5 במאי 2018 מאת אורון שמיר
אחרי שחזר רשמית מפרישה קצרה מעולם הקולנוע עם ״לוגאן לאקי״ בשנה שעברה, סטיבן סודרברג ממשיך עם הניסויים הקולנועיים. מוקדם יותר השנה יצא ״מוזאיק״ (Mosaic), יצירה שביים בפורמט של סדרה וגם של אפליקציה, שתי דרכים לחוות את אותו הסיפור. סרטו החדש הוקרן בבכורה בפסטיבל ברלין והגיע אל בתי הקולנוע בארצות הברית לפני חודש וחצי. כל זאת בזמן שהוא הכריז על עוד… להמשך קריאה
6 באפריל 2018 מאת אורון שמיר
הסרט הזה לא בתוכניות ההפצה בישראל ככל הידוע לי, אבל למען האמת – כבר לא אכפת לי. מזה כשנתיים שאני מנסה לאזן בין חוסר הסנכרון בין מערך הפצת הסרטים העולמי, בדגש על הניו-יורקי, לבין הטריטוריה שפשוט לא מאוד מעניינת הרבה שווקים בינלאומיים, הידועה לכולנו בשם מדינת ישראל. זה נכון שסרטים הוליוודיים גדולים בדרך כלל מגיעים ארצה במקביל למועד שחרורם בארצות… להמשך קריאה
8 במרץ 2018 מאת עופר ליברגל
החשיבות העיקרית של טקסי פרסים נוסח האוסקר היא הגדלת החשיפה לסרטים קטנים יותר, בתקציב או באופי, במקרים (הלא תמיד נפוצים) בהם סרטים כאלו זוכים להפצה מסחרית. ספק רב עם ״אור ירח״, זוכה האוסקר שנה שעברה, היה מגיע לאקרנים בישראל אלמלא המועמדויות לפרס. דבר זה כנראה גם נכון לגבי סרטה של גרטה גרוויג, ״ליידי בירד״ (Lady Bird) אשר מגיע להקרנות בארץ בעיתוי… להמשך קריאה
9 בפברואר 2018 מאת אורון שמיר
אחת הסיבות לראות ספורט תחרותי היא ניצחון האדם על המגבלות שלו. הספורטאים הגדולים הם כאלה שניפצו שיאים ועל הדרך שברו את גופם כדי להשיג את הבלתי אפשרי. סיבה נוספת היא הגורם האנושי שצץ בזמן הנסיונות להשיג התעלות עליו, לא בהכרח במובן של כשלונות אלא בעיקר הרגעים בהם המכונה חוזרת להיות בנאדם. זה קורה בדרך כלל ברגעי הסיום של משחקים, כשמתחרה… להמשך קריאה
2 בנובמבר 2017 מאת עופר ליברגל
1. טענה אשר עלתה בכמה חוות דעת על ״פאטי קייקס״ (Patti Cakes), סרטו של ג'רמי ג'ספר (אורון כתב עליו סקירה בפסטיבל ירושלים, הסרט עלה להקרנות מסחריות לאחרונה), גורסת כי העלילה של הסרט אינה מקורית ועמוסה בקלישאות. לשמחתי, חלק מן הביקורות הפנימו כי דבר זה אינו בהכרח שלילי עבור סרט. חלק מן התענוג בסרטי ז'אנר הוא מפגש מחדש עם המוכר, עם קונבנציות שאנו יודעים… להמשך קריאה
28 באוקטובר 2017 מאת אורון שמיר
נורא חבל לי שעדיין לא הוקרן בישראל ״A Ghost Story״, סרטו של דייויד לאורי שבהיעדר שם עברי רשמי ארשה לעצמי לכנותו ״סיפור רפאים״ מעתה. הייתי משוכנע שאיזשהו פסטיבל או סינמטק ירים את הכפפה ויביא לקהל שלו את אחד הסרטים העצמאיים המדוברים של השנה מאז נרכש בסאנדנס על ידי חברת ההפצה A24, שהופכת משנה לשנה לכוח משמעותי בקולנוע האמריקאי. אבל לסרט אין… להמשך קריאה
22 בספטמבר 2017 מאת אורון שמיר
