23 ביוני 2023 מאת עופר ליברגל
דומה כי עם כל שנה שעוברת, ווס אנדרסון הופך להיות במאי יותר ויותר מוכר. ליתר דיוק: הסגנון שלו הופך ליותר יותר מוכר דרך סוגים שונים של סרטונים ויראליים, שהופכים את הדרך שבה הסרטים שלו נראים ונשמעים לפופולרית גם בקרב קהל שמעולם לא צפה בסרט שלו. זוהי חרב פיפיות: מצד אחד, הכרה ותהילה זה דבר שבסופו של דבר יוצרי קולנוע שואפים… להמשך קריאה
26 בנובמבר 2019 מאת עופר ליברגל
כחלק מן החידוש של עולם הסטרימינג, הקהל הישראלי יכול לצפות גם בסרטים מז'אנרים אשר לרוב פוסחים על הקרנה בארץ. ככה זה כשנטפליקס הופכת את כל הסרטים שהיא מפיקה לזמינים בכל הטריטוריות, כולל ישראל (מכיוון שזה צפוי לעלות בתגובות: לא כל הסרטים שזמינים בנטפליקס בחו"ל הם סרטים בהפקתה). וכך, לקוחות נטפליקס ישראל יוכלו לזכות להמלצות מצד האלגוריתם לסרטים העוסקים בחג המולד,… להמשך קריאה
15 ביולי 2015 מאת עופר ליברגל
לפסטיבלי קולנוע יש דינמיקה משלהם, המשנה את תכנון לוח הזמנים האישי וגם את הדעה על הסרטים, בעקבות שיחות עם אחרים וגם בעקבות פרק הזמן החולף אחרי הצפייה, גם בימים אינטנסיביים במיוחד. כך למשל מצאתי את עצמי מנחה שיחה עם שחקן איסלנדי במקום שיחה עם במאי מקסיקני שתוכננה מראש. המזל הוא השסרט האיסלנדי התגלה כפנינה של ממש, אשר דומה כי איחדה את… להמשך קריאה
7 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… להמשך קריאה
4 בינואר 2014 מאת אור סיגולי
כולם אוהבים את "מרי פופינס". ובצדק. יש מעט מאוד סרטים שכה קשה לעמוד בקסמם. השירים, הצבעים, ההופעות של ג'ולי אנדרוז ודיק ואן דייק, הרגש, הצחוק, הכל בסרט הזה בלתי נשכח. אבל מסתבר שהדרך לעשייתו של הסרט האהוב משנת 1964 לא הייתה קלה במיוחד. הסופרת שיצרה את דמותה של מרי פופינס, פ.ל. טראוורס, לא נורא נגנבה מהרעיון שמלך המסחור והחמידות וולט דיסני… להמשך קריאה
6 ביוני 2012 מאת יהונתן בר אילן
הקדמת אורון: בחיי שרציתי לכתוב סקירה נגדית לזו של עופר על "ממלכת אור הירח" ("Moonrise Kingdom") של ווס אנדרסון, סרט שיופיו ועושרו הויזואלי אינם מוטלים בספק, אבל גם כנראה הסרט שלו שאני אישית הכי פחות התחברתי אליו. אבל עוד לפני שהצלחתי לנסח מחשבות בנושא, הפתיע אותי יהונתן בר אילן עם הצעה לפוסט אורח בסריטה שיעשה בדיוק את זה - יצביע… להמשך קריאה
1 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
יש יוצרי קולנוע אשר ניתן לזהות את הסגנון הייחודי שלהם בכל סרט שהם מביימים, כמעט בכל סצנה. ויש את ווס אנדרסון, שהוא מקרה הרבה יותר קיצוני של התופעה - הוא פיתח סגנון שאומנם מושפע מידע קולנועי רחב והשפיע בעצמו על לא מעט יוצרים, אבל דומה כאילו הוא מנתהל בתוך יקום סגנוני נבדל משאר העולם. הסרטים של ווס אנדרסון נראים כאילו… להמשך קריאה
דומה כי עם כל שנה שעוברת, ווס אנדרסון הופך להיות במאי יותר ויותר מוכר. ליתר דיוק: הסגנון שלו הופך ליותר יותר מוכר דרך סוגים שונים של סרטונים ויראליים, שהופכים את הדרך שבה הסרטים שלו נראים ונשמעים לפופולרית גם בקרב קהל שמעולם לא צפה בסרט שלו. זוהי חרב פיפיות: מצד אחד, הכרה ותהילה זה דבר שבסופו של דבר יוצרי קולנוע שואפים… להמשך קריאה
כחלק מן החידוש של עולם הסטרימינג, הקהל הישראלי יכול לצפות גם בסרטים מז'אנרים אשר לרוב פוסחים על הקרנה בארץ. ככה זה כשנטפליקס הופכת את כל הסרטים שהיא מפיקה לזמינים בכל הטריטוריות, כולל ישראל (מכיוון שזה צפוי לעלות בתגובות: לא כל הסרטים שזמינים בנטפליקס בחו"ל הם סרטים בהפקתה). וכך, לקוחות נטפליקס ישראל יוכלו לזכות להמלצות מצד האלגוריתם לסרטים העוסקים בחג המולד,… להמשך קריאה
ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… להמשך קריאה
כולם אוהבים את "מרי פופינס". ובצדק. יש מעט מאוד סרטים שכה קשה לעמוד בקסמם. השירים, הצבעים, ההופעות של ג'ולי אנדרוז ודיק ואן דייק, הרגש, הצחוק, הכל בסרט הזה בלתי נשכח. אבל מסתבר שהדרך לעשייתו של הסרט האהוב משנת 1964 לא הייתה קלה במיוחד. הסופרת שיצרה את דמותה של מרי פופינס, פ.ל. טראוורס, לא נורא נגנבה מהרעיון שמלך המסחור והחמידות וולט דיסני… להמשך קריאה
הקדמת אורון: בחיי שרציתי לכתוב סקירה נגדית לזו של עופר על "ממלכת אור הירח" ("Moonrise Kingdom") של ווס אנדרסון, סרט שיופיו ועושרו הויזואלי אינם מוטלים בספק, אבל גם כנראה הסרט שלו שאני אישית הכי פחות התחברתי אליו. אבל עוד לפני שהצלחתי לנסח מחשבות בנושא, הפתיע אותי יהונתן בר אילן עם הצעה לפוסט אורח בסריטה שיעשה בדיוק את זה - יצביע… להמשך קריאה
יש יוצרי קולנוע אשר ניתן לזהות את הסגנון הייחודי שלהם בכל סרט שהם מביימים, כמעט בכל סצנה. ויש את ווס אנדרסון, שהוא מקרה הרבה יותר קיצוני של התופעה - הוא פיתח סגנון שאומנם מושפע מידע קולנועי רחב והשפיע בעצמו על לא מעט יוצרים, אבל דומה כאילו הוא מנתהל בתוך יקום סגנוני נבדל משאר העולם. הסרטים של ווס אנדרסון נראים כאילו… להמשך קריאה
תגובות אחרונות