25 ביוני 2012 מאת אורון שמיר
כבכל שנה בתקופה זו, כמו שעון שוויצרי שתלוי בסלון של סבתא וכולם כבר מתים שיתקלקל, מגיעה אל בתי הקולנוע הקומדיה השנתית בכיכובו של אדם סנדלר. לכן, הרגישו חופשי לכנות את "זה הבן שלי" ("That's My Boy") בשם הלא-רשמי אך המאוד נפוץ "החדש של אדם סנדלר”. למרות שהפעם לא יהיה זה מדוייק לחלוטין. במקרה של אדם סנדלר, הטעות הרווחת לפיה סרטים… להמשך קריאה
25 במאי 2012 מאת אור סיגולי
"גברים בשחור 3" (Men in Black 3) הוא יופי של סרט קיץ. הוא מצחיק, הוא מהנה והוא ללא צל של ספק מיותר לחלוטין. על פניו זה אמור להיות חינני. אחרי הכל, היי, אנחנו בעונת הקיץ. תקופה קסומה של סרטים אמריקניים, מצחיקים, מהנים ומיותרים לחלוטין. מה הבעיה? הרי בשביל זה נועד הקיץ. הבעיה הרצינית – והמעט מייאשת – היא שהוליווד כל… להמשך קריאה
11 במאי 2012 מאת אורון שמיר
איך אני אוהב שדברים כאלה קורים - נוצר איזה קשר מיוחד בין טקסט שלי על סרט לסרט עצמו. גם אם רק אני יודע עליו. "הנוקמים" ("The Avenger") הרגיש לי כמו סרט דחוס ששיקולי עריכה (שבאו מגבוה) קיצצו כל סצינה בו בשניה, רק כדי לחסוך כמה דקות מזמן ההקרנה הכולל. "אפקט האביר האפל" אני קורא לזה. ג'וס ווידון הבטיח עוד חצי שעה… להמשך קריאה
4 במאי 2012 מאת אור סיגולי
לפני הכל כדאי שתדעו: אני במיעוט. מיעוט נחרץ. את "באטלשיפ" (או בשמו הלועזי Battleship... למה ציפיתם?) ראיתי בהקרנה עם קבוצה גדולה ומרשימה של אנשים טובים וחכמים ולפי הבנתי מהסיטואציה כולם (חוץ מאחד) יתנגדו כמעט לכל משפט שייכתב בטקסט שלפניכם. במקרים כאלה הדילמה היא גדולה: האם עלי להציג לכם את דעתי שכנראה השתבשה עלי או שמא עלי לכתוב כאשר טובתכם ודעת… להמשך קריאה
29 באפריל 2012 מאת Yaniv Eidelstein
כמו שביבי נתניהו היה אומר: בניכוי עשר הדקות האחרונות, "בקתת הפחד" ("The Cabin in the Woods") הוא סרט מצוין. בניגוד לאורון, ששנא מהתחלה ועד הסוף, מבחינתי מדובר בסרט מחוכם, מלא הברקות, מלא פוטנציאל... אבל עם סוף שמחריב הכל. ומזמן לא קרה לי שסיומת קילקלה לי סרט בצורה כזאת. אני טיפוס שרואה את חצי הכוס המלא(ה), אז במקרים כאלה אני נוהג… להמשך קריאה
23 באפריל 2012 מאת אורון שמיר
שני סרטים אמריקאיים, שמצאתי אותם די משלימים - בראשון מביניהם, "סטטוס: ידידים" ("The Art of Getting by") , פרדי היימור ואמה רוברטס מתבגרים לנגד עינינו. בעוד בזה האחר, "Everything Must Go", הקומיקאי וויל פארל שב ומנסה את כוחו בתפקיד דרמתי-כמעט-טרגי, ונשאר ילד נצחי. או שלא. יכול להיות שחיברתי בין השניים, מבחינת תימות לפחות, מפני שראיתי אותם יחסית בסמיכות. אולי בעצם אין ביניהם… להמשך קריאה
21 באפריל 2012 מאת אורון שמיר
שנת 2012 מסתמנת כשנת ג'וס ווידון. היוצר של סדרות פולחן כמו "באפי", לצד סרטים מעולים ולא מוערכים דיים כמו "סרניטי", הוא שם שמוכר בעיקר למעריציו. אותם אנשים שיעמדו עבורו בתור לא משנה מה, כי כאשר סוף סוף משוחרר לחופשי פרוייקט חדש של ווידון נדמה שחולף נצח. וגם אז הוא בדרך כלל מבוטל באמצע העונה במקרה של סדרה, כמו "פיירפליי", או… להמשך קריאה
17 באפריל 2012 מאת אור סיגולי
לפעמים אני לא מצליח להבין למה סרט אחד מצליח ואחר נכשל. למה אחד הופך למפורסם והשני נעלם בתודעה. לעיתים יש סיבות מובנות כמו שיווק לא נכון, תאריך יציאה בעייתי, או בעיות מאחורי הקלעים שהורסות את הסרט. סביר להניח שבסופו של דבר הכל עניין של תזמון, כמו כל דבר אחר בחיים. אבל מכיוון שההיסטוריה מעידה על כך שלעיתים קרובות הצדק כן… להמשך קריאה
12 באפריל 2012 מאת אורון שמיר
ארבעה סרטים חדשים מצטרפים אל בתי הקולנוע בחג השני של פסח. אף אחד מהן לא מונפש או מדובב לעברית, למרבה ההפתעה. מחצית מהם כבר ראינו, אז נתחיל איתם. "נעולים" ("Lockout") הוא אחד מהסרטים האלה שצריכים להתחיל בכתובית "על פי רעיון של לוק בסון, שלא באמת היה לו כוח לכתוב או לביים, אז הוא נתן לבני טיפוחיו לעשות את העבודה". על… להמשך קריאה
