30 באוגוסט 2018 מאת עופר ליברגל
אני פותח את הדיווחים שלי השנה מפסטיבל הקולנוע ה-75 של ונציה עם שלושה סרטים שפותחים מסגרות. תחילה סרט הפתיחה של התחרות ואחריו סרטי הפתיחה של מסגרות "ימי ונציה" ו"אופקים". בסיום אוסיף סקירה מורחבת יחסית גם על סרט ישראלי שכבר כתבתי על העניין שעורר כאשר הוקרן לחברי אקדמיה בהקרנות המקדימות לפרסי אופיר, שם ינסה את מזלו בטקס שיתקיים בשבוע הבא ובזמן… להמשך קריאה
12 בנובמבר 2017 מאת אורון שמיר
1. בשנה שעברה הצטרפתי רשמית אל מועדון המעריצים של הבמאי הקנדי דני וילנב, בזכות ״המפגש״ שהפך לסרט השנה שלי והוליד ניתוח/פרשנות שהפכה לאחד הטקסטים הנקראים בסריטה נכון לשנתון הקודם. הייתה לי תחושה שלא רק אני מצאתי סוף סוף את הבמאי המהולל על ידי עמיתיי, אלא שגם הוא מצא את הז׳אנר שלו – מדע בדיוני. הידיעה שכבר בשנת 2017 הוא עומד… להמשך קריאה
5 באוקטובר 2017 מאת אור סיגולי
אפשר לומר ש"בלייד ראנר", סרט המד"ב של רידלי סקוט משנת 1982 המבוסס על ספרו של פיליפ ק. דיק, נותר אחת מהפרות הקולנועיות הקדושות האחרונות. על אף שבמרוצת השנים הפך לקלאסיקה ולצפיית חובה, לסרט שנלמד ונחקר ונותח מכל זווית אפשרית, ויצירה שאנשים יכולים לזהות את השפעותיה גם אם מעולם לא צפו בה, "בלייד ראנר" מעולם לא הפך למותג, לא זכה לסרטי… להמשך קריאה
9 בדצמבר 2016 מאת עופר ליברגל
הבמאי דמיאן שאזל (״וויפלאש״) אהב כבר מגיל צעיר גם קולנוע וגם ומוזיקה, בעיקר מוזיקת ג'אז. שתי האהבות הללו נכחו ברמה זו או אחרת גם בסרטו הקודם, ובסרט ״התו האחרון״ אותו רק כתב. עם זאת, דומה כי בסרטו הנוכחי, ״לה לה לנד״ (La La Land), הוא מנסח את מכתב האהבה שלו לאמנויות הללו בבהירות ובתשוקה גדולות יותר - זה סרט שכולו הצדעה… להמשך קריאה
27 במאי 2016 מאת עופר ליברגל
״בלשים בע"מ״ (The Nice Guys), סרטו החדש של שיין בלאק, מהנה מאוד לצפייה. הוא פשוט כיף. הוא מכיל כמה סצנות שהשכיבו אותי לרצפה מרוב צחוק. זו השורה התחתונה ואני פותח עימה, כי לפתח טענות על הסרט זה לא דבר שעושה עימו חסד. ״בלשים בע"מ״ הוא גם סרט מבולגן מאוד. כמו סרטו הראשון של שיין בלאק כבמאי, ״קיס קיס בנג בנג״, הסרט… להמשך קריאה
28 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
הצפייה ב״מכונת הכסף״ (The Big Short), סרטו החדש של אדם מקיי, טלטלה אותי פעמיים ובשני אופנים שונים לגמרי. במהלך הצפייה, מדובר ברכבת הרים של הומור משובח ופרוע לפרקים, הומור אשר מתבסס גם בטכניקה הקולנועית על מנת לייצר את האפקט הדרוש ולא בורח גם משימוש בדרמה. כך שלאורך הצפייה חיוך ענקי היה מרוח לי על הפנים. הטלטול השני חילחל לאט ותפס… להמשך קריאה
27 ביולי 2013 מאת פבלו אוטין
