27 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
בפוסטים שאני מפרסם בתחילת כל חודש על הנעשה בסינמטקים, איני מקדיש מקום לדיון בסרטים מעבר לשורות ספורות על טבע ההמלצה. אולם ברוב המקרים מדובר בסרטים אשר דורשים עיון נרחב יותר, דבר שלא תמיד יש לי פנאי לעשות לפני צפייה נוספת, אותה אני מעדיף לשמור למסך הגדול, כלומר לאותה הקרנה בסינמטקים שהיא לרוב חד פעמית בכל עיר. כך שהטקסטים על סרטים… להמשך קריאה
21 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
מחר, יום שלישי, יוכרזו המועמדים לפרסי האוסקר. סביר להניח כי קטגוריית הסרט התיעודי הקצר היא זו שתעורר את כמות העניין הנמוכה ביותר, גם ביחס לקטגוריות הסרטים הקצרים האחרות - סרטי האנימציה הקצרים תמיד זוכים ליותר אהדה, והשנה גם בישראל היו מספר הפניות למקומות בן ניתן למצוא את כל סרטים שנכנסו לרשימה המצומצמת (אם כי יש לשים לב כי רוב הקישורים… להמשך קריאה
17 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
ייתכן והמונח "סרט אוסקר טיפוסי" הוא לחלוטין לא רלוונטי בימינו. בעבר, דרמה אודות החיים הפרטים של שליטי בריטניה בכיכובן של שחקניות מוערכת ופופולריות, שרק לפני שנה היו מועמדות לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, הייתה נתפסת מראש כסרט שיש לפחות לדבר עליו כעל אופציה לפרס. אולם, דומה כי עוד בטרם מישהו צפה ב״מרי מלכת הסקוטים״ (Mary Queen of Scots) הסרט כבר… להמשך קריאה
10 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
״שתיקה רועמת״ (The Silent Revolution) הוא חלק מקבוצה לא קטנה של סרטים גרמניים מן המאה ה-21 העוסקים בעבר האפל של המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה. יייתכן כי לקולנוע הגרמני קל יותר לעסוק בתקופה זו מאשר בעבר הנאצי מכיוון שהיא מציגה באופן טבעי את הגרמנים לא רק בצד השולט, אלא גם כקורבנות של משטר מדכא. אולם, לסרטים אודות העבר יש ערך במידה… להמשך קריאה
4 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
אחת מן הטענות שאיני מסכים עמן לגבי הקולנוע הישראלי הוא שהבמאים מייעדים אותו קודם לפסטיבלים ולקהל בינלאומי ורק לאחר מכן לקהל מקומי. איני מסכים עם הטענה הזו מפני שהיא נכונה רק לבמאי אחד - עמוס גיתאי. נכון, גם במאים אחרים מתחשבים בלוח הזמנים של הפסטיבלים כשיקול הפקה ולפעמים מוסיפים דברי הסבר לסרטיהם. אולם, גיתאי הוא היחיד אשר סרטיו, החל מן המאה… להמשך קריאה
1 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
השנה החדשה נפתחת ויש לקוות כי החודש הראשון מרמז על הצפוי בסינמטקים במשך כל השנה. יש יחסית הרבה מה לראות החודש, כולל שתי רטרוספקטיבות מרגשות שייערכו ברחבי הארץ, לשניים מענקי הקולנוע שהגעתם בחודש אחד הופכת את ינואר לשעתה היפה ביותר של האות ו'. ויש גם דברים נוספים. שניים מן הפוסטים הראשונים שכתבתי ב"סריטה" עסקו בבמאית אנייס ורדה. בשנים שחלפו מאז… להמשך קריאה
