4 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
אחת מן הטענות שאיני מסכים עמן לגבי הקולנוע הישראלי הוא שהבמאים מייעדים אותו קודם לפסטיבלים ולקהל בינלאומי ורק לאחר מכן לקהל מקומי. איני מסכים עם הטענה הזו מפני שהיא נכונה רק לבמאי אחד - עמוס גיתאי. נכון, גם במאים אחרים מתחשבים בלוח הזמנים של הפסטיבלים כשיקול הפקה ולפעמים מוסיפים דברי הסבר לסרטיהם. אולם, גיתאי הוא היחיד אשר סרטיו, החל מן המאה… להמשך קריאה
3 בינואר 2019 מאת אורון שמיר
בזמן שכולם מתייחסים אל ״רומא״ כאל תופעה חריגה של סרט נטפליקס שיוצא להפצה מסחרית גם בישראל, הנה דוגמה לכמה העניין הזה הרבה יותר נזיל משנדמה. בארה״ב אפשר לצפות מזה כחודש בסרט ״'Dumplin״ אם יש לכם או לכן מנוי לנטפליקס. זה גם המצב במדינות אחרות ביבשת אמריקה, כמו גם בצרפת, גרמניה, בריטניה ויפן אם למנות כמה מדינות בולטות נוספות. ובישראל? עצרו… להמשך קריאה
29 בדצמבר 2018 מאת לירון סיני
אני לא זוכרת כמה מסרטי הרובוטריקים של מייקל ביי ראיתי. זה לא בגלל סלידה מהז'אנר, די ברור שאני בעד אקשן וסרטי בידור מרהיבים. במסגרת הסיפורית המתאימה אני גם בסדר עם חוסר אמינות ויכולה ממש לאהוב רובוטים ענקיים שהולכים מכות. למשל, אני חושבת ש"פסיפיק רים" הוא אחד הסרטים הכי מהנים שנעשו בשנים האחרונות. אבל הרובוטריקים של ביי לא עובדים בשבילי, למרות… להמשך קריאה
28 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
הבמאית האיטלקיה אליצ'ה רורוואכר יוצרת קולנוע הנבדל מכל יתר הקולנוע הנוצר בימינו. היא לא מפנה עורף לזרם המרכזי, היא פשוט פוסעת בשביל מקביל שפילסה כמעט לגמרי בעצמה, והיא מרחיקה בו לכת יותר ויותר עם כל סרט חדש. הקול המקורי שלה הופך לצלול ונגיש יותר בדיוק בשלב בו גם הנרטיב שלה הופך למקורי יותר. בו בזמן, סרטה השלישי (אחרי ״גוף שמימי״… להמשך קריאה
27 בדצמבר 2018 מאת אור סיגולי
זה כנראה עניין של ציפיות, אחרת אני לא יכול להסביר את מה שקורה עם "אקוומן" (Aquaman). זה כמו "רומא" רק בהפוך – כולם הגיעו בידיעה שזה יהיה רע במקרה הטוב, ובסופו של דבר זה עבד לטובת כולם. עוד הוכחה שהייפ שלילי יכול להיות הדבר הכי מצוין שקרה לך. הרי בהתחשב בכל מה שאנחנו יודעים על העולם הזה, אף אחד מאתנו… להמשך קריאה
21 בדצמבר 2018 מאת אור סיגולי
כחלק ממיצוי, שחזור וחימום מחדש של המותגים המוכרים של אולפן הקולנוע העוצמתי בעולם, דיסני השיבו את מרי פופינס, האומנת מהסרט הנושא את שמה שלפני 54 שנים הפך לקלאסיקה מוחלטת. אבל בשונה מ"ספר הג'ונגל", "סינדרלה", "מליפיסנט", "היפה והחיה" ו"מלך האריות" שיגיע בהמשך, הפעם לא מדובר בגרסה מחודשת, אלא בסרט המשך כדת וכדין שמתרחש כמה וכמה שנים לאחר תום זה המקורי. כמו… להמשך קריאה
