סרטים חדשים: ״יום באמסטרדם״, ״דבי הייתה פה״, ״מיקי 17״, ״זרע התאנה הקדושה״, ״לשכב להתחתן להרוג״, ״בעלה של המחסלת״, ״טיפול משפחתי״, ״פדינגטון בג'ונגל״, ״תולעת ספרים״

חודש האישה שמח למי שחוגגת, חודש מרץ של חדשות טובות לכולנו (אפילו למי שכותבים ״מארס״). אחרי שהתאוששנו מליל האוסקרים, והעולם ממשיך לבעור אבל גם להסתובב, יש כל-כך הרבה מה לסקור בקולנוע החודש ותקוותי היא שנספיק אפילו עשירית. לירון סגרה את פברואר בתחום האימה הקולנועית, אז התחושה היא שאפשר להתחיל עם סרטי החודש הנוכחי וכך נעשה כבר מחר. למעשה יש לנו כבר דעות מנוסחות של עופר על שני הסרטים הישראליים להפעם, איתם גם נפתח את המדור, ואת דעתו על הסרט ההוליוודי (אך בעצם קוריאני) של השבוע תוכלו לקרוא כבר מחר. מכיוון שזה גם המדור הראשון לחודש חשבתי לעשות סיבוב קצר ולא ממצה בסינמטקים, בתת-מדור נפרד. כי תשעה סרטים חדשים זה לא מספיק.

יום באמסטרדם (Day Trippers) – לרוב אני מציין רק את השם העברי של סרטים ישראליים, אבל אחריג את סרטה של רוני קידר (״ג׳ו+בל״, ״סופעולם״, ״משפחה״). זאת משתי סיבות: יש לו שם מאוד שונה באנגלית, וגם דו-משמעי כשיודעים על מהו, והוא די בינלאומי הן במקום ההתרחשות שברור משמו העברי והן מהעובדה שרוב רובו באנגלית ומשחקת בו בתפקיד ראשי שחקנית בריטית בשם נל בארלו. לצידה בתפקיד ראשי לא פחות נעמה אמית, בתור ישראלית בעיר ההולנדית. השתיים נפגשות במקרה כאשר זואי (בארלו) מנסה לשכנע את רות (אמית) שתרכוש עבורה פטריות ״קסם״. זואי צעירה בחודש מהגיל המותר, רות שגילה כפול משתכנעת, והשתיים מחליטות לבלות את היום יחדיו, תוך נטילת סמי ההזיה. הן יגלו כי שתיהן בורחות ממשהו גדול, לוויה או חתונה, וילמדו להכיר אחת את השנייה אף על פי שטיב הקשר המתהווה אינו רומנטי או אפילו מוגדר מעבר ליום האחד שיבלו יחד. עופר כתב על ההרפתקה המקסימה והמשונה שלהן אחרי הקרנת הבכורה בפסטיבל חיפה.

דבי הייתה פה – גם סרטה של דנה גולדברג (״אליס״, ״מות המשוררת״ והמון קצרים) הוקרן בפסטיבל חיפה, אבל זה של 2023 שנראה רחוק אף יותר בגלל הדחייה של האחרון אל תוך השנה הנוכחית. וגם במקרה זה, עופר כתב עליו, כשזכה הסרט בפרס ההישג האמנותי. זו בהחלט דרך הולמת לתאר את היצירה של גולדברג וצוותה, יצירה שפורשת את הנראטיב באופן לא שגרתי ומציעה לקהל לבחון מי אוחזת במצלמה בכל רגע, לא רק מי ניצבת מולה. סוג של גרסה ייחודית לסרטי פאונד פוטג׳, אם תרצו. אם לתאר את העלילה באופן רגיל יותר, זהו סיפור על מפגש בין שלוש נשים. דבי (כרמית מסילתי) מן הכותרת מאושפזת במחלקה סגורה בגהה, ומתחילה את הסרט בתור מושא לתיעוד. מי שמצלמת אותה היא מיכל (חווה לוי רוזלסקי), סטודנטית לווידאו-תרפיה, ומי שמחברת בין השתיים היא ריבה (איילת מרגלית), מורתה של מיכל ובת-הזוג של דבי. יחסי הגומלין והכוחות הללו מתחילים להיבחן ככל שמתבהרים פרטים על השלוש, בעיקר סביב הנסיבות שהובילו את דבי לבית חולים פסיכיאטרי. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

