"גברים בשחור 3", סקירה

"גברים בשחור 3" (Men in Black 3) הוא יופי של סרט קיץ. הוא מצחיק, הוא מהנה והוא ללא צל של ספק מיותר לחלוטין.
על פניו זה אמור להיות חינני. אחרי הכל, היי, אנחנו בעונת הקיץ. תקופה קסומה של סרטים אמריקניים, מצחיקים, מהנים ומיותרים לחלוטין. מה הבעיה? הרי בשביל זה נועד הקיץ.
הבעיה הרצינית – והמעט מייאשת – היא שהוליווד כל כך השתבשה בשנים האחרונות שעונת הקיץ שלה מתחילה כבר בחודש מרץ. מרץ! "ג'ון קרטר" הביא את הבשורה לקיץ 2012 ומאז כל שבוע אנחנו מאמצים לחיקנו "סרט קיץ" אחר: "זאת מלחמה", "טעון הגנה", "רחוב ג'אמפ 21", "זעם הטיטאנים", "נעולים", "באטלשיפ" ו"הנוקמים", אם לציין את הבולטים שבהם.

ככה יצא שכשאנחנו מגיעים לסיפו של יוני – תחילת הקיץ בעולם מתוקן – אנחנו מרגישים, לפחות דרך פריזמת הסרטים שעלו על המסכים, שהקיץ הזה נמשך כבר איזה חמש שנים ולמעשה אנחנו נאלצים לצפות באותו סרט שוב ושוב. וממש לא משנה כמה מימדים העניקו לו בלידתו.
ההשלכה המיידית היא שמעייף לכתוב על "גברים בשחור 3" כמעט כמו שמעייף לראות אותו. והקטע המתסכל הוא שזה בכלל סרט סביר למדי בסופו של דבר.

עשר שנים עברו מאז יצא וויל סמית' להציל את כדור הארץ מאימתם של חייזרים בפעם האחרונה. בעשר השנים האלה הספיקו להמליך נשיא שחור בארצות הברית, לגור באוהלים באמצע עיר ולתת למרטין סקורסזה אוסקר. רק שנבין כמה העולם טרח להשתנות.
לא רק שעניין החייזרים הפך מטרנד לוהט (בשנת 1996) לעלילה שנדמה שחייבים לדחוף לכל סרט אקשן בשביל לזכות באישור הפקה, בואו גם נזכר בעובדה ש"גברים בשחור 2", לעומת הראשון בסדרה, היה חתיכת סרט מעאפן. אז למה, בשם כל האולפנים, הרגישו צורך לגרום לוויל סמית' להלחם בחוצנים בפעם השלישית אחרי ששיה לה-בוף, ריהאנה וחמישה גיבורי על עשו את זה בהפרש של שבוע לפניו?
התשובה היא ברורה לכולנו ואתם מוזמנים להגיד אותה אתי בקול רם.
כסף.

יש פה מותג, ומותג די חזק, תודה לאל. אז למה צריך לבנות דמויות חדשות ולהשקיע זמן בלפתח בניהן אינטראקציה? יש כבר שני סרטים שעשו את זה. אין מה לכתוב סרט חדש בנושא, כשאפשר סוג של לשחזר את הסרט שעשינו לפני עשר שנים. הרי ברור שכבר כולם שכחו. עשר שנים במונחים הוליוודים זה נצח. ולראייה, כמה שנים עברו מהרגע שסם ראיימי רמס לחלוטין את פיטר פארקר ב"ספיידרמן 3" לפני שהחליטו לפתוח את הסדרה מחדש? 5 שנים?
הרי ברור שקהל היעד השתנה לגמרי. מי שראו את "גברים בשחור" כשהיו בני 14 הם עכשיו בני 29. פחח… 29. זה כבר זקן. יש דור חדש של ילדים שמשתוקקים לקנות בובה של וויל סמית'. הבו לי סרט חדש של "גברים בשחור"! העולם מתגעגע!

