במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 47

אני לא בטוח לאיזה אירוע לספור לאחור – שנה בלי בתי קולנוע או סוף סוף חדשות טובות? וכמה זמן זה ייקח? בסינמטק הרצליה לא מתאפקים ומפרסמים טיזר על חזרה אפשרית לפעילות כבר בשבוע הבא. אבל הגעתו של חג פורים בעוד שבוע ויום, מעורר בי חשש. גם בלי קשר לטוב ליבם של מקבלי ההחלטות, אני סתם לא אוהב את פורים. בכל מקרה, באשר לקולנועים – נמתין ונתאכזב, כרגיל. מזל שעדיין יש מה לראות על המסך הביתי, בטח כשמובטח מזג אוויר סוער שעושה חשק להישאר בפנים.

אקינו – פסטיבל הקולנוע היפני של סינמטק ירושלים יתקיים השנה באופן מקוון, כמובן. את התוכניה במלואה תוכלו למצוא באתר הסינמטק/ארכיון המחודש, ועל סרט הפתיחה ״אחרי השקיעה״ אכתוב בהרחבה מחר. זה גם תאריך פתיחת השערים הווירטואליים של האירוע, שיתקיים בין ה-18 וה-27 בפברואר, כאשר לכל סרט מועדי צפייה משלו. אולי אני צריך להוסיף ״סרט או סדרה״ משום שאחד השמות היותר גדולים בתוכניה, קוג'י פוקאדה (״הרמוניום״, ״נערה נעדרת״), מיוצג השנה עם עשרה פרקים של הסדרה שיצר, ״הדבר האמיתי״. ניתן יהיה לצרוך אותה בבינג׳ חצוי של שתי הקרנות. עוד שם בולט עם סרט חדש הוא קיושי קורוסאווה שיציג את ״עד לקצוות העולם״, על מנחת תוכנית טיולים שלומדת משהו על עצמה במסע לאוזבקיסטאן. מחר אתייחס יותר בהרחבה לכל הסרטים אבל מה שחשוב לדעת הוא שאפשר לרכוש פס לכל עשרת משבצות ההקרנה השונות או לסרט בודד, וכל המידע הרלוונטי נמצא כאמור אצל הירושלמים חובבי תרבות יפן.

סלאמדנס – פסטיבל הקולנוע האמריקאי שהוקם בסוף המאה שעברה במחאה על כך שסאנדנס נהיה ״מסחרי״ מדי, מציג מהדורת אונליין בסגנון ״בעל הבית השתגע״. כל תוכניית הפסטיבל זמינה בכל העולם במחיר של 10 דולר למלוא החופן סרטים. זה אומר 25 סרטים באורך מלא, ועוד עשרות סרטים קצרים, נסיוניים ושלל צורות ואורכים של אמנויות המסך למיניהם. הפסטיבל כבר החל ב-12 לחודש ופספסתי את זה במדור הקודם, אבל יימשך עד יום חמישי ה-25 בפברואר, אז אנחנו עדיין בסדר. כיוון שמדובר בקולנוע עצמאי עד מאוד, לא הכרתי ממש אף סרט מלבד שלושת הישראלים המשתתפים. ״בתוך הסערה״ של דניאל בלום מששתף בקטגוריית הקצרים העלילתיים, ומספר על בחור בשם נדב שבאמצע הלילה ואחרי פרידה קשה, הולך לבקר חבר שהוא לא ראה זמן רב. ״נראה לי שזה מספיק, לא?״ של אמילי שיר סגל הוא חלק מקטגוריית הקצרים התיעודיים, סרט מבוסס חומרי ארכיון המגולל את סיפור פטירתו של אבי הבמאית בתחילת הגל הראשון של מגפת הקורונה. את ״סוף הדרך״ של ניר ברגר נדמה לי שאין צורך להציג, אבל למקרה שכן מדובר בסדרת הרשת המונפשת של ״כאן 11״ על אח ואחות המנסים לשרוד בירושלים של אחרי שואה גרעינית. אני עדיין מקווה להספיק לראות משהו מן הפסטיבל, אבל חשוב להדגיש שהוא זמין גם בישראל אז בחרתי לכתוב על קיומו קודם לכן.

תגדיר מגדר – הפרויקט התיעודי-חברתי של ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב, מוצג השבוע ב-HOT8 וב-VOD של הוט. עוד בימי החוג לקולנוע קמו כמעט מדי שנה אסופות סרטים קצרים מעין זו, בכל פעם בנושא אחר אבל תמיד בדגש חברתי. הכותרת הפעם היא מגדר על כל גווניו וספציפית מושאי תיעוד המאתגרים את המוסכמות סביב הנושא בישראל. עשרה סרטים קצרים של יוצרות ויוצרים הפכו אצל הוט לעשרה פרקים של סדרה, והם: פרק 1: רמונה סטאר | פרק 2: בן של אבא שלי | פרק 3: תשעה ירחים | פרק 4: הפרלמנט | פרק 5: תני לי לראות אותך | פרק 6: השיער האפריקאי שלנו | פרק 7: הטקס: השבט והחשפנית | פרק 8: לאהוב את אמא | פרק 9: כביש ליל קיץ | פרק 10: סמירה. גם במקרה הזה טרם דגמתי אפילו סרט אחד, אבל עצם ההתכנסות תחת המטרייה של הוט הופכת את הפרויקט לנגיש יותר מאשר תיעודיים-חברתיים קודמים שזכו אמנם לערבי הקרנה באופן פיזי אבל קשה להשוות זאת לתפוצה רחבה של גוף שידור.

