29 באפריל 2012 מאת Yaniv Eidelstein
כמו שביבי נתניהו היה אומר: בניכוי עשר הדקות האחרונות, "בקתת הפחד" ("The Cabin in the Woods") הוא סרט מצוין. בניגוד לאורון, ששנא מהתחלה ועד הסוף, מבחינתי מדובר בסרט מחוכם, מלא הברקות, מלא פוטנציאל... אבל עם סוף שמחריב הכל. ומזמן לא קרה לי שסיומת קילקלה לי סרט בצורה כזאת. אני טיפוס שרואה את חצי הכוס המלא(ה), אז במקרים כאלה אני נוהג… להמשך קריאה
23 באפריל 2012 מאת אורון שמיר
שני סרטים אמריקאיים, שמצאתי אותם די משלימים - בראשון מביניהם, "סטטוס: ידידים" ("The Art of Getting by") , פרדי היימור ואמה רוברטס מתבגרים לנגד עינינו. בעוד בזה האחר, "Everything Must Go", הקומיקאי וויל פארל שב ומנסה את כוחו בתפקיד דרמתי-כמעט-טרגי, ונשאר ילד נצחי. או שלא. יכול להיות שחיברתי בין השניים, מבחינת תימות לפחות, מפני שראיתי אותם יחסית בסמיכות. אולי בעצם אין ביניהם… להמשך קריאה
21 באפריל 2012 מאת אורון שמיר
שנת 2012 מסתמנת כשנת ג'וס ווידון. היוצר של סדרות פולחן כמו "באפי", לצד סרטים מעולים ולא מוערכים דיים כמו "סרניטי", הוא שם שמוכר בעיקר למעריציו. אותם אנשים שיעמדו עבורו בתור לא משנה מה, כי כאשר סוף סוף משוחרר לחופשי פרוייקט חדש של ווידון נדמה שחולף נצח. וגם אז הוא בדרך כלל מבוטל באמצע העונה במקרה של סדרה, כמו "פיירפליי", או… להמשך קריאה
17 באפריל 2012 מאת אור סיגולי
לפעמים אני לא מצליח להבין למה סרט אחד מצליח ואחר נכשל. למה אחד הופך למפורסם והשני נעלם בתודעה. לעיתים יש סיבות מובנות כמו שיווק לא נכון, תאריך יציאה בעייתי, או בעיות מאחורי הקלעים שהורסות את הסרט. סביר להניח שבסופו של דבר הכל עניין של תזמון, כמו כל דבר אחר בחיים. אבל מכיוון שההיסטוריה מעידה על כך שלעיתים קרובות הצדק כן… להמשך קריאה
12 באפריל 2012 מאת אורון שמיר
ארבעה סרטים חדשים מצטרפים אל בתי הקולנוע בחג השני של פסח. אף אחד מהן לא מונפש או מדובב לעברית, למרבה ההפתעה. מחצית מהם כבר ראינו, אז נתחיל איתם. "נעולים" ("Lockout") הוא אחד מהסרטים האלה שצריכים להתחיל בכתובית "על פי רעיון של לוק בסון, שלא באמת היה לו כוח לכתוב או לביים, אז הוא נתן לבני טיפוחיו לעשות את העבודה". על… להמשך קריאה
7 באפריל 2012 מאת אורון שמיר
אחד הדברים היותר מעצבנים בלהתבגר הוא כל עניין הבינה של בדיעבד. לו רק היינו יודעים שלתעודת בגרות אין שום משמעות בעולם האמיתי, אולי היינו משתוללים קצת יותר בתיכון. לו רק היינו יודעים שגם אחרי התואר הראשון נעבוד בשביל 30 שקל לשעה במקרה הטוב, אולי היינו לומדים משהו מעניין יותר מפיזיותרפיה. וכן הלאה וכן הלאה. בתקופת התיכון, כמו כל דבר בחיים,… להמשך קריאה
5 באפריל 2012 מאת אורון שמיר
שישה סרטים חדשים מצטרפים להיצע של בתי הקולנוע לקראת חג הפסח. שלושה מהם תלת-מימדיים, כדי למקסם את הרווחים, כלומר, את החוויה שלכם מחוץ לבית בימות החג. שניים כאילו נשלפו הישר משלהי שנות התשעים. רגע, אחד מהם בעצם עשה בדיוק את זה, בלי כאילו. "טיטאניק 3D" (או פשוט במקור "Titanic") הוא ההזדמנות לראות את סרטו זולל האוסקרים של ג'יימס "3D" קמרון… להמשך קריאה
29 במרץ 2012 מאת אורון שמיר
כנער מתבגר, זכורה לי התחושה של התבוננות מעריצה בכוכבים וכוכבות של סדרות וסרטי תיכון. הם נראו כל-כך בוגרים ומביני עניין והם גרמו לי"בניקים בתיכון בו למדתי להיראות ילדותיים ולא מפותחים. רק בבגרותי הבנתי שזה מפני שהשחקנים היו בני 30. אחת המעלות היחידות של החלטת הליהוק הדי גורפת הזו, היא שקל יותר לצלם כך סרטי שוטרים סמויים בתיכון – ההשתלבות של… להמשך קריאה
26 במרץ 2012 מאת עופר ליברגל
קחו את זה בתור הניסיון שלי להיכנס מן הצד לדיון במשחקי הרעב - בטקסט ההגנה על הסרט טען יניב כי הוא הגיב בזעם על סרטו הראשון של הבמאי גארי רוס כאשר צפה בו בזמן אמת, בעיקר נוכח ההצגה הפשטנית של היחסים בין הגזעים בארה"ב. הוא מציין אומנם שהיחס שלו אל הסרט התעדן לאורך השנים. גם אני חש שינוי חיובי ביחס שלי… להמשך קריאה