28 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
הבמאית האיטלקיה אליצ'ה רורוואכר יוצרת קולנוע הנבדל מכל יתר הקולנוע הנוצר בימינו. היא לא מפנה עורף לזרם המרכזי, היא פשוט פוסעת בשביל מקביל שפילסה כמעט לגמרי בעצמה, והיא מרחיקה בו לכת יותר ויותר עם כל סרט חדש. הקול המקורי שלה הופך לצלול ונגיש יותר בדיוק בשלב בו גם הנרטיב שלה הופך למקורי יותר. בו בזמן, סרטה השלישי (אחרי ״גוף שמימי״… להמשך קריאה
22 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
ראשית, התנצלות. בשלב זה, ייתכן וכבר נאמס לכם לשמוע דעות בעד/נגד/סרט יפה אבל למה להתלהב, לגבי הסרט ״רומא״ (Roma) של אלפונסו קוארון. חלק מן האכזבה של הצופים בסרט יכולה לנבוע גם בגלל עודף השבחים והעיסוק בו, עיסוק אשר התחלתי בו כבר באוגוסט בפסטיבל ונציה, אם כי בניגוד לאחרים נזהרתי ועודני נזהר מהכתרת הסרט לאחד מהכי גדולים של/ב (מלאו את החסר).… להמשך קריאה
16 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
תקופת סיכומי השנה היא תקופה מהנה ומתסכלת. מתסכלת מכיוון שתחימת הסרטים לשנה היא מלאכותית, גם מבחינת ההבדל בין לוח ההפצה בארץ לבין לוחות ההפצה של סרטים בפסטיבלים/בעולם. יתרה מכך, תהליכים קולנועיים ותרבותיים מתרחשים לאורך תקופות שהם לאו דווקא חופפות לשנה הכרונולוגית, דבר אשר יבוא לידי ביטוי בטקסט זה על ידי נתינת הדעת על מספר דברים שמאפיינים את הקולנוע שראיתי בשנה… להמשך קריאה
13 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
בסקירה כפולה זו אכתוב על שני סרטים תיעודיים ישראליים שהחלו את דרכם בתחרות של פסטיבל ירושלים וכעת מוקרנים בסינמטקים. שניהם לכאורה טוענים פוליטית אך בפועל אחד מהם, לאו דווקא זה המדובר יותר, מטריד הרבה יותר. נתחיל איתו ונמשיך משם. סיבת המוות סרטו של רמי א. כץ משתייך לכאורה לתת-הסוגה המצליחה בקולנוע התיעודי של השנים האחרונות: דוקו-מתח. הסרט מתאר מאבק רב… להמשך קריאה
בפוסטים שאני מפרסם בתחילת כל חודש על הנעשה בסינמטקים, איני מקדיש מקום לדיון בסרטים מעבר לשורות ספורות על טבע ההמלצה. אולם ברוב המקרים מדובר בסרטים אשר דורשים עיון נרחב יותר, דבר שלא תמיד יש לי פנאי לעשות לפני צפייה נוספת, אותה אני מעדיף לשמור למסך הגדול, כלומר לאותה הקרנה בסינמטקים שהיא לרוב חד פעמית בכל עיר. כך שהטקסטים על סרטים… להמשך קריאה
מחר, יום שלישי, יוכרזו המועמדים לפרסי האוסקר. סביר להניח כי קטגוריית הסרט התיעודי הקצר היא זו שתעורר את כמות העניין הנמוכה ביותר, גם ביחס לקטגוריות הסרטים הקצרים האחרות - סרטי האנימציה הקצרים תמיד זוכים ליותר אהדה, והשנה גם בישראל היו מספר הפניות למקומות בן ניתן למצוא את כל סרטים שנכנסו לרשימה המצומצמת (אם כי יש לשים לב כי רוב הקישורים… להמשך קריאה
