16 במרץ 2019 מאת עופר ליברגל
קהל בא לצפות בקולנוע מסיבות סותרות ומשלימות: הוא בא לצפות בסיפורים יוצאי דופן המגלים לו עולמות ודרכי חיים הזרים לו; הוא בא למצוא משהו מעצמו וללמוד משהו על חייו דרך הסיפורים שהוא רואה את המסך; מה שנראה יוצא דופן ומיוחד צובר יותר כוח כאשר הוא מכיל גם רכיבים אוניברסליים. הדבר הזה נכון גם לגבי סרט הביכורים המרשים של הבמאי הבלגי… להמשך קריאה
7 במרץ 2019 מאת עופר ליברגל
ברוכים הבאים לפרק ה-21 ביקום הקולנועי של מארוול. יש תחושה כי כבר החלטתם אם לראות אותו או לא, על סמך ההיכרות שלהם עם הסרטים הקודמים. סביר גם להניח כי חלק מכוח המשיכה של הסרט הוא היותו מכיל עוד מעט מידע שיעזור בהבנת עלילת הסרט הבא. השאלה היא האם הסרט הזה מסוגל גם לעמוד בפני עצמו בתור סרט בודד והאם יש… להמשך קריאה
5 במרץ 2019 מאת עופר ליברגל
מדף הספרים אודות קולנוע ישראלי אינו עמוס, אך דומה כי הוא דל במיוחד בכל הנוגע לספרים העוסקים ביוצר ספציפי. אני מצליח להיזכר רק בספרה של אירמה קליין ״עמוס גיתאי - קולנוע, פוליטיקה אסתטיקה״ שראה אור לפני למעלה מעשור. זוהי אחת מן הסיבות שהיציאה לאור של הספר החדש ״מבוא לאהבה - הסרטים של משה מזרחי״ הינה אירוע מסקרן. את הספר כתב… להמשך קריאה
3 במרץ 2019 מאת עופר ליברגל
החודש הגעתי לכתיבת פוסט ההמלצות באיחור קל, ולצערי המועד של חלק מן האירועים חלף. כרגיל, אני מתמקד באירועים סינמטקיים בלבד ולא בטרום בכורות או הקרנות חוזרת לסרטים שמופצים באופן מסחרי, בין אם בסינמטקים או בבתי קולנוע אחרים. סרטים רבים החודש מוקרנים בכמה מקומות או מועדים, ולכן לא תמיד מצוין תאריך ספציפי. את הפוסט אפתח בסקירה קצרצרה על סרט החודש של… להמשך קריאה
28 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
במהלך סרטו החדש של נדב לפיד, שנקרא ״מילים נרדפות״, אומר הגיבור בזעם: "המוזיקה הזו מתקבלת על הדעת באופן בלתי מתקבל על הדעת". משפט זה מבטא את רוחו של יוצר הסרט - לפיד לא מנסה לייצר סרט שכולם יאהבו, או סרט שאנשים יהיו מסוגלים לדעת למה לצפות ממנו. הקולנוע שהוא בורא מסרב ללכת בתלם או לציית למה שחלק מצופי הקולנוע תופסים… להמשך קריאה
22 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
מאז שדוד פרלוב הפנה את מצלמתו מחוץ לחלון דירתו ב״יומן״ המפורסם שלו, דומה כי הקולנוע התיעודי-אישי הישראלי שב אחת לכמה שנים לעסוק בבניין המגורים המשותף, בין אם כנושא היצירה ובין עם כמוטיב בולט בה. כך היה למשל בסרט ״רסיסים״ שהיה אחד מן הסרטים התיעודיים אשר נסקר בבלוג די בראשיתו. הדבר נכון בצורה בולטת גם לגבי סרטו החדש של שי לוי,… להמשך קריאה
15 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
