• סרטים חדשים: ״הפורצת״ של הגר בן אשר
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • האוורסט של הסינפיליה - Out 1
  • תור: ראגנארוק
  • סרטי רוחות לא כולל אימה: מצעד הרפאים של סריטה

המדריך לסרטיו של ניקולס וינדינג רפן

31 באוקטובר 2011 מאת אור סיגולי

"דרייב", סרט האקשן האולטרה-מסוגנן שיצא עכשיו לבתי הקולנוע בארץ אחרי שהוקרן בפסטיבל חיפה, שם הפיל אותנו מהרגליים, הוא ההזדמנות הראשונה של צופי מדינת ישראל להיחשף לאחד מסרטיו של הבמאי ניקולס וינדינג רפן באולמות הקולנוע (שני סרטיו האחרונים לפני "דרייב" הוקרנו גם הם באופן חד-פעמי בפסטיבל חיפה).
זהו סרטו השמיני במספר של רפן, שנולד בדנמרק בשנת 1970 ובילה את שנות התבגרותו בניו יורק, ועליו זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון.

אין הזדמנות טובה מזו להביט אחורה ולעשות היכרות עם שבעת סרטיו הקודמים.

"פושר" (Pusher)
כאן, בדנמרק של שנת 1996, הכל התחיל. רפן ביים את סיפורו של סוחר סמים זוטר שמסתבך, באופן טבעי בסוג הסרטים האלה, עם האנשים הלא נכונים. "פושר" הוא סרט פשע תבניתי למדי אך מודע לעצמו ומבויים בקינטיות מרהיבה, שחשף את הכישרון הגדול של רפן בעריכה ובצילום ונחשב כסרט הגנגסטרים הראשון של דנמרק.
הסרט בכלל התחיל כתרגיל קצר שהרים רפן כדי להתקבל לבית הספר לקולנוע. כשזה לא צלח, גייס הקולנוען בן ה26 כספים באופן עצמאי והפך את "פושר" לסרט באורך מלא. דרמת הפשע הזו הפכה במהרה להצלחה מסחררת בדנמרק ובמדינות רבות באירופה.
הסרט גם התניע את הקריירה של מדס מיקלסן, אחד הכוכבים הגדולים של דנמרק, שלאחר מכן הופיע במועמד לאוסקר מטעם דנמרק "אחרי החתונה" ובתור הרע ב"קזינו רויאל", סרט הבונד הראשון עם דניאל קרייג.

 "בלידר" (Bleeder)
שלוש שנים אחרי ההצלחה המשוגעת של "פושר" והציפיות הגבוהות שיצר, רפן היה צריך לעמוד מול משבר הסרט השני. שלא כמו במאים רבים אחרים, רפן צלח את המשוכה הזו כמו גדול. "בלידר" הלך רחוק עוד יותר מסרטו הקודם בעיצוב וסגנון, כמו גם באלימות הבלתי מתפשרת שלו. שני השחקנים הראשיים של "פושר", מרס מיקלסן וקים בודינה, משתפים פעולה גם כאן.
המבנה של "בלידר" מתוחכם יותר מסרטו  הקודם ואפשר לקרוא אותו כסרט רפלקסיבי על עולם הקולנוע. הסרט נפתח בתוך ספריית וידיאו בה מדקלם המוכר באוזני אחד הלקוחות את כל הבמאים שאת סרטיהם ניתן למצוא על המדפים. ברור למדי שזהו למעשה רפן מדקלם את כל השפעותיו הקולנועיות, כולן יופיעו בקונסטלציה כזו או אחרת במהלך הסרט בו גבר אחד (קים בודינה) ימצא את עצמו בתוך מעשיית פשע אכזרית במיוחד, וגבר אחר יעמוד מול בחורה בה הוא מאוהב ולא יצליח לעשות את הצעד ולדבר איתה. רפן מחלק את העולם לגיבורים ולצופים – לדמויות הפועלות ולאילו שמביטים מהצד.

"פחד איקס" (Fear X)
ב2003 ביים רפן לראשונה באנגלית. זהו מותחן פסיכולוגי ממוצא דני וקנדי שהולחן על ידי בראיין אינו ובכיכובו של ג'ון טרטורו, המגלם גבר שאובססיבי לגלות מהן הנסיבות בהן נרצחה אשתו. קצת "יצרים" של אנטוניוני וקצת "משאלת מוות", "פחד איקס" בעיקר נדמה שמושפע מדיויד לינץ'. העלילה הופכת להיות חידתית יותר ככל שמתקדמים, המתח הביזארי גואה וסאונד תעשייתי מחלחל לאורך כל הסרט. אם כי, בעיני, זוהי דווקא אחת מיצירותיו הפחות מוצלחות של רפן.

"פושר 2: עם דם על ידי" (Pusher 2: With Blood on  My Hands)
שמונה שנים לאחר "פושר", החליט רפן להפוך את סרטו הראשון לחלק מטרילוגייה שתתעסק בעולם הפשע של קופנהגן. הסרט הנוכחי התעסק בדמותו של טוני (מדס מיקלסן) דמות משנית יחסית מהסרט הראשון, ועל יחסיו עם אביו, מנהל משחטת כלי רכב. אהבתו של רפן למכוניות, שתהפוך לבסיס של סרטו האחרון "דרייב", נחשפת כבר בסרט הזה. גם "פושר 2" טובל באלימות לא פשוטה אבל הפעם בסגנון יותר מחוספס וריאליסטי מהראשון בסדרה.

"פושר 3: אני מלאך המוות" (Pusher 3: I’m the Angel of Death)
עוד דמות משנית אך מרכזית בטרילוגיה, המאפיונר הסרבי וחסר הרחמים מילו (שהדים ממנו נמצאים בדמות הסדיסטית שמגלם אלברט ברוקס ב"דרייב"), קיבלה לעצמה סרט שלם, שהוא גם החותם את הטרילוגיה.  למרבה הצער, החלק השלישי הוא החלש שבחבורה (ובכל אוסף סרטיו של הבמאי), ונראה ברגעיו הטובים כמו פרק לא מסעיר של "הסופרנוס".

"ברונסון" (Bronson)
רפן חזר לצלם באנגלית, והפעם בבריטניה. בסרטו הטוב ביותר עד ל"דרייב", רפן יצר פרופיל עומק לדמותו האמיתית של מייקל גורדון פיטרסן, אחד האסירים המסוכנים ביותר בהיסטוריה של הממלכה הבריטית, שכמובן הפך גם לסלבריטאי על אף שאת רוב חייו בילה בין סורגים.
גם פה רפן בוחן את גבולות הקולנוע ונע בין סרט כלא ריאליסטי, אכזרי ואלים למונולוג קברטי מסוגנן. מה שבאמת בלתי יאומן ב"ברונסון" הוא הטרנספורמציה שעובר השחקן הראשי טום הארדי ("התחלה" והרשע המרכזי בבאטמן הבא של נולאן), מצעיר בריטי יפיוף למפלצת הלא שפויה שהיא הדמות הראשית. בקלות אחת מתצוגות המשחק המרשימות ביותר של תחילת האלף.

"ולהלה" (Valhala Rising)
ב2009 נטש לראשונה רפן את האורבניות הריאליסטית של כל סרטיו עד כה ויצא לצלם אפוס תקופתי  (אם כי אלים לא פחות) שבמרכזו הלוחם האילם "חד-עין", מכונת הריגה ויקינגית. הסרט עשה שימוש מפואר במרחבי סקוטלנד בהם השתמשו רפן וצלמו מורטן סובורג כדי לייצר את הארץ המיתולוגית של הויקינגים.
זהו גם שיתוף הפעולה הראשון של רפן עם מיקלסן מאז "פושר 2", ועל אף שהוא לא מוציא אפילו הברה אחת מפיו כל הסרט, מדובר בתפקידו המרשים ביותר.
הפוסטר של הסרט, כמו שאר מערך יחסי הציבור שלו שנבע גם מהציפיות בעקבות עבודותיו הקודמות של הבמאי, הביא אנשים לחשוב שמדובר סרט אקשן בסגנון "300" ולכן התקבל באכזבה רבה כשהתברר להם שרפן שבר את ההגה לכיוון סרט מסע מדיטטיבי ומהורהר שהאלימות בו מתפרצת לרגעים אך בשונה מכל סרטיו עד כה לא מובילה את הסרט.

"דרייב", הפקתו האמריקנית הראשונה של רפן, היא שכלול כל האלמנטים הקולנועיים של סרטיו הקודמים. דרמת הפשע הזו מתחילה לאט ומזנקת במהירות למעלה להוריקן של אלימות מסוגננת. למי שנהנה מהסרט בכיכובו של  ראיין גוסלינג, ורוצה להכיר לעומק את הבמאי שמאחורי היצירה הזו, שווה ללכת אחורה על סרטיו המוקדמים כדי להבין שמדובר באחד היוצרים המוצלחים של הקולנוע החדש.

תגובות

  1. Niv Maoz הגיב:

    הסקירה מעניינת ובהחלט עשית לי חשק!

  2. קש הגיב:

    Couldn't agree more. 🙂

  3. David הגיב:

    תעדכנו את המאמר!

השאר תגובה