בקרדיטים בסוף "רק אלוהים סולח" (Only God Forgives), סרטו החדש של ניקולס וינדינג רפן ("דרייב"), ניתן לראות תודות לבמאים כמו גאספר נואה ואלחנדרו חודורובסקי (הסרט אף מוקדש לזה האחרון). אך שמות של במאים נוספים עולים בראש בזמן הצפייה והם דיויד לינץ' וסייג'ון סוזוקי. ואם יש משהו שמאפיין את הקולנוע של כל אלה זה הרעיון שבסרטיהם העלילה הולכת ונהפכת למשנית ומה שעומד… להמשך קריאה
10 במאי 2013 מאת אדוה לנציאנו
קשה עד בלתי אפשרי לכתוב על "המקום בתוך היער" (The Place Beyond the Pines) מבלי לספיילר אותו, אבל זה לא אומר שלא אנסה. לסרטו של דרק סיאנפרנס, הזכור לטובה – לפחות בראשי חובב קולנוע האינדי המלנכולי – מ"בלו ולנטיין" (Blue Valentine) , עדיף בעיני להגיע עם מינימום מידע מקדים. אז אתחיל עם המינימום הזה, ובהמשך אגלוש לספויילרים הנדרשים כדי לומר עליו יותר… להמשך קריאה
9 בנובמבר 2011 מאת עופר ליברגל
אני יודע שעל הסרט הזה נכתב לא מעט בבלוג זה. גם הרשת העברית סיפקה מספר טקסטים משובחים אחרים. יש תחושה שאין עוד מה להוסיף אחרי כמות המלל הזאת, שיוצרת ציפיות גבוהות מדי מן הסרט, אשר עלול בשל כך לאכזב קהל שמגיע על מנת לצפות באקשן טוב או לקבל סרט אמנותי מתוחכם. גם אני, לאחר הצפייה השנייה הרגשתי שיש מימד של הילול… להמשך קריאה
18 בספטמבר 2011 מאת אור סיגולי
לפני כמה שבועות התבקשתי על ידי עורכי ב"עכבר העיר און-ליין" לכתוב ביקורת על "מורה רעה" (שגם, כמובן, הופיעה כאן). מצד אחד, חשבתי, אין כל כך הרבה טעם באקט הזה. קומדיות כמו "מורה רעה" עובדות או כושלות על דבר אחד - האם הסרט מצחיק או לא. אין שם הרבה יומרנות או עניין, והומור הוא גם ככה עניין של טעם. אז לכתוב… להמשך קריאה
אני פותח את הדיווחים שלי השנה מפסטיבל הקולנוע ה-75 של ונציה עם שלושה סרטים שפותחים מסגרות. תחילה סרט הפתיחה של התחרות ואחריו סרטי הפתיחה של מסגרות "ימי ונציה" ו"אופקים". בסיום אוסיף סקירה מורחבת יחסית גם על סרט ישראלי שכבר כתבתי על העניין שעורר כאשר הוקרן לחברי אקדמיה בהקרנות המקדימות לפרסי אופיר, שם ינסה את מזלו בטקס שיתקיים בשבוע הבא ובזמן… להמשך קריאה
1. בשנה שעברה הצטרפתי רשמית אל מועדון המעריצים של הבמאי הקנדי דני וילנב, בזכות ״המפגש״ שהפך לסרט השנה שלי והוליד ניתוח/פרשנות שהפכה לאחד הטקסטים הנקראים בסריטה נכון לשנתון הקודם. הייתה לי תחושה שלא רק אני מצאתי סוף סוף את הבמאי המהולל על ידי עמיתיי, אלא שגם הוא מצא את הז׳אנר שלו – מדע בדיוני. הידיעה שכבר בשנת 2017 הוא עומד… להמשך קריאה
