16 בספטמבר 2015 מאת אורון שמיר
יותר מתמיד הפריע לי השנה הסיכום הכפול, החלוקה לשנים עבריות ולועזיות שכל אחת מהן מצריכה סיכום משל עצמה. הרי 2014 נחשבה למדהימה ומכריעה בכל הקשור לקולנוע הישראלי עוד בזמן אמת, אבל חצי ממנה שייך לתשע״ד (השנה היוצאת) וחצי לתשע״ה. טקס פרסי אופיר התקיים ממש לפני ראש השנה החדשה, ואפילו ״גט - המשפט של ויויאן אמסלם״ הספיק לעלות לאקרנים בתשע״ד, השנה… להמשך קריאה
18 במאי 2015 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב 2015 הסתיים ביום שבת ה-16 למאי. בימיו האחרונים של הפסטיבל הספקתי להשלים לא מעט סרטים, רובם ישראלים, כולם נוגעים בעשייה אומנותית או בסיפור של משפחה. רצף הסרטים היה קשה, גם מכיוון שקולנוע תיעודי מטבעו הוא לפרקים עצוב ודורש התמודדות עם הצדדים הלא פשוטים של החיים. לכן, בנקודה זו איני כותב על כל הסרטים שראיתי, אבל כן על שלושה… להמשך קריאה
13 ביולי 2014 מאת אורון שמיר
אחרי סוף שבוע ראשון ומוצלח של פסטיבל קולנוע, אני מוכרח לומר שעבורי באופן אישי זה מרגיש לי לא רק לא מנותק מהמציאות אלא ממש הכרחי להיות כאן. אבין לגמרי אנשים שמחליטים או מחליטות להישאר דבוקים ודבוקות למרקעים המשדרים או ממחזרים חדשות, ובהחלט פיתחתי כבר פזילה לא-רצונית אל האייפון כדי לבדוק אם ידידיי בדרום הארץ יכולים לנשום לרגע, או אם חבריי בתל… להמשך קריאה
17 באפריל 2014 מאת אורון שמיר
שלושה סרטים חדשים עולים היום לאקרנים בבתי הקולנוע לכבוד חול המועד. שניים מהם אמריקאיים ומרגישים כמו ספיחים של עונת הקיץ ההוליוודית והאחר בריטי במהותו ופונה לקהל היעד שהולך לקולנוע כל השנה, גם כשמרכזי הבילוי מלאים בבני נוער שבאו לראות את השניים הראשונים. "ספיידרמן המופלא 2" (The Amazing Spiderman 2), כפי שמרמז שמו, הוא פרק ב' בעלילותיו המאותחלות של איש העכביש. אין… להמשך קריאה
2 בדצמבר 2013 מאת פבלו אוטין
אחת הבעיות הגדולות שלי עם תיאוריה קולנועית היא כאשר היא קובעת אמות מידה להערכת או הבנת סרטים. מצד אחד התיאוריה מספקת לנו כלים לחשיבה, מושגים ומונחים שניתן להיאחז בהם כדי לחשוב, לנתח, לפרש ולשים לב לדברים שאולי ללא הכלים לא היינו שמים לב אליהם: מתנועות מצלמה וסוגי עריכה ועד קונפליקטים אדיפאלים ודימויי אבז'קטיות. מצד אחר תמיד קיימת הסכנה שהכלים והמושגים… להמשך קריאה
19 בנובמבר 2013 מאת עופר ליברגל
1. דמעה מנותקת מן הגוף כבר לא שייכת לפנים הבוכות שייכת ליקום, או לפנים שלי להן מחוברת דמעות אחרות שצצות פתאום כאשר הדמעה מרחפת בקו ישיר לצופה היא נושאת את הכאב שלו צפון בתוך כאב כללי, החלל בוכה הולכים לקולנוע לא על מנת להתרגש בגלל מה שעובר על הדמויות אלא על מנת להיזכר בכאב שלנו, להתגבר 2. ברגע הזה, "כח… להמשך קריאה
17 בנובמבר 2013 מאת פבלו אוטין