יום באמסטרדם

מיקי 17 (Mickey 17) – הסרט המדובר של סוף השבוע ללא ספק, יסלחו לי כל השאר, כי ביים אותו בונג ג׳ון-הו. עבר יותר מדי זמן מאז ״פרזיטים״, אחריו הבמאי הקוריאני היה זקוק למנוחה בגלל קמפיין האוסקר (המוצלח) והתהילה הבינלאומית. סרטו החדש משיב אותו אל חיקו של אולפן הוליוודי, וורנר, ואל השפה האנגלית כפי שהיה עם סרטיו ״רכבת הקרח״ ו״אוקג׳ה״. מה שאומר, עבודה עם כוכבים מכל העולם: רוברט פטינסון, מארק רפאלו, טוני קולט, נעמי אקי, סטיבן יון, אנה-מריה ורטולומיי (רשימה חלקית). פטינסון הוא מיקי, או יותר נכון שכפול מספר 17 של אדם שזה שמו, בתחילת הסרט. מה קרה לשאר המיקים ומה הוא עושה בחלל בשנת 2054, הם דברים שכדאי לגלות בקולנוע. אני לא ידעתי דבר על עלילת הסרט או על מיקס הז׳אנרים המופרע שהוא משקשק יחדיו, ומאוד ממליץ על החוויה הזו. כאמור, מחר תהיה לנו סקירה של עופר עם יותר פרטים וגם דעתו, אז אני מרגיש בנוח עם הערפול הזה ושולח את מי שבכל זאת יזדקקו למידע אל הטקסט שיעלה בקרוב.

בעלה של המחסלת (Role Play) – נישאר רגע באנגלית כי אני מנסה לייצר תתי-מדור השבוע משום מה, אבל אני לא סגור על ההפצה של הסרט הזה. הוא של אמזון במקור, עלה שם בינואר כמו ברוב העולם, אבל אצלנו בקולנוע ורק עכשיו. בזאת אנחנו מצטרפים לרשימה האקלקטית שמונה את גרמניה, אוקראינה, בלגיה וקזחסטן כמדינות שהפיצו את הסרט הזה באולמות. אני כותב את כל זה כי שאר הפרטים אכן נשמעים כמו סרט סטרימינג: קיילי קואוקו היא מתנקשת מדופלמת שמסתירה זו מבעלה (דייויד אוילואו) וילדיה, אך העמדת הפנים מסתיימת דווקא כאשר היא רוצה לפרוש. הבעל מגלה את הסוד ומבקש לעזור לזוגתו שכעת ניצודה, אבל הוא חסר כישורים ולכן בסכנה בעצמו. אל דאגה, זו קומדיית פעולה רומנטית, שום דבר חמור מדי מבחינת הטיפול בנושאים הללו. ביל ניי וקוני נילסן בתפקידי משנה, לבמאי קוראים תומאס וינסנט ולתסריטאי סת׳ דאבליו אואן.

לשכב להתחתן להרוג (F*** Marry Kill) – הצנזורה בשם הלועזי אינה מטעמי, ככה הוא נקרא במקור. דווקא בעברית מצאו פתרון אלגנטי שמוותר על המילה הגסה, בניגוד לאמריקאים שתקועים בכיתה ז׳ (אוי לא הנה עוד מילה גסה). לוסי הייל מגלמת את הגיבורה, מאזינה נלהבת של הסכת מסוג פשע אמיתי המנסה לחשוף רוצח סדרתי. כאשר העיירה שלה מותקפת בידי איש המסתורין, והיא תנסה לפתור בעצמה את התעלומה ולגלות מי משלושת הגברים שהיא ממקבלת, מעוניינת לשכב עימה, להינשא לה, או להרוג אותה. אם זה נשמע כאילו מישהי קודם המציאה שם לסרט ואחרי זה צפתה בסרטי ״צעקה״, אני מציע להפנות את הטענות הללו לבמאית לורה מרפי ושלושת התסריטאים שלה. ובכלל לא לשפוט סרטים לפני שצפינו בהם, מה קורה פה היום.

זרע התאנה הקדושה

זרע התאנה הקדושה (The Seed of the Sacred Fig) – נשוב לקולנוע של מאסטרים מהוללים עם נציג גרמניה לאוסקרים וזוכה פרס מיוחד בפסטיבל קאן, סרטו של מוחמד ראסולוף (״אדם של יושרה״, ״אין רשע בעולם״). במקומות אחרים אולי תקראו שהסרט איראני, אבל זו הגדרה משונה בהתחשב בנסיבות. הסרט אמנם צולם בטהרן ובאיזור יזד, אבל השלטונות שרודפים את הבמאי לא מהיום גרמו לו לצלם בחשאי ואז להימלט ממולדתו, כנראה לתמיד. על המימון חתומות גרמניה וצרפת, בכל מקרה, אבל על המסך בהחלט תראו סרט איראני בשפה הפרסית ומיטב המסורת של דרמה ריאליסטית-סימבולית. במרכז העלילה משפחה אחת: האב שמקודם במערכת המשפט המושחתת, בנותיו הצעירות ששוקלות הצטרפות למחאת החיג׳אב המתהווה ברקע, והאם שמנסה לפשר בין הצדדים וספק תקועה ביניהם כאישה מחד ובת דור שמרני מאידך. מגלמים אותם מיסאג זארה, סוהיילה גולסטאני, מהסה רוסטאמי, סטרה מאלקי. הסיר המבעבע הזה יגלוש אבל כנראה לא כפי שתנחשו, בסרט רב פיתולים ודקות שגם פתח את פסטיבל הקולנוע של חיפה. עופר המליץ עליו מבעוד מועד, ואז בחר בו לאחד מסרטי השנה החולפת.

