סרטים חדשים: ״כאילו אין מחר״, ״אחרי השמש״, ״ויטני – I Wanna Dance with Somebody״, ״חתונה אש!״, ״חופשה משפחתית״, ״בלש ניו יורקי: התיקון״

מדור סרטים חדשים אחרון לשנת 2022 מגיע, בניגוד לשבועות האחרונים, עם הרבה סרטים חדשים בבתי הקולנוע. שזה תמיד מוזר בעיניי, הפצה בשבוע האחרון של השנה הלועזית, בזמן שכל מי שכותב או כותבת על קולנוע מסכמות שנה. בדרך כלל יש אצלנו נציג אחד של הרשימות הנבחרות שמופץ ממש ברגע האחרון (בשנה שעברה זה היה ״ליקריץ פיצה״) ואכן מחר תוכלו לקרוא סקירה על סרט שיוזכר בהמשך וכבר נבחר אתמול לאחד מסרטי השנה של סריטה. זה גם הזמן להזכיר שהלכה למעשה סיימנו עם הסיכומים שלנו, שיאוגדו בסופש לפוסט אחד אבל בינתיים אפשר למצוא אותם בתגית הרלוונטית. אבל קודם מבט ראשוני במקבץ האחרון של סרטי 2022 בקולנוע, אירוע או שניים, וצפייה ביתית כמובן.

כאילו אין מחר – נפתח עם סרט ישראלי חדש על המסכים, תמיד סיבה למסיבה, במיוחד אם מדובר בסרט הפתיחה של הפסטיבל לקולנוע גאה והמועמד לשני פרסי אופיר. ניצן גלעדי, דוקומנטריסט שפנה לבימוי עלילתי עם ״חתונה מנייר״, שב לעבוד עם מורן רוזנבלט אהובת הבלוג, והפעם מצוות אותה עם התגלית ישראל אוגלבו וכוכב הנוער שבגר להיות שחקן קולנוע וטלוויזיה, דין מירושניקוב. שלוש ההופעות שלהם מרכיבים סרט שלם, המתרחש ברובו בדירה תל-אביבית (ומעוצבת) אחת, כמו גם בתוך התודעה המשובשת של הגיבור. הסרט מתחיל עם פיגוע ירי במצעד הגאווה, מה שמוביל למנוסה של הדמות הראשית וחברתו הטובה הישר אל דירתו. הם מאמצים בדרך נפגע חרדה, ורגעי הבעתה מתחלפים בנסיונות להפיג את המועקה: בסימום עצמי, מגע מיני, שיחות כנות או סודות שיוצאים אל האור, קשרים חדשים שירקמו וישנים שעלולים להיפרם. בעמדת הדי-ג׳יי/מלחין: עופר ניסים, עם פסקול קולנועי ראשון. התמונה לעיל היא מתוך הסרט, שצילם מתן רדין, ונאחל לו הצלחה בימים אלו בהם יש מי שמנסים להניס את הקהילה הקווירית חזרה אל הארון ואל ימי הבושה הכפויה.

אחרי השמש (Aftersun) – סרט שכבר התחלנו לחגוג ממש אתמול, ומככב לא רק אצלנו ברשימות הגדולים של השנה. זוהי מעמסה כבדה להטיל על סרט כה זעיר וצנוע, אבל יצירת הביכורים של שרלוט וולס הסקוטית אפופה בהייפ כבר חצי שנה, מאז הבכורה בפסטיבל קאן. פול מסקל, מתהילת ״אנשים נורמלים״, שוב מוצא בריזורט ים-תיכוני כמו ב״הבת האפלה״. הפעם זהו מלון הכל כלול בטורקיה, בתקופה של מצלמות הווידאו הביתיות דרכן מתעדת בתו הצעירה את החופשה. מגלמת אותה בצעירותה פרנקי קוריו, ובהבזקים לבגרותה סיליה ראולסון-הול, מה שמלמד על המבנה של הסרט: חיטוט בזיכרון עבר שמתרקם לנגד עינינו באופן מוחשי יותר מן ההווה. קשה לפרט על העלילה הדקה, לא מחשש ספוילרים, אלא משום שהעיקר הוא הזמן שמבקשת הבמאית לבלות במחיצת הדמויות גם ברגעים השוליים למראה והצופנים בחובם אמיתות שיתבררו בהמשך. קצת כמו שם הסרט, לא בדיוק שקיעה אלא אזכור לתכשיר של אחרי שהייה ארוכה וצורבת בשמש. אני פחות זרמתי עם כל זה, עופר דווקא חושב שזה סרט השנה. אור התרגש מהסרט קצת לפני פסטיבל קולנוע בערבה ויהיה אמון על הסקירה.

