במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 16

לא יודע למה נזכרתי בחקוק על שערי הגיהנום של ״הקומדיה האלוהית״, בדגש על החלק של לזנוח כל תקווה. אולי כי אני סתם דרמטי. אולי אנחנו באמצע יולי ורצף כזה של חדשות רעות בענייני תרבות לא היה מאז אמצע מרץ. זה גם אומר שכבר עברו ארבעה חודשים שלמים שלא היו קלים לאף אחד, ובמקום קצה למנהרה נכנסו ישר לתוך הביוב. כפי שאפשר לראות, השבתי רשמית את הצורה החדשה שלבש במדור השבועי, כי שוב אין להתנבא מתי נראה שוב סרטים בקולנוע. המגדלורים שנצצו באופק היו פסטיבלי הקולנוע, אבל השבוע הם כיבו או עמעמו את האור.

פסטיבל הקולנוע של ירושלים נדחה פעם נוספת, הפעם לדצמבר. הכוונה היא לקיימו באיזור חג החנוכה, בין ה-10 וה-20 בחודש האחרון בשנה, במהדורה שתכלול חלק מהסרטים שיועדו להקרנה הקיץ וכמה תוספות שיתאפשרו בזכות המועד המאוחר. חצי הכוס הריקה אומר שהשקעה של שנה מצד צוות הפסטיבל, שהניבה על פי ההודעה לעיתונות מהדורה של ״כ-150 סרטים מ-60 מדינות, עשר מסגרות תחרותיות הנושאות פרסים בגובה מיליון ש״ח״ – ירדה לטמיון. חצי הכוס המלאה היא ההבטחה שלפחות חלק מזה ישרוד עד החורף, יחד עם סרטים שיתווספו, וגם הידיעה כי מספר סרטים בכל זאת ייחשפו הקיץ דרך הפלטפורמה הדיגיטלית של סינמטק ירושלים. גם פסטיבל הקולנוע של חיפה נדחה, אך ללא תאריך יעד, מה שהופך אותו בעיניי למבוטל עד להודעה חדשה. פסטיבל דוקאביב דווקא הודיע שיקיים את המהדורה הממילא דחויה שלו כמתוכנן, בין ה-3 וה-12 בספטמבר – אבל אונליין. בהודעה הקצרצרה לעיתונות, גם נכתב כי ״במידה וישתנו ההנחיות, הפסטיבל יוסיף הקרנות באולמות ואירועי חוץ, ככל שיתאפשר״. שזה ניסוח אפילו יותר מתנצל ממה שאני הייתי מצליח, והלב פשוט יוצא אליהם. בשורה התחתונה, שלושת אירועי הקולנוע המובילים של ישראל לא מתקיימים השנה באופן הרגיל שלהם. אפשר להניח שהשאר ילכו בעקבותם.

גם בעולם המצב לא נראה מזהיר מבחינת פסטיבלי קולנוע שיעצבו את המשך השנה הקולנועית. אמנם פסטיבלי הסתיו הודיעו על סוג של שיתוף פעולה או ערבות הדדית, אבל מאז ההודעה בסוף השבוע שעבר השתנו דברים. פסטיבלי הסתיו הם ונציה, טורונטו, טלורייד וניו-יורק, שלרוב מהווים את פתיחת עונת הפרסים בצפון אמריקה, אחרי הזנקת הרבע הקולנועי האחרון של השנה מאיטליה. פחות תחרות ויותר סולידריות ביניהן נשמע מסקרן על פניו, במיוחד כי טקס האוסקר כבר הודיע על תזוזה עמוק יותר אל תוך השנה הבאה, מה שאומר ששיא העונה יכול להיות בכלל ינואר-פברואר, כלומר הטריטוריה של סאנדנס וברלין. אבל עוד לפני שהספקתי להרהר בכל זה, טלורייד כבר התקפלו והודיעו אתמול על ביטול מהדורת 2020. יכול מאוד להיות שאחיו האמריקאיים ילכו בעקבותיו, אבל העיניים נשואות אל ונציה. מה שמחזיר אותנו אל סאנדנס וברלין – הפסטיבלים האחרונים שהתקיימו השנה במתכונת רגילה לפני בוא המגפה, עלולים להיות גם הראשונים לחזור לפעילות. זה מטורף לגמרי, אבל זה העולם שאנחנו חיים בו כרגע. האם לקוות ליותר טוב? כאמור, זנחתי כל תקווה.

