2 בנובמבר 2018 מאת אור סיגולי
זו כבר הפעם השנייה תוך עשרה חודשים שאנחנו עומדים מול סרט חדש של הבמאי האיטלקי לוקה גוואדנינו. לא רע בהתחשב בכך שמתוך ארבעת הסרטים שביים עד שנה שעברה, רק אחד מהם הופץ בארץ ("אני אהבה"). האמת היא ששני סרטיו הראשונים בקושי יצאו את גבולות איטליה: הראשון היה "הפרוטגוניסט" שאפילו גוואדנינו די מתכחש אליו, והשני הוא "מליסה פ." שבו דווקא השקעתי זמן… להמשך קריאה
3 בספטמבר 2018 מאת עופר ליברגל
אני ממשיך לצפות בסרטים בונציה, כאשר קצב הצפייה מעט גבוהה מקצב הדיווחים. את הדיווח הנוכחי והרביעי במספר אפתח עם הסרט הישראלי השני שהוקרן במסגרת "אופקים", ובהמשך אכתוב על עוד סרטים מצופים מן התחרות הרשמית וסרטים מפתיעים בעלי הייפ מעט יותר נמוך. תל אביב על האש [caption id="attachment_36314" align="aligncenter" width="680"] צילום: Patricia Ibañez באדיבות יח״צ פסטיבל חיפה[/caption] סרטו השני של סאמח… להמשך קריאה
1 ביולי 2017 מאת עופר ליברגל
בתור מי שחושב כי אין תחליף למסך הגדול ולניתוק המסוים שמציעה חווית הצפייה באולם קולנוע (ניתוק אשר איני מצליח לייצר בבית), אני נאלץ להודות כי נטפליקס היא כבר חלק בלתי נפרד מעולם ההפקה וההפצה. זה נכון לא רק לסדרות טלוויזיה אלא גם לסרטים וסביר להניח כי החברה, כמו חברות דומות, רק תגביר את האחיזה בעולם הקולנוע. כלומר שבקרוב נראה יותר… להמשך קריאה
20 במאי 2017 מאת אורון שמיר
המהדורה ה-70 של פסטיבל קאן הבטיחה להיות חגיגית במיוחד, ואם לשפוט על פי שלושת הימים הראשונים היא בהחלט מקיימת, בכל מיני תחומים. יש כמה וכמה חידושים השנה, עליהם אדווח בפתיחות של הפוסטים הבאים, אז כאן אספר רק על התגבור הלגמרי מוגזם באבטחה. הפאלה דה פסטיבל, המבנה המפלצתי בגודלו שמאכלס את רוב הפעילות במהלך השבועיים החגיגיים, הפך השנה לשדה תעופה. קודם… להמשך קריאה
23 בדצמבר 2016 מאת אור סיגולי
ממש לפני שנה, יצאנו אורון ואני מהקרנה מקדימה של הסרט "האיש שנולד מחדש". אלו היו צהריי יום שישי, בחוץ השתוללה סערה, ובזמן שחיכינו לאוטובוס באיזור התעשייה של הרצליה, נושא השיחה היה כמעט אחד ויחיד: איך כולם עושים סלטות באוויר מהתפקיד של ליאונרדו דיקפריו, אבל אף אחד לא מדבר על תצוגת המשחק הטובה ביותר של הסרט – זו של טום הארדי.… להמשך קריאה
5 בינואר 2015 מאת אור סיגולי
אנחנו לא יודעים מה יביאו המועמדות לאוסקר בסוף השבוע הבא (כרגיל, אתם מוזמנים לכאן לאחר ההכרזה לרשימת המועמדים המלאה וכמה תובנות על הדרך), אבל כמובן שחלק מהכיף הוא לנסות לנחש. יש כמה דברים שאנחנו די סגורים עליהם. "התבגרות" יהיה בקטגוריות הסרט והבימוי, כאשר ג'יי.קיי סימונס ("וויפלאש"), פטרישיה ארקט ("התבגרות") ומייקל קיטון ("בירדמן") יקבלו מועמדות ראשונה אחרי הרבה הרבה שנים של עבודה… להמשך קריאה
