27 בדצמבר 2017 מאת מערכת סריטה
אחרי שחשפנו אתמול את סרטי השנה של סריטה, הצבענו על כל הטוב והרע בסיכומים אישיים (של אור, עופר, לירון ואורון) ואפילו ליקטנו את המפחידים ואת הגרועים שבסרטי 2017, הסיכום המשותף האחרון שלנו מתמקד בעשרת הנשים והאנשים שעשו לנו את השנה. זו מסורת מאז השנה השנייה של הבלוג, בה אנחנו מצדיעים לא רק לקולנוע אלא גם לאלו שעושים, מדברים וחוגגים אותו. הפעם… להמשך קריאה
1 ביוני 2017 מאת אורון שמיר
רק לפני שבועיים התחיל פסטיבל הקולנוע של קאן בפעם ה-70 בתולדותיו (והשלישית עבורי), וכבר הוא הופך לזיכרון בלבד בעזרת פוסט הסיכום הזה. אל חלק מהסרטים ודאי עוד יזדמן לי לשוב בחודשים הקרובים כשיוקרנו בפסטיבלים או בבתי הקולנוע בישראל, אבל כבר עכשיו כדי לסיים את מלאכת המסגור ולהניחם יפה יפה על המדף. בארבעת הדיווחים הקודמים התמקדתי בתחרות הראשית בלבד, ממש כשם… להמשך קריאה
27 במאי 2017 מאת אורון שמיר
הריביירה חוותה נטישה משמעותית בתחילת סוף השבוע, כך שאפשר פתאום להסתובב ברחוב או אפילו במתחם הפסטיבל בלי לדרוך לאף אחד או אחת על האצבעות. אלה שנותרו מסתובבים כמו עדר זומבים רעב או משועמם לסירוגין, מתקשים להבין איזה יום היום אבל עדיין מתרוצצים בין האולמות בחיפוש אחר טרף (מכליל גם את עצמי בכך, כמובן). התחרות הראשית נגמרה אמש, מה שמסביר את… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2016 מאת אור סיגולי
כשחושבים על זה, יש מידה רבה של אתגר בעיבוד הקולנועי של הספר "ארוכה הדרך הביתה", שהיווה את הבסיס לסרט "סארו – הדרך הביתה" (Lion). זאת מכיוון שבזמן שללא צל של ספק ישנה דרמה אנושית גדולה ועוצמתית למדי במרכזו, אין זה אומר שיש בו הרבה מקום לנראטיב קולנועי. סיפור המסגרת, שמבוסס כמובן על מקרה שקרה, הוא זה של סארו, שנולד בכפר… להמשך קריאה
20 בנובמבר 2015 מאת אור סיגולי
בראשית ברא אדוארדו סצ'רי את הספר "השאלה שבעיניהם", אותו עיבד הבמאי חואן חוזה קמפנלה לסרט "הסוד שבעיניים" (El Secreto de Sus Ojos) ב-2009, שהצליח יפה, אבל אז קרה לו דבר נורא - הוא זכה באוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. כלומר, אני בטוח שהרבה מאוד אנשים הרוויחו מהזכייה הזו ושמחו בה מאוד, אבל הבעיה הגדולה ביותר הייתה התזמון. לא… להמשך קריאה
26 במרץ 2015 מאת עופר ליברגל
את הדוב פדינגטון ברא לראשונה הסופר מייקל בונד בשנות החמישים. מדובר בדוב אשר נראה קצת כמו דוב צעצוע, אבל הוא נע ואף מדבר באנגלית מנומסת ואדיבה. הדוב מאומץ על ידי משפחת בראון הלונדונית ומסתגל בהדרגה לחיים בחברה האנושית. מאז נוצרה הדמות, הפך פדינגטון להרבה יותר ממפעל חייו של הסופר. למעלה מ-20 ספרים נכתבו אבל הם רק חלק קטן מן ההצלחה… להמשך קריאה
1 ביוני 2014 מאת אור סיגולי
