• ראש העכביש
  • אימת החודש - יוני 2022
  • סקירה תיעודית כפולה על צמד סרטים ישראליים
  • אלביס
  • בלאק-פון
  • סרטים חדשים: ״אלביס״ של באז לורמן בקולנוע
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח מסכם על סרטים זוכים
  • פסטיבל סרטי סטודנטים 2022: דיווח אחרון
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח של אורון לפני סגירה
  • פייר איילנד
  • ״שנות-אור״, סקירת פיקסאר
  • פסטיבל סרטי הסטודנטים: דיווח שני של עופר
  • פסטיבל סרטי סטודנטים 2022: דיווח ראשון
  • ״טווח אפס״, סקירה
  • ״השיחוק״, סקירת נטפליקס
  • עולם היורה: עולם חדש
  • האדם הגרוע בעולם
  • גל במאים שבים אל תקופת ילדותם בסרטים מאוחרים
  • RRR :סקירה לסנסציה של הקולנוע ההודי
  • ״אהבה בשחקים: מאווריק״, סקירה

״מטרה מאחורי הסורגים״ (Copshop), סקירה

21 בפברואר 2022 מאת אורון שמיר

ברוח הסרט המאוד תכלסי לו מוקדשת הסקירה הבאה, נתחיל בשורה התחתונה: אם חשקה נפשכם או נפשכן במותחן אקשן ופעולה, ״מטרה מאחורי הסורגים״ (Copshop)״ הוא סבבה של פתרון להרגעת הקריז המסוים הזה. נטול כוחות-על, ללא היי-קונספט, בלי הכלאת ז׳אנרים – פשוט אחלה סרט לראות בבית. שזה משהו שאפשר לעשות מאז דצמבר האחרון בכל שירות VOD שתבחרו (יס, הוט, סלקום), אחרי סיבוב קצר ואולי מיותר בבתי הקולנוע בספטמבר האחרון. מדובר ב-107 דקות נקיות משומן ומוגשות על העצם, כולל מספיק תוספות כמו דם וקליעים לסיפוק החשק הנקלה. סרט שהוא קצת יותר מדי מוצלח לסוגו כדי להיחשב ממש בי-מובי, אבל גם נעדר ייחוד או תחכום בשביל לא להרגיש מטופש, בדיוק במידה הנכונה, בזמן הצפייה. הרגשתי קצת לא טוב ולכן זה מה שהתחשק לי, אז שלפתי באיחור את ההמלצה הוותיקה הזו מחבר. לא שצריך המלצות בהתחשב בנתוני הפתיחה – ג׳ו קרנאהן מביים את ג׳רארד באטלר ופרנק גרילו מחללים תחנת משטרה, מה צריך יותר? האמת שלא צריך, אבל יש.

אקדח שמופיע במערכה הראשונה וכו׳ זה לחלשים (או לצ׳כוב). בסרט הזה, האקדח מופיע כבר בפריים הראשון, מסתחרר ביד בוטחת משל היינו במערב הפרוע. האקדוחנית היא שוטרת טירונית בשם ואלרי יאנג (אלכסיס לאודר, עוד עליה בהמשך), שנמצאת בסיור עם המפקח המפקח הוותיק ושבע הקרבות (צ׳אד אל. קולמן). שיחותיהם על כלי נשק ימלאו את סצנת הפתיחה, בעודם מצויים בהפסקה מסיור בשטחי המדבר של מדינת נבדה. במקביל לקריאה שמקבלים השוטרים להגיע לפיזור קטטה, ייחשפו שתי הדמויות המרכזיות הנוספות. טדי (גרילו) מצוי במנוסה, לא ברור עדיין ממי או למה, אבל מצבו כה חמור עד כי הוא מתגרה בשוטרים על מנת שיעצרו אותו. התוכנית שלו היא להתחמק מרודפיו על ידי הימצאות בתא מעצר ממוגן, אבל הוא לא היחיד שחשב עליה. גם מי שמצוי בעקבותיו, בוב (באטלר), מכיר את התרגיל. השניים מוצאים עצמם בתאים מקבילים והשוטרת יאנג מבינה שמשהו אינו כשורה, אבל זה כבר מאוחר מדי.