כשעליתי לארץ ב-1996, ידעתי שאני מגיע למדינה לא מפותחת מבחינת תעשיית הקולנוע שלה. הסרט הישראלי היחיד שראיתי היה "סיפורי תל-אביב" שהוצג בפסטיבל הקולנוע הישראלי בבואנוס איירס ב-1995. זה היה סרט חביב בהחלט, אבל מאוד בוסרי, ובכל מקרה אני מניח שחלק גדול ממנו בכלל לא הבנתי בגלל ההקשרים התרבותיים. באופן כללי לא שמעתי הרבה על סרטים ישראלים ובטח שלא באמת ראיתי… להמשך קריאה
29 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל
בעודי כותב על קולנוע, איני יכול שלא לחוש בפער אחד מהותי ביני ככותב ובין חלק, שיכול להיות נכבד מאוד, מאותו קהל קוראים שלכאורה יש לי (לפחות על פי התגובות שאני מקבל פה ושם). הקוראים מבקשים לדעת אם אהבתי או לא אהבתי את הסרט, אך עבורי זו השאלה הפחות רלוונטית, או שפחות מעניין אותי לכתוב עליה. כפשרה, אני מוסיף מדי פעם… להמשך קריאה
11 באוגוסט 2013 מאת אורון שמיר
לפעמים צריך לומר דברים שכולם כבר יודעים, אבל בקול רם, כדי שיהיו רשמיים יותר. אז אני אולי לא רופא, אבל אני מתנדב להיות זה שמצטער לקבוע, ואף לבשר לכל מי שחשב אחרת, כי כל העניין הזה של "גילוי נאות" מת מזמן. לפחות בכל הקשור לכתיבה על קולנוע בישראל. בתחומים אחרים מעולם לא התיימרתי להבין. אני מדבר על אותו כלי עיתונאי… להמשך קריאה
3 ביולי 2013 מאת פבלו אוטין
ביום שבת ב-17:00, בפסטיבל ירושלים, יתקיים פאנל תחת הכותרת "Frenemies: יחסי אהבה-שנאה בין מבקרים ובמאים" בהשתתפות אבי נשר וקנת טוראן (מבקר הקולנוע של ה-LA TIMES), כל זאת לכבוד השקת פורום מבקרי הקולנוע בישראל. באופן אישי, זהו אחד הנושאים המרתקים, אשר מעסיקים אותי לא מעט. בתור מי שעובד בתעשיית הקולנוע הקטנה שלנו, אני מיודד עם במאים. את חלקם הכרתי כאשר ראיינתי… להמשך קריאה
יותר מתמיד הפריע לי השנה הסיכום הכפול, החלוקה לשנים עבריות ולועזיות שכל אחת מהן מצריכה סיכום משל עצמה. הרי 2014 נחשבה למדהימה ומכריעה בכל הקשור לקולנוע הישראלי עוד בזמן אמת, אבל חצי ממנה שייך לתשע״ד (השנה היוצאת) וחצי לתשע״ה. טקס פרסי אופיר התקיים ממש לפני ראש השנה החדשה, ואפילו ״גט - המשפט של ויויאן אמסלם״ הספיק לעלות לאקרנים בתשע״ד, השנה… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב 2015 הסתיים ביום שבת ה-16 למאי. בימיו האחרונים של הפסטיבל הספקתי להשלים לא מעט סרטים, רובם ישראלים, כולם נוגעים בעשייה אומנותית או בסיפור של משפחה. רצף הסרטים היה קשה, גם מכיוון שקולנוע תיעודי מטבעו הוא לפרקים עצוב ודורש התמודדות עם הצדדים הלא פשוטים של החיים. לכן, בנקודה זו איני כותב על כל הסרטים שראיתי, אבל כן על שלושה… להמשך קריאה
אחרי סוף שבוע ראשון ומוצלח של פסטיבל קולנוע, אני מוכרח לומר שעבורי באופן אישי זה מרגיש לי לא רק לא מנותק מהמציאות אלא ממש הכרחי להיות כאן. אבין לגמרי אנשים שמחליטים או מחליטות להישאר דבוקים ודבוקות למרקעים המשדרים או ממחזרים חדשות, ובהחלט פיתחתי כבר פזילה לא-רצונית אל האייפון כדי לבדוק אם ידידיי בדרום הארץ יכולים לנשום לרגע, או אם חבריי בתל… להמשך קריאה
