סרטים נגד טילים: המלצות על סרטי סינמטק תל אביב עד הבית + צפייה ישירה באתר TLVFest

מאז הלילה רוחות של שלום מנשבות ממזרח, או לפחות של הפסקת אש ששני הצדדים לא באמת מעוניינים להפר. מהבוקר יצא לי לקרוא כבר תגובות שסגרו עניין ודרשו את סיום המלחמה גם בחזיתות אחרות וכאלה שעדיין חוששים לצאת מההלם (אני ביניהם ודי בקצה הספקטרום, המעברים מהירים מדי עבורי). מתוך תקווה זעירה אך זוהרת שבתי הקולנוע יחזרו לפעול מחר או מחרתיים, אחרי הסרת ההגבלות של פיקוד העורף, אני שב ומציע עוד פרק בפרויקט שעת החירום שהתחלתי בשבוע שעבר עם המלצות על סרטי מיזם ״לב בבית״. עופר הצטרף עם שליית פנינים מתוך ארכיון הסרטים הישראלי. למי שטרם נתקלו, הרעיון הוא לצאת מהשגרה של שירותי הסטרימינג הקבועים, בהנחה שקצת נשחקו בכמעט-שבועיים של מדינה בהסגר. בתקווה שהפוסט הזה והקודמים לו יהיו רלוונטיים גם בשגרה ולא רק בחירום.

הפעם אתמקד במיזם הוותיק של סינמטק תל אביב להנגיש חלק מההיצע שלו לכל תושבי הארץ, שנקרא ״סינמטק עד הבית״, או עד אליכם, כפי שראיתי השבוע אבל כבר התרגלתי לגרסה הראשונה שאינה ממוגדרת. יש כמה וכמה סרטים חדשים שם לרגל המצב, כולם ב-19.9 ש״ח להשכרה של שתי יממות. ויש גם פעילויות זום ממש בימי המגפה, אז החל השירות לצבור תאוצה, אך לא העלתי את הפוסט בזמן כדי להמליץ עליהן. כמו בפוסט הראשון שלי, תיאורי הסרטים ולמה כדי לצפות בהם קצרצרים ונועדו בעיקר לעורר זיכרון, או להפנות ללינק שם תמצאו דעה מלאה יותר.

בנוסף, אל לשכוח שבסוף השבוע בו פרצה המלחמה מול איראן בוטל מצעד הגאווה בתל-אביב, ולצד תכנים ייעודיים מתחילת החודש בכל שירותי הסטרימינג חשוב לי להדגיש ולהזכיר שגם לפסטיבל הגאה, הלא הוא TLVFest, יש אתר לצפייה ישירה עם כותרים שאת חלקם סיקרנו בעבר. כמו במקרה של קולנוע לב, לי באופן אישי קל יותר לפתוח את הארנק הווירטואלי כשאני יודע שהכסף שלי הולך אל עסקים מקומיים שסגורים על לא עוול בכפם. זו שוב לא פרסומת אלא סנטימנט פרטי שלי שהייתי שמח אם היה לאומי.

זרע התאנה הקדושה

חדשים

זרע התאנה הקדושה – סרט שיש לי הסתייגויות קולנועיות לגביו אבל אין מתאים ממנו לצפייה כרגע, בזכות חשיפת השיטות של המשטר האיראני לפרק משפחות מבפנים.
חדר המורים – המצטיין מבין גל סרטי המורים של השנה-שנתיים החולפות (חלקם זמין אף הוא בשירות), עם הופעת מחץ של לאוני בנש הגרמנייה בתור מורה שרק מנסה לעזור.
הסיפור של סולימאן – סרט מסוג שנראה לעוס במיוחד על פניו, אבל כזה מפגש עם מהגר אפריקאי קשה יום בעיר הגדולה פריז לא יצא לי לחוות מבחינת עוצמת הרגש וחוכמת הסיפור.
אנטומיה של נפילה – אחד הסרטים המגדירים של 2023, בזכות זכייה בדקל הזהב ובהמשך באוסקר לתסריט המעולה של ז'וסטין טרייה, שגם ביימה, וארתור הררי. אין צורך להציג, אני מקווה.
ריאליטי – הסרט שאני תמיד מפנה אליו את מי שטוענים שסידני סוויני לא יודעת לשחק (או שפשוט תראו ״אופוריה״), כי היא מצוינת בתפקיד ריאליטי ווינר, הנחקרת בידי הרשויות על הדלפה.

בינלאומי

פרנץ – הסרט שאם תשאלו את עופר הוא הכי טוב של פרנסואה אוזון, וקצת קשה להתווכח איתו כשמדובר בסיפור מפותל על אהבה ומוות, בשחור-לבן פלאי.
קיסר חייב למות – לא כל ההמלצות שלי יהיו לסרטים מלפני עשור ובשחור-לבן, אבל אמשיך ואעשה בדיוק את זה עם סרטם ההומניסטי של האחים טביאני על תיאטרון אסירים.
האדם הגרוע בעולם – לפני שמגיע ארצה סרטו החדש של יואכים טרייר, טרי מפסטיבל קאן בו זכה בגרנד פרי, חובה להשלים או לראות שוב את הקודם שלו עם רנטה רנסייב המבריקה.
הילד מגן עדן – גם הסרט החדש של טאריק סאלח השוודי-מצרי הוקרן בבכורה בקאן, וזה הקודם שלו. מככב בו תאופיק ברהום, שבעצמו זכה בקאן השנה בקטגוריית הסרטים הקצרים.
איך לעשות סקס – הסרט הבריטי הזה נשמע כאילו הוא שייך לתת-ז׳אנר פופולרי באחרונה, על חוויות מיניות בתחום האפור מחיי צעירים, וספציפית בחופשה. הוא הרבה יותר מזה.

