1 בפברואר 2020 מאת עופר ליברגל
כותרות הפתיחה של "יהלום לא מלוטש" (Uncut Gems) מכילות כתובית שיכולה להוות סיכום אלטרנטיבי וקצר לקולנוע האמקריקאי בעשור החולף: "נטפליקס ו-A24 מציגים". כלומר, הסרט מוצג כשילוב של שני כוחות שעלו בשנים האחרונות והפכו משחקנים שוליים לכאלה המצויים בלב התעשיה. A24 היא חברת הפקה/הפצה קטנה, המוציאה שורה ארוכה של סרטי איכות מועמדים לאוסקר, לצד להיטי אימה. זו חברה אשר מקפידה לאתר… להמשך קריאה
20 בינואר 2020 מאת אורון שמיר
למי כאן יש מינוי לשירות של אמזון פריים וידאו? כבר כמה שנים שתאגיד העל האמריקאי מאפשר הזרמת תוכן גם בישראל, אבל קשה לומר ששומעים עליו כמו על נטפליקס, או על המקבילות הישראליות (יס, הוט, סלקום, פרטנר). אולי זה מכיוון שכמו שקרה עם נטפליקס בהתחלה, הספריה המתורגמת לעברית הייתה מצומצמת בהרבה מן ההיצע בחו״ל. אולי זה הממשק הבלתי אפשרי של אמזון,… להמשך קריאה
28 בנובמבר 2019 מאת אורון שמיר
ריאן ג׳ונסון חזר. כלומר, הבמאי-תסריטאי האמריקאי העדיין-צעיר (בן 46 בחודש הבא) לא באמת הלך לשום מקום, אבל בסרטו בחדש הוא חוזר לא רק לגדולתו אלא גם למקורות. ספציפית, זוהי שיבה ז׳אנרית אל סרטיו הראשונים, קצת ״הנוכלים בלום״ והרבה ״בריק״. זאת אחרי בלוקבאסטרים בתקציב הולך וגובר, ראשית ״לופר״ ואז ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״. דווקא בגלל הסרט האחרון, חשוב להדגיש שזו חזרה… להמשך קריאה
12 באוקטובר 2019 מאת עופר ליברגל
לפני מספר חודשים, ראיתי בקולנוע טריילר ממש מוזר. הוא נראה כמו פרודיה מוקצנת על סרטים של וודי אלן, עם בדיחות שלא ממש עובדות. רק באמצע הטריילר של ״יום גשום בניו יורק״ (A Rainy Day in New York), התחלתי להבין כי לא מדובר בפרודיה, אלא בסרט של אלן עצמו. סרטים חדשים של וודי אלן זה עדיין דבר שקורה, אם כי הסרט… להמשך קריאה
29 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
ספרים שהופכים לסרטים הם נושא שאנחנו בסריטה תמיד חוזרים אליו, אבל אני בדרך כלל לא תורם הרבה. זאת עקב קצב הקריאה האיטי באופן בלתי סביר שלי, ודאי שיחסית לחבריי לבלוג. לכן שמחתי כשנודע לי שספר שקראתי לגמרי במקרה (נמצא ברחוב רגע לפני טיסה טרנסאטלנטית) עומד להפוך לסרט. תהיתי כיצד יעובד הסגנון הספרותי למסך, שכן ״איפה את, ברנדט?״ (Where'd You Go,… להמשך קריאה
26 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
לא רק בישראל סרטים מתאיידים מבתי הקולנוע במהירות מפתיעה. חיכיתי לא מעט לסרטו החדש של הרמוני קורין, ״The Beach Bum״, שהטריילרים שלו הבטיחו את מתיו מקונוהי במצב רוח מסטול במיוחד, לצד עוד פרצופים מוכרים בתלבושות או תסרוקות מוזרות. בית הקולנוע השכונתי שלי אפילו הציב פוסטרים קצת לפני הגעת הסרט למסכים באיזור סוף מרץ ותחילת אפריל. דווקא בסוף השבוע הראשון שלו… להמשך קריאה
12 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
לפעמים היקום שולח לך מסרים. לעתים הם די ברורים אבל ברמה שעדיין מאפשרת להתעלם מהם. עד שזה מצטבר. הפעם זה התחיל עם צירוף מקרים, כשפסטיבל ירושלים מציג סרט בו מככבים ג׳סי אייזנברג ואימוג׳ן פוטס – ״ויואריום״, עליו כתב אצלנו אור. השניים חולקים מסך גם בסרט אחר שראיתי לאחרונה, והתלבטתי אם לכתוב עליו - ״The Art of Self-Defense״. לצורך הטקסט אקרא… להמשך קריאה
17 ביוני 2019 מאת אורון שמיר
בשבוע החולף היה אמור להגיע ארצה סרטו החדש של ג׳ים ג׳רמוש, שפתח את פסטיבל קאן לפני חודש בדיוק וכעת מרצד על מסכי הקולנוע של כמה וכמה מדינות בעולם. במקום זה הוא נדחה אצלנו לאמצע ספטמבר, מועד לא סופי כמובן. שקלתי האם להתאפק עם דעתי עליו שכן בארה״ב הוא זמין ומזמין, וכי בכל זאת מדובר בסרט המצופה ביותר שלי לקיץ זה… להמשך קריאה
15 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר
אחד הסרטים העצמאיים הכי מדוברים שהקורנו בקיץ האחרון בארצות הברית, אחרי בכורה בפסטיבל סאנדנס, היה סרט ביכורים המתרחש באוקלנד ומשלב אמירה חברתית עם דגש על מוזיקה. אני לא מדבר על ״סליחה על ההפרעה״, שכבר קיבל פוסט משלו במדור המוקדש ליצירות שטרם ראו אור מקרנה בישראל, אבל מאז הוקרן בפסטיבל פרינט סקרין החולוני ובקרוב יפציע שנית במסגרת פסטיבל אוטופיה. דעתי על… להמשך קריאה
14 באוקטובר 2018 מאת עופר ליברגל
מבין השפע הרב של הסרטים שנמצאים בנטפילקס מסתרר מזה כחודש גם סרטה השישי של ניקול הולופסנר, שנקרא ״ארץ ההרגלים היציבים״ (The Land of Steady Habits). הולופסנר אינה שם מוכר בארץ, אף על כי חלק מסרטיה הקודמים (״ממש מושלמת״, ״חברות עם כסף״, ״דיברנו מספיק״) הוצגו בפסטיבלים מקומיים ו/או בבתי הקולנוע לתקופה קצרה. עבור לא מעט מבקרים בארה"ב היא מהווה אחד מן השמות… להמשך קריאה
תגובות אחרונות