בכל פעם שאני כותב על סרט חדש של קרנאהן, אני חש צורך להזכיר את הקריירה המבוזבזת שלו. מי שהתחיל בסוף שנות ה-90 עם ״סכנה באוקטן גבוה״ ו״מחלק סמים״, הסב את תשומת ליבה של הוליווד בסרטו ״לחסל את האס״, וזכה בג׳וב כפוי הטובה של עיבוד ״צוות לעניין״ לסרט קולנוע ב-2010. התגובה שלו הייתה המותחן המוצלח ״שטח פראי״, אבל זה כבר היה לפני עשור וקצת. מאז, קרנאהן רב הכישורים מתקשה למצוא מימון למה שהוא כה מצטיין בו – סרטי אקשן מחוספסים ומופרעים. בתקופה הזו הוא ביים רק שני סרטי קולנוע (״סטרץ'״, ״לתפוס את הבוס״) והתפרנס מבימוי פרקים בסדרות טלוויזיה למיניהן, או כתיבה ושיפוץ תסריטים לאחרים (״משאלת מוות״, ״בחורים רעים לתמיד״). בעיניי, ״קופ שופ״, אם תסלחו לי על ההתעלמות מהשם העברי, הוא הדבר הכי מבדר שיצא תחת ידיו מאז אותו ״שטח פראי״.

ההפקה ממש לא הלכה חלק, כפי שאפשר לנחש כשרואים המון לוגואים של חברות שונות בפתיחת סרט אמריקאי. קרנאהן שיכתב את התסריט של קורט מקלאוד ומארק וויליאמס (״גנב עם כבוד״, ״אוזרק״) והכניס את גרילו כשותף בהפקה, מה שסייע לפרויקט לקבל אור ירוק לצילומים. באטלר וליאם ניסן שיחקו כסאות מוזיקליים עד שלבסוף היה זה הסקוטי ולא האירי שמצא עצמו בתפקיד המרכזי השני בסרט (אחרת היה לנו פה מופע איחוד של במאי וכוכבי ״שטח פראי״). לתפקיד הנשי הראשי רצו המפיקים מישהי ידועה (והוא כלל לא נכתב לשחקנית שחורה במקור), כאשר לבסוף קרנאהן איבד את זכות הפיינל-קאט וחלק מהסרט קוצץ קלות. אין לי דרך לדעת איך נראית גרסת הבמאי אלא אם תצא אחת, אבל אם לשפוט על פי מה שכן יש על המסך אני בעד הגרסה הנוכחית.

הקצב של הסרט מאוד נכון, משום שהסיפור מחליף פאזה או כיוון בערך כל 25-30 דקות, כדי חלילה לא לאבד עניין ומאידך כן למצות המקסימום מכל תמונה או מערכה. סגנון הבימוי העצבני של קרנאהן הולם את החלפת ההילוכים התדירה הזו, והסרט עשוי היטב לכל אורכו, בין אם מדובר בסצנת אקשן מבורדקת במכוון או בתנועת מצלמה מדויקת המעשירה כל סיטואציה. יש מספיק שורות דיאלוג מהנות כדי לזכור שבאנו לכייף עם הסרט גם כשהוא מרצין, והשפעות בולטות של מותחני סבנטיז, במיוחד ״הארי המזוהם״ (חדי או חדות האוזן אף יקלטו את הנעימה של ״הארי המזוהם חוזר״/״מגנום פורס״ בסיקוונס הפתיחה). יותר מאשר רפרנסים ישירים, זה בעיקר אומר שהדמויות מעוצבות תוך כדי תנועה וצריכות למצוא את מקומן במערכת המוסדרת של טובים ורעים, כמו גם לדעת עם מי אסור לשתף פעולה ועם מי אין ברירה אלא לעשות זאת.