ויטני – I Wanna Dance with Somebody – סלחו לי על הברדק בשם הסרט, אבל זה העברי מכיל את הלועזי בתוספת המילה ״ויטני״ בעברית אז קיוויתי שזה יהיה ברור. ״ויטני״ היא וויטני יוסטון, בעוד ניסיון של הוליווד להנפיק ביוגרפיה מוזיקלית לכל ענק או ענקית בתחום. מגלמת אותה נעמי אקי הבריטית (בתמונה בהמשך), בכל רגעי השיא והשפל שידעה זמרת הפופ וה-R&B לאורך השנים. קלארק פיטרס הוא אביה האמרגן, אשטון סנדרס הוא בובי בראון, וגם סטנלי טוצ׳י כאן כי צריך לפנות לקהל הלבן, אני מניח. הבמאית היא קאסי למונס (״הארייט״) אבל השם הכי חשוב בסיפור הוא כנראה זה של התסריטאי אנטוני מקארטן, מי שכתב את ״רפסודיה בוהמית״ (ועוד שלל סרטי אוסקר). עצם האזכור שלו אמור לגרום לכם ולכן לרוץ – אל בית הקולנוע, או הרחק הרחק מהם, בהתאם ליחס שלכם ושלכן לסרט על להקת קווין.

ויטני

חתונה אש! (Shotgun Wedding) – יום אחד ג׳ניפר לופז תפסיק להתחתן על מסך הקולנוע, אבל היום אינו היום הזה. הפעם החתן הוא ג׳וש דוהמל, חמותה לעתיד של לופז היא ג׳ניפר קולידג׳ ירום הודה, ואפילו האקס לני קרביץ מוזמן למסיבת החתונה המתרחשת על אי טרופי. אלא שקבוצת שודדים חמושה מתפרצת לאירוע ללא הזמנה, מה שמאלץ את החתן והכלה להשיב מלחמה ואולי גם להיזכר מדוע התאהבו זה בזו מלכתחילה. זו קומדיית פעולה רומנטית, למקרה שלא הובן מהתקציר או מהתמונות של קולידג׳ יורה בנשק אוטומטי. מארק האמר (״סטוץ כפול״) כתב את התסריט, ג׳ייסון מור (״פיץ׳ פרפקט״) הוא הבמאי.

חופשה משפחתית (Say Cheese / On sourit pour la photo) – השם הצרפתי שהוספתי בסוגריים אמור לרמוז בעדינות על מוצאה של הקומדיה הזו, סרטו של פרנסואה אוזן. לא אוזון, במאי קולנוע צרפתי אחר עם שם דומה מדי. העלילה עלולה להזכיר חלק מהסרטים לעיל, בצירוף מקרים מעניין, ומתמקדת במשפחה צרפתית היוצאת לחופשה יוונית. לא סתם חופשה – ניסיון לשחזר את זו של לפני 20 שנה, עם אותן תמונות ואותם היעדים. האם מדובר בניסיון של האב, שאשתו מודיעה לו על פרידה, לשוב אל העבר ולהתרפק על שאיננו עוד? אין מה לומר, נושא קורע מצחוק. מככבים: ז׳אק גמבלן, פסקל ארביו, פבלו פולי, אנייס הורסטל, ולודוביק (בלי שם משפחה).

