4 ביוני 2017 מאת אור סיגולי
כאילו היה זה עסק מתוכנן מראש, עם חלוף העשור, שבר הטקס הראשון של שנות החמישים את רצף התימות של זוכי שנות הארבעים בצורה הכי קיצונית שאפשר. אם העשור שעבר היה מאופיין בסרטים מדכאים על גבריות אבודה ועולם שחוקיו הולכים ומשתנים, פתאום הגיע "הכל אודות חווה" (All About Eve) וזכה בטקס ה-23 כאשר הוא מייצג משהו שונה לחלוטין: גם סרט עם… להמשך קריאה
29 במאי 2017 מאת אור סיגולי
בטקס האוסקר ה-22, זה שסגר ונעל את שנות הארבעים, לקח את פרס הסרט הטוב ביותר "כל אנשי המלך" (All the King’s Men), כאשר הזכייה הזו הייתה המשך כל כך ישיר של רצף זוכי תקופת דיכאון פוסט מלחמת העולם השנייה, שזה כבר מדאיג בשלב הזה. האמת היא ש"כל אנשי המלך" מרגיש כמו השילוב האולטימטיבי בין "הסכם ג'נטלמני" שזכה שנתיים לפני כן ו"המלט" מהטקס ה-21.… להמשך קריאה
21 במאי 2017 מאת אור סיגולי
ממש לקראת תום העשור התרחשה סמי-סגירת מעגל אוסקרית חביבה של שנות הארבעים, וגם היסטוריה על הדרך. כזכור, הסרט הראשון שזכה באוסקר של הפורטיז היה "רבקה" המבוסס על ספרה הקאנוני של דפני דה מאורייר בכיכובו של לורנס אוליבייה. והנה, הזוכה הלפני-אחרון של העשור, בשנת 1948, גם הוא מבוסס על יצירה קאנונית אחרת, המחזה הדגול של שייקספיר, וגם הוא עם אוליבייה. אך הוא… להמשך קריאה
14 במאי 2017 מאת אור סיגולי
"שמחים שהצטרפתם אלינו, גבירותי ורבותי. הערב נושא הדיון יהיה: אנטישמיות". המילים האלו אינן הכותרת הפותחת את זוכה האוסקר ה-20, "הסכם ג'נטלמני" (Gentleman’s Agreement), אבל הן יכלו להיות די בקלות. הסרט, שמבוסס על ספרה של לורה ז. הובסון, מרגיש בעיקר כמו סרט שנועד לשיעורי חברה, ובמרוצת השנים נחשב לאחד מהזוכים הפחות מוצלחים בתולדות האוסקר. כזכור, בסוף הפוסט הזה תוכלו לראות את… להמשך קריאה
7 במאי 2017 מאת אור סיגולי
קשה לומר זאת בוודאות, אבל אני לא מאמין שהיה מישהו אחד בכל הוליווד שהגיע לטקס האוסקר ה-19 וחשב שאיזשהו סרט שאיננו "שנות חיינו היפות ביותר" (The Best Years of Our Live) יכול לקחת את כל הקופה. הסחף של הסרט הזה היה כל כך גדול, שזה היה כנראה אוסקר זהה לאלו של "חלף עם הרוח", "רשימת שינדלר" ו"טיטניק". כל שאר המתמודדים… להמשך קריאה
5 במאי 2017 מאת אור סיגולי
אולי היו אלו הימים שלאחרי מלחמת העולם השנייה, בהם לעולם פתאום היה זמן לקחת נשימה ולהבין את האובדן גדול ואילו זוועות הביאו איתן השנים האחרונות. אולי הייתה זו נפילת המורל הלאומית שאחרי אופוריית הניצחון. אולי זה היה השיקוף המיידי של התחושות והצלקות של אנשי הוליווד שחזרו מהקרבות הישר אל אולפני הסאונד. אולי סתם האקדמיה כבר רצתה לתת ניצחון מוחץ לאחד… להמשך קריאה
28 באפריל 2017 מאת אור סיגולי
הסטרייק היה חייב להישבר. אחרי חמישה טקסים רצופים בהן זכו סרטים שנעו בין הראוי לקלאסיקה, הגיע "הולך בדרכי" (Going My Way) באוסקר ה-17 כדי לצנן את ההתלהבות. עד כה, זוכי האוסקר של שנות הארבעים, בצילה של מלחמת העולם השנייה, היו באמת מרשימים. זה התחיל אפילו בסוף העשור הקודם עם "חלף עם הרוח", ואז רצף מרהיב הגיע שחלקו היה תגובה ישירה למאורעות… להמשך קריאה
24 באפריל 2017 מאת אור סיגולי
באוסקר ה-16, שהתקיים בשני למרץ 1944, כשנה וחצי לפני תום מלחמת העולם השנייה, זכה שוב סרט שעוסק בה. זו כבר שנה שנייה ברציפות בה זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר סרט שעלילתו קשורה באופן ישיר לאירועים האקטואליים, אך באופן מעניין למדי, ממש כמו "גברת מיניבר" (עליו תוכלו לקרוא בפרק הקודם), גם הזוכה החדש הוא סרט שלא מתרחש בשדה הקרב או בעורף… להמשך קריאה
17 באפריל 2017 מאת אור סיגולי
הדבר הראשון שבולט בזכייתו בפרס הסרט הטוב ביותר של "גברת מיניבר" (Mrs. Miniver), בטקס האוסקר ה-15, הוא כמה הסרט מזכיר, על פניו, את זוכה השנה הקודמת, "מה יפית עמק נוי", בעיקר מכיוון ששניהם סרטים שעוסקים בקהילה בריטית, למרות שהבמאים אינם אנגלים. העולם באותם שנים היה עמוק במלחמת העולם השנייה, וכנראה הסיפורים האלו על קהילה, על התמיכה והעזרה של אנשים מן… להמשך קריאה
11 באפריל 2017 מאת אור סיגולי
שנה לאחר "ענבי זעם" שלו, שחרר הבמאי האמריקאי הענק ג'ון פורד את סרטו המי-יכול-לספור-כמה, "מה יפית עמק נוי" (How Green Way My Valley). פורד, אז בן 47, כבר זכה פעמיים בפרס הבימוי, בזכות "המודיע" ו"ענבי זעם", אך בשתי הפעמים הפסיד את פרס הסרט (ל"המרד על הבאונטי" ו"רבקה", בהתאמה). "מה יפית עמק נוי" סוף סוף סידר לו את הפרס הגדול. עם… להמשך קריאה
כאילו היה זה עסק מתוכנן מראש, עם חלוף העשור, שבר הטקס הראשון של שנות החמישים את רצף התימות של זוכי שנות הארבעים בצורה הכי קיצונית שאפשר. אם העשור שעבר היה מאופיין בסרטים מדכאים על גבריות אבודה ועולם שחוקיו הולכים ומשתנים, פתאום הגיע "הכל אודות חווה" (All About Eve) וזכה בטקס ה-23 כאשר הוא מייצג משהו שונה לחלוטין: גם סרט עם… להמשך קריאה
בטקס האוסקר ה-22, זה שסגר ונעל את שנות הארבעים, לקח את פרס הסרט הטוב ביותר "כל אנשי המלך" (All the King’s Men), כאשר הזכייה הזו הייתה המשך כל כך ישיר של רצף זוכי תקופת דיכאון פוסט מלחמת העולם השנייה, שזה כבר מדאיג בשלב הזה. האמת היא ש"כל אנשי המלך" מרגיש כמו השילוב האולטימטיבי בין "הסכם ג'נטלמני" שזכה שנתיים לפני כן ו"המלט" מהטקס ה-21.… להמשך קריאה
ממש לקראת תום העשור התרחשה סמי-סגירת מעגל אוסקרית חביבה של שנות הארבעים, וגם היסטוריה על הדרך. כזכור, הסרט הראשון שזכה באוסקר של הפורטיז היה "רבקה" המבוסס על ספרה הקאנוני של דפני דה מאורייר בכיכובו של לורנס אוליבייה. והנה, הזוכה הלפני-אחרון של העשור, בשנת 1948, גם הוא מבוסס על יצירה קאנונית אחרת, המחזה הדגול של שייקספיר, וגם הוא עם אוליבייה. אך הוא… להמשך קריאה
"שמחים שהצטרפתם אלינו, גבירותי ורבותי. הערב נושא הדיון יהיה: אנטישמיות". המילים האלו אינן הכותרת הפותחת את זוכה האוסקר ה-20, "הסכם ג'נטלמני" (Gentleman’s Agreement), אבל הן יכלו להיות די בקלות. הסרט, שמבוסס על ספרה של לורה ז. הובסון, מרגיש בעיקר כמו סרט שנועד לשיעורי חברה, ובמרוצת השנים נחשב לאחד מהזוכים הפחות מוצלחים בתולדות האוסקר. כזכור, בסוף הפוסט הזה תוכלו לראות את… להמשך קריאה
קשה לומר זאת בוודאות, אבל אני לא מאמין שהיה מישהו אחד בכל הוליווד שהגיע לטקס האוסקר ה-19 וחשב שאיזשהו סרט שאיננו "שנות חיינו היפות ביותר" (The Best Years of Our Live) יכול לקחת את כל הקופה. הסחף של הסרט הזה היה כל כך גדול, שזה היה כנראה אוסקר זהה לאלו של "חלף עם הרוח", "רשימת שינדלר" ו"טיטניק". כל שאר המתמודדים… להמשך קריאה
אולי היו אלו הימים שלאחרי מלחמת העולם השנייה, בהם לעולם פתאום היה זמן לקחת נשימה ולהבין את האובדן גדול ואילו זוועות הביאו איתן השנים האחרונות. אולי הייתה זו נפילת המורל הלאומית שאחרי אופוריית הניצחון. אולי זה היה השיקוף המיידי של התחושות והצלקות של אנשי הוליווד שחזרו מהקרבות הישר אל אולפני הסאונד. אולי סתם האקדמיה כבר רצתה לתת ניצחון מוחץ לאחד… להמשך קריאה
הסטרייק היה חייב להישבר. אחרי חמישה טקסים רצופים בהן זכו סרטים שנעו בין הראוי לקלאסיקה, הגיע "הולך בדרכי" (Going My Way) באוסקר ה-17 כדי לצנן את ההתלהבות. עד כה, זוכי האוסקר של שנות הארבעים, בצילה של מלחמת העולם השנייה, היו באמת מרשימים. זה התחיל אפילו בסוף העשור הקודם עם "חלף עם הרוח", ואז רצף מרהיב הגיע שחלקו היה תגובה ישירה למאורעות… להמשך קריאה
באוסקר ה-16, שהתקיים בשני למרץ 1944, כשנה וחצי לפני תום מלחמת העולם השנייה, זכה שוב סרט שעוסק בה. זו כבר שנה שנייה ברציפות בה זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר סרט שעלילתו קשורה באופן ישיר לאירועים האקטואליים, אך באופן מעניין למדי, ממש כמו "גברת מיניבר" (עליו תוכלו לקרוא בפרק הקודם), גם הזוכה החדש הוא סרט שלא מתרחש בשדה הקרב או בעורף… להמשך קריאה
הדבר הראשון שבולט בזכייתו בפרס הסרט הטוב ביותר של "גברת מיניבר" (Mrs. Miniver), בטקס האוסקר ה-15, הוא כמה הסרט מזכיר, על פניו, את זוכה השנה הקודמת, "מה יפית עמק נוי", בעיקר מכיוון ששניהם סרטים שעוסקים בקהילה בריטית, למרות שהבמאים אינם אנגלים. העולם באותם שנים היה עמוק במלחמת העולם השנייה, וכנראה הסיפורים האלו על קהילה, על התמיכה והעזרה של אנשים מן… להמשך קריאה
שנה לאחר "ענבי זעם" שלו, שחרר הבמאי האמריקאי הענק ג'ון פורד את סרטו המי-יכול-לספור-כמה, "מה יפית עמק נוי" (How Green Way My Valley). פורד, אז בן 47, כבר זכה פעמיים בפרס הבימוי, בזכות "המודיע" ו"ענבי זעם", אך בשתי הפעמים הפסיד את פרס הסרט (ל"המרד על הבאונטי" ו"רבקה", בהתאמה). "מה יפית עמק נוי" סוף סוף סידר לו את הפרס הגדול. עם… להמשך קריאה
תגובות אחרונות