26 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
לא רק בישראל סרטים מתאיידים מבתי הקולנוע במהירות מפתיעה. חיכיתי לא מעט לסרטו החדש של הרמוני קורין, ״The Beach Bum״, שהטריילרים שלו הבטיחו את מתיו מקונוהי במצב רוח מסטול במיוחד, לצד עוד פרצופים מוכרים בתלבושות או תסרוקות מוזרות. בית הקולנוע השכונתי שלי אפילו הציב פוסטרים קצת לפני הגעת הסרט למסכים באיזור סוף מרץ ותחילת אפריל. דווקא בסוף השבוע הראשון שלו… להמשך קריאה
12 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
לפעמים היקום שולח לך מסרים. לעתים הם די ברורים אבל ברמה שעדיין מאפשרת להתעלם מהם. עד שזה מצטבר. הפעם זה התחיל עם צירוף מקרים, כשפסטיבל ירושלים מציג סרט בו מככבים ג׳סי אייזנברג ואימוג׳ן פוטס – ״ויואריום״, עליו כתב אצלנו אור. השניים חולקים מסך גם בסרט אחר שראיתי לאחרונה, והתלבטתי אם לכתוב עליו - ״The Art of Self-Defense״. לצורך הטקסט אקרא… להמשך קריאה
17 ביוני 2019 מאת אורון שמיר
בשבוע החולף היה אמור להגיע ארצה סרטו החדש של ג׳ים ג׳רמוש, שפתח את פסטיבל קאן לפני חודש בדיוק וכעת מרצד על מסכי הקולנוע של כמה וכמה מדינות בעולם. במקום זה הוא נדחה אצלנו לאמצע ספטמבר, מועד לא סופי כמובן. שקלתי האם להתאפק עם דעתי עליו שכן בארה״ב הוא זמין ומזמין, וכי בכל זאת מדובר בסרט המצופה ביותר שלי לקיץ זה… להמשך קריאה
15 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר
אחד הסרטים העצמאיים הכי מדוברים שהקורנו בקיץ האחרון בארצות הברית, אחרי בכורה בפסטיבל סאנדנס, היה סרט ביכורים המתרחש באוקלנד ומשלב אמירה חברתית עם דגש על מוזיקה. אני לא מדבר על ״סליחה על ההפרעה״, שכבר קיבל פוסט משלו במדור המוקדש ליצירות שטרם ראו אור מקרנה בישראל, אבל מאז הוקרן בפסטיבל פרינט סקרין החולוני ובקרוב יפציע שנית במסגרת פסטיבל אוטופיה. דעתי על… להמשך קריאה
14 באוקטובר 2018 מאת עופר ליברגל
מבין השפע הרב של הסרטים שנמצאים בנטפילקס מסתרר מזה כחודש גם סרטה השישי של ניקול הולופסנר, שנקרא ״ארץ ההרגלים היציבים״ (The Land of Steady Habits). הולופסנר אינה שם מוכר בארץ, אף על כי חלק מסרטיה הקודמים (״ממש מושלמת״, ״חברות עם כסף״, ״דיברנו מספיק״) הוצגו בפסטיבלים מקומיים ו/או בבתי הקולנוע לתקופה קצרה. עבור לא מעט מבקרים בארה"ב היא מהווה אחד מן השמות… להמשך קריאה
20 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר
בחודשים האחרונים התחלתי לכתוב באופן יותר ויותר תכוף על סרטים שאני רואה בניו יורק, בה אני גר בשנתיים האחרונות (סתם לצורך הבהרה ולא חלילה כדי להשוויץ, תל אביב עדיין עדיפה בעיניי). הסיבה שאני מרשה לעצמי לכתוב על סרטים שאופק ההפצה שלהם בישראל לא תמיד ידוע היא בעיקר כדי להשאיר את קוראי וקוראות סריטה מחוברים, יחסית בזמן אמת, לעולם (בדגש על… להמשך קריאה
19 ביולי 2018 מאת אורון שמיר
מי שעוקבים או עוקבות אחר הנעשה בעולם הקולנוע דרך אתרים בחו״ל, ודאי נתקלו השנה לא פעם בסרט ושמו ״Hereditary״. אם להיות קצת קצת פחות מאופק, סרט הביכורים של ארי אסטר הוא אחד המדוברים של 2018 בשלב זה. החל מהבכורה בפסטיבל סאנדנס, המשך בהקרנה שעוררה הדים בפסטיבל SXSW וכלה בהגיעו אל בתי הקולנוע בארצות הברית בתחילת החודש שעבר, והיבחרו בהמון רשימות… להמשך קריאה
6 ביולי 2018 מאת אורון שמיר
עמוק אל תוך עונת הקיץ הקולנועית, איני יכול שלא לרחם על הסינפיל הישראלי. כלומר, מצד אחד לקנא במי שפוקדים או פוקדות את כל הפסטיבלים שהם תמיד משב רוח של רעננות, אבל מצד אחר להשתומם מול לוח ההפצה הרציף שפשוט חסר באופן מובהק יצירות מקוריות או סתם טיפה פחות שבלוניות. כל זאת בזמן שבארצות הברית, או לפחות בניו יורק, התקופה הנוכחית… להמשך קריאה
23 ביוני 2018 מאת אורון שמיר
בפסטיבל סאנדנס 2012 נחשף לראשונה ״המתחזה״ (The Imposter), סרטו של בארט לייטון. הסרט לאחד מסרטי השנה העוקבת גם אצלי וגם אצל אור, שאף הקדיש לו חצי סקירה כשצפה בו כשנה לאחר הבכורה העולמית. כיוון שהסרט ההוא לא הוקרן מסחרית בישראל אני עדיין לא בטוח עד כמה הוא מוכר או שגור בשיח, אבל בהחלט טורח להזכיר אותו בכל הזדמנות כיוון שההשפעה שלו… להמשך קריאה