שלושה סרטים חדשים עולים היום לאקרנים בבתי הקולנוע לכבוד חול המועד. שניים מהם אמריקאיים ומרגישים כמו ספיחים של עונת הקיץ ההוליוודית והאחר בריטי במהותו ופונה לקהל היעד שהולך לקולנוע כל השנה, גם כשמרכזי הבילוי מלאים בבני נוער שבאו לראות את השניים הראשונים. "ספיידרמן המופלא 2" (The Amazing Spiderman 2), כפי שמרמז שמו, הוא פרק ב' בעלילותיו המאותחלות של איש העכביש. אין… להמשך קריאה
אחת הבעיות הגדולות שלי עם תיאוריה קולנועית היא כאשר היא קובעת אמות מידה להערכת או הבנת סרטים. מצד אחד התיאוריה מספקת לנו כלים לחשיבה, מושגים ומונחים שניתן להיאחז בהם כדי לחשוב, לנתח, לפרש ולשים לב לדברים שאולי ללא הכלים לא היינו שמים לב אליהם: מתנועות מצלמה וסוגי עריכה ועד קונפליקטים אדיפאלים ודימויי אבז'קטיות. מצד אחר תמיד קיימת הסכנה שהכלים והמושגים… להמשך קריאה
1. דמעה מנותקת מן הגוף כבר לא שייכת לפנים הבוכות שייכת ליקום, או לפנים שלי להן מחוברת דמעות אחרות שצצות פתאום כאשר הדמעה מרחפת בקו ישיר לצופה היא נושאת את הכאב שלו צפון בתוך כאב כללי, החלל בוכה הולכים לקולנוע לא על מנת להתרגש בגלל מה שעובר על הדמויות אלא על מנת להיזכר בכאב שלנו, להתגבר 2. ברגע הזה, "כח… להמשך קריאה
כשעליתי לארץ ב-1996, ידעתי שאני מגיע למדינה לא מפותחת מבחינת תעשיית הקולנוע שלה. הסרט הישראלי היחיד שראיתי היה "סיפורי תל-אביב" שהוצג בפסטיבל הקולנוע הישראלי בבואנוס איירס ב-1995. זה היה סרט חביב בהחלט, אבל מאוד בוסרי, ובכל מקרה אני מניח שחלק גדול ממנו בכלל לא הבנתי בגלל ההקשרים התרבותיים. באופן כללי לא שמעתי הרבה על סרטים ישראלים ובטח שלא באמת ראיתי… להמשך קריאה
בעודי כותב על קולנוע, איני יכול שלא לחוש בפער אחד מהותי ביני ככותב ובין חלק, שיכול להיות נכבד מאוד, מאותו קהל קוראים שלכאורה יש לי (לפחות על פי התגובות שאני מקבל פה ושם). הקוראים מבקשים לדעת אם אהבתי או לא אהבתי את הסרט, אך עבורי זו השאלה הפחות רלוונטית, או שפחות מעניין אותי לכתוב עליה. כפשרה, אני מוסיף מדי פעם… להמשך קריאה
לפעמים צריך לומר דברים שכולם כבר יודעים, אבל בקול רם, כדי שיהיו רשמיים יותר. אז אני אולי לא רופא, אבל אני מתנדב להיות זה שמצטער לקבוע, ואף לבשר לכל מי שחשב אחרת, כי כל העניין הזה של "גילוי נאות" מת מזמן. לפחות בכל הקשור לכתיבה על קולנוע בישראל. בתחומים אחרים מעולם לא התיימרתי להבין. אני מדבר על אותו כלי עיתונאי… להמשך קריאה
ביום שבת ב-17:00, בפסטיבל ירושלים, יתקיים פאנל תחת הכותרת "Frenemies: יחסי אהבה-שנאה בין מבקרים ובמאים" בהשתתפות אבי נשר וקנת טוראן (מבקר הקולנוע של ה-LA TIMES), כל זאת לכבוד השקת פורום מבקרי הקולנוע בישראל. באופן אישי, זהו אחד הנושאים המרתקים, אשר מעסיקים אותי לא מעט. בתור מי שעובד בתעשיית הקולנוע הקטנה שלנו, אני מיודד עם במאים. את חלקם הכרתי כאשר ראיינתי… להמשך קריאה
תגובות אחרונות