20 בדצמבר 2018 מאת אור סיגולי
תאריך יציאתו לבתי הקולנוע של "גאולה", סרטו החדש של יוסי מדמוני אותו ביים יחד עם צלמו הקבוע בועז יהונתן יעקב, מכניס אותו בעל כורחו לקונטקסט מיוחד – הוא אחד משני הסרטים הישראלים שסוגרים את 2018 ("ליידי טיטי" מיועד לצאת בשבוע הבא), שנה שכנראה תיזכר כאחת הקשות ביותר לקולנוע הישראלי מאז חוק הקולנוע. לא רק שרת התרבות שגם השנה עשתה מעל… להמשך קריאה
15 בדצמבר 2018 מאת אורון שמיר
יש סוג קולנוע חמקמק שאני מאוד מחבב, אבל אפילו לא בטוח שאפשר להגדיר אותו כסוגה בפני עצמה. זה מעין מקום נשגב ונאלח, בו הארטהאוס משיק לגריינדהאוס והקולנוע האמנותי לא מתבייש בקצת טראש. דוגמאות לז׳אנרים שעושים את זה היטב הם ג׳יאלו או מערבוני הספגטי, או חלק מהקולנוע הקוריאני בפרט והאסיאתי בכלל של האלף הנוכחי, אם לצאת לרגע מגבולות איטליה. הכוונה היא… להמשך קריאה
14 בדצמבר 2018 מאת אורון שמיר
כדי להביע דעה על סרט גיבורי-על בימינו, קודם כל צורך להסביר ולסווג את הסרט למחנות וקטגוריות למיניהן. למשל האם המותג שייך למארוול או די.סי. קומיקס, מהם הגלגולים הקודמים של הדמות ואת מי היא תוכל לפגוש על המסך בסרטים הבאים. בעוד שזוהי תופעת לוואי של תרבות גיקית שאני מאוד מחבב ושמח לראות אותה תופסת את הבמה המרכזית אחרי שנים בשוליים, אני… להמשך קריאה
9 בדצמבר 2018 מאת אורון שמיר
תודו שזה נשמע מתבקש: עיבוד לכידת תנועה ל״ספר הג׳ונגל״ של רודיארד קיפלינג, הרחק מידיהם הדביקות של אולפני וולט דיסני ובניצוחו של מי שהכי מזוהה עם הטכניקה – אנדי סרקיס. השחקן האנגלי אמנם נמצא על המסכים מאז סוף שנות ה-80, אבל את התפקידים שהכי מזוהים איתו יצר מאחורי שכבת פיקסלים המכסים את פניו. זה התחיל עם גולום ב״שר הטבעות״ (וקצת ״ההוביט״)… להמשך קריאה
אחת מן הטענות שאיני מסכים עמן לגבי הקולנוע הישראלי הוא שהבמאים מייעדים אותו קודם לפסטיבלים ולקהל בינלאומי ורק לאחר מכן לקהל מקומי. איני מסכים עם הטענה הזו מפני שהיא נכונה רק לבמאי אחד - עמוס גיתאי. נכון, גם במאים אחרים מתחשבים בלוח הזמנים של הפסטיבלים כשיקול הפקה ולפעמים מוסיפים דברי הסבר לסרטיהם. אולם, גיתאי הוא היחיד אשר סרטיו, החל מן המאה… להמשך קריאה
בזמן שכולם מתייחסים אל ״רומא״ כאל תופעה חריגה של סרט נטפליקס שיוצא להפצה מסחרית גם בישראל, הנה דוגמה לכמה העניין הזה הרבה יותר נזיל משנדמה. בארה״ב אפשר לצפות מזה כחודש בסרט ״'Dumplin״ אם יש לכם או לכן מנוי לנטפליקס. זה גם המצב במדינות אחרות ביבשת אמריקה, כמו גם בצרפת, גרמניה, בריטניה ויפן אם למנות כמה מדינות בולטות נוספות. ובישראל? עצרו… להמשך קריאה
