16 בדצמבר 2021 מאת עופר ליברגל
"הבת האפלה" הוא הרומן השלישי שפרסמה הסופרת אלנה פרנטה. כאשר הוא פורסם בשנת 2006, היא כבר הייתה סופרת מצליחה למדי באיטליה ומחוצה לה והתהיות על זהות הסופרת שמפרסמת בשם בדוי ומסרבת להיחשף כבר עלו. אולם, "שיגעון פרנטה" עוד היה רחוק. כאשר הספר תורגם לעברית בשנת 2011 הוא לא עורר התרגשות מיוחדת בארץ. באותה שנה באיטליה ראה אור הספר "החברה הגאונה",… להמשך קריאה
19 במאי 2020 מאת אור סיגולי
את הפרק הזה, שיעסוק ב"אפולו 13" (Apollo 13) ובאוסקר של סרטי 1995, אנצל בשביל להכות על חטא, או לפחות לעשות איזשהו תיקון קל. את האוסקר ה-68 וסרטיו חוויתי בזמן אמת, כולי כבר עמוק בתוך האובססיה. הייתי בן 12-13 והיו לי רגשות מאוד עזים להכל, כאלו שבעצם לא עמדו למבחן עד לאחרונה, כשגיליתי דברים שלא כל כך התיישבו לי עם מה… להמשך קריאה
4 בדצמבר 2018 מאת אור סיגולי
החלק השני בדאבל הלא מתוכנן של סרטי אלן פאנגבורן לשנת 1993 הוא "דברים שצריך" (Needful Things), ואם המשפט הזה לא אומר לכם כלום אז כנראה שלא קראתם את הפרק הקודם של פרויקט כל סרטי סטיבן קינג. אבל זה בסדר, זה לא שאני משקיע פה וצופה מחדש בכל הסרטים האלה רק כדי שאתם לא תקראו אותם ואחר כך לא תבינו את… להמשך קריאה
11 באוקטובר 2017 מאת אורון שמיר
מזמן לא היה בקולנוע מפצל קהל כל-כך קלאסי ורעשני כמו סרטו של דארן ארונופסקי, ״אמא!״ (!mother - ואין כאן טעות כתיב, הכל צריך להיות באותיות קטנות אם תשאלו את היוצר). עופר הבין את טבעו של הסרט כבר בבכורתו בפסטיבל ונציה, וכתב עליו בהסתייגות מהולה בהתפעלות, תוך שהוא מנבא לסרט שונאים קולניים ולא פחות מכך אוהדים מריעים. בהמשך חודש ספטמבר הגיע… להמשך קריאה
7 בספטמבר 2017 מאת עופר ליברגל
פסטיבל ונציה יסתיים רק במוצאי שבת, אולם אני נאלץ לעזוב את העיר כבר הבוקר. אך טרם סיימתי עם הדיווחים, שכן יש עוד מספר רב של סרטים, בהם כמה בולטים, עליהם עדיין לא הספקתי לכתוב אף על פי שצפיתי בהם. את הדיווח הנוכחי אפתח עם שלושה מסרטי התחרות - אמריקאי, יפני וצרפתי, בהם גם הסרט הכי מפלג קהל שהוקרן עד כה,… להמשך קריאה
30 באפריל 2015 מאת אור סיגולי
אחד הדברים הידועים על עולמם של הילדים הוא שהם יכולים לחוות הנאה מלשמוע את אותו הסיפור שוב ושוב. ההתרגשות, השמחה והפחד מהעלילה, אפילו הבסיסית ביותר, מתערבבים אצלם יחד עם הידיעה לאן הדברים הולכים ומה יהיו תוצאותיהם. הם מחכים לרגעים האהובים עליהם שהם יודעים לבטח שיבואו, ומתרגשים מהם כל פעם מחדש. זה מקסים לראות את זה מהצד. אבל אם יש משהו… להמשך קריאה
8 במאי 2011 מאת אורון שמיר
שני במאים אהודים, כל אחד בשל סגנונו ובחירת החומרים שלו, הוציאו שני סרטים חדשים שהייחוד מהם והלאה. אף אחד מהם לא רע במיוחד, שניהם מספקים אופציה הגונה לצפייה, אבל בעולם שבו במאי אינדי כמו דייויד גורדון גרין עושה קומדיות סטלנים, אני מתחיל לפחד מכוחו של המיינסטרים לבלוע כשרונות. למרות שבמקרה של פיטר וויר לא מדובר בבמאי סרטי שוליים מלכתחילה ובסוגיית… להמשך קריאה
14 בדצמבר 2010 מאת אור סיגולי