אבל רגע נשים את הציניות בצד ונתוודה שהסרט הזה הוא לגמרי חווית פופקורן חביבה. אמנם בדיחות ה"הו, ליידי גאגא היא חייזר. שזה מצחיק כי היא מוזרה" עבדו יותר טוב בקודמים עם מייקל ג'קסון וכאלה, אבל האיפור והעיצוב נראים מצויין ו-וויל סמית' בחור משעשע.
עכשיו נקח את הציניות בחזרה ונספר לכם מעט על עלילת "גברים בשחור 3" (תאמינו לי, ציניות היא מנגנון הישרדותי הכרחי הפעם): הסרט נפתח בסצנת אקשן ראויה ובה משתחרר בוריס החיה מכלאו שעל הירח בעזרת מישהי מה"פוסיקט דולז". אותו חייזר אימתני – בגילומו המעט מאכזב של ג'מיין קלמנט מ"טיסת הקונקורד" – מצליח איכשהו להגיע ללא אמצעים ובדילוגים חינניים מהירח הישר אל ארצות הברית, שם הוא מבקש מבנו של אחד מחבריו האסירים את מכשיר החזרה בזמן כדי שיוכל להתנקש בסוכן קיי (טומי לי ג'ונס) לפני שיספיק לפוצץ את יד ימין שלו אי שם בסוף שנות השישים.
כן, מישהו באמת כתב את זה.
בינתיים הסוכן ג'יי (סמית') והסוכן קיי ממשיכים את מלאכתם כראוי, תוך כדי אכילת שווארמה. לא, לא התבלבלתי בסרט. אם לת'ור מותר אז גם לטומי לי ג'ונס מותר. זה חוק ידוע.

כדי לחפות על התדהמה שהיא התסריט של "גברים בשחור 3" (שהוא, אגב, "צ'יינטאון" ליד התסריט של הסקירה הקודמת שלי "צללים אפלים") נתנו לוויל סמית – מהכוכבים היותר ראויים של הוליווד בעיני – כמה פאנצ'ים, הוסיפו עוד מימד, בראו דמות משנה מקסימה בגילומו של מייקל סטולברג ("יהודי טוב", "אימפריית הפשע"), ליהקו את ג'וש ברולין האדיר שעושה חיקוי כל כך טוב של טומי לי ג'ונס שלפעמים לוקח זמן להיזכר שזה בכלל שחקן אחר (השניים חלקו גם את זוכה האוסקר "ארץ קשוחה" וגם שם אני לא בטוח אם היו להם סצנות משותפות), וכדי לתת טעם של איכות הביאו את אמה תומפסון לשלוש סצנות וביקשו ממנה לשמור על המבטא הבריטי שלה.
האם הדברים האלו מצילים את הסרט? כן. חד משמעית, כן.

מלבד עצם עשייתו, שהיא במהותה עצלנות הוליוודית מהזן המבאס ביותר, אין כל רע ב"גברים בשחור 3".
מה שכבר מתחיל לשגע אותי הוא שאני מרגיש שכבר שלושה חודשים אני כותב סקירה על אותו סרט. לא יכול להיות ששבוע לפני שהקיץ מתחיל כבר נמאס לי מעונת סרטי הקיץ. הוליווד, לתשומת לבך.
וזה לא שכיף לי להוציא את זעמי על סרט כל כך לא מזיק שהסב לי הנאה במשך מעל לשעה וחצי. אבל, כידוע, הכל עניין של תזמון. לפני חודשיים הייתי מברך על הגעתו של סרט מסוג זה ששובר את עונת המלפפונים האפילה שבין סרטי האוסקר לסרטי הקיץ. אבל הקיץ הזה, כאמור, ארוך מהצפוי. אי לכך ובהתאם לזאת, אני בהחלט ממליץ לכם לראות אותו אם לא ראיתם אף אחד מהסרטים שהוזכרו בפסקה הראשונה. האמת שהוא אפילו יותר טוב מכמה מהם.
בתוך תוכי אני כבר מייחל בכל כולי וסינפילוייתי הפועמת לסרט אמיתי, לא מחומם במיקרוגל, לא תעשייתי, שהשקיעו בכתיבתו כמו שהשקיעו באפקטים שלו. סרט כזה עם עלילה ומוטיבים וכל הדברים האלה שבלוגרים לקולנוע אוהבים לכתוב עליהם.
עד אז אני כנראה אסתפק בסרט ההמשך ל"פיראנה".