10 בנובמבר 2018 מאת לירון סיני
בעדכון השבועי על הסרטים החדשים אורון שאל אם יש עדיין מי שמתרגש לקראת סרט ליסבת' סלנדר חדש. התרגשות זו אולי מילה גדולה מדי, אבל סקרנות, בהחלט הייתה. במיוחד לאור העובדה שהבמאי הוא פדה אלוורז (הרימייק ל"מוות אכזרי" ו"לא לנשום" המותח והמהנה מ-2016). אלוורז שיודע לייצר מתח מצמית ומפתיע שגם מרענן נשמע כמו בחירה טובה להמשך דרכה הקולנועית של ההאקרית עם… להמשך קריאה
20 באוקטובר 2018 מאת לירון סיני
הגרסה החדשה של "כוכב נולד" (A Star is Born), כמו קודמותיה, יושבת על כתפי שתי דמויות מרכזיות. בהטעיה סגנונית, היא מתנהלת בבסיסה בדומה לקומדיה רומנטית. שני אינדיבידואלים נפגשים, יש ניצוץ, סיבוך, חיבור, עוד סיבוך, שיחות עם חברים וקרובים שמחצינים בדיאלוג קונפליקט פנימי, עוד חיבור, עוד סיבוך וכן הלאה עד לסוף. בהתאם למוסכמות הדרמטיות הוותיקות, אם זו אכן קומדיה – היא… להמשך קריאה
13 באוקטובר 2018 מאת לירון סיני
דרו גודארד כועס. לפחות זה מה שחשבתי מצפייה בסרט החדש שלו. נראה שהוא כועס על "אמריקה", וכדי להוציא את התסכול הוא הפיק, כתב וביים את "זמנים קשוחים באל רויאל" (Bad Times at El Royale). זה סרט שאפתני, יהיר אפילו, שמפגיש כמה דמויות שיכולות לסמל דימויים מוכרים ב-1969 של ניקסון ושלהי מלחמת ויטנאם. כולן מגיעות למלון בעל עבר מפואר ומפוקפק, והווה… להמשך קריאה
6 באוקטובר 2018 מאת לירון סיני
הבמאי והתסריטאי לי וואנל, שבתחילת השנה ביים את "משודרג" העוסק בגבר שבינה מלאכותית מושתלת בגופו ומשתלטת על חייו, אמר לאחרונה בראיון לפודקאסט הקולנוע של מגזין "אמפייר" שעל אף הדמיון הרב בין "משודרג" לעלילת "ונום" (Venom), הקשר הוא מקרי בהחלט. וואנל, התסריטאי והשחקן של "המסור" ו"הרוע שבפנים" (הוא ביים גם את "הרוע שבפנים: המפתח האחרון"), הודה שהוא לא בקיא בכל מה שקשור לספיידרמן,… להמשך קריאה
29 בספטמבר 2018 מאת לירון סיני
אפתח בחדשות הטובות והמפתיעות משהו: "מבוך האימה" הוא סרט סביר. זה משמח, כי היו סימנים מקדימים לכישלון קולוסאלי: הבמאי גרגורי פלוטקין הוא אמנם עורך מעולה כמו שציין אור ב"אימת החודש", אבל הסרט שביים "פעילות על טבעית: מימד הרפאים", החמישי והסוגר את פרנצ'ייז הפאונד פוטאג' המצליח, נחשב לגרוע למדי. לכך התווספה הידיעה שעל התסריט חתומים משהו כמו חמישה אנשים, ושהרעיון של הסרט נשמע… להמשך קריאה
21 בספטמבר 2018 מאת לירון סיני
קצת אחרי שסטפני (אנה קנדריק) ואמילי (בלייק לייבלי) נפגשות לראשונה, אמילי נוזפת בסטפני על כך שהיא מתנצלת כל הזמן, ודורשת שתפסיק עם זה. היא מבהירה לה שנשים לא צריכות להתנצל כל הזמן, שזה משהו שהתרגלנו לעשות ללא הרף, ושהגיע הזמן להיות פחות אפולוגטיות, ויותר בטוחות בעצמנו. זה לא המסר העיקרי של "בקשה מסתורית" (או שאולי כן? מצטערת, אני לא סגורה… להמשך קריאה
