סרטים חדשים: ״קרואלה״, ״מקום שקט 2״, ״שומר טינה״, ״גודזילה נגד קונג״, ״פריקי״, ״ריה והדרקון האחרון״, ״סקובי דו!״

מה זו התחושה החדשה-ישנה הזו שמנצנצת היום? נדמה לי שקראנו לזה אופטימיות, אני לא ממש זוכר. אבל בהסתכל קדימה על המוני האירועים והפסטיבלים שמביא עימו חודש יוני, יחד עם שובם של בתי הקולנוע במלוא העוצמה (וללא הגבלות תברואה), נחמד להיאחז בתחושה. החודש הוא גם חודש הגאווה שתמיד משמח לחגוג, וממש היום תתקיים גם ההכרזה על התוכניה של פסטיבל קאן ופסטיבל דוקאביב, שיתקיימו במקביל בתחילת יולי. מה עשינו שמגיע לנו כל הטוב הזה? המצב כל-כך טוב שלא הספקתי להתייחס לפסטיבל הקולנוע הצרפתי שיסתיים השבוע, מתחלף בפסטיבל הקולנוע האיטלקי אליו אני מקווה שנספיק להגיע.

העניין הוא שכל האירועים החוץ-קולנועיים הללו דורשים את תשומת הלב של הבלוג בזמן שהאולמות המסחריים קוראים לנו, השבוע עם עוד תשעה סרטים חדשים בבתי הקולנוע (חצי ממה שהלך פה בשבוע שעבר אבל עדיין מספר עצום). בזאת אני כולל שני סרטים המרחיבים הפצה השבוע וכבר דיברנו עליהם לא מעט כאן – ״צעירה מבטיחה״ (Promising Young Woman) ו״עוד סיבוב״ (Another Round), שניהם זוכי אוסקר וזכו כבר לטקסט/ים משלהם. בתור קונטרה מספר דומה של סרטים חדשים נוספים, אבל כאלה שאפשר לראות בבית.

קרואלה (Cruella) – את קרואלה דה ויל אני מקווה שאין צורך להציג, אחרי שיצרה לעצמה שם של אחת המרשעות המרתיעות בתולדות דיסני, בסרטי ״על כלבים וגנבים״ או ״101 דלמטים״, ובהתבסס על ספרי דודי סמית׳. בהסתמך על הצלחת ״מליפיסנט״ הוחלט שגם פושטת עורות הכלבלבים מסיבות אופנתיות תקבל סיפור מקור ושאנחנו גם צריכים לחבב אותה מעכשיו. לשם כך לוהקה אמה סטון לתפקיד הראשי, אחרי פרולוג ארוך על ילדותה של ילדה דחויה בשם אסטלה. היא מתגלגלת אל לונדון ורוצה להשתלב בתעשיית האופנה של שנות ה-70, מה שמפגיש אותה עם הברונית המרשעת (אמה תומפסון). מכאן ״השטן לובשת פראדה״ הופך לגרסה הנשית של ״ג׳וקר״, ממש כמו שכולם כבר הספיקו לכתוב. אני קיוויתי לקצת יותר ״אני, טוניה״ בהתחשב בזהות הבמאי, קרייג גילספי, אבל לא התפלאתי למצוא בין גדודי התסריטאים את מי שכתבה את ״פראדה״, אלין ברוש מקנה. הקאסט העמוס כולל גם את מארק סטרונג, פול וולטר האוזר, ג׳ואל פריי ואמילי ביצ׳ם, אבל מה שבאמת כדאי לדעת הוא שמדובר ב-134 דקות שאינן מיועדות לילדים קטנים מדי. יש עוד הרבה מה לומר על הסרט הזה ונעשה זאת בסקירה.

מקום שקט 2 (A Quiet Place: Part II) – הסרט הזה חיכה לסוף המגפה כדאי שתצפו בו בקולנוע, בכל העולם במקביל וכך גם בישראל. מי שצפו בסרט הראשון ודאי יסכימו שיש אפקט מסויים בצפייה בו בבית קולנוע שקט ודרוך. היוצרים, בראשות ג׳ון קרסינסקי ששב לביים ולכתוב, מקווים שתזכרו לו חסד ותעשו את אותו הדבר שנית. עבור מי שלא צפו בסרט הראשון, אני לא חושב שהחדש יזיז או אפילו כדאי. אם כי הוא מתחיל ביום בו הכל השתנה ויצורים רצחניים עם שמיעה יוצאת מגדר הרגיל המיטו חורבן על האנושות, מכריחים את השורדים לחיות את חייהם בשקט מוחלט מחשש שיהפכו לקורבן. הסרט השני משיב למסך את זוגתו של הבמאי, אמילי בלאנט, ואת מיליסנט סימונדס ונואה ג׳ופ כילדים שלהם. זה לא ממש פריקוול משום שרובו מתרחש אחרי מאורעות הסרט הראשון ומציג כמה דמויות חדשות, בראשות קיליאן מרפי. צפו לסקירה.