10 במאי 2018 מאת אורון שמיר
בשנים האחרונות חוזרות ונשמעות בביקורות קולנוע מילים שונות לתיאור אותו הדבר – ייצוג, נראות, גיוון ועוד כהנה וכהנה דרכים להתייחס להכללתם של מיעוטים מכל מיני סוגים על המסך או מאחורי הקלעים. כל תת-אוכלוסיה והמאבק שלה, שיכול להיות קשור למגדר או לצבע עור, וכל סרט והאופן בו הוא בוחר לשקף חיים שבדרך כלל הופכים לסיפורים קולנועיים, גם אם הקביעה הזו הולכת… להמשך קריאה
לא רק בישראל סרטים מתאיידים מבתי הקולנוע במהירות מפתיעה. חיכיתי לא מעט לסרטו החדש של הרמוני קורין, ״The Beach Bum״, שהטריילרים שלו הבטיחו את מתיו מקונוהי במצב רוח מסטול במיוחד, לצד עוד פרצופים מוכרים בתלבושות או תסרוקות מוזרות. בית הקולנוע השכונתי שלי אפילו הציב פוסטרים קצת לפני הגעת הסרט למסכים באיזור סוף מרץ ותחילת אפריל. דווקא בסוף השבוע הראשון שלו… להמשך קריאה
בשבוע החולף היה אמור להגיע ארצה סרטו החדש של ג׳ים ג׳רמוש, שפתח את פסטיבל קאן לפני חודש בדיוק וכעת מרצד על מסכי הקולנוע של כמה וכמה מדינות בעולם. במקום זה הוא נדחה אצלנו לאמצע ספטמבר, מועד לא סופי כמובן. שקלתי האם להתאפק עם דעתי עליו שכן בארה״ב הוא זמין ומזמין, וכי בכל זאת מדובר בסרט המצופה ביותר שלי לקיץ זה… להמשך קריאה
אחד הסרטים העצמאיים הכי מדוברים שהקורנו בקיץ האחרון בארצות הברית, אחרי בכורה בפסטיבל סאנדנס, היה סרט ביכורים המתרחש באוקלנד ומשלב אמירה חברתית עם דגש על מוזיקה. אני לא מדבר על ״סליחה על ההפרעה״, שכבר קיבל פוסט משלו במדור המוקדש ליצירות שטרם ראו אור מקרנה בישראל, אבל מאז הוקרן בפסטיבל פרינט סקרין החולוני ובקרוב יפציע שנית במסגרת פסטיבל אוטופיה. דעתי על… להמשך קריאה
מבין השפע הרב של הסרטים שנמצאים בנטפילקס מסתרר מזה כחודש גם סרטה השישי של ניקול הולופסנר, שנקרא ״ארץ ההרגלים היציבים״ (The Land of Steady Habits). הולופסנר אינה שם מוכר בארץ, אף על כי חלק מסרטיה הקודמים (״ממש מושלמת״, ״חברות עם כסף״, ״דיברנו מספיק״) הוצגו בפסטיבלים מקומיים ו/או בבתי הקולנוע לתקופה קצרה. עבור לא מעט מבקרים בארה"ב היא מהווה אחד מן השמות… להמשך קריאה
בחודשים האחרונים התחלתי לכתוב באופן יותר ויותר תכוף על סרטים שאני רואה בניו יורק, בה אני גר בשנתיים האחרונות (סתם לצורך הבהרה ולא חלילה כדי להשוויץ, תל אביב עדיין עדיפה בעיניי). הסיבה שאני מרשה לעצמי לכתוב על סרטים שאופק ההפצה שלהם בישראל לא תמיד ידוע היא בעיקר כדי להשאיר את קוראי וקוראות סריטה מחוברים, יחסית בזמן אמת, לעולם (בדגש על… להמשך קריאה
עמוק אל תוך עונת הקיץ הקולנועית, איני יכול שלא לרחם על הסינפיל הישראלי. כלומר, מצד אחד לקנא במי שפוקדים או פוקדות את כל הפסטיבלים שהם תמיד משב רוח של רעננות, אבל מצד אחר להשתומם מול לוח ההפצה הרציף שפשוט חסר באופן מובהק יצירות מקוריות או סתם טיפה פחות שבלוניות. כל זאת בזמן שבארצות הברית, או לפחות בניו יורק, התקופה הנוכחית… להמשך קריאה
בפסטיבל סאנדנס 2012 נחשף לראשונה ״המתחזה״ (The Imposter), סרטו של בארט לייטון. הסרט לאחד מסרטי השנה העוקבת גם אצלי וגם אצל אור, שאף הקדיש לו חצי סקירה כשצפה בו כשנה לאחר הבכורה העולמית. כיוון שהסרט ההוא לא הוקרן מסחרית בישראל אני עדיין לא בטוח עד כמה הוא מוכר או שגור בשיח, אבל בהחלט טורח להזכיר אותו בכל הזדמנות כיוון שההשפעה שלו… להמשך קריאה
בשנים האחרונות חוזרות ונשמעות בביקורות קולנוע מילים שונות לתיאור אותו הדבר – ייצוג, נראות, גיוון ועוד כהנה וכהנה דרכים להתייחס להכללתם של מיעוטים מכל מיני סוגים על המסך או מאחורי הקלעים. כל תת-אוכלוסיה והמאבק שלה, שיכול להיות קשור למגדר או לצבע עור, וכל סרט והאופן בו הוא בוחר לשקף חיים שבדרך כלל הופכים לסיפורים קולנועיים, גם אם הקביעה הזו הולכת… להמשך קריאה
תגובות אחרונות