ייתכן והמונח "סרט אוסקר טיפוסי" הוא לחלוטין לא רלוונטי בימינו. בעבר, דרמה אודות החיים הפרטים של שליטי בריטניה בכיכובן של שחקניות מוערכת ופופולריות, שרק לפני שנה היו מועמדות לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, הייתה נתפסת מראש כסרט שיש לפחות לדבר עליו כעל אופציה לפרס. אולם, דומה כי עוד בטרם מישהו צפה ב״מרי מלכת הסקוטים״ (Mary Queen of Scots) הסרט כבר… להמשך קריאה
״שתיקה רועמת״ (The Silent Revolution) הוא חלק מקבוצה לא קטנה של סרטים גרמניים מן המאה ה-21 העוסקים בעבר האפל של המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה. יייתכן כי לקולנוע הגרמני קל יותר לעסוק בתקופה זו מאשר בעבר הנאצי מכיוון שהיא מציגה באופן טבעי את הגרמנים לא רק בצד השולט, אלא גם כקורבנות של משטר מדכא. אולם, לסרטים אודות העבר יש ערך במידה… להמשך קריאה
אחת מן הטענות שאיני מסכים עמן לגבי הקולנוע הישראלי הוא שהבמאים מייעדים אותו קודם לפסטיבלים ולקהל בינלאומי ורק לאחר מכן לקהל מקומי. איני מסכים עם הטענה הזו מפני שהיא נכונה רק לבמאי אחד - עמוס גיתאי. נכון, גם במאים אחרים מתחשבים בלוח הזמנים של הפסטיבלים כשיקול הפקה ולפעמים מוסיפים דברי הסבר לסרטיהם. אולם, גיתאי הוא היחיד אשר סרטיו, החל מן המאה… להמשך קריאה
הבמאית האיטלקיה אליצ'ה רורוואכר יוצרת קולנוע הנבדל מכל יתר הקולנוע הנוצר בימינו. היא לא מפנה עורף לזרם המרכזי, היא פשוט פוסעת בשביל מקביל שפילסה כמעט לגמרי בעצמה, והיא מרחיקה בו לכת יותר ויותר עם כל סרט חדש. הקול המקורי שלה הופך לצלול ונגיש יותר בדיוק בשלב בו גם הנרטיב שלה הופך למקורי יותר. בו בזמן, סרטה השלישי (אחרי ״גוף שמימי״… להמשך קריאה
ראשית, התנצלות. בשלב זה, ייתכן וכבר נאמס לכם לשמוע דעות בעד/נגד/סרט יפה אבל למה להתלהב, לגבי הסרט ״רומא״ (Roma) של אלפונסו קוארון. חלק מן האכזבה של הצופים בסרט יכולה לנבוע גם בגלל עודף השבחים והעיסוק בו, עיסוק אשר התחלתי בו כבר באוגוסט בפסטיבל ונציה, אם כי בניגוד לאחרים נזהרתי ועודני נזהר מהכתרת הסרט לאחד מהכי גדולים של/ב (מלאו את החסר).… להמשך קריאה
תקופת סיכומי השנה היא תקופה מהנה ומתסכלת. מתסכלת מכיוון שתחימת הסרטים לשנה היא מלאכותית, גם מבחינת ההבדל בין לוח ההפצה בארץ לבין לוחות ההפצה של סרטים בפסטיבלים/בעולם. יתרה מכך, תהליכים קולנועיים ותרבותיים מתרחשים לאורך תקופות שהם לאו דווקא חופפות לשנה הכרונולוגית, דבר אשר יבוא לידי ביטוי בטקסט זה על ידי נתינת הדעת על מספר דברים שמאפיינים את הקולנוע שראיתי בשנה… להמשך קריאה
בסקירה כפולה זו אכתוב על שני סרטים תיעודיים ישראליים שהחלו את דרכם בתחרות של פסטיבל ירושלים וכעת מוקרנים בסינמטקים. שניהם לכאורה טוענים פוליטית אך בפועל אחד מהם, לאו דווקא זה המדובר יותר, מטריד הרבה יותר. נתחיל איתו ונמשיך משם. סיבת המוות סרטו של רמי א. כץ משתייך לכאורה לתת-הסוגה המצליחה בקולנוע התיעודי של השנים האחרונות: דוקו-מתח. הסרט מתאר מאבק רב… להמשך קריאה
תגובות אחרונות