1 בינואר 2015 מאת עופר ליברגל
"אני זר כאן בעצמי" אומר סטרלינג היידן במערבון הקלאסי "ג'וני גיטאר" (Johnny Guitar), שביים ניקולאס ריי בשנת 1954. הציטוט הזה נודע בעיקר כמוטו של במאי הסרט, שאחד הדברים האחרונים שהוא עשה בחייו זה לתת כמה גלגלי פילם שנשארו לו מסרט עצמאי שעשה לידי צעיר חובב קולנוע נלהב בשם ג'ים ג'רמוש. ג'רמוש השתמש בפילם על מנת לביים את סרטו הראשון, "חופשה… להמשך קריאה
23 במרץ 2014 מאת אורון שמיר
שאלוהים תעזור לי, כמה חיכיתי לסרט הזה. יש לבונג ג'ון-הו, גדול במאי דרום-קוריאה ולא יעזור למי שיגיד לי אחרת, קטע פרדוקסלי כזה של לספק את הסחורה אבל בכל זאת להשאיר טעם של עוד. כשיצא "אמא" (Mother) ב-2009 הייתי מתודלק בציפיות בזכות סרטיו הקודמים של הבמאי, עליהם כתבתי בפוסט הסוקר את הקריירה הקצרה אך מלאת אימפקט שלו. ציפיותיי נענו במלואן ובדרך… להמשך קריאה
7 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… להמשך קריאה
15 באוקטובר 2013 מאת פבלו אוטין
שקרים, ניצול, דיכוי, רצח, אלימות, התעללות, רמייה, בגידה, חוסר שוויון ועוד מאפיינים את האנושות ומגדירים את התארגנויותיה. למרות שיש לנו יכולת בחירה, אנחנו מעדיפים לדבוק בשנאה, התנשאות, זלזול וכוחנות כלפי האחר. יצירת המופת החדשה של הגאון הקוריאני בונג ג'ון-הו, שבאנגלית נקראת "Snowpiercer", כואבת את הכאב האנושי הזה תוך שעוטה על עצמה צורה של בלוקבאסטר רב עוצמה. עברו עשר שנים מאז… להמשך קריאה
זו כבר הפעם השנייה תוך עשרה חודשים שאנחנו עומדים מול סרט חדש של הבמאי האיטלקי לוקה גוואדנינו. לא רע בהתחשב בכך שמתוך ארבעת הסרטים שביים עד שנה שעברה, רק אחד מהם הופץ בארץ ("אני אהבה"). האמת היא ששני סרטיו הראשונים בקושי יצאו את גבולות איטליה: הראשון היה "הפרוטגוניסט" שאפילו גוואדנינו די מתכחש אליו, והשני הוא "מליסה פ." שבו דווקא השקעתי זמן… להמשך קריאה
אני ממשיך לצפות בסרטים בונציה, כאשר קצב הצפייה מעט גבוהה מקצב הדיווחים. את הדיווח הנוכחי והרביעי במספר אפתח עם הסרט הישראלי השני שהוקרן במסגרת "אופקים", ובהמשך אכתוב על עוד סרטים מצופים מן התחרות הרשמית וסרטים מפתיעים בעלי הייפ מעט יותר נמוך. תל אביב על האש [caption id="attachment_36314" align="aligncenter" width="680"] צילום: Patricia Ibañez באדיבות יח״צ פסטיבל חיפה[/caption] סרטו השני של סאמח… להמשך קריאה
בתור מי שחושב כי אין תחליף למסך הגדול ולניתוק המסוים שמציעה חווית הצפייה באולם קולנוע (ניתוק אשר איני מצליח לייצר בבית), אני נאלץ להודות כי נטפליקס היא כבר חלק בלתי נפרד מעולם ההפקה וההפצה. זה נכון לא רק לסדרות טלוויזיה אלא גם לסרטים וסביר להניח כי החברה, כמו חברות דומות, רק תגביר את האחיזה בעולם הקולנוע. כלומר שבקרוב נראה יותר… להמשך קריאה
