם במוזיאון מוצאים טום וג׳רי מכשיר שמחזיר אותם אחורה בזמן, ממשיכים את ההתרוצצויות שלהם אבל בין תקופות ופוגשים דמויות חדשות.

עצלן על הזמן (The Sloth Lane / A Sloth Story) – סרט האנימציה ידוע בשני שמות במולדתו האוסטרלית, אבל אין לי באמת מושג עד כמה הוא ידוע נקודה. השילוב בין המילים ״אוסטרליה״ ו״אנימציה״ יחד עם הידיעה שמדובר בסרט על חיות מדברות, הפעם עצלנים כפי שמסגיר שם הסרט בכל שפה, מוביל לאיחוד כוחות של שני הבמאים ריקרד קוסו וטניה וינסנט, שחתומים יחד ולחוד על ״עץ המשאלות״, ״גיבורה בהפתעה״, ״מפחידונת״ וכמובן ״דייזי קוואקה״. מה הם רקחו כעת? סיפור על משפחת עצלנים שביתם נחרב בסופה, לכן הם עוברים לעיר הגדולה כדי להתפרנס ממשאית מזון. כי למה לא בעצם.

חיות על הרכבת (Pets on a Train) – אין לנו מספיק חיות מדברות ומונפשות השבוע, גם אני חשבתי בדיוק את זה. לעזרתנו נחלץ הסרט הצרפתי-אמריקאי הזה, שמבטיח להיות קומדיית אקשן. סיפורו של דביבון שעולה על רכבת, בקרון המיועד לחיות כמובן, ובעולם שאמור להיות רגיל ולהכיל בני אדם שפשוט לא שומעים את החיות משוחחות. אבל על הרכבת משתלטת גירית מרושעת, שממש טובה במחשבים משום מה, גורמת לבני האנוש לרדת וחוטפת את החיות ברכבת הדוהרת על רקע נוף מדברי. ממש כמו ב״רכבת הקרח״, בעלי החיים יאלצו לפלס את דרכם עד הקטר כדי לעצור את התוכנית הזדונית או לפחות להבין אותה. הבמאים הם בנואה דאפיס ז'אן וכריסטיאן טאסי, ואני רוצה לדעת על מה הם היו כשהסרט נהגה.