22 ביוני 2025 מאת עופר ליברגל
נכון לרגע כתיבת שורות אלו, הצפי לסיום המלחמה נראה רחוק ודומה כי הסטרימינג הוא הדרך העיקרית לצורך סרטים כהסחת דעת. משמע, אותו מצב שאורון כתב עליו בשבוע שעבר בפוסט על השירות "לב בבית" של קולנוע לב. הפעם, אני אכתוב בקצרה על אתר נוסף בו אפשר לבלות שעות/עד קץ הימים בצפייה בסרטים, עם סדר גודל של כותרים שדומה שהוא לא פחות… להמשך קריאה
18 ביוני 2025 מאת אורון שמיר
אם לא הספיקה המלחמה שנהפכה לשגרת החיים בישראל, זו שנפתחה לפני למעלה מ-600 ימים ועדיין בעיצומה, החזית מול איראן נוחתת עלינו במלוא העוצמה מדי יום מאז סוף השבוע. שוב אין בתי קולנוע ושיח התרבות מושתק, בפעם המי-יודע-כמה בחצי העשור הנוכחי. אפשר להסתפק בשירותי הסטרימינג שלרוב מחולקים לשתי הרביעיות הקבועות, או הממוסדות באופן יחסי: הישראליים (יס, הוט, סלקום, פרטנר) והבינלאומיים שגם… להמשך קריאה
10 ביוני 2025 מאת רוי יודקביץ׳
מעולם לא הייתי חובב גדול של סרטי דיסני המצוירים, אפילו בתור ילד. טעמי נטה יותר לסרטי פיקסאר וסרטים מונפשים של חברות אחרות, ומהר מאוד התווספו אליהם כבר סרטי לייב-אקשן שונים. אחד מסרטי דיסני הבודדים אשר אהבתי בכל ליבי, שהייתי צופה בהם שוב ושוב בסלון ביתי, ועמד כתף אל כתף עם שאר הסרטים האהובים עליי בתור ילד, היה "לילו וסטיץ'", שיצא… להמשך קריאה
9 ביוני 2025 מאת עופר ליברגל
כותרת הסרט "כשהאור נשבר" (When the Light Breaks) היא, באופן בולט, בעלת יותר ממשמעות אחת. אפשר לנחש זאת גם לפני הצפייה בסרט; הציפייה היא גם לדימוי של שבירת אור וגם לרגע מפנה בחיים הכולל אובדן של נקודת אור. ואכן, הבמאי האיסלנדי רונאר רונארסון (״דרורים״) מתחיל את הסרט עם שוט של שקיעה, סוג של דימוי של אור נשבר ותוך דקות ספורות… להמשך קריאה
8 ביוני 2025 מאת לירון סיני
חבר טוב ראה רק אחד מסרטי ג'ון וויק, בקושי. "יש שם משהו עם כלב, לא? אבל זה הכל תירוץ כדי להראות אקשן, אין שם סיפור". השלכתי את כוס הקפה שלי ויצאתי עליו בשצף קצף, להגן על הסיפור של ג'ון וויק. כלומר, הנחתי את הכוס לאט ובזהירות שלא תשפריץ ואמרתי באופן מסויג שזה נכון, סצנות האקשן רוויות האלימות היצירתית ומהפכת הקרביים… להמשך קריאה
5 ביוני 2025 מאת עופר ליברגל
ההפצה של "כשקיץ הופך לסתיו" (When Fall Is Coming) בישראל היא נדירה עבור הבמאי פרנסואה אוזון. לא בעצם זה שהיא מתרחשת, אוזון הוא אחד מן הבמאים הצרפתים הבודדים שכמעט כל סרט שלו מופץ מסחרית בארץ; פשוט, אני מתקשה לזכור מתי בפעם האחרונה סרט שלו הופץ בארץ מבלי שהיה לו סרט נוסף, חדש יותר, שכבר הציג בפסטיבלים. זה גם בגלל שהפעם… להמשך קריאה
3 ביוני 2025 מאת לירון סיני
