סרטים חדשים: ״עיניים שלי״, ״ג'וג'ו ראביט״, ״1917״, ״נפילת אימפריית הכסף״, ״הטינה״

אחרי קדחת סיכומי השנה שלנו לאורך הימים האחרונים של דצמבר, מתחילים את ינואר 2020 עם חמישה סרטים חדשים בבתי הקולנוע. אתמול אפשר היה לקרוא אצל עופר מה נעשה בסינמטקים, כולל ״המגדלור״ (מסרטי השנה שעברה שלנו) שבעצם זוכה לסוג של הפצה סינמטקית קבועה. ינואר הוא תמיד חודש של שינויים קיצוניים ותזוזות אצל המפיצים, שמצד אחד מכיל את סרטי סוף השנה הקודמת בארה״ב, ומצד אחר עושה בהם כרצונו. לדוגמה, ״נשים קטנות״ היה אמור להיות משובץ השבוע אבל נצטרך לחכות לו עד סוף החודש (ומי יודע אם זה סופי). לפחות לגבי החמישייה הבאה אפשר להיות בטוחים.

״עיניים שלי״, סרט ישראלי ראשון לשנה הקלנדרית הזו, מגיע אל בתי הקולנוע מעוטר למדי. הבמאי, התסריטאי והעורך ירון שני (״עג׳מי״) נבחר לאחד מאנשי השנה שלנו הרבה בזכות ההישג המשולש שלו אשתקד, הכולל זכייה בפרס אופיר ובפסטיבל ירושלים על סרט זה, שם כתב עליו אור, ופרסים נוספים עבור גוף היצירה שלו. רוצה לומר, ״עיניים שלי״ הוא חלק מפרויקט שאפתני המכונה ״טרילוגיה של אהבה״, שלושה סרטים של שני עם אותו צוות וחפיפה בין סיפורים ודמויות, אבל גם כזה שבו כל פרק עומד בפני עצמו ואין הכרח לראות את האחרים כדי להבין. לראייה, ״עיניים שלי״ הוא הראשון שמוקרן מסחרית אבל השני בטרילוגיה, שכוללת גם את ״עירום״ ואת ״לידה״, שגרפו פרסים בפסטיבלים של חיפה. בסרט זה, ערן נעים, זוכה פסטיבל ירושלים ופרס אופיר על תפקידו, מגלם שוטר קשה יום. הוא מוצא את עצמו במרכז פרשה לא נעימה המכרסמת בשלוות נפשו, בו בזמן שיש לו בעיות בבית עם בת הזוג (סתיו אלמגור) והילדה שלה (סתיו פטאי). שי סקיף וניצן לוטם צילמו, גם התמונות שמעטרות את הפוסט.

״ג'וג'ו ראביט״ (Jojo Rabbit), סרט נוסף שכבר נכתב עליו אצלנו, הפעם על ידי, מגיע אף הוא מעוטר. במקרה שלו זה פרס חביב הקהל בטורונטו וקצת (מדי) באזז בעונת הפרסים, לצד מי שכבר גיבשו דעה על הסרט מבלי לצפות בו. ככה זה כשהעלילה מתרחשת בגרמניה של שלהי מלחמת העולם השנייה, ומתמקדת בילדון בשם ג׳וג׳ו (רומן גריפין דייויס), שטוף מוח בידי האידאולוגיה הנאצית אבל פחות אמיץ ממה שהוא היה רוצה להיות. יש לו אפילו חבר דמיוני בדמות הפיהרר (טאיקה וואיטיטי, שגם ביים ועיבד את ספרה של כריסטין ליוננס). למי שלא עבר לפסקה הבאה או טרק את מסך המחשב/טלפון בזעם, אספר כי את אמו של הגיבור מגלמת סקרלט ג׳והנסון, ושעולמו מתערער כשהוא מגלה שבין קירות ביתו מתחבאת ילדה יהודייה (תומאסין מקנזי) שהיא אולי, רק אולי, בנאדם בדיוק כמוהו. את הקאסט המפואר משלימים סם רוקוול, רבל ווילסון, אלפי אלן, סטיבן מרצ׳נט וילד בשם ארצ׳י ייטס, שכבר הגשתי בקשה לאמצו אז אל תטרחו. וכן, זאת קומדיה, אבל היא גם מרגשת ומלאת כבוד לנושא.

