27 במאי 2023 מאת אורון שמיר
פסטיבל קאן ה-76 יגיע הערב לסיומו בטקס חלוקת הפרסים, בהם ״דקל הזהב״ הידוע, וקשה לומר שהדיווחים שלי היו שוטפים. הספקתי אחד בלבד תוך כדי הפסטיבל עצמו, וכבר אמרתי תודה לעופר על הפוסט המקדים הסוקר את התחרות הראשית. הפוסט הנוכחי יהיה בעצם דיווח שני רגע לפני הסוף, אבל כיוון שרוב הסרטים של קאן נוטים להיות מדוברים יותר לאורך השנה, אשמור לעצמי… להמשך קריאה
17 באפריל 2023 מאת אורון שמיר
יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שחל הערב ומחר, מזמן תמיד צפייה במה שקרוי ״סרטי שואה״. מונח קצת מצמרר בפשטנות שלו, המכליל ולא מפלה בין סרטים תיעודיים בעלי חשיבות היסטורית המשמרים עולם שנעלם, לבין סרטים עלילתיים שחוטאים בדרמטיזציה, או הוליוודיזציה, של הזוועה הגדולה בתולדות העם היהודי ואחת הגדולות בהיסטוריה האנושית. בסריטה אנחנו נוהגים לכבד את היום הזה בהדממה או הפנייה לכיוון סרטים… להמשך קריאה
20 במרץ 2021 מאת עופר ליברגל
אנתולוגיית הסרטים "גרזן קטן" (Small Axe), מאת הבמאי הבריטי סטיב מקווין, היא אחד מן השיאים של השנה החולפת בקולנוע/טלוויזיה. מדובר בסדרה של חמישה סרטים שהופקה עבור ה-BBC ואמזון פריים בארה"ב, אם כי עושה רושם שבשנה רגילה לפחות חלקם היו אולי מקבלים גם הפצה קולנועית במקביל. אפילו בלי קשר לכך כי שניים מהם התקבלו לפסטיבל קאן שלא נערך, ושלושה הוקרנו במסגרת… להמשך קריאה
10 באוקטובר 2020 מאת אורון שמיר
חדשנות היא מילת מפתח בפסטיבל קולנוע - צמד מילים שיחדיו משדר בדרך כלל יוקרה מבוססת מסורת, אבל הינו דבר חי ומשתנה כל הזמן. השנה גילו זאת קברניטי כל הפסטיבלים שהתקיימו או נדחו מאז חודש מרץ האחרון, שלא באשמתם. בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק, הרצון והצורך לחדש מופיע בכל שנה עוד ברמת התוכן, עם מסגרות משנה המוקדשות לקולנוע נועז מן הממוצע… להמשך קריאה
17 בנובמבר 2018 מאת אור סיגולי
סך המרכיבים של הסרט "אלמנות" (Widows) הוא בפני עצמו משהו שנועד לעורר סקרנות. מבוסס על מיני סדרה בריטית ששודרה ב-1983 ו-1985, הסיפור ממוסגר כמ"דרמת אקשן שוד-נקמה נשית", התסריט נכתב על ידי ג'יליאן פלין (הסופרת והתסריטאית של "נעלמת" והמיני-סדרה "חפצים חדים"), עם קאסט משוגע, ובמאי שכאילו הוצנח פנימה מיקום אחר לחלוטין. מי שנקרא לנווט את דרמת האקשן הזו הוא סטיב מקווין, האמן… להמשך קריאה
6 ביוני 2018 מאת אורון שמיר
כצפוי, את השבוע הראשון של חודש יוני הבלוג יסיים עם הלשון בחוץ, בניסיון להספיק לכל הפחות לגעת קצרות בפסטיבלים הנערמים עלינו. זה כל מה שעסקנו בו השבוע, מהפסטיבל הגאה דרך הנעשה בסינמטקים ועד קולנוע דרום, כאשר מחר יהיה תורו של פסטיבל סרטי הסטודנטים לפתוח את שעריו ולקבל מאיתנו התייחסות בטרם זה יקרה. קשה לומר שכל חמשת הסרטים החדשים לשבוע זה מרתקים… להמשך קריאה
24 במאי 2015 מאת אור סיגולי
כולם יודעים כמה זה קשה לעשות סרט טוב. לעומת זאת, לעשות סרט ביכורים מדהים זה בגדר נס. ישנם במאים שסחפו את עולם הקולנוע עם סרטם הראשון ונעלמו לאחר מכן, ויש כאלו שזו הייתה רק נקודת ההזנקה לדברים מדהימים יותר. ויש לא מעט שהם איפשהו באמצע. אז אם כבר אנחנו חוגגים את חג הביכורים, בזמן שאורון עדיין פותח פער מעורר קנאה… להמשך קריאה
2 במרץ 2014 מאת פבלו אוטין
אם בתור נער רציתי לדעת מה גבר עושה בעת שהוא מתנהג כמו גבר, הייתי הולך לראות סרט של ארנולד שוורצנגר, סילבסטר סטלון או ברוס וויליס. גיבורי הפעולה תמיד היוו דגם לגבריות הטרונורמטיבית, ולאורך תולדות הקולנוע גיבורי הפעולה עברו התהפכויות ושינויים שנתנו ביטוי למודלים מגוונים של גבריות לשאוף אליהם. לאו דווקא מדובר במודלים בהקשר הרומנטי, אלא יותר בכיוון של פנטזיה גברית… להמשך קריאה
17 בינואר 2014 מאת עופר ליברגל
"12 שנים של עבדות" (Twelve Years a Slave) הוא סרט מוזר. סוג של יצור כלאיים של שני סוגים של סרטים "חשובים". ראשית, מדובר בנושא "חשוב" - העבדות שבכותרת, הפצע הפעור בהיסטוריה האמריקאית שעדיין לא הגליד, גם לא בתקופה בה בבית הלבן יושב נשיא אפרו-אמריקאי. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של סלומון נורת'אפ, אפרו-אמריקאי שגדל והקים משפחה כאדם חופשי במדינת ניו… להמשך קריאה
16 במרץ 2012 מאת אורון שמיר
מאוד קשה לפעמים להרגיש שייך למין האנושי, שכן נראה לעיתים כאילו כל מה שמעניין אותו זה לוותר על האנושי ולהתמקד במין. הקונפליקט בין שתי המילים הללו, שלא לחינם פעורה ביניהן תהום של רווח בודד ואין הן מחוברות במקף, מתחדד ומצטלל בסרטו החדש של האמן-שהפך-לבמאי סטיב מקווין, "בושה" ("Shame") שמו. אבל הוא נוכח בחיינו כל העת, אפילו בפריים טיים של הערוץ… להמשך קריאה
תגובות אחרונות