המהדורה ה-70 של פסטיבל קאן הבטיחה להיות חגיגית במיוחד, ואם לשפוט על פי שלושת הימים הראשונים היא בהחלט מקיימת, בכל מיני תחומים. יש כמה וכמה חידושים השנה, עליהם אדווח בפתיחות של הפוסטים הבאים, אז כאן אספר רק על התגבור הלגמרי מוגזם באבטחה. הפאלה דה פסטיבל, המבנה המפלצתי בגודלו שמאכלס את רוב הפעילות במהלך השבועיים החגיגיים, הפך השנה לשדה תעופה. קודם… להמשך קריאה
ממש לפני שנה, יצאנו אורון ואני מהקרנה מקדימה של הסרט "האיש שנולד מחדש". אלו היו צהריי יום שישי, בחוץ השתוללה סערה, ובזמן שחיכינו לאוטובוס באיזור התעשייה של הרצליה, נושא השיחה היה כמעט אחד ויחיד: איך כולם עושים סלטות באוויר מהתפקיד של ליאונרדו דיקפריו, אבל אף אחד לא מדבר על תצוגת המשחק הטובה ביותר של הסרט – זו של טום הארדי.… להמשך קריאה
אנחנו לא יודעים מה יביאו המועמדות לאוסקר בסוף השבוע הבא (כרגיל, אתם מוזמנים לכאן לאחר ההכרזה לרשימת המועמדים המלאה וכמה תובנות על הדרך), אבל כמובן שחלק מהכיף הוא לנסות לנחש. יש כמה דברים שאנחנו די סגורים עליהם. "התבגרות" יהיה בקטגוריות הסרט והבימוי, כאשר ג'יי.קיי סימונס ("וויפלאש"), פטרישיה ארקט ("התבגרות") ומייקל קיטון ("בירדמן") יקבלו מועמדות ראשונה אחרי הרבה הרבה שנים של עבודה… להמשך קריאה
"אני זר כאן בעצמי" אומר סטרלינג היידן במערבון הקלאסי "ג'וני גיטאר" (Johnny Guitar), שביים ניקולאס ריי בשנת 1954. הציטוט הזה נודע בעיקר כמוטו של במאי הסרט, שאחד הדברים האחרונים שהוא עשה בחייו זה לתת כמה גלגלי פילם שנשארו לו מסרט עצמאי שעשה לידי צעיר חובב קולנוע נלהב בשם ג'ים ג'רמוש. ג'רמוש השתמש בפילם על מנת לביים את סרטו הראשון, "חופשה… להמשך קריאה
שאלוהים תעזור לי, כמה חיכיתי לסרט הזה. יש לבונג ג'ון-הו, גדול במאי דרום-קוריאה ולא יעזור למי שיגיד לי אחרת, קטע פרדוקסלי כזה של לספק את הסחורה אבל בכל זאת להשאיר טעם של עוד. כשיצא "אמא" (Mother) ב-2009 הייתי מתודלק בציפיות בזכות סרטיו הקודמים של הבמאי, עליהם כתבתי בפוסט הסוקר את הקריירה הקצרה אך מלאת אימפקט שלו. ציפיותיי נענו במלואן ובדרך… להמשך קריאה
ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… להמשך קריאה
שקרים, ניצול, דיכוי, רצח, אלימות, התעללות, רמייה, בגידה, חוסר שוויון ועוד מאפיינים את האנושות ומגדירים את התארגנויותיה. למרות שיש לנו יכולת בחירה, אנחנו מעדיפים לדבוק בשנאה, התנשאות, זלזול וכוחנות כלפי האחר. יצירת המופת החדשה של הגאון הקוריאני בונג ג'ון-הו, שבאנגלית נקראת "Snowpiercer", כואבת את הכאב האנושי הזה תוך שעוטה על עצמה צורה של בלוקבאסטר רב עוצמה. עברו עשר שנים מאז… להמשך קריאה
תגובות אחרונות