בטקס אוסקר הבא עלינו לטובה, עלול לקרות הבלתי יאומן: אנט בנינג וכריסטיאן בייל, שני שחקנים גדולים שטרם זכו לפסלון, יצליחו סוף סוף לקטוף אותו. השניים, כבר החמיצו אותו בעבר, למרות שהיו ראויים לו יותר מפעם אחת. בנינג הפסידה את האוסקר כבר שלוש פעמים, ובייל עוד לא הצליח לקבל מועמדות, וזאת חרף תפקידיו ב"אמריקן פסיכו", "Rescue Dawn" ו"3:10 ליומה". עם זאת,… להמשך קריאה
"הבת האפלה" הוא הרומן השלישי שפרסמה הסופרת אלנה פרנטה. כאשר הוא פורסם בשנת 2006, היא כבר הייתה סופרת מצליחה למדי באיטליה ומחוצה לה והתהיות על זהות הסופרת שמפרסמת בשם בדוי ומסרבת להיחשף כבר עלו. אולם, "שיגעון פרנטה" עוד היה רחוק. כאשר הספר תורגם לעברית בשנת 2011 הוא לא עורר התרגשות מיוחדת בארץ. באותה שנה באיטליה ראה אור הספר "החברה הגאונה",… להמשך קריאה
את הפרק הזה, שיעסוק ב"אפולו 13" (Apollo 13) ובאוסקר של סרטי 1995, אנצל בשביל להכות על חטא, או לפחות לעשות איזשהו תיקון קל. את האוסקר ה-68 וסרטיו חוויתי בזמן אמת, כולי כבר עמוק בתוך האובססיה. הייתי בן 12-13 והיו לי רגשות מאוד עזים להכל, כאלו שבעצם לא עמדו למבחן עד לאחרונה, כשגיליתי דברים שלא כל כך התיישבו לי עם מה… להמשך קריאה
החלק השני בדאבל הלא מתוכנן של סרטי אלן פאנגבורן לשנת 1993 הוא "דברים שצריך" (Needful Things), ואם המשפט הזה לא אומר לכם כלום אז כנראה שלא קראתם את הפרק הקודם של פרויקט כל סרטי סטיבן קינג. אבל זה בסדר, זה לא שאני משקיע פה וצופה מחדש בכל הסרטים האלה רק כדי שאתם לא תקראו אותם ואחר כך לא תבינו את… להמשך קריאה
מזמן לא היה בקולנוע מפצל קהל כל-כך קלאסי ורעשני כמו סרטו של דארן ארונופסקי, ״אמא!״ (!mother - ואין כאן טעות כתיב, הכל צריך להיות באותיות קטנות אם תשאלו את היוצר). עופר הבין את טבעו של הסרט כבר בבכורתו בפסטיבל ונציה, וכתב עליו בהסתייגות מהולה בהתפעלות, תוך שהוא מנבא לסרט שונאים קולניים ולא פחות מכך אוהדים מריעים. בהמשך חודש ספטמבר הגיע… להמשך קריאה
פסטיבל ונציה יסתיים רק במוצאי שבת, אולם אני נאלץ לעזוב את העיר כבר הבוקר. אך טרם סיימתי עם הדיווחים, שכן יש עוד מספר רב של סרטים, בהם כמה בולטים, עליהם עדיין לא הספקתי לכתוב אף על פי שצפיתי בהם. את הדיווח הנוכחי אפתח עם שלושה מסרטי התחרות - אמריקאי, יפני וצרפתי, בהם גם הסרט הכי מפלג קהל שהוקרן עד כה,… להמשך קריאה
אחד הדברים הידועים על עולמם של הילדים הוא שהם יכולים לחוות הנאה מלשמוע את אותו הסיפור שוב ושוב. ההתרגשות, השמחה והפחד מהעלילה, אפילו הבסיסית ביותר, מתערבבים אצלם יחד עם הידיעה לאן הדברים הולכים ומה יהיו תוצאותיהם. הם מחכים לרגעים האהובים עליהם שהם יודעים לבטח שיבואו, ומתרגשים מהם כל פעם מחדש. זה מקסים לראות את זה מהצד. אבל אם יש משהו… להמשך קריאה
שני במאים אהודים, כל אחד בשל סגנונו ובחירת החומרים שלו, הוציאו שני סרטים חדשים שהייחוד מהם והלאה. אף אחד מהם לא רע במיוחד, שניהם מספקים אופציה הגונה לצפייה, אבל בעולם שבו במאי אינדי כמו דייויד גורדון גרין עושה קומדיות סטלנים, אני מתחיל לפחד מכוחו של המיינסטרים לבלוע כשרונות. למרות שבמקרה של פיטר וויר לא מדובר בבמאי סרטי שוליים מלכתחילה ובסוגיית… להמשך קריאה
תגובות אחרונות