שומר טינה (Wrath of Man) – גאי ריצ׳י חוזר לשתף פעולה עם ג׳ייסון סטייתהם, לראשונה מאז ״Revolver״ ב-2005. זה כל מה שהייתי צריך לדעת בשביל לרכוש כרטיס, אז אבין את מי שידלגו לסרט הבא. לטובת השאר, תיאום ציפיות קל: ריצ׳י זונח את רוב השטיקים החזותיים שלו וחלק מחוש ההומור והסטייל המפורסמים. הוא עושה זאת לטובת מותחן מזדחל, מחוספס, קשוח והדבר הכי טוב שהוא עשה לפחות 20 שנה. גם אם מדובר ברימייק למותחן הצרפתי Cash Truck אז זה לא לגמרי חומר מקורי שלו. אבל איזו הפתעה הסרט הזה היה, ברמה שאחסוך מכם ומכן את העלילה. אולי רק שג׳ייסון סטייתהם מגלם עובד חדש בחברת אבטחה והובלה של כסף מזומן, שמסתיר את עברו ואת הסיבה שהצטרף לצוות. עוד על המסך: הולט מקאלני, ג׳וש הארטנט, ג׳פרי דונובן, סקוט איסטווד, אנדי גרסיה ואדי מרסן. סקירה בוא תבוא.

גודזילה נגד קונג (Godzilla vs. Kong) – נרד קצת במדד הטריות, ואני לא מתכוון רק לאתר ריכוז הביקורות רוטן טומייטוז. סרט המפלצות המפגיש שני טיטאנים כבר בשלב הכותרת מגיע ארצה בחודשיים איחור, לא נורא בסטנדרטים של ימי המגפה. לא באמת תרצו שאתאר את העלילה, גם כי יש המון ממנה משום מה וגם כי הבמאי אדם ווינגרד (״אתה הבא בתור״) וערימת הכותבים שלו לא השקיעו יותר מדי מאמץ. הם ידעו שתבואו לראות את קינג קונג נגד גודזילה, בניסיון למעוך יחד את ״יקום המפלצות״ של אולפני וורנר. בין הרגליים של הקוף הענק והלטאה הגרעינית מסתובבים בני אנוש שאמור להיות לנו אכפת מהם: אלכסנדר סקארסגארד, מילי בובי בראון, רבקה הול, בריאן טיירי הנרי, שון אוגורי, איזה גונזלס ועוד. התמונה לעיל, כפי שוודאי אפשר לנחש, לקוחה מתוך סרט זה.

פריקי (Freaky) – סוף סוף עוד סרט שראינו וכתבנו עליו, הפעם באימת החודש בתחילת השנה. טכנית הוא בכלל מודל 2020 מאוחר, אבל נגיד לו לסרט אימה מאת כריסטופר לנדון (מז"ל טוב) שהוא גם קומדיית החלפת גוף. שם הולם יותר היה ״יום שישי (הפוך) ה-13״ שכן מדובר במעין מפגש לא רשמי בין הסרטים – נערה שמתעוררת בוקר אחד בגוף של אדם מבוגר, במקרה זה רוצח סדרתי אגדי הידוע בכינוי ״הקצב״. יש היגיון בשגעון וגם דרך בה יוכלו להתחלף, אלא שהרוצח נהנה להסתובב בגוף החדש ולפתות ביתר קלות את הקורבנות שלו. מי שלא נהנית בכלל היא הנערה שכלואה בתוך גבר מבוגר ומגודל, מה שמוציא הופעת משחק מעניינת מהשחקן וינס ווהן. מולו מככבת קתרין ניוטון (״מאבדים את זה״).