חודורובסקי – בסינמטק תל-אביב חוגגים יום הולדת לקולנוען המטורלל אלחנדרו חודורובסקי עם שלושה מסרטיו, והרצאה של יואב טל על חודו ועל שיטת הטיפול שהמציא, פסיכומאגיה. הסרטים המשתתפים, נדמה לי שבסדר עולה של טירוף: ״אל טופו״, ״ההר הקדוש״, ״סנטה סנגרה״. מי שעוד לא התוודעו לקולנוע היצירתי, המופרע, הסוריאליסטי והפולחני (תרתי משמע) של הבמאי הצ׳יליאני, יוכלו לעשות זאת כעת ובאופן נדיר עם תרגום לעברית. פרטים נוספים על המחווה באתר הסינמטק התל-אביבי.

סרטים חדשים ב-VOD

המכשפות

קוקון (Cocoon) – על דרמת ההתבגרות הברלינאית הזו עופר כתב במסגרת סיקור פסטיבל הגאה, אז קודם כל אפנה לשם. מדובר בסרטה של לאוני קריפנדורף, על נערה ביישנית המתחילה את התבגרותה המינית עם ההבנה שהיא נמשכת לנשים. הסרט עוקב אחריה במהלך הקיץ בו הכל משתנה עבורה, הקיץ בו היא פוגשת באהבתה הראשונה והבוגרת ממנה, ומשרטט דיוקן של התבגרות להט״בית בתקופה הנוכחית. אפשר יהיה לראות אותו החל ממחר (18.2) ב-yes.

אכפת לי (I Care a Lot) – קופצים אל יום שישי ה-19.2 ואל נטפליקס, בפעם הראשונה ולא האחרונה במדור השבוע. רוזמונד פייק מגלמת נוכלת המיומנת בהתחזות למטפלת בקשישים, המרוקנת את חסכונותיהם ועוברת לקורבן הבא. היא פוגשת יריבה ראויה (דיאן וויסט) שלא רק עולה על השיטה שלה אלא גם הופכת את היוצרות ומבקשת למרר את חייה. על המסך אפשר למצוא גם את פיטר דינקלדג׳, כריס מסינה, מייסון בלייר, ואיזה גונזלס (שאני שוקל להתחיל לכתוב את שמה הפרטי כ״עיזה״, כי זה לא שאני לא יודע איזה גונזלס היא, אבל ככה זה נראה). הבמאי והתסריטאי הוא ג׳יי בלייקסון (״הגל החמישי״) אם תרצו הורדת ציפיות קלה אחרי כל הטוב הזה.

המכשפות (The Witches) – בהיעדר משהו מרגש אחר בסופש אני מרשה לעצמי לחזק את המדור הנוכחי בסרטים שיצוצו לפני פרסום המדור הבא. זה אומר שאנחנו עכשיו ביום שני ה-22.2, אז יגיע סוף-סוף אל יס וגם הוט העיבוד של רוברט זמקיס לספרו של רואלד דאל. בהנחה שמישהו עוד מצפה לדבר הזה, עליו אפשר היה לקרוא אצלנו מבעוד מועד בהשוואה שערך אור בינו ובין גרסת ניקולס רוג, לעומת הספר כמובן. העלילה דומה ותעורר סיוטים במי שגדלו על הסרט המוזר והמקורי או צחוק קל במי שראו אותו שוב כמבוגרים: ילדון וסבתו מוצאים עצמם בבית מלון בו נערך הכינוס העולמי של מכשפות תבל. ייתכן גם שכמה ילדים יהפכו לעכברים. בתפקיד אנג׳ליקה יוסטון אפשר למצוא את אן הת׳אווי משום מה (תמונה לעיל) ובתור הסבתא את אוקטביה ספנסר (תמונה בראש הפוסט). כריס רוק מקריין בתור הילד, או משהו כזה.

אחרון הוורמירים (The Last Vermeer) – עדיין אצל יס והוט שנותנים עבודה, אבל עוד תזוזה קלה בלוח אל יום שלישי ה-23 לחודש ואל סרט שמיאן להגיע ארצה כשנתיים. הסיפור האמיתי שמאחורי הסרט קצת מקלקל את הפואנטה, אז אצמד לתקציר שמבטיח דרמת חקירה אחר האמת במלחמת העולם השנייה, סביב אמן הולנדי מפורסם שנחשד בקשירת קשר עם הנאצים. אלא שמי שאמון על חקירת המקרה סבור שאולי החשוד דווקא פעל כנגד האוייב הגרמני. קלאס בנג וגיא פירס מאיישים את התפקידים הראשיים, ויקי קריפס גם היא בקאסט ואת סרט הביכורים כבמאי של המפיק (והמיליארדר) דן פרידקין כתבו ג׳ון אורלוף, מארק פרגוס והוק אוסטבי, על פי ספרו של ג׳ונתן לופז.

פלה (Pelé) – נישאר עם יום שלישי ה-23 אבל נשוב אל נטפליקס ובזאת נסיים. לענקית הסטרימינג יש איזה עניין עם כדורגלנים, ואחרי בדיחות מהלכות כמו ניקולס אנלקה הגיע הזמן לעוד סרט על אגדת הכדורגל הברזילאית אדסון ארנצ'יס דו נסימנטו, או בקיצור פלה. ספציפית, סרט על התקופה חסרת התקדים בת 12 השנים בה הוביל את נבחרת הסלסאו לזכייה בשלושה גביעי עולם (1958, 1962, 1970) והפך מנער פלאי לכדורגלן המהולל בתבל בזמנו. סרטם של בן ניקולס ודייויד טרייהורן (״Crossing the Line״) מבטיח להתמקד גם בשינויים החברתיים שהתחוללו במולדתו של פלה באותה תקופה המתוארת בסרט, חלקם בהשפעתו ובהשראתו.