אפשר לומר ש"בלייד ראנר", סרט המד"ב של רידלי סקוט משנת 1982 המבוסס על ספרו של פיליפ ק. דיק, נותר אחת מהפרות הקולנועיות הקדושות האחרונות. על אף שבמרוצת השנים הפך לקלאסיקה ולצפיית חובה, לסרט שנלמד ונחקר ונותח מכל זווית אפשרית, ויצירה שאנשים יכולים לזהות את השפעותיה גם אם מעולם לא צפו בה, "בלייד ראנר" מעולם לא הפך למותג, לא זכה לסרטי… להמשך קריאה
הבמאי דמיאן שאזל (״וויפלאש״) אהב כבר מגיל צעיר גם קולנוע וגם ומוזיקה, בעיקר מוזיקת ג'אז. שתי האהבות הללו נכחו ברמה זו או אחרת גם בסרטו הקודם, ובסרט ״התו האחרון״ אותו רק כתב. עם זאת, דומה כי בסרטו הנוכחי, ״לה לה לנד״ (La La Land), הוא מנסח את מכתב האהבה שלו לאמנויות הללו בבהירות ובתשוקה גדולות יותר - זה סרט שכולו הצדעה… להמשך קריאה
״בלשים בע"מ״ (The Nice Guys), סרטו החדש של שיין בלאק, מהנה מאוד לצפייה. הוא פשוט כיף. הוא מכיל כמה סצנות שהשכיבו אותי לרצפה מרוב צחוק. זו השורה התחתונה ואני פותח עימה, כי לפתח טענות על הסרט זה לא דבר שעושה עימו חסד. ״בלשים בע"מ״ הוא גם סרט מבולגן מאוד. כמו סרטו הראשון של שיין בלאק כבמאי, ״קיס קיס בנג בנג״, הסרט… להמשך קריאה
הצפייה ב״מכונת הכסף״ (The Big Short), סרטו החדש של אדם מקיי, טלטלה אותי פעמיים ובשני אופנים שונים לגמרי. במהלך הצפייה, מדובר ברכבת הרים של הומור משובח ופרוע לפרקים, הומור אשר מתבסס גם בטכניקה הקולנועית על מנת לייצר את האפקט הדרוש ולא בורח גם משימוש בדרמה. כך שלאורך הצפייה חיוך ענקי היה מרוח לי על הפנים. הטלטול השני חילחל לאט ותפס… להמשך קריאה
בקרדיטים בסוף "רק אלוהים סולח" (Only God Forgives), סרטו החדש של ניקולס וינדינג רפן ("דרייב"), ניתן לראות תודות לבמאים כמו גאספר נואה ואלחנדרו חודורובסקי (הסרט אף מוקדש לזה האחרון). אך שמות של במאים נוספים עולים בראש בזמן הצפייה והם דיויד לינץ' וסייג'ון סוזוקי. ואם יש משהו שמאפיין את הקולנוע של כל אלה זה הרעיון שבסרטיהם העלילה הולכת ונהפכת למשנית ומה שעומד… להמשך קריאה
קשה עד בלתי אפשרי לכתוב על "המקום בתוך היער" (The Place Beyond the Pines) מבלי לספיילר אותו, אבל זה לא אומר שלא אנסה. לסרטו של דרק סיאנפרנס, הזכור לטובה – לפחות בראשי חובב קולנוע האינדי המלנכולי – מ"בלו ולנטיין" (Blue Valentine) , עדיף בעיני להגיע עם מינימום מידע מקדים. אז אתחיל עם המינימום הזה, ובהמשך אגלוש לספויילרים הנדרשים כדי לומר עליו יותר… להמשך קריאה
לפני כמה שבועות התבקשתי על ידי עורכי ב"עכבר העיר און-ליין" לכתוב ביקורת על "מורה רעה" (שגם, כמובן, הופיעה כאן). מצד אחד, חשבתי, אין כל כך הרבה טעם באקט הזה. קומדיות כמו "מורה רעה" עובדות או כושלות על דבר אחד - האם הסרט מצחיק או לא. אין שם הרבה יומרנות או עניין, והומור הוא גם ככה עניין של טעם. אז לכתוב… להמשך קריאה
תגובות אחרונות