25 במרץ 2012 מאת Yaniv Eidelstein
מוזר לי לצאת להגנתו של סרט פס-ייצור כמו "משחקי הרעב" ("The Hunger Games"), אבל בעקבות הביקורת של אורון, אני מרגיש מחויב לעשות את זה. כמה הבהרות: קודם כל, אני ממש לא קהל היעד של הסרט הזה. לא קראתי את הספר שעליו הוא מבוסס, עברתי את גיל 20 (וגם 30) ואני מכיר את "באטל רויאל", "The Running Man" ויתר הסרטים שהשפיעו… להמשך קריאה
כמו שביבי נתניהו היה אומר: בניכוי עשר הדקות האחרונות, "בקתת הפחד" ("The Cabin in the Woods") הוא סרט מצוין. בניגוד לאורון, ששנא מהתחלה ועד הסוף, מבחינתי מדובר בסרט מחוכם, מלא הברקות, מלא פוטנציאל... אבל עם סוף שמחריב הכל. ומזמן לא קרה לי שסיומת קילקלה לי סרט בצורה כזאת. אני טיפוס שרואה את חצי הכוס המלא(ה), אז במקרים כאלה אני נוהג… להמשך קריאה
שני סרטים אמריקאיים, שמצאתי אותם די משלימים - בראשון מביניהם, "סטטוס: ידידים" ("The Art of Getting by") , פרדי היימור ואמה רוברטס מתבגרים לנגד עינינו. בעוד בזה האחר, "Everything Must Go", הקומיקאי וויל פארל שב ומנסה את כוחו בתפקיד דרמתי-כמעט-טרגי, ונשאר ילד נצחי. או שלא. יכול להיות שחיברתי בין השניים, מבחינת תימות לפחות, מפני שראיתי אותם יחסית בסמיכות. אולי בעצם אין ביניהם… להמשך קריאה
שנת 2012 מסתמנת כשנת ג'וס ווידון. היוצר של סדרות פולחן כמו "באפי", לצד סרטים מעולים ולא מוערכים דיים כמו "סרניטי", הוא שם שמוכר בעיקר למעריציו. אותם אנשים שיעמדו עבורו בתור לא משנה מה, כי כאשר סוף סוף משוחרר לחופשי פרוייקט חדש של ווידון נדמה שחולף נצח. וגם אז הוא בדרך כלל מבוטל באמצע העונה במקרה של סדרה, כמו "פיירפליי", או… להמשך קריאה
לפעמים אני לא מצליח להבין למה סרט אחד מצליח ואחר נכשל. למה אחד הופך למפורסם והשני נעלם בתודעה. לעיתים יש סיבות מובנות כמו שיווק לא נכון, תאריך יציאה בעייתי, או בעיות מאחורי הקלעים שהורסות את הסרט. סביר להניח שבסופו של דבר הכל עניין של תזמון, כמו כל דבר אחר בחיים. אבל מכיוון שההיסטוריה מעידה על כך שלעיתים קרובות הצדק כן… להמשך קריאה
אחד הדברים היותר מעצבנים בלהתבגר הוא כל עניין הבינה של בדיעבד. לו רק היינו יודעים שלתעודת בגרות אין שום משמעות בעולם האמיתי, אולי היינו משתוללים קצת יותר בתיכון. לו רק היינו יודעים שגם אחרי התואר הראשון נעבוד בשביל 30 שקל לשעה במקרה הטוב, אולי היינו לומדים משהו מעניין יותר מפיזיותרפיה. וכן הלאה וכן הלאה. בתקופת התיכון, כמו כל דבר בחיים,… להמשך קריאה
כנער מתבגר, זכורה לי התחושה של התבוננות מעריצה בכוכבים וכוכבות של סדרות וסרטי תיכון. הם נראו כל-כך בוגרים ומביני עניין והם גרמו לי"בניקים בתיכון בו למדתי להיראות ילדותיים ולא מפותחים. רק בבגרותי הבנתי שזה מפני שהשחקנים היו בני 30. אחת המעלות היחידות של החלטת הליהוק הדי גורפת הזו, היא שקל יותר לצלם כך סרטי שוטרים סמויים בתיכון – ההשתלבות של… להמשך קריאה
קחו את זה בתור הניסיון שלי להיכנס מן הצד לדיון במשחקי הרעב - בטקסט ההגנה על הסרט טען יניב כי הוא הגיב בזעם על סרטו הראשון של הבמאי גארי רוס כאשר צפה בו בזמן אמת, בעיקר נוכח ההצגה הפשטנית של היחסים בין הגזעים בארה"ב. הוא מציין אומנם שהיחס שלו אל הסרט התעדן לאורך השנים. גם אני חש שינוי חיובי ביחס שלי… להמשך קריאה
מוזר לי לצאת להגנתו של סרט פס-ייצור כמו "משחקי הרעב" ("The Hunger Games"), אבל בעקבות הביקורת של אורון, אני מרגיש מחויב לעשות את זה. כמה הבהרות: קודם כל, אני ממש לא קהל היעד של הסרט הזה. לא קראתי את הספר שעליו הוא מבוסס, עברתי את גיל 20 (וגם 30) ואני מכיר את "באטל רויאל", "The Running Man" ויתר הסרטים שהשפיעו… להמשך קריאה
תגובות אחרונות