מאי נגמר ועוד רגע יהיה ממש חם וגם חודש הגאווה, אבל לפני כן - סיימנו את "חודש המודעות לזומבים", שהיה מאופיין בצעדות של אנשים שנראים כמו מתים מהלכים ברחבי העולם, פעם גם אצלנו, לפני שהחיים שלנו כאן הפכו למשהו שמייצר פחות חגיגות אל-מתים ויותר טורי דעה על איך החיים כאן הם אפוקליפסה מתמשכת. ובכל זאת, אם תרצו להסתובב באווירה של מתים… להמשך קריאה
2 ביוני 2025 מאת לירון סיני
לסטפני (קייטלין סנטה חואנה) יש סיוטים. היא בקולג', תלמידה מצטיינת, עד שהסיוטים החלו לשבש את שגרת יומה מעבר לעייפות הנגררת. זה ברמה שהם מתרחשים גם באמצע היום, גם באמצע שיעור, כשהיא מתעוררת בזעקות מחרידות ומביכות. אם היא לא תתאפס על עצמה ונניח תקבל עזרה, ומהר, היא עלולה להפסיד את המלגה שלה, וכל מסלול ההצלחה עליו התקדמה באופן נינוח עד כה… להמשך קריאה
20 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
הסרט האמריקאי העצמאי "עולמה של ג'נט" (Janet Planet) הפך לזמין בצפייה בישראל בשירותי הסטרימינג, כולל נטפליקס ואפל, בלי הרבה רעש. זה מתאים לדרכו של הסרט שמתנהל בשקט, באופן מילולי: יש בו סצנות בהן המילים נאמרות בלחישה או בקול קצת יותר רם, והקצב שלו הוא מדוד ורגוע. סצנות שנראות כאילו הן מובילות לעימות לרוב (אך לא תמיד) מסתיימות בפשרה כלשהי, או… להמשך קריאה
19 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
סרטו הארוך הראשון של בוגדן מורסאנו הרומני, "השנה החדשה שלא הגיעה מעולם" (The New Year that Never Came), הוא סרט שפספסתי עד כה את ההזדמנויות לכתוב עליו. בפסטיבל ונציה ויתרתי על ההקרנה ברגע האחרון עקב עייפות בגלל לילה נטול שנה ואת הקרנת הבכורה שלו בארץ בפסטיבל חיפה פספסתי בגלל המועדי הקרנה לא נוחים, אף כי כבר ידעתי כי הוא יצא… להמשך קריאה
נכון לרגע כתיבת שורות אלו, הצפי לסיום המלחמה נראה רחוק ודומה כי הסטרימינג הוא הדרך העיקרית לצורך סרטים כהסחת דעת. משמע, אותו מצב שאורון כתב עליו בשבוע שעבר בפוסט על השירות "לב בבית" של קולנוע לב. הפעם, אני אכתוב בקצרה על אתר נוסף בו אפשר לבלות שעות/עד קץ הימים בצפייה בסרטים, עם סדר גודל של כותרים שדומה שהוא לא פחות… להמשך קריאה
אם לא הספיקה המלחמה שנהפכה לשגרת החיים בישראל, זו שנפתחה לפני למעלה מ-600 ימים ועדיין בעיצומה, החזית מול איראן נוחתת עלינו במלוא העוצמה מדי יום מאז סוף השבוע. שוב אין בתי קולנוע ושיח התרבות מושתק, בפעם המי-יודע-כמה בחצי העשור הנוכחי. אפשר להסתפק בשירותי הסטרימינג שלרוב מחולקים לשתי הרביעיות הקבועות, או הממוסדות באופן יחסי: הישראליים (יס, הוט, סלקום, פרטנר) והבינלאומיים שגם… להמשך קריאה
מעולם לא הייתי חובב גדול של סרטי דיסני המצוירים, אפילו בתור ילד. טעמי נטה יותר לסרטי פיקסאר וסרטים מונפשים של חברות אחרות, ומהר מאוד התווספו אליהם כבר סרטי לייב-אקשן שונים. אחד מסרטי דיסני הבודדים אשר אהבתי בכל ליבי, שהייתי צופה בהם שוב ושוב בסלון ביתי, ועמד כתף אל כתף עם שאר הסרטים האהובים עליי בתור ילד, היה "לילו וסטיץ'", שיצא… להמשך קריאה