זה מביא אותנו לשחקנים, ותחילה אלה שבזכותם הסרט צולם. גרילו חותר תחת הטייפקאסט הנוכחי שלו כגיבור אקשן מסוקס, מגלם נוכל חלקלק וקצת פתטי מכף רגל עד ראש. כלומר מנעלי עור נחש ועד קצה המן-באן (התסרוקת הבלתי נסבלת הזו של פקעת אסופה ברישול). בתור שירות לקוראים ולקוראות, אני נאלץ לבאס ולספר שהוא שומר על חולצתו לאורך כל הסרט, למעט רגע קצר לטיפול בפצע שנגרם לו בפתיחה. באטלר כנראה מתחיל להתעייף מהתרוצצויות, ואולי ביקש שחצי סרט יאזקו אותו לקיר, אבל הוא מפצה על כך בלעיסת השורות שלו וגם טועם מן האקשן כשמגיע תורו. עוד שם שטרם הזכרתי הוא טובי האס, שמבלי לחשוף יותר מדי על הדמות שלו הוא כאילו הגיע מסרט אחר, ומשנה לגמרי את האווירה עם בואו. מלבדו, כמעט כל שחקני המשנה עוברים בקושי את רף הסביר וכאן מורגש המימון הקצוב של הסרט (כמו ברגעים שדורשים אפקטים). קצת יותר תקציב לליהוק לא היה מזיק, אך מצד שני אולי הוא היה מונע מגיוס של הנשק הסודי.

אלכסיס לאודר היא לא רק המצטיינת בקאסט בעיניי אלא פשוט חורכת את המסך בהופעה שבכוחה להפוך גם ניצבים לכוכבים. עוד בזמן הצפייה התחלתי להתרגז על כך שהיא לא מופיעה בכל המארוולים והג׳יימס-בונדים, במקום כל מי שכן. היא קשוחה בלי לזייף את זה כמו הרבה אחרות, אבל הכריזמה שלה שקטה ועוברת בלי מבטים שוברי מצלמה. היא מעולה בסצנות האקשן ומצוינת ברגעי הדרמה, גיבורת פעולה מן המוכן שיכולה גם להיות אחלה נבלת, במידה וקיים בה הצד הזה. אחרי הגיגול הזועם שערכתי בתום הצפייה (אף פעם לא תוך כדי), מבט שטחי בתוצאות הוכיח שהעולם לא רק מסכים איתי – אלא הקדים אותי. הקרדיטים של לאודר כוללים בין היתר את ״הפנתר השחור״ ואת המיני-סדרה ״ווצ׳מן״ בתחום גיבורי העל, לצד סרט הפעולה עתיק התקציב ״מלחמת המחר״ אם למצוא דוגמה מהשנה החולפת.

יכול להיות שמדובר בכוכבת שעד כה פספסתי? ומדוע אני לא זוכר אותה באף אחד מן הפרויקטים האלה? אולי כי ב״פנתר״ היא מגלמת ״אישה מניגריה #2״ בסצנת הפשיטה על השיירה, ב״שומרים״ היא אמא של דמות משנית שמופיעה בפרק פלאשבק, ואת הסרט האחרון מעולם לא ראיתי (הייתי צריך לוודא את זה, תודה לטרבוקסד). בכל מקרה, להיות ״זו שעומדת מאחורי כריס פראט מחוץ לפוקוס״ זה עדיין לא מספיק טוב. שמישהו ייתן לאישה הזאת תפקיד בדיוק כמו ב״מטרה״ אבל עם פי עשר תקציב. או סרט המשך, בהנחה שהנוכחי הוא סיפור המקור לדמות של ואלרי יאנג. אני בטוח שהקהל כבר יעשה את השאר ויגיב אל לאודר באופן דומה למה שקרה לי. בהוליווד יש בעיית ביצה-ותרנגולת כרגע בכל הקשור לגיבורות אקשן, כי מצד הז׳אנר בפריחה ויש ביקוש, ומצד שני מי שמלוהקות לתפקידים הללו אינן בהכרח עונות על מלוא ההגדרות הנדרשות מן התפקיד. לאודר עושה את זה לכאורה בלי מאמץ, מאפילה בקלות על שניים מן הגברים המחוספסים ביותר בעולם הקולנוע של זמננו. כאמור, גם מי שיבוא לראות אותם יתקשה להתעלם ממנה. וכך, גם סרטים שאמורים להיות רק סבבה מצליחים להפתיע לטובה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.