“אף אחד לא יציל אותך", סקירת דיסני+

תכננתי לכתוב על סרט האימה הכמעט אילם שזמין בדיסני+ כתגבור לסיקורי אימת החודש של אור, כהתחלה של חגיגות יבול סרטי האימה שמגיע בסוף ספטמבר לקראת האלווין שמתרחש בסוף אוקטובר. במחשבות הרדופות האיומות ביותר שלי לא הנחתי שהשם שלו יהפוך להיות טריגר נוראי ל-7 באוקטובר, ושההקלדה שלי תהיה ניסיון קטן להסחת דעת שלי, שאולי תאפשר את אותו הדבר לרגע עבור אחרות ואחרים. מילים ובחירתן הן מה שאני עושה, כאן ובכלל, ובכל זאת אני מתקשה לנסח משהו שאינו מילות תיאור ריקות כשם שהן קשות הערב. מחזות בלתי נתפסים מהרשתות החברתיות ופרשנות יש לנו מספיק, אז אציין רק שאני מקווה שכשהפוסט הזה מתפרסם, אנחנו כבר בנקודה קצת יותר טובה. כזו שבה הלך הרוח יתאים לצפות בסרט על נושא מד"ב-אימה מוכר, עם גימיק שהופך אותו למסקרן, אחר, ולמעשה הרבה יותר מגימיק. 

אם תרצו לצפות בלי לדעת יותר מדי, כמו שהצלחתי לעשות, אני ממליצה. ולכן לשם כך אוסיף רק שאת סרט האימה-מד"ב "אף אחד לא יציל אותך" (No One Will Save You) כתב וביים בריאן דאפילד, והוא עוקב אחרי דמות אחת ומה שעובר עליה (קייטלין דוור).  בהתאם להיסטוריית הכתיבה ("הבייביסיטר", "מתחת למים", "אהבה ומפלצות") והבימוי ("ספונטני" שגם כתב וגם ביים) של דאפילד, גם כאן הוא משתמש במוסכמות הז'אנר כדי לספר לנו סיפור שבליבו יש הרבה רגש, עם קורטוב של חמלה. הוא לא משעמם בכל 93 הדקות שלו, אבל למי שכבר ראו אי אלו סרטי אימה ומד"ב, יכול לקחת לו זמן מה להתניע והוא אף עלול להיראות צפוי למשך זמן מה. בעיניי, הדרך אל הסוף שלו שווה את זה, כי משהו ממנו המשיך לגרום לי להרהר בו, או לפחות להפעיל רגשית, ועבורי זה מספיק כדי להתייחס לסקירה הזו כהמלצת צפייה. 

וכעת עם מעט יותר פרטים. לקח לי כמה דקות כדי להבין שברין (דוור) לא הולכת להוציא כמעט מילה מהפה לאורך הסרט. והסיבה שלקח לי זמן לשים לב לכך, היא שכשזה לא ידוע מראש, בהתחלה זו התנהלות שנראית הגיונית. מדובר באישה צעירה ומתבודדת בבית גדול מדי (למה הם תמיד גדולים מדי?) בפאתי עיירה חמודה, שהיא בונה מודל שלה אצלה בסלון. היא מוכרת שמלות שהיא מעצבת, ולבושה באופן חמוד כמותן, נראית כמעט כמו מישהי שחיה בתקופה אחרת, ברמה שחיכיתי להבין אם אני רואה טלפונים סלולריים כדי לוודא שלא מדובר בסרט תקופתי. בהדרגה אפשר לשים לב שמעבר לכך שלברין אין עם מי לדבר כי אין לה סצנות עם אנשים שמדברים איתה, בעצם אין לה אנשים חיים בחייה. היא יתומה מאם, האב לא מוזכר, ויש לה עניין לא פתור כלשהו שרודף אותה, או בעיקר מנתק אותה מהעיירה החביבה, שתושביה מתעלמים ממנה או מביעים כלפיה סלידה גלויה. עד כאן זו יכלה להיות דרמה עגמומית ושקטה עם גיבורה שחיה בסרט כדי לפצות על הריק האנושי של חייה. אבל אז מתחילה פלישת חייזרים. 