הסרט המדובר על חלקם האמצעי של חייה הקצרים מדי של גרייס קלי, מגיע אלינו כאשר הוא נמצא בנקודת שפל לא פשוטה. בערך מאז שנכנסו החומרים לחדר העריכה, נחשפו מאבקים מרים ומתוקשרים בין הבמאי אוליבייה דהאן לבין בעל הזכויות להפצה אמריקאית של הסרט הארווי וויינשטין של "וויינשטין קומפני", הידוע כאדם קשה שיודע דבר או שניים על הפצה, ואפילו יותר על המירוץ… להמשך קריאה
31 במרץ 2013 מאת פבלו אוטין
השבוע ראיתי את "סטוקר" (Stoker), אחד הסרטים המצופים ביותר במאגר הציפיות שלי לשנה הקרובה. ההקרנה הייתה באולם מפואר ועתיק בעיר בארי שבאיטליה, במהלך פסטיבל הקולנוע "ביפסט" (bifest) הטרי (קיים רק ארבע שנים) של העיר. עבור מי שחי ביקום שבו סרטים קוריאנים אינם חשובים, "סטוקר" הוא סרטו האמריקאי הראשון של הבמאי הדרום קוריאני הנודע פארק צ'אן-ווק ("אולדבוי", "סימפתיה לגברת נקמה", "סימפתיה… להמשך קריאה
8 במאי 2011 מאת אורון שמיר
שני במאים אהודים, כל אחד בשל סגנונו ובחירת החומרים שלו, הוציאו שני סרטים חדשים שהייחוד מהם והלאה. אף אחד מהם לא רע במיוחד, שניהם מספקים אופציה הגונה לצפייה, אבל בעולם שבו במאי אינדי כמו דייויד גורדון גרין עושה קומדיות סטלנים, אני מתחיל לפחד מכוחו של המיינסטרים לבלוע כשרונות. למרות שבמקרה של פיטר וויר לא מדובר בבמאי סרטי שוליים מלכתחילה ובסוגיית… להמשך קריאה
16 בדצמבר 2010 מאת אור סיגולי
האמת שאפילו כבר התחלתי לכתוב פוסט על המועמדויות לפרס גלובוס הזהב שפורסמו שלשום, אבל הפסקתי באמצע. רשימת המועמדויות האקלקטיות במקרה הטוב והמביכות בשאר המקרים פשוט לא שווה התייחסות. הגלובוסים גם ככה לא משנים לאף אחד ואפילו אנג'ילה ג'ולי בעצמה תודה שסאלי הוקינס עשתה תפקיד טוב ממנה. אפילו לא מצריך לקום באמצע הלילה לצפות בזה. אבל אז הגיעו פרסי איגוד השחקנים.… להמשך קריאה
אחרי שחשפנו אתמול את סרטי השנה של סריטה, הצבענו על כל הטוב והרע בסיכומים אישיים (של אור, עופר, לירון ואורון) ואפילו ליקטנו את המפחידים ואת הגרועים שבסרטי 2017, הסיכום המשותף האחרון שלנו מתמקד בעשרת הנשים והאנשים שעשו לנו את השנה. זו מסורת מאז השנה השנייה של הבלוג, בה אנחנו מצדיעים לא רק לקולנוע אלא גם לאלו שעושים, מדברים וחוגגים אותו. הפעם… להמשך קריאה
רק לפני שבועיים התחיל פסטיבל הקולנוע של קאן בפעם ה-70 בתולדותיו (והשלישית עבורי), וכבר הוא הופך לזיכרון בלבד בעזרת פוסט הסיכום הזה. אל חלק מהסרטים ודאי עוד יזדמן לי לשוב בחודשים הקרובים כשיוקרנו בפסטיבלים או בבתי הקולנוע בישראל, אבל כבר עכשיו כדי לסיים את מלאכת המסגור ולהניחם יפה יפה על המדף. בארבעת הדיווחים הקודמים התמקדתי בתחרות הראשית בלבד, ממש כשם… להמשך קריאה
הריביירה חוותה נטישה משמעותית בתחילת סוף השבוע, כך שאפשר פתאום להסתובב ברחוב או אפילו במתחם הפסטיבל בלי לדרוך לאף אחד או אחת על האצבעות. אלה שנותרו מסתובבים כמו עדר זומבים רעב או משועמם לסירוגין, מתקשים להבין איזה יום היום אבל עדיין מתרוצצים בין האולמות בחיפוש אחר טרף (מכליל גם את עצמי בכך, כמובן). התחרות הראשית נגמרה אמש, מה שמסביר את… להמשך קריאה