14 בספטמבר 2018 מאת לירון סיני
אני שונאת שמדברים לידי באולמות קולנוע. נכון, אני מודה שהתבטאתי בעבר בסבלנות יתרה בכל הנוגע לילדים ששואלים שאלות או מביעים קריאות נרגשות וקולניות שנובעות מהעניין העמוק שלהם בסרט, ואני עומדת מאחורי דבריי. אבל בגבולות הטעם הטוב. אם מי שלידי שקועים עד כדי כך במתרחש על המסך שהם חייבים להביע את הרגשות או התהיות שלהם בקול שקט מדי פעם, אני אחיה.… להמשך קריאה
1 בספטמבר 2018 מאת לירון סיני
אם מגיעים לסרט התיעודי החדש של תומר היימן בלי לדעת יותר מדי, אפשר לחשוב שהשם מדבר על מישהו שמושא הסרט עזר לו. אולי נצפה במי שיגידו שיונתן אגסי, האדם והפרסונה, שחקן פורנו ודוגמן אהוב ונערץ ברמה בינלאומית, מייצג עבורם משהו. שהנוכחות הבימתית שלו עזרה להם להתגבר על מכשולים בחיים הפרטיים שלהם, ושזה הופך את המסע שלו לבעל ערך. דקות ספורות… להמשך קריאה
27 באוגוסט 2018 מאת לירון סיני
קצת בדומה ל"כריסטופר רובין", ומאוד בדומה ל"7 דקות אחרי חצות", בכולם ישנו עיסוק בעולם דמיוני ובמשחקי פנטזיה כדי לברוח או להתמודד עם מציאות קשה, היה לי קצת קשה להניח לאיזה קהל מיועד העיבוד הקולנועי של הקומיקס "אני הורגת ענקים" (I Kill Giants). זו בכורת הבימוי לסרט באורך מלא של אנדרס וולטר שגם כתב את התסריט ביחד עם ג'ו קלי –… להמשך קריאה
25 באוגוסט 2018 מאת לירון סיני
לפני שאתייחס לסרט עצמו, בואו נקדיש רגע לשם שבחרו לו בתרגום לעברית. המקור הוא "Crazy Rich Asians" כלומר, "אסיאתיים עשירים בטירוף". אני מבינה את הרצון לא להרתיע את הקהל עם כותרת שמרמזת על "סרט זר" כשמדובר ביצירה הרבה יותר נגישה ודוברת אנגלית, והשם שנבחר, ״עשיר בהפתעה״, כן מתאר חלק מהפרמיס של הסרט. אבל אני חושבת שאפשר היה לבחור משהו יותר… להמשך קריאה
בעדכון השבועי על הסרטים החדשים אורון שאל אם יש עדיין מי שמתרגש לקראת סרט ליסבת' סלנדר חדש. התרגשות זו אולי מילה גדולה מדי, אבל סקרנות, בהחלט הייתה. במיוחד לאור העובדה שהבמאי הוא פדה אלוורז (הרימייק ל"מוות אכזרי" ו"לא לנשום" המותח והמהנה מ-2016). אלוורז שיודע לייצר מתח מצמית ומפתיע שגם מרענן נשמע כמו בחירה טובה להמשך דרכה הקולנועית של ההאקרית עם… להמשך קריאה
דרו גודארד כועס. לפחות זה מה שחשבתי מצפייה בסרט החדש שלו. נראה שהוא כועס על "אמריקה", וכדי להוציא את התסכול הוא הפיק, כתב וביים את "זמנים קשוחים באל רויאל" (Bad Times at El Royale). זה סרט שאפתני, יהיר אפילו, שמפגיש כמה דמויות שיכולות לסמל דימויים מוכרים ב-1969 של ניקסון ושלהי מלחמת ויטנאם. כולן מגיעות למלון בעל עבר מפואר ומפוקפק, והווה… להמשך קריאה