ברין היא גיבורה בעל כורחה מול כוחות מאיימים, וככזו היא והסרט מזכירים קצת סרטים כמו "שקט" של מייק פלנגן מ-2016, שם מדובר אמנם בחירשת מול רוצח סדרתי, אבל הגישה של אישה לבד נגד האימה, ושילוב של פלישה ביתית וכושר אלתור שיכריע האם ואיך תשרוד, דומים במידת מה. החן של "אף אחד לא יציל אותך" שמבדל אותו ממה שיכול היה להיות גרסה מתישה ואילמת למבוגרות ולמבוגרים של "שכחו אותי בבית", הוא שהוא לא נשאר במחוזות הפלישה הביתית. והוא גם לא נשאר באותו טון כל הזמן. הוא מתחיל קצת משונה וכמעט קומי, עם עיצוב חייזרים שנראה מוכר ולעוס בכוונה, ועם כמות סלפסטיק שמרגישה כמעט כמו פארודיה. אבל ככל שהמצב הולך ומתברר לברין ולנו, הוא לוקח כמה תפניות והתפתחויות, או בעיקר הוספת שכבות נקרא לזה, שמאפשרות לו להיות כבד יותר, מסקרן ומעניין יותר, למרות התחושה שראינו חלק מהקטעים שבו בעבר, ולמרות שהוא מתעקש להשאיר את הגיבורה שלו שותקת גם עבורנו ברמה שהיא בלתי מפוענחת. יש די והותר רמזים עד שנגיע לתשובה על השאלה מה רודף את ברין חוץ מחייזרים, אבל הם משאירים מקום לניחושים ולא מספיק מקום לקווי אופי. 

המקום המרכזי שבו הסרט קצת חלש הוא פיתוח הדמות של ברין מעבר למה שמראים לנו. היא מתיילדת או לפחות נראית ככה, ביישנית ותקועה בעבר, אמיתי או מדומיין. מעבר לכך, היא עוברת כמעט כמו ארכיטיפ של דמות מאגדות ילדים, מישהי שגרה לבדה ביער, או כלואה באיזו טירה. וגם זה, ככל הנראה, מכוון, אבל לוקח זמן להיכנס לסרט ולהישאב לתוכו, בגלל שהוא מבליט את המשחק שלו עם מוסכמות ומחוות. הוא מדגיש את המלאכותי, כדי לומר לנו משהו על מצב אנושי, עמוק מהקרביים של הנפש, אבל עושה זאת עם מרכיבים שנראים כמו פלסטיק נרטיבי. זו גם הסיבה שעבורי חלק מהזמן הוא איבד מומנטום, בעיקר כשהוא נע בין מקומות בהם ברור לאן הוא הולך, ואז נקודות בהן הוא נהיה לא ברור, למשל כשהוא בוחר לא להסביר עד הסוף את המכניזם או שיטת הפעולה של החייזרים. זה מוערך, כי אפשר בסופו של דבר להבין את המנגנון שלהם, בגדול, וזה עדיף על האכלה בכפית. אבל יש מקומות בהם נראה קצת שרירותי מתי הם רבי עוצמה ומתי הם ברי חיסול, כדי שהתסריט ימשיך הלאה. 

יש ב"אף אחד לא יציל אותך" אמירה קורעת לב ומהדהדת ככל שחושבים עליה. ובכך הוא יותר מעוד סרט הישרדות, או סרט פלישה ביתית, או סרט פלישת חייזרים, או סרט על אישה שלא אמורה להצליח אבל הנה היא מוצאת כוחות כי הרוח האנושית היא משהו משהו. אבל הדרך להגיע ולהעריך את הנקודה הזו עוברת דרך עיצוב דמות וסיפור מלאכותי במתכוון, שצריך לצלוח ולחשוב עליו כעל נקודת מבט מתוך עיניה של ברין והדרך הספציפית שבה היא רואה את העולם. הדרך היחידה שבה היא יכולה לראות אותו כדי להמשיך ולשרוד, חייזרים או לא. באופן הזה, פתאום אפיון הדמות שלה מספק, כי המתקתקות הילדותית שלה, המרכיבים המצועצעים באופן שבו הבית שלה נראה והיא עצמה מתנהלת, התקיעות הכמעט ילדותית, אומרים משהו מסוים על מי שהיא ועל השלב שבו היא הייתה חייבת לעצור את העולם החיצוני מלהמשיך ולעצב אותה. ואם נקודת המבט שלה תמצא חן בעיניכם ובעיניכן כמבע קולנועי, כנראה שתאהבו את הסרט עד מאוד. אך שימו לב, היא עלולה להישאר בסביבה ולהשפיע גם אחרי הצפייה.