טיפול משפחתי (Jamais Sans Mon Psy / Family Therapy) – אינו סרט ההמשך של ״טיפול זוגי״, אלא קומדיה צרפתית על נושאים מצחיקים כמו הפרעות נפשיות. התרגום כאן הוא מהשם באנגלית, כי ״לעולם לא בלי הפסיכולוג שלי״ נשמע קצת קוקו. הפסיכולוג במקרה הזה הוא כריסטיאן קלאבייה, שמעוניין להיפרד ממטופל חרדתי באופן יוצא דופן שגם נוטה להיקשר ולהידבק אליו. כיוון שהוא איש מקצוע רציני שלא יסכן את רישיונו הרפואי, העצה שלו לפציינט, שמגולם בידי בטיסט לקפלאן, היא למצוא אהבה. עד שלא יעשה זאת, לא יחזור לטיפול. עוד הדוקטור חושב שנפטר מן המטרד, והוא מגלה כי בתו (קלייר שוסט) מתחילה לצאת עם הנוירוזה המהלכת. מכאן אני חש שיתרחשו רק דברים שאיגוד הפסיכולוגים בצרפת מאשר, או לפחות הבמאי-תסריטאי ארנו למור.

פדינגטון בג'ונגל (Paddington In Peru) – הייתי מקפיץ את הסרט הזה כמה מקומות מעלה, אילולא היה מציג בישראל רק בדיבוב לעברית ולרוסית. הגרסה המקורית, לסרט שרובו המוחלט שחקנים בשר ודם ולא דובים מונפשים, לא תוקרן בישראל. מבחינתי זה אומר שאצטרך לחכות עד שיגיע לצפייה ביתית אבל אבין את מי שלא יוכלו לחכות יותר. אחרי הכל, עבר אפילו יותר זמן מאז הסרט האחרון של בונג מאז ביקר את המסכים הדובון פדינגטון, בשני הסרטים שנעשו לתופעת קאלט גם עבור קהל מבוגר וחובב השפה האנגלית (במבטא בריטי). ״פדינגטון 2״ אפילו הוזכר בדיאלוג בסרט שאינו לילדים כלל, בו ניק קייג׳ גילם את עצמו. בישראל תוכלו לשמוע את מיכאל אלוני במקום בן ווישאו, כפרה על שניהם, בתור פדי שחוזר הפעם לשורשים, ליערות פרו. כמובן שמשפחת בראון הלונדונית שאימצה את הטיפשון האהוב, מצטרפת למסע שמטרתו לבקר את דודה-דובה לוסי, אבל אין דבר כזה חופשה נינוחה עם חובב כריכי הריבה הפרוותי. רוב הקאסט האנושי חוזר, להוציא את סאלי הוקינס, שמוחלפת בידי אמילי מורטימר. גם הבמאי פול קינג פינה את מקומו לטובת דוגל ווילסון.

תולעת ספרים (Bookworm) – נסיים עם בתי הקולנוע בסרט לכל המשפחה שמוקרן גם בדיבוב לעברית וגם בגרסה המקורית באנגלית. אם כי מדובר בסרט ניו-זילנדי אז ייתכן וכולנו נודה לתרגום. מובילה אותו נל פישר הצעירה מאוד, בקרוב בעונה האחרונה של ״דברים מוזרים״ להבנתי, בעבר ב״להעיר את השד״. היא מגלמת ילדה בת 11 בשם מילדרד, שמעידה על עצמה שאינה מדברת או מתנהגת כמו ילדה רגילה, אולי משום שהיא תולעת ספרים. כאשר אביה המנוכר חוזר לחייה, אמן אשליות כושל בגילומו של אלייז׳ה ווד, היא משכנעת אותו לצאת להרפתקה בטבע לשם מציאת בעל החיים הנדיר נמר קנטרברי. מה שאומר הרבה צילומי נוף וקצת פרודו בגינס בליווי דמות קטנטנה נוספת, אם תשאלו אותי. הבמאי אנט טימפסון (״בוא לאבאל׳ה״) והתסריטאי טובי הארוורד (״החונק המשומן״), לא שאלו אותי. שניהם באים מעולמות האימה, אז סרט ילדים מתוק נשמע כמו שינוי כיוון חד עבורם. מקווה שאין הפתעות.