בלש ניו יורקי: התיקון (Detective Knight: Redemption) – חלפו חודשיים מאז עלה לאקרנים החלק הראשון בספק-טרילוגיה הזו, שמביים אדוארד דרייק באופן מאוד לא נוח מבחינת מי שמככב בסרטים הללו, ברוס וויליס. אז במקום לספר על העלילה אני רק רוצה להזכיר שכיום כבר ידוע על מצבו הרפואי והנפשי של השחקן החולה בזמן צילומי הסרטים, שאני לא רואה שום טעם בהבאתם למסכים. מעריצים אמיתיים של וויליס לא אמורים ללכת לראות אותו מצולם בלי הכרה למה שקורה סביבו, ולמפיצי הסרטים בישראל אני אמנם לא מתערב בעבודה (כי הם לא מתערבים בשלי, לרוב) אבל כן רוצה לשאול בעדינות – זה לא מציק לכם במצפון? זו בושה גדולה, אם תשאלו אותי.

קלולס – סרט ששקלתי ברצינות לעשיריית הגדולים בכל הזמנים של ״סייט אנד סאונד״, יוקרן מחר בערב (29.12 ב-20:30) בקולנוע קנדה התל-אביבי. זה אמנם קורה מדי פעם בישראל אבל לא ככה, לא בליווי שיחה של יקירת הבלוג יערה עוזרי עם הבמאית של קלאסיקת הניינטיז האולטימטיבית לסוגה, איימי הקרלינג. פתאום עכשיו זה קצת מרגש, נכון? עוד פרטים וכרטיסים אצל קולנוע קנדה.

סרטים חדשים ב-VOD

רעש לבן

אלף-בית של אהבה (A E I O U: A Quick Alphabet of Love) – נפתח את החלק הזה של המדור עם סרט גרמני וחדש אצל yes וסלקום TV גם, שבכורתו נערכה בפסטיבל ברלין בתחילת השנה. סופי רויס מגלמת שחקנית עבר שנשדדת בתחילת הסיפור, מספיקה להעיף מבט באיש הצעיר שגנב את ארנקה וברח. אותו בחור (מילאן הרמס) מופיע בפתח דירתה כתלמיד אצל מורה לשיפור כושר הדיבור, מקצועה הנוכחי של הגיבורה. הקשר הבא בין השניים, אחרי שודד-נשדדת ומורה-תלמיד, יהיה רומנטי כמובן. אודו קיאר מככב אף הוא בתור בעל הבית של הגיבורה, בסרטה של ניקולט קרביץ.

סטודיו 666 (Studio 666) – קומדיית האימה של להקת הפו-פייטרס, בתפקיד עצמם, שיצאה בתזמון טרגי וסמוך למותו של המתופף טיילור הוקינס. אולי כעת, אחרי כמה חודשים, אפשר גם לצפות בו בתור סרט מצחיק-מפחיד על הלהקה המפורסמת של דייב גרוהל וחבריו, שמגיעה להקליט אלבום בבית רדוף רוחות. ג׳נה אורטגה מסמנת כאן עוד וי בקריירת האימה המתפתחת שלה, לצד שחקנים מפורסמים כמו וויל פורטה ולזלי גרוסמן. בי.ג'יי מקדונל ביים, אור כבר כתב על הסרט במסגרת אימת החודש של אפריל.

רעש לבן (White Noise) – נסיים אצל נטפליקס, לשם מגיע בשישי (30.12) סרטו של נואה באומבך על פי ספרו של דון דלילו. כבר כתבנו על קיומו של הסרט כשעלה מסחרית לאקרנים מוקדם יותר החודש, גם אם לרגע, ובכל מקרה עופר כתב עליו עבורנו בפסטיבל ונציה. אז זוהי רק תזכורת או שמא הודעה למי שחיכו שיגיעו עד הסלון הביתי כדי לראות את אדם דרייבר, גרטה גרוויג, דון צ׳ידל ושאר צוות השחקנים המיומן במעשייה קומית-טרגית ופילוסופית על מקומם וחשיבותם של אסונות בחיינו, בדגש על משפחה אחת בעיירה אוניברסיטאית אחת.