ישראלי

בגרות – בין ״פיגומים״ ל״חדר משלו״, הבמאי מתן יאיר יצר את הסרט הזה שנראה יותר כמו סרט ביכורים אוונגרדי מאשר סרט שני. הוא ליהק את עצמו לתפקיד המורה, נושא בו מצטיינים סרטיו.
היה היה מלך: נסים אלוני – סרט תיעודי משובח שאני מחבב מאוד ולא מדובר בו מספיק מאז בכורתו. אולי זה הולם את מושא התיעוד, זה שדורון ג׳רסי עושה לו כאן כבוד מלכים, היוצר נסים אלוני.
ג׳ו + בל – תזכורת כיצד קולנוע עצמאי אמור ויכול להיראות בישראל, באדיבות רוני קידר שהמשיכה מאז סרט הביכורים הזה שלה בעשייה מקורית ושנונה. גם ״סופעולם״ שלה בשירות ושווה צפייה.
קצפת ודובדבנים – הסרט האהוב עליי של גור בנטביץ׳, חלוץ פרינג׳ ישראלי ובמאי שהוא גם שחקן אדיר. כאן הוא ליהק עוד במאים לתפקידי משחק באודיסיאת הלילה התל-אביבית שלו.
קלרה הקדושה – ההיכרות האישית שלי עם קולנוע ישראלי שאינו סרטי בורקס / קומדיות סקס, אלא קולנוע משונה ורוקנרולי כמו שרק ארי פולמן ואורי סיון יודעים לעשות.

קולנוע גאה

הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה תמיד מקושר אצלי לסינמטק תל אביב, שם הוא מתרחש מדי שנה, ויש גם כמה חפיפות בשירותי הסטרימינג שלהם ופלטפורמת הצפייה דומה. האתר המוביל לשם שונה, לכן אפריד ביניהם וחלילה לא אציג את האחד כנספח של האחר. דווקא כי בסוף השבוע האחרון היו אמורים להתאחד באירוע סרטי סופשבוע גאווה, שנדחה אך לא בוטל, כך מבטיחים לנו. ההיצע שהיה אמור להיות שם לא זמין אונליין אבל להיטי השנים האחרונים בהחלט כן ושוב במחיר של 19.9 ש״ח להשכרה של 48 שעות. לצד זאת, חלק ממשבצות ההקרנה הקבועות של הפסטיבל כאן לטובת מי שהתגעגעו לסרטים ״זה גילה, זה אני״, ״פאקינג דיפרנט תל אביב״ או הפרויקט ״גוטמן כפול 5״, במחיר של 10 ש״ח בלבד.

ערפל כסוף – סרט שהייתי בטוח שכתבנו עליו אבל לא מצאתי הוכחות, לכן הלינק יוביל למדור סרטים חדשים, שעולה גם בשירותי צפייה אחרים. סרטה של סשה פולק, עם השחקנית ויקי נייט, עוקב אחר צעירה המבקשת להביא את האחראים לצלקות השריפה על גופה לדין.
סרט בנות – סרטה של אלי האפסלו הפינית הוא חביב הקהל כבר כשלוש שנים, בזכות השילוב בין מוסכמות סרטי תיכון והתבגרות, נטיעת העלילה בפינלנד שבכל זאת זרה לרובנו, ואריגת נושאים להט״בקים באופן אורגני לסיפור.
שלושה לילות בשבוע – סרט הפתיחה של שבוע הביקורת בפסטיבל ונציה 2022, בבימוי פלורן גואלו, מכניס את גיבורו הסטרייט אל עולם מסיבות הדראג של פריז כאשר הוא מתאהב במלכת דראג, עם ובלי האיפור והמגדר המתחלף.
נלי ונדין – סרטו התיעודי של מגנוס גרטן מביא את סיפורן של זמרת אופרה שנשלחה למחנה ריכוז עקב עמדותיה הפוליטיות ושל בת השגריר הסיני בפריז הכבושה בידי הנאצים, שפגשה אותה במחנה ונהייתה לזוגתה.
נער החורף – נסיים עם סרט נוסף שהייתי משוכנע שהרחבנו אודותיו, אבל ניאלץ להסתפק בלינק למדור הסרטים החדשים הרלוונטי. בסרטו של כריסטוף הונורה מככבים ז׳ולייט בינוש, ונסן לקוסט ופול קירשר, האחרון בתפקיד נער קווירי שחוזר הביתה עקב טרגדיה משפחתית.