25 בינואר 2021 מאת אור סיגולי
שנה חדשה של אימת החודש לפנינו, שמינית במספר שזה בכלל הלם, וכולי תקווה שהיא תהיה מעניינת ועמוסה ומגוונת כמו הקודמת. 2020 הייתה זוועה כמעט בכל אספקט, מלבד אחד – זה של סרטי הז'אנר. קולנוע האימה היה זה שוויתר בקלות יחסית על ההפצה בבתי הקולנוע (היו כן כמה שנדחו, כמו למשל הרימייק המסקרן ל"קנדימן"), והשרתים התמלאו בלא מעט סרטים משמחים וראויים… להמשך קריאה
7 באפריל 2019 מאת אורון שמיר
במדור הקודם כתבתי על סרט של יוצר בריטי שהיה אמור להגיע לאקרנים גם בישראל ונעלם כלא היה בחודש שעבר. זה בדיוק מה שקרה גם עם סרטו החדש של סטיבן מרצ׳נט, שנקרא במקור ״Fighting With My Family״. הסרט זכה לשם העברי ״זירה משפחתית״ (מזל שלא ״אלימות במשפחה״) לכרזה ולקדימון - ואז התאדה. אולי היה זה הסכום הלא מרשים שהכניס בקופות הכרטיסים… להמשך קריאה
28 במרץ 2019 מאת אור סיגולי
אפשר להמר שרוב צופי הקולנוע בארץ לא מבינים מדוע אחזה התרגשות בקרב המבקרים והסינפילים עם הגעת "עם הגב לקיר" (Dragged Across Concrete) למחוזותינו. על פניו זה נראה כמו סתם עוד סרט אקשן גברי ואלים, אבל בעצם זהו ביקורו הראשון על המסכים המקומיים של אחד היוצרים שהכי תפסו את תשומת לבו של עולם הקולנוע בשנים האחרונות. למעשה, מאז בכורתו בפסטיבל ונציה… להמשך קריאה
4 בספטמבר 2018 מאת עופר ליברגל
התחרות הרשמית בפסטיבל ונציה ממשיכה להציג סרטים מצופים ומסקרנים, אלא לצד ההצלחות (על אחת גדולה תוכלו לקרוא בשורות הבאות) יש גם אכזבות, או לפחות סרטים שמעוררים תמיהה. לעומת זאת, במסגרות המשנה אפשר למצוא לא פעם פנינים לא מתוקשרות מספיק, כפי שתוכלו לקרוא גם בדיווח הזה. אסיים בקול עימות גדול עם סרט פעולה המוצג מחוץ לתחרות אבל עבור לא מעט צופים… להמשך קריאה
4 בספטמבר 2017 מאת עופר ליברגל
הדיווח השלישי מפסטיבל ונציה (זה הראשון והנה השני) כולל הפעם חמישה סרטים במקום ארבעה, המגיעים משני אזורים גיאוגרפים שונים. מתחילים שוב עם סרט ישראלי, משם קופצים ללבנון, בטרם עוברים לסרטים המתרחשים בארה"ב וכוללים כוכבי קולנוע גדולים. הבן דוד סרטו השלישי של צחי גראד כבמאי וגם סרטו המי-יודע-כמה בתור שחקן. בשלב זה של הקריירה שלו, גראד כבר הבין מה הן הנקודות… להמשך קריאה
6 בנובמבר 2016 מאת אורון שמיר
תודו שזה נשמע כמו סתירה לוגית: מל גיבסון מביים סרט על סרבן מצפון, פציפיסט שהיה באמת ולחם בצד האמריקאי במלחמת העולם השנייה מבלי לגעת בנשק. כל-כך מוזר עד שבכרזת הסרט הלועזית מצויין רק ״מהבמאי של ׳לב אמיץ׳ ו׳הפסיון של ישו׳״, בלי שמו של אותו הבמאי. או שאולי זה המוניטין המפוקפק של גיבסון מחוץ להקשרים קולנועיים שגרם להדרתו מהפוסטר לסרט שאותו… להמשך קריאה
2 בספטמבר 2012 מאת אורון שמיר
הגבריות האמריקאית, ובעקבותיה גם העולמית - במשבר. לפחות בקולנוע. כבר שנים שקומדיות רומנטיות מתאפיינות בגברים-ילדים שחוגגים את האינפנטיליות שלהם ברגישות ובמודעות עצמית. ז'אנר הברומאנס, האחווה הגברית, משיג את ההיפך ממטרתו כאשר שני החברים הכי טובים נוטים למצוא עצמם רוטטים מבכי וממלמלים לחבר האפלטוני הטוב ביותר שלהם – אני אוהב אותך, אחי. בינתיים, גיבורי האקשן החדשים נראים יותר כמו דוגמניות, בעוד… להמשך קריאה
תגובות אחרונות