23 באוגוסט 2018 מאת עופר ליברגל
לכאורה, שני הסרטים בסקירה כפולה זו נוגעים בעולם הספרות ועוסקים בסופרים מזדקנים. בפועל, ייתכן והמשותף בשניהם הוא מעט מאוד עיסוק בספרות עצמה. יש בהם דיון בחוויית הכתיבה כאקט של ביטוי עצמי או כאקט טיפולי, אבל בשני הסרטים הללו, העוסקים במשורר וסופר בדויים, קיבלתי מעט מדי מושג על אופי היצירה של אותם יוצרים שהסרטים מנסים לייצר את הרושם שהם מוערכים מאוד.… להמשך קריאה
21 באוגוסט 2018 מאת אור סיגולי
הגענו לפרק ה-13 בפרויקט כל סרטי סטיבן קינג, ואנחנו כבר באנתולוגיית האימה השלישית במספר. כלומר, ממוצע של אסופת סרטי אימה קצרים בערך על כל ארבעה סרטים באורך מלא. הפעם מדובר ב"קריפשואו 2" (Creepshow 2), ההמשך לאנתולוגיה משנת 1982. אבל בשונה מ"קריפשואו" ו"עין החתול", האנתולוגיות האחרות שיצאו תחת ידו של קינג, הפעם אין לו קשר ישיר לכתיבת התסריט. למעשה, את התסריטים… להמשך קריאה
20 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר
בחודשים האחרונים התחלתי לכתוב באופן יותר ויותר תכוף על סרטים שאני רואה בניו יורק, בה אני גר בשנתיים האחרונות (סתם לצורך הבהרה ולא חלילה כדי להשוויץ, תל אביב עדיין עדיפה בעיניי). הסיבה שאני מרשה לעצמי לכתוב על סרטים שאופק ההפצה שלהם בישראל לא תמיד ידוע היא בעיקר כדי להשאיר את קוראי וקוראות סריטה מחוברים, יחסית בזמן אמת, לעולם (בדגש על… להמשך קריאה
19 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר
השנה אמנם עוד רחוקה מלהסתיים, אבל 2018 כבר נראית כמו אחת המשונות בהיסטוריה של דיסני. אני לא מתכוון לכותרות החוץ-קולנועיות, כמו הרכישה של פוקס שהופכת את התאגיד הכי מפלצתי בתולדות עסקי השעשועים לעוד יותר עצום, או לשינויים האחרונים בטקס האוסקר המתקרב שדיסני מקווים להרוויח מהם מכל הכיוונים (פסלון לסרטים פופולריים כמו אלה שמייצרת החברה, וגם העלאת הרייטינג של הטקס המשודר… להמשך קריאה
18 באוגוסט 2018 מאת עופר ליברגל
הטענה לפיה לא עושים קומדיות בארץ תוסיף להתקיים ולא משנה כמה קומדיות יעשו כאן וכמה מצליחות מסחרית הן יהיו. בכל מקרה, הסרט החדש ״הורדוס איילנד״ הוא קומדיה ישראלית נוספת שנראית כמו שילוב של פרויקט אישי של היוצרים, בראשות הבמאי נלי גיא, ובין קומדיה מסחרית מרובת כוכבים. בניגוד לחלק מן הקומדיות שנעשו בארץ בשנים האחרונות, נראה כי הייתה בסרט חשיבה לעומק… להמשך קריאה
17 באוגוסט 2018 מאת עופר ליברגל
ספריו של ניק הורנבי מעובדים לקולנוע לעתים קרובות. עד כה, שישה מתוך שמונת הספרים הלא-עיוניים שכתב עובדו לקולנוע, חלקם יותר מפעם אחת. זאת ללא קשר לעבודה של הורנבי כתסריטאי, המתמחה בעצמו בעיבוד ספרים (של אחרים) למסך. הדבר נובע מסגנון הכתיבה הישיר והקל להבנה, לצד השילוב התמידי של הומור בסיפור על דמויות המבינות שמשהו מהותי חסר בחייהן. אף כי בחלק מספריו… להמשך קריאה
16 באוגוסט 2018 מאת אור סיגולי
תואר אחד כבר יש ל"אימה במצולות" (The Meg) - מדובר בסרט הקיץ האחרון של 2018. כמובן שעד סוף אוגוסט יצאו עוד סרטים, מה שיהפוך אותם לסרטי קיץ טכנית, וחלק מהן מסתמן כלהיטים פוטנציאלים, אבל בהגדרת "סרט קיץ" המתייחס למופעי אסקפיזם שנעים בין המטופש למרהיב ופונים לנתח אוכלוסיה גדול כמה שניתן לטובת רווחים גדולים עד כמה שניתן, ג'ייסון סטיית'הם נגד הכריש… להמשך קריאה
11 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר
בהמשך לנסיונות שלי למצוא סרטי אקשן קיצי ראויים, על חלקם אפשר לקרוא בסקירה על ״נקודת שוויון 2״, התגלגלתי אל הסרט הזה שעדיין מציג בישראל בבתי הקולנוע, גם אם רק או בעיקר בשעות מאוחרות מאוד בסינמה סיטי. נקודות הדמיון לכאורה שם, שכן גם הפעם מדובר בהמשכון לסרט מצליח יחסית מלפני 4-5 שנים, בכיכובו של שחקן בגיל פרישה. אבל מכאן והלאה מתחילים… להמשך קריאה
11 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר
למרות שהקיץ הקולנועי עדיין לא נגמר, אפשר כבר לדבר על שנה די חלשה בתחום האקשן, לפחות בעיניי. יכול להיות שזו גם הסיבה למפולת האהבה ש״משימה בלתי אפשרית 6״ זוכה לה מן הביקורת, שפשוט צמאה לסרטי פעולה כמו שצריך עד כי הייתה מוכנה להתעלם מפגמיו הבולטים. לזכותו של אור ייאמר שבסקירתו בחר דווקא להצביע עליהם, וגם לא הפריז בשבחים מעבר להיגיון.… להמשך קריאה
10 באוגוסט 2018 מאת לירון סיני
בתחילת "קיר" (Wall) שכתב דיויד הייר ("השעות") קורה משהו מוזר. אנחנו רואים אדם, שיתברר בהמשך כהייר עצמו, מגיע לישראל דרך נמל התעופה בן גוריון, עובר ביקורת דרכונים ואז נכנס דרך הדיוטי פרי לאזור מקבלי הפנים והחוצה אל המדינה. מי שיצא או נכנס מישראל בדרך הזו יודע שהמסלול של הסופר, המחזאי והתסריטאי המוערך - לא מדויק. אין כניסה לדיוטי פרי בשלב… להמשך קריאה
תגובות אחרונות