הבמאי והתסריטאי לי וואנל, שבתחילת השנה ביים את "משודרג" העוסק בגבר שבינה מלאכותית מושתלת בגופו ומשתלטת על חייו, אמר לאחרונה בראיון לפודקאסט הקולנוע של מגזין "אמפייר" שעל אף הדמיון הרב בין "משודרג" לעלילת "ונום" (Venom), הקשר הוא מקרי בהחלט. וואנל, התסריטאי והשחקן של "המסור" ו"הרוע שבפנים" (הוא ביים גם את "הרוע שבפנים: המפתח האחרון"), הודה שהוא לא בקיא בכל מה שקשור לספיידרמן,… להמשך קריאה
אפתח בחדשות הטובות והמפתיעות משהו: "מבוך האימה" הוא סרט סביר. זה משמח, כי היו סימנים מקדימים לכישלון קולוסאלי: הבמאי גרגורי פלוטקין הוא אמנם עורך מעולה כמו שציין אור ב"אימת החודש", אבל הסרט שביים "פעילות על טבעית: מימד הרפאים", החמישי והסוגר את פרנצ'ייז הפאונד פוטאג' המצליח, נחשב לגרוע למדי. לכך התווספה הידיעה שעל התסריט חתומים משהו כמו חמישה אנשים, ושהרעיון של הסרט נשמע… להמשך קריאה
קצת אחרי שסטפני (אנה קנדריק) ואמילי (בלייק לייבלי) נפגשות לראשונה, אמילי נוזפת בסטפני על כך שהיא מתנצלת כל הזמן, ודורשת שתפסיק עם זה. היא מבהירה לה שנשים לא צריכות להתנצל כל הזמן, שזה משהו שהתרגלנו לעשות ללא הרף, ושהגיע הזמן להיות פחות אפולוגטיות, ויותר בטוחות בעצמנו. זה לא המסר העיקרי של "בקשה מסתורית" (או שאולי כן? מצטערת, אני לא סגורה… להמשך קריאה
אני שונאת שמדברים לידי באולמות קולנוע. נכון, אני מודה שהתבטאתי בעבר בסבלנות יתרה בכל הנוגע לילדים ששואלים שאלות או מביעים קריאות נרגשות וקולניות שנובעות מהעניין העמוק שלהם בסרט, ואני עומדת מאחורי דבריי. אבל בגבולות הטעם הטוב. אם מי שלידי שקועים עד כדי כך במתרחש על המסך שהם חייבים להביע את הרגשות או התהיות שלהם בקול שקט מדי פעם, אני אחיה.… להמשך קריאה
אם מגיעים לסרט התיעודי החדש של תומר היימן בלי לדעת יותר מדי, אפשר לחשוב שהשם מדבר על מישהו שמושא הסרט עזר לו. אולי נצפה במי שיגידו שיונתן אגסי, האדם והפרסונה, שחקן פורנו ודוגמן אהוב ונערץ ברמה בינלאומית, מייצג עבורם משהו. שהנוכחות הבימתית שלו עזרה להם להתגבר על מכשולים בחיים הפרטיים שלהם, ושזה הופך את המסע שלו לבעל ערך. דקות ספורות… להמשך קריאה
קצת בדומה ל"כריסטופר רובין", ומאוד בדומה ל"7 דקות אחרי חצות", בכולם ישנו עיסוק בעולם דמיוני ובמשחקי פנטזיה כדי לברוח או להתמודד עם מציאות קשה, היה לי קצת קשה להניח לאיזה קהל מיועד העיבוד הקולנועי של הקומיקס "אני הורגת ענקים" (I Kill Giants). זו בכורת הבימוי לסרט באורך מלא של אנדרס וולטר שגם כתב את התסריט ביחד עם ג'ו קלי –… להמשך קריאה
לפני שאתייחס לסרט עצמו, בואו נקדיש רגע לשם שבחרו לו בתרגום לעברית. המקור הוא "Crazy Rich Asians" כלומר, "אסיאתיים עשירים בטירוף". אני מבינה את הרצון לא להרתיע את הקהל עם כותרת שמרמזת על "סרט זר" כשמדובר ביצירה הרבה יותר נגישה ודוברת אנגלית, והשם שנבחר, ״עשיר בהפתעה״, כן מתאר חלק מהפרמיס של הסרט. אבל אני חושבת שאפשר היה לבחור משהו יותר… להמשך קריאה
תגובות אחרונות