אני לא זוכרת כמה מסרטי הרובוטריקים של מייקל ביי ראיתי. זה לא בגלל סלידה מהז'אנר, די ברור שאני בעד אקשן וסרטי בידור מרהיבים. במסגרת הסיפורית המתאימה אני גם בסדר עם חוסר אמינות ויכולה ממש לאהוב רובוטים ענקיים שהולכים מכות. למשל, אני חושבת ש"פסיפיק רים" הוא אחד הסרטים הכי מהנים שנעשו בשנים האחרונות. אבל הרובוטריקים של ביי לא עובדים בשבילי, למרות… להמשך קריאה
הבמאית האיטלקיה אליצ'ה רורוואכר יוצרת קולנוע הנבדל מכל יתר הקולנוע הנוצר בימינו. היא לא מפנה עורף לזרם המרכזי, היא פשוט פוסעת בשביל מקביל שפילסה כמעט לגמרי בעצמה, והיא מרחיקה בו לכת יותר ויותר עם כל סרט חדש. הקול המקורי שלה הופך לצלול ונגיש יותר בדיוק בשלב בו גם הנרטיב שלה הופך למקורי יותר. בו בזמן, סרטה השלישי (אחרי ״גוף שמימי״… להמשך קריאה
זה כנראה עניין של ציפיות, אחרת אני לא יכול להסביר את מה שקורה עם "אקוומן" (Aquaman). זה כמו "רומא" רק בהפוך – כולם הגיעו בידיעה שזה יהיה רע במקרה הטוב, ובסופו של דבר זה עבד לטובת כולם. עוד הוכחה שהייפ שלילי יכול להיות הדבר הכי מצוין שקרה לך. הרי בהתחשב בכל מה שאנחנו יודעים על העולם הזה, אף אחד מאתנו… להמשך קריאה
תאריך יציאתו לבתי הקולנוע של "גאולה", סרטו החדש של יוסי מדמוני אותו ביים יחד עם צלמו הקבוע בועז יהונתן יעקב, מכניס אותו בעל כורחו לקונטקסט מיוחד – הוא אחד משני הסרטים הישראלים שסוגרים את 2018 ("ליידי טיטי" מיועד לצאת בשבוע הבא), שנה שכנראה תיזכר כאחת הקשות ביותר לקולנוע הישראלי מאז חוק הקולנוע. לא רק שרת התרבות שגם השנה עשתה מעל… להמשך קריאה
יש סוג קולנוע חמקמק שאני מאוד מחבב, אבל אפילו לא בטוח שאפשר להגדיר אותו כסוגה בפני עצמה. זה מעין מקום נשגב ונאלח, בו הארטהאוס משיק לגריינדהאוס והקולנוע האמנותי לא מתבייש בקצת טראש. דוגמאות לז׳אנרים שעושים את זה היטב הם ג׳יאלו או מערבוני הספגטי, או חלק מהקולנוע הקוריאני בפרט והאסיאתי בכלל של האלף הנוכחי, אם לצאת לרגע מגבולות איטליה. הכוונה היא… להמשך קריאה
כדי להביע דעה על סרט גיבורי-על בימינו, קודם כל צורך להסביר ולסווג את הסרט למחנות וקטגוריות למיניהן. למשל האם המותג שייך למארוול או די.סי. קומיקס, מהם הגלגולים הקודמים של הדמות ואת מי היא תוכל לפגוש על המסך בסרטים הבאים. בעוד שזוהי תופעת לוואי של תרבות גיקית שאני מאוד מחבב ושמח לראות אותה תופסת את הבמה המרכזית אחרי שנים בשוליים, אני… להמשך קריאה
תודו שזה נשמע מתבקש: עיבוד לכידת תנועה ל״ספר הג׳ונגל״ של רודיארד קיפלינג, הרחק מידיהם הדביקות של אולפני וולט דיסני ובניצוחו של מי שהכי מזוהה עם הטכניקה – אנדי סרקיס. השחקן האנגלי אמנם נמצא על המסכים מאז סוף שנות ה-80, אבל את התפקידים שהכי מזוהים איתו יצר מאחורי שכבת פיקסלים המכסים את פניו. זה התחיל עם גולום ב״שר הטבעות״ (וקצת ״ההוביט״)… להמשך קריאה
תגובות אחרונות