בעוד אני תוהה באיזה תזמון אם בכלל לפרסם אי פעם את מה שכתבתי על סרט שראיתי במקרה, פתאום הוא צץ בתוכניית פסטיבל חיפה שסיפק לי הזדמנות מצויינת. העניין הוא שלפעמים אני רואה סרטים סתם כך להנאתי (לא מובן מאליו בהתחשב בתחום העיסוק שלי), וכך היה במקרה הזה כשחבר הזמין אותי לצפות בסרט שמוקרן באחד מקולנועי הבוטיק של ניו יורק. על… להמשך קריאה
29 בנובמבר 2016 מאת עופר ליברגל
במהלך סרטו הקודם של התסריטאי-במאי קנת' לונרגן, ״מרגרט״, אומרת הדמות הראשית כי אף אחד אינו דמות משנה באופרה, כל אחד הוא אדם מורכב, דמות ראשית בסיפור שלו, שיש לה צדדים רבים. האמירה הזו היא סוג של מוטו לגבי שני סרטיו האחרונים של לונרגן, שקריירת הבימוי שלו כוללת גם את ״מישהו לסמוך עליו״ (You Can Count On Me) העדין והצנוע יותר. מצד אחד,… להמשך קריאה
9 באוגוסט 2016 מאת אורון שמיר
אתמול התחלתי במעין דיווח-כמעט-בזמן-אמת, או אולי סוג של פריקת חוויות מאוחרת בצורת סקירות קצרצרות כנהוג בבלוג, מפסטיבל ״אופקים חדשים״ שהתקיים בסוף החודש שעבר בעיר הפולנית ורוצלאב. אפשר לקרוא את כל ההקדמה הלא קצרה שלי בדיווח הראשון, שהפוסט הנוכחי יהיה בצלמו - שוב ארבעה סרטים שראיתי בפסטיבל, וביניהם כל מיני חוויות אישיות שגם אותן אספתי בין הקרנה להקרנה. כולל תמונות בפתיחה ובסיום מהאירוע כפי… להמשך קריאה
18 בדצמבר 2015 מאת עופר ליברגל
בפוסט זה אני מחבר יחדיו סקירה על שני סרטים שונים למדי שעלו לאקרנים בסוף השבוע, אף כי שניהם משוייכים במידה זו או אחרת לקולנוע האמריקאי העצמאי. האחד הוא הניסיון הראשון של במאי נורווגי מוערך לביים מחוץ למולדתו, והשני הוא פרי עמלו של יוצר בעל ותק בקולנוע הלא ממסדי של ארה״ב. שני הסרטים נבדלים זה מזה בז'אנר ובסופו של דבר גם… להמשך קריאה
אחרי שחזר רשמית מפרישה קצרה מעולם הקולנוע עם ״לוגאן לאקי״ בשנה שעברה, סטיבן סודרברג ממשיך עם הניסויים הקולנועיים. מוקדם יותר השנה יצא ״מוזאיק״ (Mosaic), יצירה שביים בפורמט של סדרה וגם של אפליקציה, שתי דרכים לחוות את אותו הסיפור. סרטו החדש הוקרן בבכורה בפסטיבל ברלין והגיע אל בתי הקולנוע בארצות הברית לפני חודש וחצי. כל זאת בזמן שהוא הכריז על עוד… להמשך קריאה
הסרט הזה לא בתוכניות ההפצה בישראל ככל הידוע לי, אבל למען האמת – כבר לא אכפת לי. מזה כשנתיים שאני מנסה לאזן בין חוסר הסנכרון בין מערך הפצת הסרטים העולמי, בדגש על הניו-יורקי, לבין הטריטוריה שפשוט לא מאוד מעניינת הרבה שווקים בינלאומיים, הידועה לכולנו בשם מדינת ישראל. זה נכון שסרטים הוליוודיים גדולים בדרך כלל מגיעים ארצה במקביל למועד שחרורם בארצות… להמשך קריאה
החשיבות העיקרית של טקסי פרסים נוסח האוסקר היא הגדלת החשיפה לסרטים קטנים יותר, בתקציב או באופי, במקרים (הלא תמיד נפוצים) בהם סרטים כאלו זוכים להפצה מסחרית. ספק רב עם ״אור ירח״, זוכה האוסקר שנה שעברה, היה מגיע לאקרנים בישראל אלמלא המועמדויות לפרס. דבר זה כנראה גם נכון לגבי סרטה של גרטה גרוויג, ״ליידי בירד״ (Lady Bird) אשר מגיע להקרנות בארץ בעיתוי… להמשך קריאה
אחת הסיבות לראות ספורט תחרותי היא ניצחון האדם על המגבלות שלו. הספורטאים הגדולים הם כאלה שניפצו שיאים ועל הדרך שברו את גופם כדי להשיג את הבלתי אפשרי. סיבה נוספת היא הגורם האנושי שצץ בזמן הנסיונות להשיג התעלות עליו, לא בהכרח במובן של כשלונות אלא בעיקר הרגעים בהם המכונה חוזרת להיות בנאדם. זה קורה בדרך כלל ברגעי הסיום של משחקים, כשמתחרה… להמשך קריאה
1. טענה אשר עלתה בכמה חוות דעת על ״פאטי קייקס״ (Patti Cakes), סרטו של ג'רמי ג'ספר (אורון כתב עליו סקירה בפסטיבל ירושלים, הסרט עלה להקרנות מסחריות לאחרונה), גורסת כי העלילה של הסרט אינה מקורית ועמוסה בקלישאות. לשמחתי, חלק מן הביקורות הפנימו כי דבר זה אינו בהכרח שלילי עבור סרט. חלק מן התענוג בסרטי ז'אנר הוא מפגש מחדש עם המוכר, עם קונבנציות שאנו יודעים… להמשך קריאה
נורא חבל לי שעדיין לא הוקרן בישראל ״A Ghost Story״, סרטו של דייויד לאורי שבהיעדר שם עברי רשמי ארשה לעצמי לכנותו ״סיפור רפאים״ מעתה. הייתי משוכנע שאיזשהו פסטיבל או סינמטק ירים את הכפפה ויביא לקהל שלו את אחד הסרטים העצמאיים המדוברים של השנה מאז נרכש בסאנדנס על ידי חברת ההפצה A24, שהופכת משנה לשנה לכוח משמעותי בקולנוע האמריקאי. אבל לסרט אין… להמשך קריאה
בעוד אני תוהה באיזה תזמון אם בכלל לפרסם אי פעם את מה שכתבתי על סרט שראיתי במקרה, פתאום הוא צץ בתוכניית פסטיבל חיפה שסיפק לי הזדמנות מצויינת. העניין הוא שלפעמים אני רואה סרטים סתם כך להנאתי (לא מובן מאליו בהתחשב בתחום העיסוק שלי), וכך היה במקרה הזה כשחבר הזמין אותי לצפות בסרט שמוקרן באחד מקולנועי הבוטיק של ניו יורק. על… להמשך קריאה
במהלך סרטו הקודם של התסריטאי-במאי קנת' לונרגן, ״מרגרט״, אומרת הדמות הראשית כי אף אחד אינו דמות משנה באופרה, כל אחד הוא אדם מורכב, דמות ראשית בסיפור שלו, שיש לה צדדים רבים. האמירה הזו היא סוג של מוטו לגבי שני סרטיו האחרונים של לונרגן, שקריירת הבימוי שלו כוללת גם את ״מישהו לסמוך עליו״ (You Can Count On Me) העדין והצנוע יותר. מצד אחד,… להמשך קריאה
אתמול התחלתי במעין דיווח-כמעט-בזמן-אמת, או אולי סוג של פריקת חוויות מאוחרת בצורת סקירות קצרצרות כנהוג בבלוג, מפסטיבל ״אופקים חדשים״ שהתקיים בסוף החודש שעבר בעיר הפולנית ורוצלאב. אפשר לקרוא את כל ההקדמה הלא קצרה שלי בדיווח הראשון, שהפוסט הנוכחי יהיה בצלמו - שוב ארבעה סרטים שראיתי בפסטיבל, וביניהם כל מיני חוויות אישיות שגם אותן אספתי בין הקרנה להקרנה. כולל תמונות בפתיחה ובסיום מהאירוע כפי… להמשך קריאה
בפוסט זה אני מחבר יחדיו סקירה על שני סרטים שונים למדי שעלו לאקרנים בסוף השבוע, אף כי שניהם משוייכים במידה זו או אחרת לקולנוע האמריקאי העצמאי. האחד הוא הניסיון הראשון של במאי נורווגי מוערך לביים מחוץ למולדתו, והשני הוא פרי עמלו של יוצר בעל ותק בקולנוע הלא ממסדי של ארה״ב. שני הסרטים נבדלים זה מזה בז'אנר ובסופו של דבר גם… להמשך קריאה
תגובות אחרונות