ריה והדרקון האחרון (Raya and the Last Dragon) – עוד לא הספקנו לשכוח איזה גרוע היה הרימייק של ״מולאן״ ומיד מגיע ניסיון לפיצוי מצד אולפני וולט דיסני, הפעם באנימציה. ריה (היה הורג מישהו לשים כאן א׳ שתמיד דוחפים כשלא צריך, או אפילו ע׳?) היא לוחמת מארץ פנטזיה שמזכירה את אסיה, שמשימתה הוא למצוא את הדרקון האחרון (או הדרקונית האחרונה) כדי להציל את האנושות מיצורים שהובסו בעבר בידי דרקונים. הגרסה בדיבוב המקורי, שלא מצאתי בארץ, היא חגיגה של סטארים ממוצא אסייתי: קלי מארי טראן, אקוופינה, דניאל דיי קים, ג׳מה צ׳אן, סנדרה או, בנדיקט וונג ועוד. הבמאי הוא אחד מאנשי השנה שעברה שלנו, קרלוס לופז אסטרדה ("תקופת מבחן" הלא הוא Blindspotting ואז גם "סאמרטיים"), שאינו אנימטור ונעזר בבמאי האנימציה דון הול (״מואנה״) ופול בריגס.

סקובי-דו! (Scoob!) – נסיים את החלק הזה של המדור עם עוד סרט מונפש לכל המשפחה, והפעם ציון דרך של ממש. זאת משום שהסרט החדש של חבורת סקובי-דו היה הראשון לברוח מן האולמות בארה״ב הישר אל ה-VOD באמצע מרץ 2020. למי שהתאפקו עד עכשיו ופשוט חייבים שילוב בין סיפור המקור על פגישתם של שאגי וסקובי, אבל גם מוכרחים תעלומה חדשה בה החבוב וכלבו המדבר נחטפים בידי מעין גיבור-על בזמן שחבריהם מנסים לפענח את תעלומת היעלמותם – זה הסרט עבורכם ועבורכן. או בשביל הילדים והילדות, נו. הבמאי הוא טוני סרוון ובגרסה האנגלית תפסידו את וויל פורטה, מארק וולברג, ג׳ייסון אייזקס, ג׳ינה רודריגז, זאק אפרון, אמנדה סייפריד ויש עוד אבל אפסיק כי זה סתם מבאס.

סרטים חדשים ב-VOD

מבין סרטי הצפייה הביתית של השבוע הקודם, בו לא היה מקום לפרט על ההיצע הביתי כשבתי הקולנוע מתפקעים, כבר כתבתי על ״אוסלו״ (Oslo), עיבוד למחזה הבימתי על שיחות השלום בין ישראל ופלסטין, עם שחקנים בינלאומיים (רות וילסון, אנדרו סקוט) ומקומיים (יגאל נאור, דבל׳ה גליקמן, סלים דאו, רותם קינן). אז נעבור אל האחד שפספסתי בנטפליקס נעבור משם אל השבוע הנוכחי והגדוש.

באג׳יו: הקוקו האלוהי (Baggio: The Divine Ponytail) – אחרי הסרט הדוקומנטרי של ענקית הסטרימינג על פלה הברזילאי, מגיעה תורה של ביוגרפיה דרמטית על הכדורגלן האיטלקי והצמה האיקונית שלו. את רוברטו באג׳ו (או באג׳יו בטעות נגררת בעברית), מגלם השחקן אנדראה ארקנגלי. סרטה של לטיציה לאמרטירה מתמקד לא רק בקסמים שחולל מספר 10 על המגרש אלא גם בצרות האישיות והמקצועיות מחוצה לו. שמתי תמונה להמחשה, בעיניי הוא לא מאוד דומה למקור אז נקווה שיודע לכדרר כמוהו.

בשם האדמה (Au nom de la terre) – אז את הפסטיבל הצרפתי פספסנו, כאמור ובמחילה, אבל שניים מהסרטים היותר מדוברים בו מגיעים אל ה-VOD של yes וסלקום tv אז אפשר להשלימם החל ממחר. סרטו אדואר ברז'ו מבוסס על סיפורה של משפחתו, ומספר על בן למשפחת חקלאים השב אל חוות אביו בצרפת אחרי שנים בארה״ב כדי לקחת את העסק על גבו, מה שמתגלה כמעמסה לא קטנה. גיום קאנה מגלם את הדמות הראשית בשלבים שונים של החיים ובעזרת איפור שיגרום לו לנסות להיראות פחות חתיך.