כשחושבים על זה, יש מידה רבה של אתגר בעיבוד הקולנועי של הספר "ארוכה הדרך הביתה", שהיווה את הבסיס לסרט "סארו – הדרך הביתה" (Lion). זאת מכיוון שבזמן שללא צל של ספק ישנה דרמה אנושית גדולה ועוצמתית למדי במרכזו, אין זה אומר שיש בו הרבה מקום לנראטיב קולנועי. סיפור המסגרת, שמבוסס כמובן על מקרה שקרה, הוא זה של סארו, שנולד בכפר… להמשך קריאה
בראשית ברא אדוארדו סצ'רי את הספר "השאלה שבעיניהם", אותו עיבד הבמאי חואן חוזה קמפנלה לסרט "הסוד שבעיניים" (El Secreto de Sus Ojos) ב-2009, שהצליח יפה, אבל אז קרה לו דבר נורא - הוא זכה באוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. כלומר, אני בטוח שהרבה מאוד אנשים הרוויחו מהזכייה הזו ושמחו בה מאוד, אבל הבעיה הגדולה ביותר הייתה התזמון. לא… להמשך קריאה
את הדוב פדינגטון ברא לראשונה הסופר מייקל בונד בשנות החמישים. מדובר בדוב אשר נראה קצת כמו דוב צעצוע, אבל הוא נע ואף מדבר באנגלית מנומסת ואדיבה. הדוב מאומץ על ידי משפחת בראון הלונדונית ומסתגל בהדרגה לחיים בחברה האנושית. מאז נוצרה הדמות, הפך פדינגטון להרבה יותר ממפעל חייו של הסופר. למעלה מ-20 ספרים נכתבו אבל הם רק חלק קטן מן ההצלחה… להמשך קריאה
הסרט המדובר על חלקם האמצעי של חייה הקצרים מדי של גרייס קלי, מגיע אלינו כאשר הוא נמצא בנקודת שפל לא פשוטה. בערך מאז שנכנסו החומרים לחדר העריכה, נחשפו מאבקים מרים ומתוקשרים בין הבמאי אוליבייה דהאן לבין בעל הזכויות להפצה אמריקאית של הסרט הארווי וויינשטין של "וויינשטין קומפני", הידוע כאדם קשה שיודע דבר או שניים על הפצה, ואפילו יותר על המירוץ… להמשך קריאה
השבוע ראיתי את "סטוקר" (Stoker), אחד הסרטים המצופים ביותר במאגר הציפיות שלי לשנה הקרובה. ההקרנה הייתה באולם מפואר ועתיק בעיר בארי שבאיטליה, במהלך פסטיבל הקולנוע "ביפסט" (bifest) הטרי (קיים רק ארבע שנים) של העיר. עבור מי שחי ביקום שבו סרטים קוריאנים אינם חשובים, "סטוקר" הוא סרטו האמריקאי הראשון של הבמאי הדרום קוריאני הנודע פארק צ'אן-ווק ("אולדבוי", "סימפתיה לגברת נקמה", "סימפתיה… להמשך קריאה
שני במאים אהודים, כל אחד בשל סגנונו ובחירת החומרים שלו, הוציאו שני סרטים חדשים שהייחוד מהם והלאה. אף אחד מהם לא רע במיוחד, שניהם מספקים אופציה הגונה לצפייה, אבל בעולם שבו במאי אינדי כמו דייויד גורדון גרין עושה קומדיות סטלנים, אני מתחיל לפחד מכוחו של המיינסטרים לבלוע כשרונות. למרות שבמקרה של פיטר וויר לא מדובר בבמאי סרטי שוליים מלכתחילה ובסוגיית… להמשך קריאה
האמת שאפילו כבר התחלתי לכתוב פוסט על המועמדויות לפרס גלובוס הזהב שפורסמו שלשום, אבל הפסקתי באמצע. רשימת המועמדויות האקלקטיות במקרה הטוב והמביכות בשאר המקרים פשוט לא שווה התייחסות. הגלובוסים גם ככה לא משנים לאף אחד ואפילו אנג'ילה ג'ולי בעצמה תודה שסאלי הוקינס עשתה תפקיד טוב ממנה. אפילו לא מצריך לקום באמצע הלילה לצפות בזה. אבל אז הגיעו פרסי איגוד השחקנים.… להמשך קריאה
תגובות אחרונות