סרטים חדשים ב-VOD

גרייהאונד (Greyhound) – הסרט הזה כבר זמין בשירות של אפל TV+ אבל הוא חמק מהראדר שלי בשבוע שעבר. מדובר בעוד אחד מהסיפורים על תכנון להפצה קולנועית בקיץ ואז מכירת זכויות זריזה לסטרימינג, מהלך שהפעם לווה בבאסה מוצהרת מצד הכוכב של הסרט, טום הנקס. הוא גם כתב את התסריט, בהתבסס על "השומרוני הטוב" מאת ק.ס. פורסטר, וחתום על הסרט כאחד המפיקים. הנקס מגלם קפטן של ספינה אמריקאית בימי מלחמת העולם השנייה, המלווה שיירה ימית ואמורה להגן עליה מצוללות גרמניות. הבמאי הוא אהרון שניידר (״מסיבת ההלוויה שלי״).

ג׳יי טי לירוי (JT LeRoy) – אולי תזכרו את ״ג׳יי.טי. לרוי: גרסת המחברת״ הסרט התיעודי שהיה חלק מפסטיבל דוקאביב של 2016. זוהי הגרסה העלילתית של אותו סיפור אמיתי, גרסה שחוגגת בעוד חודשיים שנתיים לבכורה שלה, אגב. סרטו של ג'סטין קלי (״אני מייקל״) מבוסס על ספרה של סוואנה נופ, מי שגילמה את הפרסונה הספרותית המומצאת ג׳יי טי לירוי במשך שנים, לאחר שהסופרת לורה אלברט הזדהתה כצעיר בשם זה. לורה דרן מגלמת את הסופרת וקריסטן סטיוארט, שאין אפשר להעביר שבוע בלי סרט חדש שלה משום מה, היא הצעירה שהתחזתה לנער. הסרט יהיה זמין מחר (16.7) ב-VOD של yes ושל HOT.

רומן גורלי (Fatal Affair) – סרט הנטפליקס השבועי מגיע גם הוא כבר מחר. זה מסוג הסרטים שאני מתקשה להגדיר בלי הכללות, אז בואו נגיד שמה שטריילר שמתחיל עם מוזיקה למזמוזים תמיד נגמר בבאסים של אימה. ניה לונג מגלמת את הגיבורה, אשת קריירה שנישואיה כבו. מפגש עם מכר מן העבר (עומאר אפס) כמעט ומוביל לרומן, אבל היא מתחרטת. הוא, לעומת זאת, עומד לרדוף אותה לשארית הסרט. פיטר סאליבן, שביים לנטפליקס את ״Secret Obsession״ בדיוק לפני שנה, הוא הבמאי וגם התסריטאי, במשותף עם ראשידה גארנר.

אבא חייל בן (Father Soldier Son) – נישאר בנטפליקס אבל נזוז ליום הקבוע שלהם, שישי (17.7) ואל המשבצת הדוקומנטרית. הדוקומנטריסטיות לזלי דייויס וקטרין איינהורן עקבו במשך עשור אחרי משפחה אחת, המורכבת מאב חייל ושני בניו, הגדלים מול המצלמה. החיים של המשפחה היחידנית הופכים מקשים עקב שירותו הצבאי של האב, למאתגרים פי כמה אחרי שהוא נפצע באפגניסטן באופן קשה ודורש שיקום. האם כמעט בכיתי בטריילר? ייתכן. האם אבי המשפחה דומה מדי לסת׳ מקפרליין? ייתכן בהחלט.

משחקי ציד (The Hunt) – נסיים עם סרט שזמין בעצם רק מהשבוע הבא, שלישי ה-21.7 ליתר דיוק, אבל כבר יש לנו סקירה עליו באדיבות לירון. הוא גם התברג גבוה במצעד סרטי השנה של סריטה עד כה, והבכורה שלו בבתי הקולנוע התפספסה בשבועיים. במקום זאת, תוכלו לצפות בו בסלקום TV ופרטנר TV ממש בקרוב. סרטו של קרייב זובל (״ציות״), על פי תסריט של ניק קיוז ודיימון לינדלוף (״השומרים״, ״הנותרים״), עוקב אחר משחק חולני של שני קצוות המפה הפוליטית-חברתית בארה״ב בקרב לחיים ולמוות. בטי גילפין מתבלטת (כפי שאפשר לראות בתמונה בראש הפוסט) מעל שאר הקאסט, שכולל גם את אמה רוברטס, אייק ברינהולץ והילארי סוונק.