ארץ קטנה (Petit pays) – מגיע מאותו פסטיבל (צרפתי) אל אותם גופי שידור (יס וסלקום) אבל מציע חוויה שונה בתכלית. אריק ברבייה עיבד את ספרו של גאל פאיה, ששמו כשם הסרט (בארצות דוברות אנגלית נודע גם בשם Small Country: An African Childhood). זהו סיפור התבגרות ברואנדה השסועה, בה מלחמת אזרחים בין שבטי ההוטו והטוטסי הופכת לטיהור אתני וקורעת את הגיבור, בן לאב צרפתי ואם רואנדית, ממולדתו ומחבריו.

ֿשתינו (Two of Us / Deux) – סרט צרפתי נוסף לשבוע זה, נציג צרפת לאוסקר הקודם למען האמת, אבל לא חלק מהפסטיבל וזמין רק ב-yes. למעשה הוא כן חלק מפסטיבל אבל אחר, הפסטיבל הגאה, שהקרין אותו מספר פעמים באולמות או אונליין וכך יצא לעופר לכתוב על הסרט אצלנו. מרטין שבלייה וברברה סוקובה מגלמות זוג נאהבות בסתר, שאחרי עשורים של החבאת אהבתן מחליטות לעבור לאיטליה אך בדיוק אז הכל משתבש. פיליפו מנגטי הוא הבמאי.

העולם שמעבר (The World to Come) – מזוג לסבי מבוגר לזוג צעירות בתקופה קדומה אף יותר. סרטה של מונה פסטוולד, שותפתו לחיים וליצירה של בריידי קורבט (״ילדותו של מנהיג״, ״ווקס לוקס״), יהיה חלק מליין-אפ מיוחד של הפסטיבל הגאה בהמשך החודש, אם תעדיפו לצפות על המסך הגדול ברומן הנרקם בין ונסה קירבי וקתרין ווטרסטון במאה ה-19 ובזמן ששתיהן נשואות לגברים (קייסי אפלק, כריסטופר אבוט). עד אז, הסרט זמין ללקוחות yes ו-HOT בקטגוריות ה-VOD שלהן.

עד הקצה (Surge) – מצד אחד אני שמח שהסרט הזה הגיע ל-VOD (של יס, סלקום ופרטנר tv הפעם) עם השם שלו מפסטיבל ירושלים אונליין, אז גם כתבתי עליו. מצד אחר, כבר אז תמהתי על חוסר היכולת לתרגם מילה שפירושה התגעשות או התפרצות. במקרה של סרט הביכורים של אניל קאריה, מי שמתפרץ ומתגעש הוא גיבור הסיפור, בגילומו של בן ווישאו, כבודק ביטחוני בנמל תעופה שמאבד את דעתו במהלך יממה של הרס או שחרור עצמי, בזמן שהמצלמה נצמדת לכל צעד מחורפן שלו.

נערה מבית טוב (Valley Girl) – אנחנו עדיין בתאריך של מחר, חמישי ה-3.6, אבל הסרט הזה חוזר בזמן אל שנות ה-80. לא רק משום שהוא רימייק לסרט באותו שם בו כיכבו ב-1983 ניקולס קייג׳ ודבורה פורמן, אלא כי מדובר בעיבוד מוזיקלי ברוח האייטיז לאותו סרט ותיק. ג׳סיקה רות׳ (מז"ל טוב, שוב הוא) וג׳וש ווייטהאוס (״אביר לחג״) מגלמים את שני הצעירים שצריכים להתגבר על מכשולים כמו רקע חברתי ודעות של חברים והורים כדי להפוך לנאהבים. הם עושים זאת בשירה ובבימויה של רייצ׳ל לי גולדנברג (שביימה השנה גם את ״Unpregnant״). yes VOD.

דם וכסף (Blood and Money) – כדי שלא תגידו שאני מקדים את הסופש, נסיים עם סרט שזמין רק מיום שישי ה-4.6, בכיכובו של טום ברנג'ר (״פלאטון״). השחקן הוותיק מגלם צייד בודד שיוצא אל השממה הקפואה במטרה להתרחק מצרותיו, נתקל בשק מלא מזומנים ובערימה של צרות אחרות מול מי שהכסף הגנוב שייך להם. סרטו של ג׳ון בר, צלם שפנה לבימוי, יוקרן רק אצל yes ואיתו נסיים. נדמה לי שיש מספיק מה לראות.