״1917״ (1917) לוקח אותנו מלחמת עולם אחת אחורה, ומבחינתי כל מה שצריך לדעת עליו הוא זה: רוג׳ר דיקינס צילם את סרט המלחמה עתיר התקציב הזה בשוט רציף (כלומר באשליה של שוט רציף עם קאטים נסתרים). למי שיזדקקו לעוד פרטים, העלילה עוקבת אחר חיילים הנשלחים למשימה בלתי אפשרית – למסור כמה שיותר בהול הודעה עמוק בעורף האוייב, שתציל אלפי חיילים נוספים מצעידה אל תוך מלכודת מוות. בקאסט אפשר למצוא שמות כמו דין-צ׳ארלס צ׳אפמן וג׳ורג׳ מקיי בתפקידים הראשיים, אבל גם את קולין פירת׳ ואנדרו סקוט בעמדות משנה. סם מנדס, שעבד עם דיקינס על ״סקייפול״, ביים וכתב את התסריט יחד עם קריסטי ווילסון קיירנס (שכתבה עם אדגר רייט את סרט האימה המתקרב שלו, ״Last Night in Soho״). סקירה בקרוב מאוד.

״נפילת אימפריית הכסף״ (La Chute de l’empire Américain), סרטו של הקולנוען הקוויבקי דניס ארקן, מעביר אותנו לטריטוריות דוברות הצרפתית. נחמד שהפעם תורגם שם הסרט באופן שקרוב למקור, אבל עכשיו איך הקהל הישראלי ידע שזה אותו במאי של ״שיחות מלוכלכות״ (The Decline of the American Empire). יש גם דמויות חוזרות עם אותם שחקנים מסרט אחר שלו, ״Poverty and Other Delights״, אבל מדובר בסיפור שעומד בפני עצמו. גיבור הסרט (אלכסנדר לאנדרי) הוא נהג שליח, טיפוס ביישן ואינטלקטואלי, שבעת הורדת חבילה נקלע לשוד בנק שמשתבש. גיבורנו מוצא עצמו מול שני שקים של כסף, מעמיסם למשאית, וכעת זקוק לעזרתו של אסיר לשעבר כדי להבין מה לעשות. כל זאת בזמן שגם המשטרה וגם הפושעים שניסו לגנוב את השלל, מחפשים אותו. עם רמי ז׳יראר, מאריפייה מוראן, ונסן לקלר ועוד.

״הטינה״ (The Grudge), רימייק לסרט אימה אמריקאי שהוא מצידו רימייק לסרט אימה יפני מתחילת המאה, מגיע בעצם עשור וקצת אחרי ששמענו לאחרונה מהרוח הנקמנית ב״הטינה 3״ (אלא אם מחשיבים את ״הצלצול נגד הטינה״ מלפני כשנתיים). הסיפור דומה, ובמרכזו בית מקולל הגורם לכל דייר חדש לפגוש במוות אכזרי, מה שמתפשט הפעם אל חייה של בלשית (אנדראה רייסבורו) החוקרת את האירועים. למה הגרסה החדשה בכל זאת עשויה להיות מעניינת? קודם כל כי הבמאי הוא ניקולס פשה (״העיניים של אמא שלי״, ״פירסינג״), שעד עכשיו האימה שלו הייתה מקורית. שנית, יתר המשתתפים מבשרים טובות: ג׳ון צ׳ו, דמיאן בישיר, בטי גילפין, ג׳קי וויבר, וויליאם סדלר, טארה ווסטווד, וגם יקירת האימה בשנים האחרונות, לין שיי.