7 באפריל 2012 מאת אורון שמיר
אחד הדברים היותר מעצבנים בלהתבגר הוא כל עניין הבינה של בדיעבד. לו רק היינו יודעים שלתעודת בגרות אין שום משמעות בעולם האמיתי, אולי היינו משתוללים קצת יותר בתיכון. לו רק היינו יודעים שגם אחרי התואר הראשון נעבוד בשביל 30 שקל לשעה במקרה הטוב, אולי היינו לומדים משהו מעניין יותר מפיזיותרפיה. וכן הלאה וכן הלאה. בתקופת התיכון, כמו כל דבר בחיים,… להמשך קריאה
כבכל שנה בתקופה זו, כמו שעון שוויצרי שתלוי בסלון של סבתא וכולם כבר מתים שיתקלקל, מגיעה אל בתי הקולנוע הקומדיה השנתית בכיכובו של אדם סנדלר. לכן, הרגישו חופשי לכנות את "זה הבן שלי" ("That's My Boy") בשם הלא-רשמי אך המאוד נפוץ "החדש של אדם סנדלר”. למרות שהפעם לא יהיה זה מדוייק לחלוטין. במקרה של אדם סנדלר, הטעות הרווחת לפיה סרטים… להמשך קריאה
"גברים בשחור 3" (Men in Black 3) הוא יופי של סרט קיץ. הוא מצחיק, הוא מהנה והוא ללא צל של ספק מיותר לחלוטין. על פניו זה אמור להיות חינני. אחרי הכל, היי, אנחנו בעונת הקיץ. תקופה קסומה של סרטים אמריקניים, מצחיקים, מהנים ומיותרים לחלוטין. מה הבעיה? הרי בשביל זה נועד הקיץ. הבעיה הרצינית – והמעט מייאשת – היא שהוליווד כל… להמשך קריאה
איך אני אוהב שדברים כאלה קורים - נוצר איזה קשר מיוחד בין טקסט שלי על סרט לסרט עצמו. גם אם רק אני יודע עליו. "הנוקמים" ("The Avenger") הרגיש לי כמו סרט דחוס ששיקולי עריכה (שבאו מגבוה) קיצצו כל סצינה בו בשניה, רק כדי לחסוך כמה דקות מזמן ההקרנה הכולל. "אפקט האביר האפל" אני קורא לזה. ג'וס ווידון הבטיח עוד חצי שעה… להמשך קריאה
כמו שביבי נתניהו היה אומר: בניכוי עשר הדקות האחרונות, "בקתת הפחד" ("The Cabin in the Woods") הוא סרט מצוין. בניגוד לאורון, ששנא מהתחלה ועד הסוף, מבחינתי מדובר בסרט מחוכם, מלא הברקות, מלא פוטנציאל... אבל עם סוף שמחריב הכל. ומזמן לא קרה לי שסיומת קילקלה לי סרט בצורה כזאת. אני טיפוס שרואה את חצי הכוס המלא(ה), אז במקרים כאלה אני נוהג… להמשך קריאה
שני סרטים אמריקאיים, שמצאתי אותם די משלימים - בראשון מביניהם, "סטטוס: ידידים" ("The Art of Getting by") , פרדי היימור ואמה רוברטס מתבגרים לנגד עינינו. בעוד בזה האחר, "Everything Must Go", הקומיקאי וויל פארל שב ומנסה את כוחו בתפקיד דרמתי-כמעט-טרגי, ונשאר ילד נצחי. או שלא. יכול להיות שחיברתי בין השניים, מבחינת תימות לפחות, מפני שראיתי אותם יחסית בסמיכות. אולי בעצם אין ביניהם… להמשך קריאה
שנת 2012 מסתמנת כשנת ג'וס ווידון. היוצר של סדרות פולחן כמו "באפי", לצד סרטים מעולים ולא מוערכים דיים כמו "סרניטי", הוא שם שמוכר בעיקר למעריציו. אותם אנשים שיעמדו עבורו בתור לא משנה מה, כי כאשר סוף סוף משוחרר לחופשי פרוייקט חדש של ווידון נדמה שחולף נצח. וגם אז הוא בדרך כלל מבוטל באמצע העונה במקרה של סדרה, כמו "פיירפליי", או… להמשך קריאה
לפעמים אני לא מצליח להבין למה סרט אחד מצליח ואחר נכשל. למה אחד הופך למפורסם והשני נעלם בתודעה. לעיתים יש סיבות מובנות כמו שיווק לא נכון, תאריך יציאה בעייתי, או בעיות מאחורי הקלעים שהורסות את הסרט. סביר להניח שבסופו של דבר הכל עניין של תזמון, כמו כל דבר אחר בחיים. אבל מכיוון שההיסטוריה מעידה על כך שלעיתים קרובות הצדק כן… להמשך קריאה
אחד הדברים היותר מעצבנים בלהתבגר הוא כל עניין הבינה של בדיעבד. לו רק היינו יודעים שלתעודת בגרות אין שום משמעות בעולם האמיתי, אולי היינו משתוללים קצת יותר בתיכון. לו רק היינו יודעים שגם אחרי התואר הראשון נעבוד בשביל 30 שקל לשעה במקרה הטוב, אולי היינו לומדים משהו מעניין יותר מפיזיותרפיה. וכן הלאה וכן הלאה. בתקופת התיכון, כמו כל דבר בחיים,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות