• סיכום המחצית של 2018
  • דאבל דוקו: ״אתה מת רק פעמיים״ ו״שלושה זרים זהים״
  • ״גורד שחקים״, סקירה
  • גוטי
  • סרטים חדשים: ״גורד שחקים״ עם דוויין ג׳ונסון
  • הכהנים הגדולים: ״ביג לבובסקי״
  • ״תופסת״, סקירה
  • ״אנטמן והצרעה״, סקירה
  • סקירת חו״ל ,
  • נוסטלגיה לאימה ואייטיז בפסטיבל פרימוורה סאונד
  • המלצות סינמטקים: מהדורת יולי 2018
  • ״על חוף צ׳סיל״, סקירה מהדף אל המסך
  • ״סיקאריו: הנקמה״, סקירה
  • אימת החודש - יוני 2018:
  • פסטיבל ירושלים 2018: סרט הפתיחה והנעילה

מהדף אל המסך: "על חוף צ'סיל"

30 ביוני 2018 מאת לירון סיני
נתחיל בחדשות הטובות באופן יחסי: ״על חוף צ'סיל״ (On Chesil Beach), העיבוד הקולנועי לרומן של איאן מקיואן מ-2007, מתמודד קצת יותר טוב משחששתי עם האתגר המרכזי שלו. הבימוי של דומיניק קוק לפי תסריט שמקיואן כתב בעצמו עומד כרגע על 69% ב"Rotten Tomatoes" לפי המבקרים, ו-77% לפי הצופים. הסיפור הקטן לכאורה, על ליל הכלולות של פלורנס (סירשה רונן, ששיחקה לפני שנים… להמשך קריאה

״ליידי בירד״, סקירה

8 במרץ 2018 מאת עופר ליברגל
החשיבות העיקרית של טקסי פרסים נוסח האוסקר היא הגדלת החשיפה לסרטים קטנים יותר, בתקציב או באופי, במקרים (הלא תמיד נפוצים) בהם סרטים כאלו זוכים להפצה מסחרית. ספק רב עם ״אור ירח״, זוכה האוסקר שנה שעברה, היה מגיע לאקרנים בישראל אלמלא המועמדויות לפרס. דבר זה כנראה גם נכון לגבי סרטה של גרטה גרוויג, ״ליידי בירד״ (Lady Bird) אשר מגיע להקרנות בארץ בעיתוי… להמשך קריאה

אוסקר 2017/18: שחקניות המשנה והשחקניות הראשיות הטובות ביותר

12 בפברואר 2018 מאת אור סיגולי
בניסיון למצות היטב את הזמן עד הטקס, התחלתי (או יותר נכון "חזרתי", כי כבר עשינו את זה בסריטה בעבר, כשהיה יותר זמן לחיות) להיכנס לפרטים קצת יותר מעמיקים של הקטגוריות השונות, ולפרט על המועמדים יותר ממה שהפוסטים בסמיכות להכרזת המועמדים אפשרו לנו. בשבוע שעבר עלה פוסט על פרסי המשחק הגבריים, ולכן זה רק הגיוני שעכשיו ניתן את תשומת הלב לשחקניות.… להמשך קריאה

פסטיבל ניו יורק 2017 – ״הנפת דגל אחרונה״, ״קניבה״, ״תלמה״, ״ליידי בירד״

15 באוקטובר 2017 מאת אורון שמיר
לא התבלבלתם ולא התבלבלתן, באמת כתוב ״ניו יורק״ ולא ״חיפה״ בכותרת הפוסט. אחרי כמעט שבועיים של דיווחים והתעסקות בפסטיבל הקולנוע שעל הכרמל, אנחנו משנים לוקיישן אל כיכר לינקולן אשר בצפון-מערב מנהטן לכבוד פסטיבל הקולנוע ה-55 של ניו יורק (צילמתי תמונה להמחשה בראש הפוסט). האמת היא שהאירוע הניו-יורקי החל עוד לפני החיפאי, ב-28 בספטמבר (הקרנות העיתונאים עוד קודם לכן), ומסתיים אחרי… להמשך קריאה

״ברוקלין״, סקירה

4 בפברואר 2016 מאת עופר ליברגל
״ברוקלין״ (Brooklyn) הוא סרט תקופתי שחוזר לניו יורק של שנות החמישים המוקדמות. אבל למעשה, הוא מתמקד לא רק בתרבות המשתנה של ארה"ב בכלל ושל ברוקלין בפרט באותה תקופה, אלא בתרבות קדומה בהרבה. תרבות אשר לא חל בה שינוי דרסטי בשנות החמישים, או בתקופה שחלפה מאז, ודומה שגם במאות השנים שחלפו טרם הרגע בו מתרחשת עלילת הסרט - חיי העיירה באירלנד. כך, הסרט… להמשך קריאה

פסטיבל ירושלים 2014: דיווח #1 – ״מחול המציאות״, ״כך אני חיה עכשיו״, ״רקיע״, ״אוקטובר נובמבר״, ״קלולס למתקדמים״, ״מהלכי לילה״

12 ביולי 2014 מאת עופר ליברגל
פסטיבל ירושלים אכן יצא לדרך, גם אם בנסיבות ממש לא אידיאליות. בכל זאת קצת קשה לדבר על אווירה חגיגית בימים אלו, אבל סרטים טובים הם הפתרון לכל דבר, כולל להביט על הסביבה שלנו בצורה אחרת. בכל מקרה, כבר ביום הראשון לפסטיבל ראיתי שני סרטים שונים מאוד, אבל גם טובים בסופו של דבר, אם כי הראשון בהם טוב יותר בעיניי והשני… להמשך קריאה

"מלון גרנד בודפשט", סקירה

7 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… להמשך קריאה

סרטים חדשים: "תור: העולם האפל", "המשחק של אנדר", "הרשות החמישית", "סוף סוף וגאס", "ביזנטיום", "כל הזמן שבעולם"

31 באוקטובר 2013 מאת אורון שמיר
שישה סרטים חדשים עולים היום לאקרנים, והם מגוונים למדי מבחינת הז'אנרים, גם אם לא בשפות המדוברות בהם. אז יש לנו סרט קומיקס, מד"ב מבוסס על ספר, קומדיה רומנטית עם טוויסט, אימה גותית, קומדיית קשישים ואיך אפשר בלי - סרט שמנסה להיות חדשות ולא מבין למה הוא לא מצליח בכך. "תור: העולם האפל" (Thor: The Dark World) הוא סרט הסולו השני… להמשך קריאה

סקירה כפולה: "Rabbit Hole" ו-"The Way Back"

8 במאי 2011 מאת אורון שמיר
שני במאים אהודים, כל אחד בשל סגנונו ובחירת החומרים שלו, הוציאו שני סרטים חדשים שהייחוד מהם והלאה. אף אחד מהם לא רע במיוחד, שניהם מספקים אופציה הגונה לצפייה, אבל בעולם שבו במאי אינדי כמו דייויד גורדון גרין עושה קומדיות סטלנים, אני מתחיל לפחד מכוחו של המיינסטרים לבלוע כשרונות. למרות שבמקרה של פיטר וויר לא מדובר בבמאי סרטי שוליים מלכתחילה ובסוגיית… להמשך קריאה