• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

"תמרה דרו", סקירה

10 באוקטובר 2010 מאת עופר ליברגל

עלילת הסרט "תמרה דרו" מתרחשת בכפר אנגלי קטן. בין היתר, גרים בו סופר ספרי מתח פורה ואשתו שמצטיינת באפייה כמו גם במתן עצות ספרותיות מועילות. אל הכפר מגיעה תמרה דרו, על מנת למכור את בית אמה אשר עומד שם נטוש מאז מות האם. בואה הופך לשיחת היום ולעניין רב בקרב שוכני הכפר, בעיקר הגברים, ובראשם גנן בית ההארחה וסופר המתח. אבל מהר מאוד מוצאת תמרה קשר רומנטי אחר – מתופף שבדיוק פירק את להקת הרוק שלו בגלל שהחברה הבאסיסטית שלו, שכבה עם הסולן. שתי מעריצות מתבגרות של הלהקה שמחות מאוד על הרומן החדש, המאפשר להן לרגל אחר האליל שלהן.

כל הדמויות הללו מוצגות סמוך לפתיחת הסרט. סטיבן פרירס, אחד מבחירי הבמאים הבריטים (אני אהבתי את סרטיו "מכבסה יפהפה שלי" "הנכולים" ו"נאמנות גבוהה" אבל הוא כנראה יודע בעיקר בגלל "המלכה") מביים את סרט האנסמבל הזה כשהוא במיטבו – במקרה שלו זה מתבטא בכך  שהוא נותן לצדדים הקומיים של הסיפור מקום מעט יותר חשוב מלדרמה הנוכחת בו. לכן, "תמרה דרו" מרגיש בעיקר כסרט קליל ומהנה, אף על פי שחלק מן האירועים המתוארים בו מכילים גם גוון עצוב מאוד והסוף שלו מציג את אחת מן הדמויות היותר סימפטיות בו במעשה בלתי-מוסרי, דבר שמזכיר כי מדובר בסרט אנגלי ולא אמריקאי.

אם שמתם לב, בפסקה שעברה השתמשתי במילה "אנסמבל" – מכך נובע כי מדובר בסרט המכיל מספר רב של דמויות המקבלות זמן חשיפה כמעט שווה וכולן עוברת סוג של תהליך במהלך הסרט. הדבר מעלה תהיה לגבי שם הסרט, המדגיש רק דמות אחת.

אומנם שובה של תמרה דרו מספק את המאורע המחולל לרוב עלילות הסרט, אך היא אינה תוספת בו מקום מרכזי ביחס לשאר הדמויות ולאירועים בחלקו השני. הזרז הוא דווקא דמות אחרת. אז מדוע בכל זאת הסרט נקרא על שם הדמות?

ההסבר שלי מתחיל בכך שהסרט מעט פחות קליל שנדמה במהלך הצפייה. בתוך העלילה המשעשעת והמותחת (במערכה האחרונה) הסרט עוסק מדי פעם בויכוח על מהות הכתיבה והאמנות: האם במרכז הכתיבה עומדת היכולת לשקר, או דווקא היכולת לומר את האמת.

תמרה דרו היא הדמות המבטאת את עמדת הסרט בצורה הטוטאלית ביותר – על הסופר למסור את האמת בצורה הפשוטה ביותר. לכן, תמרה דרו בעבודתה בעיתון וברומן שהיא עובדת עליו במהלך הסרט מספרת רק על עצמה- כולל הרגעים האינטימיים והפרטים המביכים. יש בה גם מימד אירוני מכיוון שהיא בחרה להסתיר את האמת על המראה שלה בעזרת ניתוח פלסטי. אבל בסרט הכתיבה חשובה לא פחות וכנראה קצת יותר מן החיים מחוץ לאמנות. בזו תמרה דרו מבטאת את השאיפה לאמת טוטאלית. שאיפה שבסוף גם האמנים האחרים מאמצים אותה בדרכם.

אבל הדיונים על מהות הספרות והאמנות לא נהים כבדים או מעיקים לרגע ואפשר גם שלא לחוש בהם. יש בסרט מספיק עלילה לכמה סרטים, כולל תפניות שהם לאו דווקא צפויות. כוחו של הסרט הוא בכך שהעלילה נותרת ברורה לכל אורכו, דבר שלא בא על חשבון בניית דמויות או העיסוק בנושאים הרציניים יותר.

בסופו של דבר, "תמרה דרו" פשוט מרגיש כמו סרט מהנה וקליל, אף על פי שיש בו גם יותר מכך. האווירה שהוא מייצר מובילה לכך שלא יהיו הרבה צופים שיתאכזבו, אך גם לא יהיו צופים רבים שהסרט ייחרט בזיכרונם.