כותרת הסרט "כשהאור נשבר" (When the Light Breaks) היא, באופן בולט, בעלת יותר ממשמעות אחת. אפשר לנחש זאת גם לפני הצפייה בסרט; הציפייה היא גם לדימוי של שבירת אור וגם לרגע מפנה בחיים הכולל אובדן של נקודת אור. ואכן, הבמאי האיסלנדי רונאר רונארסון (״דרורים״) מתחיל את הסרט עם שוט של שקיעה, סוג של דימוי של אור נשבר ותוך דקות ספורות… להמשך קריאה
חבר טוב ראה רק אחד מסרטי ג'ון וויק, בקושי. "יש שם משהו עם כלב, לא? אבל זה הכל תירוץ כדי להראות אקשן, אין שם סיפור". השלכתי את כוס הקפה שלי ויצאתי עליו בשצף קצף, להגן על הסיפור של ג'ון וויק. כלומר, הנחתי את הכוס לאט ובזהירות שלא תשפריץ ואמרתי באופן מסויג שזה נכון, סצנות האקשן רוויות האלימות היצירתית ומהפכת הקרביים… להמשך קריאה
ההפצה של "כשקיץ הופך לסתיו" (When Fall Is Coming) בישראל היא נדירה עבור הבמאי פרנסואה אוזון. לא בעצם זה שהיא מתרחשת, אוזון הוא אחד מן הבמאים הצרפתים הבודדים שכמעט כל סרט שלו מופץ מסחרית בארץ; פשוט, אני מתקשה לזכור מתי בפעם האחרונה סרט שלו הופץ בארץ מבלי שהיה לו סרט נוסף, חדש יותר, שכבר הציג בפסטיבלים. זה גם בגלל שהפעם… להמשך קריאה
מאי נגמר ועוד רגע יהיה ממש חם וגם חודש הגאווה, אבל לפני כן - סיימנו את "חודש המודעות לזומבים", שהיה מאופיין בצעדות של אנשים שנראים כמו מתים מהלכים ברחבי העולם, פעם גם אצלנו, לפני שהחיים שלנו כאן הפכו למשהו שמייצר פחות חגיגות אל-מתים ויותר טורי דעה על איך החיים כאן הם אפוקליפסה מתמשכת. ובכל זאת, אם תרצו להסתובב באווירה של מתים… להמשך קריאה
לסטפני (קייטלין סנטה חואנה) יש סיוטים. היא בקולג', תלמידה מצטיינת, עד שהסיוטים החלו לשבש את שגרת יומה מעבר לעייפות הנגררת. זה ברמה שהם מתרחשים גם באמצע היום, גם באמצע שיעור, כשהיא מתעוררת בזעקות מחרידות ומביכות. אם היא לא תתאפס על עצמה ונניח תקבל עזרה, ומהר, היא עלולה להפסיד את המלגה שלה, וכל מסלול ההצלחה עליו התקדמה באופן נינוח עד כה… להמשך קריאה
הסרט האמריקאי העצמאי "עולמה של ג'נט" (Janet Planet) הפך לזמין בצפייה בישראל בשירותי הסטרימינג, כולל נטפליקס ואפל, בלי הרבה רעש. זה מתאים לדרכו של הסרט שמתנהל בשקט, באופן מילולי: יש בו סצנות בהן המילים נאמרות בלחישה או בקול קצת יותר רם, והקצב שלו הוא מדוד ורגוע. סצנות שנראות כאילו הן מובילות לעימות לרוב (אך לא תמיד) מסתיימות בפשרה כלשהי, או… להמשך קריאה
סרטו הארוך הראשון של בוגדן מורסאנו הרומני, "השנה החדשה שלא הגיעה מעולם" (The New Year that Never Came), הוא סרט שפספסתי עד כה את ההזדמנויות לכתוב עליו. בפסטיבל ונציה ויתרתי על ההקרנה ברגע האחרון עקב עייפות בגלל לילה נטול שנה ואת הקרנת הבכורה שלו בארץ בפסטיבל חיפה פספסתי בגלל המועדי הקרנה לא נוחים, אף כי כבר ידעתי כי הוא יצא… להמשך קריאה
תגובות אחרונות