פדינגטון בפרו

סיבוב סינמטקים

אירועים חוצי-סינמטקים כמו פסטיבל הקולנוע הצרפתי שיחל ב-20.3 בכל הסינמטקים ומוסדות תרבות נוספים, אשתדל להקפיד לציין כשהם מתחילים בכל שבוע מחדש במדור. אירועים ייחודיים יותר לכל סינמטק וסינמטק, גם אם משותפים לחודש האישה ועל קצה המזלג, הנה כאן:

תל אביב – משקיעים במיוחד בחודש האישה, עם תוכנית ״מבט נשי״ שכוללת בתוכה גם מחווה ליוצרת-שחקנית הישראלית חנה אזולאי הספרי וגם לחלוצה ההוליוודית דורותי ארזנר. הערב תוכלו להנות מסרטה ״מסיבה פרועה״ בליווי הקדמה של יקירת סריטה יערה עוזרי. בהמשך החודש, מחוות בזק לזוכה האוסקרים שון בייקר, כולל סרטיו המוכרים מלפני ״אנורה״ (והם ״מנדרינות״, ״פרויקט פלורידה״ ו״טיל אדום״) אבל גם הקרנה ראשונה ככל הידוע לי של סרט מוקדם יותר, ״כוכבנית״.

ירושלים – ממשיכים במחווה המקיפה יחסית לסרטי רוברט אלטמן, שהחלה כבר בחודש שעבר, כאשר עדיין נותר להם להקרין את ״השחקן״, ״תמונות קצרות״, ״פארק גוספורד״, ו״המדריך לחיים בכפר״. במוצאי שבת ייפתח גם אירוע שהירושלמים קוראים לו ״ליה פסט״, מעין-פסטיבל סרטי ליה ואן ליר, מייסדת הסינמטק שהלכה לעולמה לפני עשור. אפשר למצוא שם גם סרטים חדשים שלא הספיקה לראות כמו ״שמבהאלה״ וגם יצירות מפוארות מן העבר הקרוב דוגמת ״4 חודשים, 3 שבועות ויומיים״.

חיפה – ממלאים את לוח ההקרנות בסרטים שאולי יהיו מוכרים מהפסטיבל שהתקיים שם לפני כחודשיים, כולל סרטי במאיות כמו ״בירד״ של אנדריאה ארנולד, או סרטים על דמויות נשיות דוגמת ״כולם אוהבים את טאודה״ ו״השמפניה של גברת קליקו״. שני האחרונים בטרום-בכורה בעצם כי הם עתידים לעלות לאקרנים למיטב ידיעתי, אבל בתחום זה אצביע לכיוון ״זכרונות של חילזון״ שאפשר לראות כמה פעמים לפני בואו.

הרצליה – מגוונים עד מאוד בכל הקשור לחודש האישה, עם תוכנית מיוחדת שכוללת בין היתר את ״שושלת אנטוניה״ ו״סונטת סתיו״ או ״הפסנתר״ מצד אחד, ומהצד האחר סרטים חדשים כמו ״חלומה של סולטנה״ או ״הרף התחתון ביותר״, כולל שיחה עם היוצרת נור פיבק. ברובריקה האהודה שנקראת ״בחירת הסינמטק״ חלף התאריך של ״כביש אבוד״, פספוס שלי, אז אציין את ״ביג לבובסקי״ לקראת יום ה-dude שחל מחר.

חולון – מתכוננים לבואו של ״הברוטליסט״ לסינמטק, ואולי גם לזכיות שלו באוסקר, עם מקבץ אפוסים זוכי אוסקר מכל מיני תקופות: ״הקונפורמיסט״, ״בארי לינדון״, ״דוקטור ז׳יוואגו״. למי ששופטים סרטים (לרעה) לפי האורך במועדון ה-35 מ״מ, כלומר הקרנות פילם ששווה לצאת בשבילן מהבית, מככבים החודש ״הבלתי משוחדים״ ו״בילי אליוט״.

שדרות וראש פינה – מתפקדים כרגע יותר כבתי קולנוע עם סרטים חדשים רצים מאשר אך ורק סינמטקים, אז אצרף אותם לפסטיבל הצרפתי בעוד כשבועיים כאשר ייפתח. בינתיים תוכלו לראות בשדרות את ״חתול שחור, חתול לבן״ לכבוד פורים, ובראש פינה את זוכה האוסקר הטרי, ״אנורה״.