תגובות

  1. איתן הגיב:

    ממש לא מסכים איתך. "תמרה דרו" הוא בעיניי סרט שמנסה לעשות את כל מה שאמרת, אבל כל מה שהוא עושה, הוא עושה רע. תזמון קומי דפוק, שחקנים שלא ממש מוצאים את עצמם (למעט הג'ינג'ית הקטנה שמזיזה את גלגלי העלילה. סירשה רונאן עוד לא בגרה, וכבר יש עוד אחת), חוסר איזון בין דרמה לקומדיה (הסצינה עם הפרות בסוף מגיעה משום מקום), חוסר יכולת להחליט אם זה סרט צרפתי עם דיונים פילוסופיים על כתיבה, או קומדיה אנגלית קלאסית – ובעיקר, נסיון להסוות את כל החסרונות האלו בהתחכמויות קולנועיות מיותרות שעשויות לא טוב (כמו הפלאשבקים, או הספליט-סקרין).
    סרטו הקודם של פרירס, "שרי", היה נסיון כושל לעשות סרט נעים וחביב. ועדיין, הוא היה טוב יותר, לטעמי, מ"תמרה דרו".

  2. עידן וילנצ'יק הגיב:

    סטיבן פרירס היה במאי מוכר הרבה לפני המלכה.אם כבר הוא ידוע בעיקר בזכות יחסים מסוכנים שביים ב1988 והיה מועמד לכמה פרסי אוסקר כולל הסרט הטוב ביותר אם כי לא עבור הבימוי.

  3. עידן, שים לב שציינתי שלושה סרטים שהוא ביים לפני "המלכה" וכולם די ידועים וגם אלו שאני הכי אוהב. אבל היום, "יחסים מסוכנים" (סרט שאני די מחבב, אבל קצת פחות) פחות מוכר מ"המלכה", לפחות לפי מה שאני שם לב בשיחות עם אנשים.

  4. R הגיב:

    "תמרה דרו" מאכזב, פרירס איבד את עצמו בעשור האחרון (למרות שבכל סרט יש לא מעט רגעים מוצלחים או מהנים). מדובר בסרט שלצד ההומור יש בו גם מידה לא קטנה של כאב וסאטירה, חבל שמצאתי את הסרט מייגע. דרך אגב, סצנת הסיום מזכירה כמה אירועי אקטואליה מהשבועות האחרונים (אולי הסצנה היחידה בסרט שהצליחה להצחיק וכמה שעות אחרי גם להטריד). בתור בידור כפרי העדפתי את "אחה"צ בכפר עם מרגריט" החביב, סרט נוסף שלמרות נעימותו עוסק בבעיות חברתיות.

    פרירס היה במאי בריטי מרתק ומגוון (על אף האכזבות הוא עדיין מגוון, אך לא כפי שהיה). כדאי לבדוק גם את הסרטים שעשה לפני "מכבסה יפהפיה שלי". "Gumshoe" ( עם אלברט פיני) ו- "Bloody kids" זכורים לי לטובה. במעברים להוליווד כדאי לציין גם את "גיבור מזדמן" (שנות ה-90, דסטין הופמן במיטבו) המהנה והמבריק. בשנות ה-80 היה ניתן לשים את פרירס באותו משפט עם קן לואץ' ומייק לי. בניגוד להם, הוא כבר לא מצליח לעורר אצלי עניין בכל סרט שהוא מוציא.

    1. עבורי, פרירס גם בשנות השמונים לא היה במאי באותה נשימה עם לואץ ומייק לי – שהם במאים שהולכים עם הסגנון שלהם עד הסוף. פרירס הוא במאי מאוד במוכשר שיש לו מימד מעט מחתרתי בסרטיו הטובים, אבו הוא די מתיישר עם העשייה הקונבנציונלית בסוף. אבל הסיבה העיקרית לכך שהוא לא באותה דרגה -הוא עשה הרבה סרטים טובים, אבל בעיניי אף לא סרט אחד גדול באמת (לא ראיתי את Bloody Kids). מצד שני, בשנות השמונים מייק לי רק התחיל את הקאמבק שלו לקולנוע אחרי שנים של עשייה בטלוויזיה והיה לפני יצירות המופת הגדולות של שנות התשעים ו"רגעים קודרים" שלו היה אז די נשכח. אז בשנים ההם אפשר היה לשים אותו יחד עם פרירס.

  5. עידן וילנצ'יק הגיב:

    טוב,תלוי עם איזה אנשים מדברים.

    1. עידן, יכולתי לרשום את "יחסים מסוכנים" אבל גם כך זה נראה לי כמו רשימת מכולת של כל סרטיו. רשמתי את השלושה שאני אוהב ואת "המלכה" שהיה מועמד לאוסקר בשניום האחרונות, מופיע בכרזת הפרסום של הסרט ואנשים שואלים אותיל גביו, מה שלא קורה עם יחסים מסוכנים. בשיחות עם מעריצי פרירס/חובבי קולנוע כבדים יחסים מסוכנים מוערך יותר ובצדק, אבל האנשים האלו לא צריכים שאני אזכיר להם מי זה סטיבן פרירס, נכון?

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.