בראשית שנות האלפיים, זוג התסריטאים-במאים ווש ווסטמורלנד וריצ'ארד גלאצר כתבו תסריט אודות הסופרת הצרפתייה קולט, אולם לא נמצא מי שירצה להפיק אותו. אחרי עשור וחצי השניים התחתנו, ביימו את ״עדיין אליס״ שהעניק לג'וליאן מור את פרס האוסקר ולבמאים הכרה והצלחה שטרם הייתה להם. זמן קצר אחר כך, גלאצר נפטר. כפרויקט הראשון של ווסטמורלנד לאחר המוות של בן הזוג, הוא בחר… להמשך קריאה
12 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
סדרת הפוסטים שלי האחים כהן מגיעה לנקודת מפנה: מפגש עם סרטים שיש לנו עליהם כבר טקסטים בסריטה. אבל עוד קודם לכן, אני לא יכול פשוט לקפוץ אל ״ארץ קשוחה״ אחרי ״לחסל את הליידי״. הפרויקט שמתיימר לעסוק בכל הסרטים שביימו האחים כהן לא יכול להתעלם מכך כי בין שני הסרטים הללו (או במקביל לסרט החדש יותר) האחים כהן ביימו שני סרטים… להמשך קריאה
5 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
1939 הייתה השנה הכי גדולה בתולדות הוליווד הקלסית. הקביעה הזו היינה סוג של אקסיומה בשיח הקולנועי, הגדרה שהוליווד קבעה לעצמה ומשתמרת גם היום, למשל בפתיחה לסיכום שנת 2018 בקולנוע של אורי קליין. האם ישנם כלים מדידים לקביעה הזו? ומה הוביל אליה? לכאורה, הטיעון המרכזי הוא כמות גדולה של סרטים משפיעים, שאהובים (יחסית) גם לאחר שנים. בפוסט זה אכן אסקור חלק… להמשך קריאה
1 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
כרגיל, אני פותח את פוסט ההמלצות החודשי עם אזכור כי סרטים עליהם כבר המלצתי במהדורות קודמות עדיין מוקרנים בסינמטקים, לצד סרטים מסחריים שזה עתה ירדו מבתי הקולנוע/מוצגים בהקרנות טרום בכורה. זאת בנוסף להקרנות מסחריות לחלוטין שנערכות במתחמי הסינמטקים ואינן, למעשה, חלק מתוכניית הסינמטק. החודש למשל ממשיכות המחוות המרגשות לאנייס ורדה ו-וים ונדרס, מתוכן אציין הקרנה ספציפית אחת אשר תיערך בסינמטק… להמשך קריאה
קהל בא לצפות בקולנוע מסיבות סותרות ומשלימות: הוא בא לצפות בסיפורים יוצאי דופן המגלים לו עולמות ודרכי חיים הזרים לו; הוא בא למצוא משהו מעצמו וללמוד משהו על חייו דרך הסיפורים שהוא רואה את המסך; מה שנראה יוצא דופן ומיוחד צובר יותר כוח כאשר הוא מכיל גם רכיבים אוניברסליים. הדבר הזה נכון גם לגבי סרט הביכורים המרשים של הבמאי הבלגי… להמשך קריאה
ברוכים הבאים לפרק ה-21 ביקום הקולנועי של מארוול. יש תחושה כי כבר החלטתם אם לראות אותו או לא, על סמך ההיכרות שלהם עם הסרטים הקודמים. סביר גם להניח כי חלק מכוח המשיכה של הסרט הוא היותו מכיל עוד מעט מידע שיעזור בהבנת עלילת הסרט הבא. השאלה היא האם הסרט הזה מסוגל גם לעמוד בפני עצמו בתור סרט בודד והאם יש… להמשך קריאה
מדף הספרים אודות קולנוע ישראלי אינו עמוס, אך דומה כי הוא דל במיוחד בכל הנוגע לספרים העוסקים ביוצר ספציפי. אני מצליח להיזכר רק בספרה של אירמה קליין ״עמוס גיתאי - קולנוע, פוליטיקה אסתטיקה״ שראה אור לפני למעלה מעשור. זוהי אחת מן הסיבות שהיציאה לאור של הספר החדש ״מבוא לאהבה - הסרטים של משה מזרחי״ הינה אירוע מסקרן. את הספר כתב… להמשך קריאה
החודש הגעתי לכתיבת פוסט ההמלצות באיחור קל, ולצערי המועד של חלק מן האירועים חלף. כרגיל, אני מתמקד באירועים סינמטקיים בלבד ולא בטרום בכורות או הקרנות חוזרת לסרטים שמופצים באופן מסחרי, בין אם בסינמטקים או בבתי קולנוע אחרים. סרטים רבים החודש מוקרנים בכמה מקומות או מועדים, ולכן לא תמיד מצוין תאריך ספציפי. את הפוסט אפתח בסקירה קצרצרה על סרט החודש של… להמשך קריאה
במהלך סרטו החדש של נדב לפיד, שנקרא ״מילים נרדפות״, אומר הגיבור בזעם: "המוזיקה הזו מתקבלת על הדעת באופן בלתי מתקבל על הדעת". משפט זה מבטא את רוחו של יוצר הסרט - לפיד לא מנסה לייצר סרט שכולם יאהבו, או סרט שאנשים יהיו מסוגלים לדעת למה לצפות ממנו. הקולנוע שהוא בורא מסרב ללכת בתלם או לציית למה שחלק מצופי הקולנוע תופסים… להמשך קריאה
מאז שדוד פרלוב הפנה את מצלמתו מחוץ לחלון דירתו ב״יומן״ המפורסם שלו, דומה כי הקולנוע התיעודי-אישי הישראלי שב אחת לכמה שנים לעסוק בבניין המגורים המשותף, בין אם כנושא היצירה ובין עם כמוטיב בולט בה. כך היה למשל בסרט ״רסיסים״ שהיה אחד מן הסרטים התיעודיים אשר נסקר בבלוג די בראשיתו. הדבר נכון בצורה בולטת גם לגבי סרטו החדש של שי לוי,… להמשך קריאה
בראשית שנות האלפיים, זוג התסריטאים-במאים ווש ווסטמורלנד וריצ'ארד גלאצר כתבו תסריט אודות הסופרת הצרפתייה קולט, אולם לא נמצא מי שירצה להפיק אותו. אחרי עשור וחצי השניים התחתנו, ביימו את ״עדיין אליס״ שהעניק לג'וליאן מור את פרס האוסקר ולבמאים הכרה והצלחה שטרם הייתה להם. זמן קצר אחר כך, גלאצר נפטר. כפרויקט הראשון של ווסטמורלנד לאחר המוות של בן הזוג, הוא בחר… להמשך קריאה
סדרת הפוסטים שלי האחים כהן מגיעה לנקודת מפנה: מפגש עם סרטים שיש לנו עליהם כבר טקסטים בסריטה. אבל עוד קודם לכן, אני לא יכול פשוט לקפוץ אל ״ארץ קשוחה״ אחרי ״לחסל את הליידי״. הפרויקט שמתיימר לעסוק בכל הסרטים שביימו האחים כהן לא יכול להתעלם מכך כי בין שני הסרטים הללו (או במקביל לסרט החדש יותר) האחים כהן ביימו שני סרטים… להמשך קריאה
1939 הייתה השנה הכי גדולה בתולדות הוליווד הקלסית. הקביעה הזו היינה סוג של אקסיומה בשיח הקולנועי, הגדרה שהוליווד קבעה לעצמה ומשתמרת גם היום, למשל בפתיחה לסיכום שנת 2018 בקולנוע של אורי קליין. האם ישנם כלים מדידים לקביעה הזו? ומה הוביל אליה? לכאורה, הטיעון המרכזי הוא כמות גדולה של סרטים משפיעים, שאהובים (יחסית) גם לאחר שנים. בפוסט זה אכן אסקור חלק… להמשך קריאה
כרגיל, אני פותח את פוסט ההמלצות החודשי עם אזכור כי סרטים עליהם כבר המלצתי במהדורות קודמות עדיין מוקרנים בסינמטקים, לצד סרטים מסחריים שזה עתה ירדו מבתי הקולנוע/מוצגים בהקרנות טרום בכורה. זאת בנוסף להקרנות מסחריות לחלוטין שנערכות במתחמי הסינמטקים ואינן, למעשה, חלק מתוכניית הסינמטק. החודש למשל ממשיכות המחוות המרגשות לאנייס ורדה ו-וים ונדרס, מתוכן אציין הקרנה ספציפית אחת אשר תיערך בסינמטק… להמשך קריאה
תגובות אחרונות